ברית משה, מצות לא עשה כג:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 23:2
Open in the reader →1אבל לכאורה יש לדקדק עוד ברבינו דמדוע כתב כאן שלא להדיח בני ישראל בלשון רבים ובמל"ת כ"ו כתב שלא להסית אדם מישראל בלשון יחיד, ונ"ל בס"ד דגם בזה הי' לו טעם לשבח בהקדים החילוקים שבין מדיח למסית דלענין מיתה שניהם שווים דהלכה כחכמים דר' שמעון סנהדרין ס"ז ע"א דגם מדיח בסקילה ועי' סנהדרין כ"ט ע"ב הטעם של פלוגתתם והכ"מ ז"ל הל' עכו"ם פ"ד הל' א' כתב על מה שפסק הרמב"ם דמדיח בסקילה וז"ל וידוע דהלכה כת"ק עכ"ל ולכאורה מדוע ל"כ משום דבמתניתין סנהדרין נ' סתם כת"ק וי"ל משום דהו"ל סתם במשנה ומחלוקת בברייתא וסתם במשנה ומחלוקת בברייתא אין הלכה כסתם כהנ"ל מל"ת י"ט מחודש ד' וע"כ כתב הכ"מ וידוע דהלכה כת"ק כמובן וא"כ לענין מיתה אין שום חילוק בין מסית למדיח דשניהם בסקילה, אבל החילוק שביניהם הוא זה דמסית חייב סקילה אע"ג שהמוסת לא קיבל ממנו הסתה ולא עבד ע"ז כמ"ש רבינו במל"ת כ"ו והרמב"ם הל' עכו"ם פ"ה הל' א' עי' כ"מ שם דמהיכא למד את זה אבל המדיח אינו חייב סקילה אלא כשהמדיחים קבלו ועבדו ע"ז כמ"ש רבינו כאן והרמב"ם פ"ד מהל' עכו"ם הל' א' ועי' כ"מ שם שכ' ע"ז שפשיטא שכן היא ולכאו' מה פשיטות הוא זה הא חזינן במסית דחייב אע"ג דלא קבל ממנו הנוסת ודילמא גם במדיח הדין כן מדוע ל"כ הכ"מ מקור לזה ולא לכתוב פשיטא, אבל כפי מ"ש הדינא דחיי ז"ל דבמסית מוכח מקרא גופא כן מדכתיב לא תאבה לו ולא תשמע אליו כי הרוג תהרגנו נראה שיהרגנו אע"פ שלא קבל דבריו, א"כ י"ל דלזה כיוון הכ"מ דכיון דדוקא במסית כתב לשון זה ולא גם במדיח ע"כ מוכח מפשטות הקרא דדוקא במסית הדין כן ולא במדיח וע"כ כתב דפשיטא היא והטעם דמדוע באמת דוקא במסית הדין כן ולא במדיח עי' בלח"מ הל' עכו"ם פ"ה הלכה א': ול"נ בס"ד דרבינו והרמב"ם למדו את החילוק זה מהירושלמי סנהדרין פ"ז סוף הלכה י"ב דאיתא שם מסית אומר בלשון גבוה והמדיח אומר בלשון נמוך מסית שאמר בלשון נמוך נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית מסית אומר בלשון הקודש ומדיח אומר בלשון הדיוט מסית שאמר בלשון הדיוט נעשה מדיח ומדיח שאמר בלה"ק נעשה מסית עי' בפ"מ שם ובמראה הפנים שם כתב וז"ל וכל הני חילוקים דקאמר הירושלמי איכא למימר דנ"מ אליבא דר"ש כו' עכ"ל כוונתו דהירושלמי אזיל אליבא דר"ש דמסית בסקילה ומדיח בחנק דלרבנן דמדיח ג"כ בסקילה אין שום נ"מ אבל רבינו והרמב"ם י"ל דלא ניחא להו לומר דסתם ירושלמי קאמר החילוקים אלו אליבא דר"ש דלית הלכתא כוותיה אלא הם מפרשו את הירושלמי אליבא דרבנן דכיון דבמסית חייב אפי' כשלא שמע הנוסת לדבריו ובמדיח אינו חייב עד שקבלו המדיחים א"כ ממילא שפיר יש נ"מ בין החילוקים של הירושלמי גם לרבנן והכי קאמר הירושלמי מסית שאמר בלשון נמוך נעשה מדיח כלומר ואז אינו חייב סקילה אם לא קבלו ממנו ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית כלומר ואז חייב סקילה אפילו כשלא קבלו ממנו וכן הפשט בהחילוק של לשון הקודש שקאמר הירושלמי, וא"כ מוכח מהירושלמי דינם של רבינו והרמב"ם דמדיח אינו ח"ב סקילה עד שקבלו ממנו כמובן אבל לכאורה ק"ל דמה קאמר הגמרא סנהדרין פ"ט ע"ב דטעמא דרבנן דמדיחי עיר הנדחת בסקילה משום דגמרו הדחה הדחה בגז"ש או ממסית או מנביא שהדיח היכי גמרו ממסית הא איכא למימר שאני מסית הואיל וחמור דאפילו כשלא קבל ממנו חייב על כן חייב סקילה אבל מדיח דלא חייב עד שקבלו ממנו אינו חייב אלא חנק, וצ"ל דגז"ש דהדחה הדחה מופנה משני צדדים וגז"ש שמופנה משני צדדים לא פרכינן עלה, או י"ל דלא מופנה אלא מצד אחד ובזה יש פלוגתא אי פרכינן עלה וע"כ קאמר כגמ' דגמרינן או ממסית או מנביא שהדיח דהיינו אי סברו הרבנן דגז"ש שמופנה מצד אחד לא פרכינן עלה אז גמרו ממסית ואי סברו דפרכינן עלה אז צ"ל שגמרו מנביא שהדיח כמובן:
2ועוד יש חילוק בין מסית למדיח דלא מקרי מדיח עד שיהו המדיחים שנים או יותר כמ"ש רבינו במ"ע ט"ו והרמב"ם הל' עכו"ם פ"ד הל' ב' אבל מסית אפילו יחיד שמסית חייב, ועוד חילוק שמסית לאחד ומדיח לרבים אבל אם מדיח לאחד לא מיקרי מדיח אלא מסית ואם מסית לרבים מיקרי מדיח, וכמה הם רבים בזה יש פלוגתא בין הרמב"ם והחינוך החינוך מצוה פ"ז כתב שמסית לשנים מיקרי מדיח והמנ"ח מצוה תי"ז הביא בשם משנת חכמים שהקשה עליו ממתניתין סנהדרין ס"ז אמר לשנים הן עדיו ומביאין אותו לב"ד כו' אלמא דלשנים מיקרי מסית ולא מדיח דמתניתין שם על מסית קאי, אבל לפי מה שכתבנו בכוונת הירושלמי הנ"ל דאזיל אליבא דרבנן י"ל דהמתניתין איירי שאמר בלשון מסית ולא בלשון מדיח וע"כ נקרא מסית אע"ג שאמר לשנים ול"ק על החינוך ואח"כ ראיתי במהר"ם שיק מצוה תנ"ח שדיבר ג"כ מהירושלמי זה ושמחתי שכוונתי לדעתו, אבל הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ה הל' א' כתב המסית את רוב אנשי עיר הר"ז מדיח ואינו נקרא מסית נראה דסובר דאפילו כשמסית לרבים כל שלא הדיח רוב העיר מיקרי מסית וכן סובר רבינו מ"ע ט"ו ועי' מהר"ם שיק מצוה פ"ז מה שמפלפל על הרמב"ם אבל עי' במנ"ח מצוה תס"ב בריש דבריו מה שמחלק בין מסית למדיח ותראה דל"ק קושית המר"ש, עכ"פ זה מוכח מהנ"ל דלכ"ע מדיח לא נקרא עד שידיח לרבים ומסית לא נקרא אלא כשמסית ליחיד וא"כ שפיר י"ל דמש"ה כתב רבינו במל"ת זו שלא להדיח בני ישראל שמורה על רבים ובמל"ת כ"ו כתב שלא להסית אדם מישראל שמורה על יחיד ול"ק עליו הדקדוק הנ"ל כמובן: