ברית משה, מצות לא עשה נ:ד

1שיהא (ב) ישראל מובדלין מן העכו"ם כו'. וברמב"ם אי' גם זה ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם ולכאורה מדוע לא הביא גם רבינו א"ז ואינ"ל כיון דהראב"ד השיג על הרמב"ם זה [עי' רדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' רנ"ז] הלא הכ"מ מיישב שפיר את הרמב"ם והב"ח סי' הנ"ל עשה מטעמים לדבריו ועי' ט"ז שם ס"ק ג' ואפשר שרבינו סובר דבמלת במנהג שכ' נכלל הכל, ומ"ש רבינו בדיבור א"ז לא ראיתי בפוסקים ולא בשום אחד מהשאר מוני המצות חוץ מהדבר המלך שער ב' פ"ל שכ' וז"ל והעיקר שצריך האדם הישר אשר יראת ד' על פניו לבל יפול בשחת ציה ואבדון להרחיק כל אשר הם עושים הן במנהג הן בבגדים הן בדיבור הן בהליכה דכתיב הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה עכ"ל ועי' בב"ח שכ' בתר דהביא את רבינו וכך שיטות הפוסקים אין כוונתו עמ"ש רבינו בדיבור אלא וכן שיטות הפוסקים קאי על מ"ש הב"ח לעיל מיניה ועל מ"ש אח"כ דלא כר"א ממיץ עי"ש ותבין, עכ"פ מרבינו נראה בפי' דגם בדיבור צריך להיות מובדל מהם ובזה נ"ל ליישב בס"ד מה דק"ל דמדוע ל"כ רבינו דלוקין על לאו זה כמ"ש הרמב"ם בחיבורו ובסה"מ והשאר מוני המצות, בתחלה עלה ברעיוני דרבינו סובר כפי' המשניות דע"ז פ"א מ"ג דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שבכללות ע" ב"י סי' הנ"ל שכ"כ בטעמא דפי' המשניות אבל אח"כ ראיתי שעדיין קשה ע"ז כיון דהרמב"ם בחיבורו וגם בסה"מ חזר ממ"ש בפי' המשניות כמ"ש הב"י שם א"כ הו"ל לרבינו להלוך בעקבותיו שבחיבורו, אבל לפמ"ש רבינו שגם בדיבור עובר על לאו זה באמת ל"ק מידי די"ל כיון דיכול לעבור על לאו זה בלא מעשה דהיינו בדיבור ע"כ אין לוקין עליו וכמו שכתבנו לעיל סוף מל"ת מ"ז שרבינו סובר בכלל זה כהחינוך אבל הרמב"ם והשאר מוני המצות דלא סברו דגם בדיבור עובר על לאו זה ע"כ כתבו שפיר שלוקין על לאו זה ודו"ק:

2ודע דאף שמוזהרינן מלכת בחוקות האומות בכל עניינים כהנ"ל אין הלאו זה להקל ח"ו בכבוד האומות אלא הטעם בזה כמ"ש הדברי חיים ז"ל ח"א יו"ד סי' ל' וז"ל אם כי נתבאר בדברי הפוסקים איסור להלוך בדרכי האומות אין כוונתם ח"ו להקל בכבודם כי אדרבא הזהירנו מאד לכבד שרי המדינה ויושבי' ואפי' האומות שהכבידו עולם עלינו למאד בדרך נגישה גדולה ואכזרי' המה המצרים עכ"ז אחר הוציאנו הבורא ית"ש משם והיינו ברום המעלות בלא פחד אנוש הזהירנו ית"ש אל תתעב מצרי ולא להקל בכבודם מחמת שנהנו מארצם ק"ו האומות שאנו חוסים בצלם ונתן לנו השי"ת חן בעיניהם להקל עולם מעלינו והמה פורשים כנפיהם עלינו לשמרנו מרגשת פועלי עון והמה אוהבי חסד ומכבדי תורה ישלם השם משכורתם הטוב בודאי עלינו לכבדם ולרוממם ולכן אין כוונת הפוסקים הנ"ל להקל בכבודם ח"ו ולא נצטווינו להמנע חברתינו אתם ואדרבא גדולי החכמים החסידים היו בבית המלך ושריו תמיד כמו ר' אבהו ור' יהושע בי קיסר וכמו שמואל ורבא כידוע מהתלמוד, ורק כי הקב"ה רצה ליתן התורה הקדושה לארץ וסיבב על כל האומות ולא רצו ולא קבלו רק ז' מצות ב"נ ואנו ב"י קבלנו התוה"ק כולה תרי"ג מצות אנו מחויבים לשמרה והאומות אין נענשים על מניעת קיום תרי"ג מצות כי מתחלה לא קבלו אבל ישראל נענשים בעברם אחת ממצות ה' מהתרי"ג מצות וכמאמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל מ"ה ע"כ אפקוד עליכם ולכן בכלל אזהרות התורה שנרחיק עצמנו מגאות ומניאוף בהרבה גדרים ולא נלמוד מהאומות ללכת בזה בדרכיהם כי המה לא נצטוו ולא קבלו עליהם לעשות גדר להז' מצות אבל בכללי התרי"ג מצות לעשות גדר לשארי מצות והגדר בפ"ע ללאו יחשב להעובר ולכן אנו מוזהרים בגדר מעריות ומגאוה אבל האומות אין מצווים בגדר, ויש להסביר הדבר עפ"י דברי הש"ס בביצה שאמרו לא נתנה התורה לישראל רק מפני שהם עזים היינו בטבעם המה קשים במדות ולכן ניתנה התורה לשבור קושי הטבע באזהרות וגדרות יתירות לגאוה וניאוף וגזל וכדומה כדי לשמור דרך המיצוע כי המה בטבעם עלולים לעזות לזה גדרה התורה הקדושה בגזירות יתירות אולם האומות א"צ לחומרות יתירות כי אינם עזים בטבעם ודי להם בז' מצות ולכן הזהירנו התורה שלא לילך בדרכיהם מבלי עשות גדרים לערוה וגאות וגזל כי אינן מופרשים מטבעם מחמת טבע העזות וצריכים אנו למשמרת יתירה אבל ח"ו אין כבוד האומות קל בעינינו כי מכירים אנו טובתם אשר אתנו ובהיטב ד' אתנו בגאולתנו גם שכרם הטוב ישולם כמבואר בכל ספרי רז"ל עכ"ל:

3ועי' בגוף התשובה שם שמברר לדינא שגם בשביל מלבוש אחד ג"כ עובר בלאו זה והביא ראי' מברכות כ' ע"א דרב אדא ב"א חזייה לאשה דהויא לבישה כרבלתא בשוקא קרעיה מינה ואי נאמר דבמלבוש אחד ליכא אלא איסורא דרבנן א"כ הי' אסור לראב"א לבזותה בשוק משום כבוד הבריות דדוחה לאו דלא תסור ובערך שי יו"ד סי' קע"ח ראיתי שהשיג על הראי' זו וז"ל לע"ד אינו ראי' דשאני בפשע והכניס עצמו לזה במזיד וכמבואר בתוס' והג"א והג"מ הובאו במג"א סי' שי"ב ס"ק א' ומוכרח בגמ' שבת דף פ"א ע"ב בהא דאמר התם אדם קובע ופירש"י וה"ל להכין מאתמול ולא התירו משום כבוד הבריות כו' עפ"ל אבל לי"נ בס"ד בכוונת הד"ח דהן אמת דבמעשה דראב"א כשהיתה פשע במזיד אז אפילו אי לא הי' רק איסור דרבנן ג"כ לא הי' שרי כהראיות שכ' הבעל ערך ש"י אבל יש מציאות במעשה דראב"א שלא היתה פשע במזיד דאפשר שהיתה לובשת מצנפת כשירה ובידה היתה הכרבלתא אלא אדם או הרוח תפס בשוק המצנפת מראשה ולבשה את הכרבלתא ובאמת בכה"ג כשלא הי' מלבוש אחד רק איסור דרבנן הוה שרי ללבוש את הכרבלתא משום כבוד הבריות וא"כ לכאו' קשה על ראב"א היאך קרעיה ממנה דלמא היתה לובשת את הכרבלתא בגוונא דלא פשעה אעכ"מ דגם מלבוש אחד אסור מדאורייתא וא"כ ליכא תו שום גוונא שהיתה שרי לה ללבוש וע"כ קרעיה שפיר מהאשה וכמדומה לי שכוונתי בס"ד בדעת אמיתי של הגאון רשכב"ה ובעיקר הדין גם הבעל ערך ש"י הסכים שגם בשביל מלבוש אחד עובר בלאו זהו ולענין פאה נכרית עי' בד"ח ח"ב יו"ד סי' נ"ט שפסק לאסור אבל בעוה"ר כבר נפרצה בזה הפירצה גם בין מי שבשם חסיד מכונה אוי לאותה בושה וכבר צווח ע"ז הדבר המלך ז"ל סי' הנ"ל וז"ל אמנם אוי לעינים שכך רואים אשר בעונינו הדור נפרץ ועושים כל התאמצות להתערב בגוים דוקא היפך המבואר הן במלבושם ובמנהגם ובמהלכם ב"ה וב"ש הסובל ומעלים עין מסוררים אבל הקב"ה מאריך אפיים וגבה דיליה ואחריתו כיום מר, אשרי תמימי דרך ההולכים בדרך ה' ומקבלים שכר על הליכה בדרך טוב כדכתיב אם בחקותי תלכו ומשפטי תשמרו ללכת בהם וכמה חקרו חכמינו ז"ל למצוא היתר למי שקרוב למלכות לשנות איזה מבגדיו במקצת וכמבואר בסוף סוטה וההולך בשינוי מהם בבגדיו ובקלסתר פניו מרגיש בכל עת שקדושת ה' עליו ובקיום מצותיו והרחקות האסורים אשרי שלו ככה בטוב תלין וזרעו ירש הארץ: