ברית משה, מצות לא עשה מח:ו
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 48:6
Open in the reader →1ועכשיו (ד) נהגו כו' ומביא אבי אמי רח"כ ראי' כו'. התוס' בע"ז כ"א ע"א ד"ה אף כתב גם טעם בשם הרח"כ והקשה עליו וז"ל חדא כי אין נר' לר"י שיגרע ישראל בח"ל מנכרים דאפי' למ"ד אין קנין לנכרי בא"י בח"ל מיהא יש לו קנין ועוד קשה לר' יהודא דגבי מזוזה דכתיב ביתך ה"נ תימא דמי שיש לו בית בח"ל יפטר מן המזוזה כו' ע"ש וא"כ ק"ל על רבינו בתרתי חדא דמדוע הביא רק הראי' של הרח"כ מן הירושלמי ושבק את הטעם שכ' התוס' בשמו ועוד היכי יכול רבינו להביא כלל את הא דרח"כ הא הר"י והר' יהודא דחו את דבריו כמ"ש התוס' ומה יענה רבינו על הקושיות הללו. ונ"ל בס"ד דקושיא חדא מתורצת בחברתה דתו כתב התוס' שם אח"כ וז"ל מיהו נר' לר"י דהירושלמי שהביא רח"כ ראי' גמורה היא כו' ולאו מטעמיה דרח"כ אלא הטעם מפי הר' אלחנן מפני שכשאמרה תורה לא תביא תועבה אל ביתך היכא למימר לא אסור אלא בבית הישראל עצמו שהוא דר בתוכו בעודו דר בו כו' ורבנן הוא דגזרי שלא להשכיר לנכרי כו' עכ"ל אלמא דהתו' לא ניידי אלא מהטעם של הרח"כ אבל להראי' מהירושלמי גם התו' הסכים וא"כ ממילא י"ל דמשו"ה לא הביא רבינו את הטעם של הרח"כ כיון דקשה על טעמו השני קושי' של התוס' הנ"ל אלא רבינו ג"כ הסכים לרח"כ מחמת הראי' שלו מן הירושלמי ומהטעם שכ' התוס' בשם הר' אלחנן וע"כ לא הביא רבינו אלא את הראיה שלו ועל הטעם סמך עמ"ש אח"כ בשם הר' אלחנן כמובן:
2אבל לכאורה ק"ל על התוס' הנ"ל דמתחלה הביאו ראי' להתיר בזמה"ז שכירת בתים לעכו"ם מן התוספתא ואח"כ דחו ראי' זו כיון דסובר דדוקא במקום שלא אסור אלא מדרבנן שם מחלק, התוספתא בין הכניס ע"ז בקביעות ללא הכניס בקביעות אבל בבית שאסור להכניס ע"ז מדאויייתא שם באמת גם התוספתא סוברת דאפילו כשהכניס שלא בקביעות ג"כ אסור עי"ש וכיון דלר' אלחנן שהביאו התוס' ליכא בשכירות רק איסור דרבנן א"כ אמאי ל"ק הר' אלחנן את ההיתר מן התוספתא שכ' התוס' מתחילה. ונ"ל בס"ד דר' אלחנן רצה להמציא היתר אפילו כשהכניס ע"ז בביתו בקביעות וממילא לפי"ז כיון דרבינו ג"כ כתב את ההיתר של הר' אלחנן עכצ"ל דג"כ סובר דאפי' להכניס ע"ז בקביעות שרי להשכיר בח"ל ועי' ברא"ש בע"ז שם שהרכיב את ההיתר של התוס' דריש דבריהם עם ההיתר של הר' אלחנן ולפי דבריו נראה דלהשכיר להכניס ע"ז בקביעות באמת אסור ואפשר דע"כ כתב הרא"ש אח"כ עוד היתר אחר דלפי ההיתר אחר שרי להשכיר בח"ל אפי' להכניס בקביעות עי"ש, נמצא לפי"ז דלדינא ליכא שום נ"מ בין רבינו והר' אלחנן והרא"ש דלכולהו שרי להשכיר אפי' להכניס בקביעות וגם מהריטב"א שם ומהגמ"יי הלכ' עכו"ם פ"י נראה דפ"כ והטור יו"ד סי' קנ"א כתב וז"ל והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגין להכניס אליל בבתיהם עכ"ל ומדלא שרי הטור אלא מהטעם שאין נוהגין להכני' עכצ"ל דסובר כתירוץ ראשון של הרא"ש וכ"מ מקיצור פסקי הרא"ש שם אות כ"ב שכ' וז"ל ובלבד שלא ימכור וישכיר לג' ביחד ולא לבית דירה שמכניסין לתוכו ע"ז אלא לעצים ולשאר תשמיש והאידנא הכל מותר עכ"ל ומדכ' והאידנא נראה בפ' דהטור סובר דהעיקר בהרא"ש כתירוץ ראשון שלו דתלוי ההיתר בהאידנא דלתירוץ שני של הרא"ש לא תלוי ההיתר בהאידנא עי"ש ותבין, ועי' בב"ח שם שכ' עמ"ש הטור והאידנא כו' וז"ל כ"כ התו' והרא"ש עכ"ל צ"ל דכוונתו דבתירוץ ראשון כתב הרא"ש כן ועל מ"ש הב"ח שגם התוס' כ"כ ע"ז ק"ל כיון דכשמעיינין שפיר בתוס' נר' בעליל שדחה את ההיתר של בהאידנא ונקט לעיקר את ההיתר של הר' אלחנן ולר' אלחנן באמת ההיתר לא מטעם האידנא אלא אפי' להשכיר בח"ל להכניס בקביעות ג"כ שרי כמו שכתבנו וא"כ היכי כתב הב"ח על הטור שכ"כ התוס' ותו ק"ל עמ"ש הב"ח להמציא היתר להשכיר לנכרי בית בארץ יון להכניס בתוכו ע"ז בקביעות ולא מצא רק ההיתר של הראב"ן שהביא שם הלא גם מהתירוץ שני של הרא"ש ומתירוצו של הר' אלחנן שהביא גם רבינו הי' יכול להמציא היתר לזה כמו שכתבנו סוף דבר הב"ח צ"ע גדול אצלי, ועי' בהגמ"יי הל' עכו"ם פ"י שכ' וז"ל לשון הטור סי' קנ"א והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה שאין נוהגין להכניס ע"ז בבתיהם וכ"כ הסמ"ג עכ"ל גם ע"ז ק"ל דלפי מה שכתבנו מוכח מרבינו דלא מטעם האידנא התיר אלא אפי' להשכיר להכניס ע"ז בקביעות ג"כ התיר משום דסובר דבח"ל לא גזרו רבנן כלל כמו שסובר הר' אלחנן וכמ"ש רבינו בפי' כן וא"כ היכי הרכיב הגמ"יי את רבינו עם הטור הלא חילוק גדול יש ביניהם וגם זה צ"ע, ואחר שרשמתי את כל הנ"ל ראיתי בש"ך סי' הנ"ל ס"ק י"ז שגכ"כ דתירוצו השני של הרא"ש ומתירוצו של הר' אלחנן מוכח שגם להכניס בקביעות שרי וגם כתב דבאמת ע"ז וגם על תירוצו הראשון של הראב"ן שהביא הב"ח סמכו האידנא להשכיר לנכרי בית בח"ל אפי' להכניס ע"ז בקביעות אבל גם על הש"ך ק"ל שממחט להמציא פוסקים להתיר א"כ מדוע לא הביא גם את רבינו וצ"ע, עכ"פ זה מוכח בפי' מהש"ך דכל דברינו בבירור השיטות הנ"ל עולים בס"ד יפה וממילא לדינא כיון דרבינו גכ"ס דאפי' להכניס בקביעות מותר להשכיר לעכו"ם בתים בח"ל יש לנו אילן גדול לסמוך על פסקו של הש"ך בזה. ולענין מלקות במל"ת זו כתב החינוך שאין לוקין לפי שאב"מ אבל הנ"מ סי' י"א אות כ"ה כתב הטעם משום דהוי לאו שבכללות שכולל בו איסורים רבים וא"כ לכאורה מדוע ל"ק גם החינוך את הטעם זה אבל ראיתי במהר"ם שיק מצוה תכ"ז שדיבר מזה ומיישבו עי"ש ולפי דבריו באמת אליבא דרבינו י"ל טעמו של הנ"מ: