ברית משה, מצות לא עשה לט:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 39:1
Open in the reader →1שלא (א) לפנות אחר ידעוני כו'. נראה מרבינו ז"ל שמנה אל תפנו אל האובות ואל הידעונים לתרי מל"ת ולכאורה לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בסה"מ בשרשיו שורש ט' שאין למנות הפרטים שנכללו בלאו אחד לשתים אלא לאחד א"כ היכי מנאם לשתים אלא על רבינו י"ל דל"ס כהאי כללא וא"כ לכאו' על הרמב"ם גופא קשה דג"כ מנאם לשתים, אבל כבר מתרץ הרמב"ם את זה בסה"מ מל"ת ט' וז"ל ואל תחשוב שלאו זה הוא לאו שבכללות כי הוא כבר חלק אותו בזכרון העונש ואמר או ידעוני וחייב בכל אחת מהם סקילה וכרת במזיד כו' עיי"ש אבל הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ שם השיג עליו מגמ' סנהדרין ס"ה ע"א וכריתות ג' ע"ב דאיתא שם מ"ש הכא דתני ידעוני ומ"ש התם דלא תני ידעוני א"ר יוחנן הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ר"ל אמר הואיל ואין בו מעשה ור"ל מ"ט לא אמר כר"י א"ר פפא חלוקין הן במיתה ור"י חלוקה דלאו שמה חלוקה דמיתה לא שמה חלוקה וכיון דהלכה כר"י דבלאו אחד נאמרו היכי מנאם לשתים בשלמא הרמב"ן בעצמו שפיר מנאם לשתים כיון דסובר שדברים שנפרטו בפסוק והם שני שמות נמנין כל אחד ואחד למצוה בפ"ע כמ"ש בהשגותיו בשורש ט' אבל הרמב"ם דלס"כ א"כ היכי מנאם לשתים עי"ש ותראה שכן כוונתו בקושיתו וע"כ מסיים וז"ל ואמנם אנחנו לפי מניננו במצוה אין לנו קפידא בזה וגם הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת שכ"ד אות קל"ב כתב דעל הרמב"ן בעצמו לפי שיטתו בשורש ט' ל"ק קושיתו וא"כ ממילא על רבינו י"ל דג"כ סובר כהרמב"ן בזה אבל על הרמב"ם באמת לכאורה קו' הרמב"ן גדולה מאד וכ"כ הדינא דחיי ז"ל וז"ל הן אמת שדברי הרמב"ם צריכין תלמוד שמה שהקשה עליו הרמב"ן ז"ל נראה קושיא עצומה ומה יענו שפתי הרמב"ם ז"ל לדבר הזה דאא"ל שפסק כר"ל דר' יוחנן ור"ל הלכה כר"י עכ"ל.
2אבל באמת פליאה לי על הדד"ח הא הרמב"ם הל' שגגות פ"א מנה מ"ג דברים שמביא עליהם חטאת ובכלל המ"ג דברים מנה בעל אוב ובעל ידעוני במעשה ובפ"ד הלכה א' שם כתב וז"ל אפילו עשה המ"ג אלו שמנינו בהעלם אחד חייב מ"ג חטאות א"כ מוכח בפי' דפסק כר"ל דחלוקה דמיתה שמה חלוקה דלר' יוחנן דלא שמה חלוקה באמת לא חייב שתי חטאות בהעלם אחד על אוב וידעוני וא"כ היכי כתב הדד"ח דאא"ל דפסק כר"ל ובאמת גם על הרמב"ן לכאורה קשה דמה הקשה על הרמב"ם מר' יוחנן הלא הוא פסק כר"ל אלא הי' יכול להקשות דמדוע פסק כר"ל כיון דקיימ"ל דהלכה כר"י ואפשר שבאמת לזה כיוון הרמב"ן במ"ש והלכה הוא כר"י ואת הקו' זו באמת כבר מתרץ יפה המל"מ בפ"ד מהל' שגגות הבאתיו לעיל מל"ת ל"ח מחודש ב', אבל על הדד"ח שכ' דאא"ל שפסק כר"ל כו' ע"ז תמוה לי מאד הלא מהל' שגגות מוכח בפי' שבאמת פסק כר"ל, הן אמת שגם הכ"מ ז"ל הל' עכו"ם פ"ו הל' א' כתב שהרמב"ם פסק כר"י אבל כבר תמהו עליו האחרוני' ומיישבו שפיר עי' פרשת הכסף ואברהם יגל בהל' עכו"ם שם וגם בספרי פני משה שם כתבנו בס"ד תירוץ יפה עליו וכשתעי' שפיר תראה דכל התירוצי' אינם עולים יפה על הדד"ח כיון דאזיל על קושיות הרמב"ן ולפום כל התירוצים באמת גם קו' הרמב"ן מתורץ עי' היטב ותבין שהדד"ח צ"ע גדול, ומה שמתרץ הדד"ח על קושיות הרמב"ן גם הל"ש מתרץ כן וגם המג"א מתרץ יפה את הרמב"ם עי"ש. ומ"ש רבינו עצם של חיה כו' כ"כ גם רש"י במשנה דסנהדרין שם אבל הרמב"ם בסה"מ ובחיבורו הל' עכו"מ פ"ו הל' ב' כתב עצם עוף ששמה ידוע ומהירושלמי דכלאים פ"ח הלכה ד' שהביא רבינו מוכח כמ"ש רבינו: