ברית משה, מצות לא עשה ג:ז

1אבל לכאורה נ"ל בס"ד די"ל דהתשב"ץ אינו חולק עם הר"י אסכנדרני דמסוף דברי התשב"ץ תשובה הנ"ל נראה דסובר דאף דליכא איסור דאוריי' במוחק ע"מ לתקן אבל איסור דרבנן איכא וגם בחלק ב' סי' ע"ג נראה בפירוש דסובר כן ודלא כמ"ש הקובץ ז"ל הל' יסוה"ת פ"ו הל' ו' בשם התשב"ץ דמוחק ע"מ לתקן מותר לגמרי דמהמקומות שכתבנו נראה בפירוש דסובר דעכ"פ מדרבנן אסור וכ"כ בשמו הסדר משנה ז"ל הל' יסוה"ת שם וז"ל וגדולה מזו ראיתי בתשב"ץ דאפילו מחיקת השם לצורך אינו אסור אלא מדרבנן עכ"ל וא"כ לפי"ז כיון דהתשב"ץ מודה דעכ"פ מדרבנן אסור ממילא שפיר י"ל דלא פליג עם הר"י אסכנדרני כיון די"ל דהר"י אסכנדרני ג"כ לא אוסר אלא מדרבנן אבל מדאורייתא סובר דשרי כמו בנותץ כיון דמחד לאו גמרינן לה כמ"ש התשב"ץ והכי פירושו בהר"י אסכנדרני במד"כ ול"ל דכל מחיקה שהוא לתיקון שריא כוונתו דשריא אפילו מדרבנן וע"ז רוצה אח"כ להביא ראי' דאפילו מדרבנן שריא וכתב וז"ל דהנותץ אבן מהמזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי [כלומר אפילו מדרבנן] שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שבנאוהו יונים [כוונתו דכיון דמוכח מבני חשמונאי דבנותץ ע"מ לתקן אפילו איסור דרבנן ליכא כמ"כ נמי נימא במוחק] דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר במקדש שבמקום המזבח מכוון ביותר כדאיתא ביומא [אפשר שהוא ט"ס וצ"ל כדאיתא בע"ז] אבל הכא אפשר לגנוז היריעה כונתו דבשלמא נותץ ע"מ לתקן מש"ה אפילו מדרבנן שרי משום דהוי לא אפשר ולא מכוון אבל במוחק כיון דהוי אפשר ע"כ מדרבנן אסור ואח"כ הביא ראי' לזה מתשובת הרמב"ם דעכ"פ מדרבנן אסור דבשביל זה שצוה הרמב"ם לגנוז את היריעה שנמחק בה השם באמת לא מוכח דסובר דמדאורייתא אסור אעכצ"ל דהר"י אסכנדרני לא דיבר אלא מאיסור דרבנן, וכ"ת א"כ למה לו לומר דמש"ה מותר לנתוץ ע"מ לתקן משום דלא אפשר ולא קמכוון אמאי לא אמר משום דאין שבות במקדש ע"ז י"ל דסובר דאין שבות במקדש לא אמרינן אלא במילתא דליתא אלא בכהנים ומשום טעמא דכהנים זריזין הן אבל בדבר דשייך בכל ישראל בזה לא אמרינן אין שבות במקדש, או י"ל דסובר כמ"ש המרש"א שבת מ"ב ע"א אליבא דהתוס' שם דלא אמרינן אין שבות במקדש אלא דוקא באיסורי שבת אבל בשאר איסורים כההוא דמביאו ומזלפו על גבי אשים ליכא לפלוגי בין מקדש לגבולין עי' יד מלאכי וע"כ כתב את טעמו משום דלא אפשר ולא קמכוון כן נ"ל בס"ד לפרש את הר"י אסכנדרני:

2ואם כנים דברינו הנ"ל וכמדומה לי דנהירנא לי עיני מן שמיא לכוון בדעת אמיתי של הר"י אסכנדרני א"כ ממילא תו ל"ק הקושיא גדולה שהקשה עליו הח"ס הנ"ל מחודש ה' משום די"ל דבאמת לא רוצה להתיר מטעם לא אפשר ולא קמכוון מדאורייתא דע"ז דנותץ ע"מ לתקן דשרי מה"ת ע"ז לא הביא ראי' כלל כיון דזה הי' פשיטא לי' כמו דפשיטא להרמב"ם והיראים והמרדכי הנ"ל מחודש ד' ומן הראי' שהביא התשב"ץ הנ"ל מחודש ה' מבבא ב"ב, אלא כתב שגם מדרבנן מש"ה שרי משום דהוי לא אפשר ולא קמכוון דבאיסור דרבנן אפילו פסיק רישא היכי דלא אפשר ולא מכוון באמת שרי כמו שנראה מהתוס' גופא שהביא הח"ס לסתור את הר"י אסכנדרני פסחים כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר עי"ש היטב וא"כ שפיר מחלק הר"י אסכנדרני בין מוחק לנותץ דבמוחק כיון דאפשר אף דלא מכוון אפ"ה מדרבנן אסור אבל בנותץ כיון דלא אפשר ולא מכוון אפילו מדרבנן שרי אע"ג דהוי פסיק רישא ואף שהפנ"י ז"ל כתב בפסחים כ"ה ע"ב ד"ה ואליבא דר"ש וז"ל ועוד נ"ל דאפילו באיסורי דרבנן אוסר ר"ש בפסיק רישא אע"ג דלא מכוון וראי' לזה מסוכה דף ל"ג מהא דאין ממעטין ענבים מהדס ביו"ט משום דהוי כמתקן מנא וזה אינו אלא איסור דרבנן ואפ"ה פשיטא לי' לתלמודא דאסור היכי דלית לי' הושענא אחריתי היכי דהוי פסיק רישא אע"ג דלא אפשר אע"כ משום דר"ש ל"ש ליה בין אפשר ללא אפשר כו' עכ"ל כן סובר הפנ"י אבל הר"י אסכנדרני י"ל דל"ס כהפ"י דמתקן מנא לא הוי אלא איסור דרבנן אלא סובר כמ"ש הכפ"ת ז"ל בסוכה שם ד"ה ת"ר אין ממעטין דמתקן מנא הוי תולדה דמכה בפטיש או תולדה דמחתך וגם בד"ה א"ר אשי כגון שלקטן לאכילה כתב וז"ל אבל הכא גבי ממעט ענבי ההדס דאם מכוון הוי מתקן מנא וחייב מה"ת משום מכה בפשיט או משום מחתך כו' עי"ש וכיון דלפי פשטו של הכפ"ת נסתרה הראי' של הפ"י ממילא שפיר י"ל דבאיסור דרבנן היכי דלא אפשר ולא מכוון אף דהוי פסיק רישא שרי כן י"ל דסובר הר"י אסכנדרני וממילא תו ל"ק עליו קושיות הח"ס כמובן, וגם לפי הנ"ל שפיר י"ל דהר"י אסכנדרני הביא ראי' שלו מהס"ד של הגמ' דע"ז כמו שהשיב השואל להח"ס מובא בתשובה רס"ח ומה שהשיב הח"ס דל"ל כן משום דלא הביא הגמ' דע"ז, ע"ז י"ל דבאמת על הגמ' דע"ז כיוון וכמ"ש הח"ס בעצמו חלק ו' סי' ח' וגם ל"ל כמ"ש המר"ם שיק מצוה תל"ח ובתשובות חיו"ד סי' רס"ו שהביא ראי' לחזק את דברי הח"ס שהר"י אסכנדרני מהמסקנת הגמ' דע"ז הביא ראי' ולא מהס"ד כיון דעכצ"ל מחמת קושי' הח"ס הפשט בהראי' שהביא הר"י אסכנדרני כמ"ש הח"ס סי' רס"ז ולפי הס"ד דגמ' דע"ז ל"ל פשטו של הח"ס וע"כ קשה על הר"י אסכנדרני ממ"נ כ"כ המר"ש עי"ש, אבל לפי דברינו הנ"ל באמת ל"צ לזה כיון דהר"י אסכנדרני לא דיבר אלא מדרבנן א"כ ממילא תו ל"ק הקושי' הראשונה של הח"ס דלא אפשר ולא קמכוון בפסיק רישא אסור וממילא שפיר י"ל שהביא ראי' מהס"ד דגמ' דע"ז כיון דל"צ תו למימר כפשטו של הח"ס ודו"ק:

3וממילא לפי הנ"ל באמת אין שום מחלוקה בין התשב"ץ להר"י אסכנדרני אלא שניהם מודים דמדאורייתא בין מוחק ע"מ לתקן ובין נותץ ע"מ לבנות שרי ולא אסור אלא מדרבנן וגם בהרמב"ם הנ"ל מחודש ה' י"ל דבמוחק ג"כ לא חייב מה"ת אלא דרך השחתה אבל ע"מ לתקן מותר והא דל"כ הרמב"ם גם גבי מוחק דרך השחתה י"ל דסובר כהתשב"ץ דגמרינן מוחק מנותץ וכיון דכ' גבי נותץ דרך השחתה תו ל"צ למכתב גבי מוחק דממילא ידעינן מנותץ ועי' בש"ג פ"ד דשבועות שהאריך בדיני מוחק ע"מ לתקן ודעתו נוטה להתיר לגמרי והבית אפרים חיו"ד סי' ס"א מפלפל בו עי"ש אבל זה נ"ל בס"ד די"ל דלכ"ע לא הוי אלא אסור מדרבנן כהנ"ל וגם בש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב שכ' אבל בנכתב לשם קדושתו אפילו לגוז ולגזוז לצורך תיקון אסור ג"כ י"ל דאסור מדרבנן ועי' בפרמ"ג או"ח סי' קנ"א במשבצות ס"ק ג' שכ' וז"ל ואמנם קשה דחד אזהרה הוא מוחק השם ונותץ אבן וכי היכי דמוחק אף לתקן אסור כמבואר יו"ד סי' רע"ו בש"ך ס"ק י"ב ה"ה נותץ כן עכ"ל אבל בהנ"ל ל"ק מידי כיון דבאמת כן היא דבתרווייהו מדאוריי' שרי כמ"ש התשב"ץ ובתרווייהו מדרבנן אסור והנ"מ לדידן כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ט"ז ס"ק ט"ז וממילא גם כאן אי אמרינן דמה"ת מוחק ע"מ לתקן אסור ולוקין עליו הוי פסול לעדות מה"ת אבל לפי מה שכתבנו לא הוי פסול לעדות, ובאמת לדינא גם הח"ס סי' רס"ח העלה שמעיקר הדין כל השחתה ע"מ לתקן מותר מה"ת. ולענין אם השם הקדוש עומד בבזיון ח"ו עי' ח"ס ח"ו סי' ח' שכ' להלכה ולמעשה לצוות לגוי קטן למחוק ואם א"א ע"י קטן יעשה ע"י גדול ואם א"א יעשה ע"י ישראל גדול ולא ע"י קטן שלא אתי למסרך להקל במקום אחר כמו בפקוח נפש בשבת שאינו נעשה ע"י קטני' מטעם זה והבית אפרים סי' הנ"ל דיבר ג"כ הרבה מהא דלמחוק עי' קטן וגם בסי' ס"ב האריך מאד בזה עי"ש.

4ולענין נותץ אבן מן המקדש נ"ל בס"ד דכל הפוסקים מודים להרמב"ם והיראים והמרדכי הנ"ל מחודש ד' דדוקא דרך השחתה חייב ואף שכתבנו שם שרבינו לא מגלה דעתו בזה אבל עכשיו נ"ל דסמך עצמו כאן עמ"ש במל"ת רצ"ח וז"ל שלא יקרע פי המעיל כו' וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורע אותם דרך השחתה לוקה כו' והכ"מ ז"ל הל' כלי המקדש פ"ט הל' ג' על מ"ש הרמב"ם ג"כ כלשון רבינו כתב וז"ל ומ"ש דרך השחתה פשוט הוא ונלמוד ממה שנתבאר בפ"א מהל' בית הבחירה גבי נותץ אבן אחת מהמזבח עכ"ל וממילא מוכח גם לרבינו דבנותץ אינו חייב אלא דרך השחתה, ולעיל מחודש ד' כתבנו על המזרחי דמנ"ל שרבינו סובר כהרמב"ם ושגם המג"ס עמד עליו בזה אבל עכשיו נ"ל שגם המזרחי למד ממל"ת רצ"ח כמו שכתבנו כמובן. ודע דאף דהלאו זה לענין נותץ אינו נוהג אלא בזמן המקדש אפ"ה יש נ"מ גם לדידן מזה לפימ"ש המרדכי הנ"ל מחודש ד' דבבהכ"נ ג"כ הדין כן וא"כ גם בבהכ"נ לא אסור לנתוץ אלא דרך השחתה אבל ע"מ לבנות מותר לגמרי וכ"פ הרמ"א או"ח סי' קנ"ב ואסור לסתור דבר מבהכ"נ אא"כ עושה ע"מ לבנות עכ"ל וזה באמת הלכה פסוקה דלית מאן דפליג עלי' דאפילו איסור דרבנן ליכא, ולענין נותץ שלא ע"מ לתקן ולא דרך השחתה אלא לאיזה תועלת עי' פרמ"ג או"ח סי' קנ"א במשבצות ס"ק ג':