ברית משה, מצות לא עשה מט:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 49:1
Open in the reader →1שלא (א) להושיב אחד מז' עממין עכו"ם בארצנו כו'. נראה מרבינו ז"ל דלאו זה לא קאי רק כל ז' אומות כמו הלאו דלא תכרות להם ברית דמל"ת מ"ז אבל לכאורה ק"ל דהיכי יכלינן למימר שנצטוינו על הז' אומות שלא להושיבם בארצנו הלא נצטוינו להורגם דכתיב לא תחיה כל נשמה וכמ"ש רבינו במל"ת רכ"ה אעכצ"ל דאזהרת לא ישבו בארצך קאי על שאר עכו"ם וכמ"ש גם רבינו במל"ת מ"ח מחמת ראי' זו על הלאו שלא ליתן להם חן דקאי על שאר עכו"ם וא"כ היכי יכול לומר דאזהרת לא ישבו בארצך קאי על ז' אומות, וצ"ל בכוונת רבינו שאזהרת לאו זה קאי על ז' אומות שבח"ל דבז' אומות שבח"ל לא נצטוינו להורגם דלא תחי' כל נשמה לא קאי רק על ז' אומות שבא"י כמ"ש הגמרא סוטה ליה ע"ב עי' רש"י שם ד"ה ושבית ובדף ל"ו ע"א שם ד"ה כמאן וכן מורה לשון רבינו שהפשט בדבריו כמו שכתבנו ואח"כ ראיתי שברמזיו רמז מל"ת מ"ט כתב רבינו בפירוש כן. אבל הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת נ"א כתב שהמל"ת זו קאי על שאר עכו"ם וכ"כ בחיבורו הל' עכו"ם פ"י הל"ו וגם זה כתב שם דלאו דוקא להושיב אלא גם שלא להעביר בארצנו מוזהרינן והראב"ד ז"ל השיג עליו דאזהרה זו רק בז' אומות וגם בהפסוק ישיבה כתיב ולא העברה אבל הכ"מ מיישבו עי"ש וא"כ נראה בפי' דרבינו סובר לגמרי כהראב"ד וגם מרש"י ז"ל גיטין מ"ה ע"א נר' דס"כ דבד"ה לא ישבו בארצך כתב וז"ל בשבעה אומות כתיב עכ"ל והמעי"ח דף ל"ה ע"ב אות ס"ח כתב שגם מהרמב"ן ז"ל עה"ת פ' שופטים על הפסוק כי תקרב אל עיר שהקשה על רש"י דסוטה הנ"ל מקרא דלא ישבו בארצך מוכח דסובר כרבינו והראב"ד הגם ד"ל דהרמב"ן לא הקשה אלא על רש"י לשיטתו בגיטין שכתבנו אבל הרמב"ן לעצמו אפשר דסובר כהרמב"ם אבל כשתעיי' שפיר בהרמב"ן בסוף דבריו שם תמצא בפי' שהוא בעצמו סובר כמ"ש המעיי"ח, אבל מהיראים ז"ל סי' כ"ו נר' דסובר בחדא כהראב"ג ובחדא כהרמב"ם דבזה דהלאו קאי גם על שאר עכו"ם סובר כהרמב"ם ובזה דגם שלא להעביר בארצנו מזהרינן ל"ס כוותיה מדלא דיבר מזה כלום וגם תירוצו של הכ"מ על הרמב"ם דפן יחטיאו מורה דקאי גם על שאר עכו"ם כיון דבריו נמי שייך פן יחטיאו וגם היראים כ"כ וא"כ לכאורה קשה י"ל רבינו ודכוותיה דמדוע ל"ס גם הם כן הא מהטעם של הלאו יכתב בתורה משפטים פנ"ד פל"ג פן יחטיאו אותך לי נר' כהרמב"ם כמ"ש גם היראים דמטעם זה ס"כ, וא"ל דזה תליא בפלוגתא דר' יהודא ור"ש אי דרשינן טעמא דקרא וכמו שבאמת רצה המגלת ספר לומר וכיון דהרמב"ם פסק כר"ש דדריש טעמא דקרא כהנ"ל מל"ת מ"ד מחודש ג' ע"כ סובר דקאי הלאו זה על כל העכו"ם אבל רבינו דפסק כר"י דלא דריש טעמא דקרא כהנ"ל במל"ת מ"ד מח"ג ע"כ ל"ס כהרמב"ם, אבל זה אא"ל כיון דהיכא דקרא גופא מפרש טעמא שם באמת לכ"ע דרשינן טעמא דקרא כדאיתא בב"מ דף קט"ו ע"א ובסנהדרין כ"א ע"א וא"כ הדרא הקושיא על רבינו ודכוותיה וצ"ע, אבל אח"כ ראיתי במהרש"ל ז"ל בביאורו כאן שכ' דרבינו באמת סובר דגם על שאר עכו"ם קאי לאו זה אלא לרבותא נקט ז' עממין לאשמעינן דאם נתגיירו מקבלין אפילו הכנענים שבח"ל ודפח"ח, אבל מהמל"מ בהגהותיו על החינוך מצוה צ"ד נר' בפי' דסובר בדעת רבינו כמו שכתבנו ודלא כהמרשיל וכ"ס בדעת רבינו המעיי"ח הנ"ל והמנ"ח ובאמת מהקיצור הסמ"ג שלו ומרמזיו הנ"ל מוכח בפי' דסובר כמ"ש המל"מ: