ברית משה, מצות לא עשה מז:ב

1ועי' ביראים ז"ל סי' פ"ז שכ' ולא תכרות ברית לעכו"ם ומדכ' סתם לעכו"ם נראה דסובר כהרמב"ם בחיבורו אבל ממ"ש, אח"כ דאי בשעה שמסורין בידך הוזהרו לא תחיה כל נשמה כו' נראה דסובר להיפוך כיון דאזהרת לא תחיה כל נשמה לכ"ע לא קאי רק על ז' עממים דמקרא גופא מוכח כן כיון דכתיב [שופטים פ"כ פט"ז] רק מערי העמים האלה אשר ד' אלקיך נותן לך נחלה לא תחייה כל נשמה וכ"כ רבינו במל"ת רכ"ה והרמב"ם בסה"מ מל"ת מ"ט ובחיבורו הל' מלכים פ"ה הל' ד' והחינוך מצוה תקכ"ח והתוספת דיבמות הנ"ל ולית דין צריך בשש דלכ"א כן היא וכיון דכ' היראים על ולא תכרות ברית לעכו"ם דאי בשעה שמסורין בידך הוזהרו לא תחיה כל נשמה כו' עכצ"ל דסובר דאזהרת לא תכרות להם ברית לא קאי רק על ז' עממים וא"כ סותר את דבריו אעכצ"ל דלעולם סובר כהרמב"ם בחיבורו אלא כיון דגם על ז' עממים קאי לא תכרות להם ברית ע"כ כתב שפיר דאי בשעה שמסורין כו' ודו"ק נמצא לפ"ז קיימו הרמב"ם בחיבורו והיראים במל"ת זו בחדא שיטתא:

2ובמהר"ם שיק ז"ל מצוה צ"ג ראיתי שהקשה דלדעת האומרים דבכל העכו"ם אית בהו לאו דלא תכרות א"כ איך כרת אאע"ה ברית עם אבימלך הא קיים כל התורה כדאי' יומא דף כ"א וסוף קידושין ואפילו שנא' שידע שאבימלך אין עובד ע"ז אבל היאך כרת ברית לנינו ולנכדו הרי לא ידע אם לא יעבדו ע"ז ותו הקשה דהיאך מהני הכריתת ברית של אאע"ה על יוצאי חלציו כדאיתא בספרי מובא ברש"י יהושע ט"ו על הפסוק ואת היבוסי וגו' הא הריב"ש סי' שצ"ט ל"כ אלא שקבלות וגזירות או שבועות רבים מחויבים יוצאי חלציו לשמור אבל שבועת יחיד קיי"ל בהג"ה חו"מ סי' ר"ט ס"ד דאין יו"ח מחויבים לשמור עי"ש שהניח הכל בצ"ע, ולי"נ בס"ד על הקושיא הראשונה דלפי שיטת הראב"ד הנ"ל דבשאר עכו"ם כשקבלו הז' מצות שדי לכרות עמהם ברית י"ל דגם אבימלך קבל עליו הז' מצות וגם על נינו ונכדו היתה הכריתת ברית ע"ת כשיקבלו הז' מצות, או י"ל כיון דלא אסרה התורה כריתת ברית אלא משעת מ"ת א"כ לא היו העכו"ם של קודם מ"ת בכלל אזהרת כריתת ברית כמובן, ועל הקושיא השניה י"ל כמ"ש הגמ' תענית ט' ע"א שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי ובגליון הש"ס הגירסא שאני משה כיון דאלים זכותו כרבים דמי ועל אאע"ה י"ל ג"כ כן כמובן. ולהלכה במל"ת זו כיון דרבינו כתב בפי' דלא קאי רק על ז' עממים וכן סברו הרמב"ם בסה"מ החינוך הזוה"ר והתוס' יבמות בתירוצו הב' הנ"ל וגם מהש"ע יו"ד סי' קנ"א ס"ו יש להוכיח דס"כ מדכ' היו ישראל שוכנים בין העכו"ם וכרתו להם ברית כו' דלכאורה היכי כרתו להם ברית אעכ"מ דדוקא על ז' עממים קאי הלאו זה ואף שיש לדחות שהמחבר איירי בגוונא דשרי דהיינו כשקבלו הז' מצות וגם קצת הוכחה יש לכאורה לזה כיון דלשון המחבר ממש כלשון הרמב"ם בחיבורו כנ"ל ובהרמב"ם עכצ"ל כן כיון דסובר בחיבורו דעל כל העכו"ם קאי לאו זה אבל כיון דהמחבר כתב סתם וכרתו להם ברית ול"כ דאיירי בגוונא דשרי מסתבר טפי למימר דסובר כרבינו, וכן פסק הדבר המלך שער ב' פמ"ה וז"ל מצוה זו היא רק לז' עממים שהם העובדים ע"ז אבל לכל אומות העולם מבואר בש"ס מפרנסין עניי האומות עם עניי ישראל ואדרבא להיות עמהם תמיד בקשר אהבה וב"ה וב"ש הנותן אותנו לחן בעיניהם ואף בגולה לא עזב חסדו מאתנו והם מטיבין עמנו שורת הדין להחזיק להם טובה כמו שמצאנו שהקב"ה צוונו שלא לרחק מצרים יען כי היו לנו אכסניא בשעת הדחק עכ"ל:

3ודע דבג' מקומות הזהירה התורה על כריתת ברית בפ' משפטים כתיב לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית ובפ' כי תשא פ' ל"ד פ' י"ב כתיב השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה ובפ' ואתחנן פ"ז פ"ב כתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם וא"כ מדוע ל"כ רבינו או אחד מהשאר מוני המצות שעובר על ג' לאוין כשכורת עמהם ברית, אבל באמת כבר עמד המרש"ל ז"ל בביאורו כאן ע"ז ותירץ וז"ל וצ"ל כל פעם שנאמר לאו בהדיא יהיו פן והשמר אינו אלא תוספת אזהרה על הלאו עכ"ל אבל לכאו' ק"ל על תירוצו נהי דעל הפסוק דפ' כי תשא תירץ שפיר כיון דשם כתיב השמר פן וכפי הכלל החדש שחידש לנו המרש"ל לא הוי השמר פן לאו. היכא דאיכא לאו בהדיא אבל מהפסוק דפ' ואתחנן דלא כתיב השמר פן אכתי קשה דאמאי לא נאמר דעובר על שני לאוין וצ"ל בכוונת המרש"ל כיון דגלי לן הפסוק דהשמר פן דאיכא תוספת אזהרה בלאו זה ממילא ידעינן דגם הפסוק דואתחנן ג"כ מחמת תוספת אזהרה נכתב ולא ללאו יתירה כמובן.ולענין מלקות נראה בפי' מכל המוני מצות דליכא בלאו זה כיון דלא הזכירו בן מלקות והטעם כתב הנר מצוה סי' י"א אות כ"ג לפי שאפשר לעבור עליה בלי עשיית מעשת כמ"ש החינוך הנ"ל מל"ת ז' מחודש ד' וממילא לפי דבריו מוכח ממל"ת זו דכ"ע סברו כהחינוך בזה ובאמת באחרונים יש מבוכה גדולה אי גם רבינו והרמב"ם סברו בזה כהחינוך עי' לעיל מל"ת י"א מחודש ג' ומל"ת י"ד מחודש ה' ומל"ת כ"ד מחודש ד' אבל ממל"ת זו נראה בפי' דס"כ: