ברית משה, מצות לא עשה שיז:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 317:3
Open in the reader →1ובפנים מאירות ז"ל ח"א סי' צ"ב ראיתי שהקשה בסוגי' זו על הרא"ש ע"ז קושיא גדולה וז"ל ועוד קשיא לי על הא דכ' הרא"ש בפ' השוכר את הפועל גבי הא דתנן בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהו בא עליה ואח"כ נתן לה אסור א"ר חסדא לא קשיא הא דאמר לה הבעלי בטלה זה הא דאמר לה בטלה סתם טלה זה הא קמחסרה משיכה והקשה הרא"ש וז"ל ק"ל הא שכר פעולה לא בעי קנין דפועל העושה עם בעה"ב קנה שכרו וביאה דבר שנותנים עליו שכר ואמאי לא נקנה לה הטלה בביאה מכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ זה בשכרך יכול ליתן לו דמי החפץ בשכרו ודאי נתחייב לו החפץ או הדמים אבל בגוף החפץ א"א לו להקנות אלא במשיכה וכדבריו פסק רמ"א בחו"מ סי' של"ב וק"ל דילמא המקשה פריך הכא לרב חסדא ורב חסדא מוקי לברייתא [וכוונתו על הברייתא גיטין דף ע"ה ע"א שהביא הפ"מ מתחלה שם דמוקי רב חסדא כרשב"ג דאמר תתן לו דמיה ואביי הקשה עליו אימור דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיניה היכא דאיתיה בעיניה מי אמר עי' בסוגי' שם היטב ותבין את הפ"מ] אם אמר ע"מ שתחזיר לי הנייר כרשב"ג דאמר תתן דמיה אף כשהחפץ הוא בעין אבל אנן דלא קי"ל כאוקימתא דרב חסדא בזה משום קושיא דאביי ש"מ דפלוגתייהו אם אין החפץ בעין אבל אם החפץ הוא בעין מחוייב לקיים תנאו ככל תנאי שבממון וק"ל עכ"ל הפ"מ ועי' בקצה"ח סי' של"ב שהביא את הקושיא זו ביותר ביאור. ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה צריך להבין היכי אמר רב חסדא הא דאמר לה הבעלי בטלה סתם ואז מותר מאי הוי דאמר לה בטלה סתם כיון דאח"כ נתן לה את הטלה ומקיים דיבורו אמאי לא יהא אתנן ואסור וכ"ת דאין אתנן אלא במיוחד ע"ז גופא ק"ל כיון דאמר שיתן לה טלה ונתן לה טלה אמאי לא יהא כמיוחד אפי' בסתם הלא על הייחוד אינו צריך קנין כמו שהקשה התו' בתמורה שם ד"ה כגון וגם התוספת רי"ד בע"ז שם הקשה כעין קושיא זו אלא התו' רי"ד הקשה על מה דאמר הגמ' והא מחוסר משיכה עי"ש, הן אמת דרש"י בע"ז ס"ג ע"א ד"ה בטלה סתם כתב וז"ל כי יהיב לה לאחר זמן לאו אתנן הוא דהשתא הוא דקניא לה עכ"ל אבל זה גופא עדיין צריך טעם דמאי הוי דלא קניא הלא הוא מקיים דיבורו ונתן לה את הטלה שאמר א"כ אמאי לא יהא הטלה זה שנתן לה אח"כ שכר הפעולה שלה ואסור וגם בתמורה שם כתב רש"י בד"ה טלה סתם וז"ל דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא ואין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה עכ"ל וגם זה טעמה בעי דאמאי אמרי' דמתנה הוי אמאי לא נאמר דזה הוא השכר שהתנה ליתן לה והוי אתן, אעכצ"ל בכוונת רש"י כיון שאמר לה טלה סתם ע"כ לא הוי האי טלה שנתן לה אח"כ אלא כמעות ואם באמת לא הי' נותן לה אח"כ אלא מעות או חפץ אחר מה שלא התנה עמה בודאי לא הי' אלא מתנה וכיון דהטלה ג"כ לא הוי אלא כמעות ע"כ אמרינן דג"כ לא הוי אלא כמתנה והכי קאמר רש"י בתמורה דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא כוונתו כיון דמה דמשדר לה בתר הכי לא הוי אלא כמעות ע"כ לא הוי אלא כמתנה בעלמא וע"כ כתב רש"י אח"כ ואין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה כלומר כיון דמה דמשדר לה אח"כ לא הוי אלא כמעות ע"כ לא הוי כמיוחד לה כיון דלא התנה על זה וכן כוונת רש"י בע"ז כי יהיב לה לאחר זמן לאו אתנן הוא כלומר כיון דלא הוי האי טלה אלא כמעות ואח"כ כתב רש"י הטעם דמדוע לא הוי אלא כמעות וע"כ כתב דהשתא הוא דקניא לה כלומר בשלמא אי הוה קניא לה מתחלה אז לא הי' הטלה שנתן לה כמעות אבל כיון דלא קניא מתחלה ע"כ הוי כמעות כן נ"ל בס"ד בכוונת רש"י, אבל לכאורה עדיין צריך ביאור דלרב חסדא דגיטין הנ"ל דסובר דאפי' כשאיתא החפץ בעין ג"כ יכול ליתן מעות א"כ עכצ"ל דלרב חסדא הוי מעות כחפץ גופא דאי לא הוי כחפץ גופא אז בודאי לא הי' מועיל נתינת מעות כשאיתא החפץ בעין וא"כ אפי' הוי הטלה שנתן לה אח"כ כמעות מאי הוי הלא המעות ג"כ הוי כחפץ גופא וא"כ אמאי לא הוי אתנן אעכצ"ל דרב חסדא בע"ז שם לא קאמר את זה אלא בתר דשמע מאביי דגיטין דמחלק בין איתא בעיניה להיכא דליתא בעיניה וקיבל מיניה וכיון דבתר דשמע מאביי באמת סובר דמעות לא הוי כחפץ וע"כ לא מועיל כשהחפץ בעין ע"כ קאמר רב חסדא בע"ז שפיר דכשאמר לה טלה סתם מותר כיון דהוי כמעות ומעות לא הוי כחפץ כמובן, וממילא לפי הנחה זו עולים דברי הרא"ש והרמ"א יפה כיון דהאי מימרא דרב חסדא דע"ז עכצ"ל דלא קאמר אלא בתר דשמע מאביי דגיטין וקבל מיניה וע"כ ל"ק קושיית הפ"מ ודו"ק. ומ"ש רבינו וגם לב"ה קשיא כו' כי לב"ש בא לרבות שינוייהם כו' כן איתא בב"ק דף ס"ו ע"א ועי' רש"י פ' תצא פכ"ג פי"ט שכ' גם לרבות שינוייהם ולכאורה היכי שביק את הב"ה ונקט כב"ש עי' ברמב"ן ומזרחי שם מה שתירצו על זה אבל מצאתי דגם הפסיקתא זוטרתא בפ' תצא שם כתב וז"ל גם שניהם להביא שינוייהם עכ"ל וא"כ צ"ל דהי' להפסיקתא איזה מקור דמדוע נקטה כב"ש א"כ י"ל דגם רש"י מחמת הפסיקתא זו נקט כן כדרכו בקדש בפירושו עה"ת למישבק את הגמ' ולמינקט כהפסיקתא או שאר מדרשים כמ"ש המזרחי כמה פעמים את זה, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' איסורי המזבח פ"ד ולהלכה לענין בהכ"נ או ס"ת אי אסור לעשות מאתנן זונה או ממחיר כלב עי' רמ"א או"ח סי' קנ"ג ובמג"א שם: