ברית משה, מצות לא עשה סב:ד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 62:4
Open in the reader →1ומה (ג) שמצינו בסנהדרין שכשנפטר ר"א כו', נראה מרבינו דדרך הכאה לא דרך שריטה דוקא ג"כ אסור ולא כהרמב"ן ז"ל דיליף מהא דר"ע דדרך הכאה מותר מובא ברא"ש ז"ל מוע"ק פ"ג סי' ק"מ וגם הרא"ש תמה על הרמב"ן והסכים לתירוצו של התוס' דסנהדרין ס"ח ע"א ד"ה היה שג"כ תירץ כמו שמתרץ רבינו דעל התורה והמצות הי' עושה כן, אבל לכאורה ק"ל מדוע הביא הרא"ש את ההיתר ע"י הכאה דוקא בשם הרמב"ן הלא התו' יבמות י"ג ע"ב ד"ה דאמר הביא בשם הר"י גכ"כ וצ"ל משום דהתו' כתב אי נמי ובא"נ באמת מתרץ הר"י כמו שתירץ התו' דסנהדרין והתו' דסנהדרין לא הביא אלא את התירוץ זה נראה דהתוס' סנהדרין סובר דבאי נמי חזר הר"י מהתירוץ הראשון ע"כ לא הביא הרא"ש אלא בשם הרמב"ן וכיון דהרא"ש רצה לרמז א"ז ע"כ הביא את התו' דסנהדרין ולא את התו' דיבמות אע"ג דקודמת בחד סדר אבל הב"י יו"ד סי' ק"פ שאין כוונתו שם לפרש את הרא"ש אלא הביא את השיטות בענין זה ע"כ הביא את התירוץ שני של התוס' דיבמות שקודמת בסדר כמובן, או י"ל דמשו"ה הביא הב"י את התו' דיבמות כדי שלא נאמר דהתו' דיבמות באמת סובר שהר"י סובר כהרמב"ן ואי נמי שכ' התו' הם דעת עצמו ולא דעת הר"י ואז הי' קשה על הרא"ש קושיתינו דמדוע לא הביא גם בשם ר"י ע"כ הביא הב"י על דברי הרא"ש את התוס' דיבמות והראה בזה דבאי נמי באמת חזר הר"י וע"כ לא הביא הרא"ש אלא בשם הרמב"ן וממילא ל"ק קושית חידושי הגהות על הב"י שם עי"ש ותבין, ולהלכה הביא המחבר שם את שיטת הרמב"ן בשם יש מי שאומר הראשון ואת שיטות הרא"ש והתו' בשם יש מי שאוסר וכפי הכלל שבידינו דבלשון זה דעת המחבר לפסוק כהיש מי שאוסר וכיון דרבינו גכ"ס כן בודאי שכן הלכה, אבל לכאורה יש להקשות דמדוע לא דיבר המחבר בפי' גם מזה דעה"ת והמצות מותר ואפשר כיון דהריטב"א ז"ל במכות כ' ע"ב פסק כהרמב"ן ועל תירוצו של התוס' דעה"ת והמצות מותר כתב שהוא דוחק ע"כ פסק המחבר הכא לחומרא והכא לחומרא כמובן, והדד"ח הביא בשם המאירי דדוקא בפני המת אסור הגדידה ושריטה אבל שלא בפניו מותר ובזה מתרץ את ר"ע אבל הדד"ח חולק עליו וכתב שמגמ' בסנהדרין מוכח בפי' שר"ע היה בפני המת וע"כ העלה לדינא שגם שלא בפני המת אסור ופליאה לי שבספר בה"ג ביו"ד שם הביא ג"כ את השריטה זו ולא חולק שם אבל להלכה דאי כמ"ש בדד"ח כי גם הלבוש ביו"ד שם פסק כן:
2ומ"ש רבינו ובכלל לא תתגודדו כו' שני בתי דינין בעיר אחת כו', כתב המרש"ל ז"ל בביאורו ע"ז וז"ל הספר [כוונתו על רבינו שקראו כן] לא נחת לדקדק אליבא דהלכתא אלא שבא לפרש המקרא דדרשינן מיניה שלא יעשו אגודות אבל העיקר כרבא דפליג על אביי ואמר דלא שייך אגודות אלא בב"ד אחד פלגא מורין כב"ש ופלגא מורין כב"ה עכ"ל אבל לא זכיתי להבין את דבריו הא הרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל' י"ד כתב ג"כ כלשון רבינו ובהרמב"ם עכצ"ל דפסק כן כיון שהביא בחיבורו להלכה א"כ מהיכא תיתי נאמר ברבינו שהלך בעקבותיו כהנ"ל בשם המרש"ל מל"ת נ"ח של"כ את זה להלכה ואח"כ ראיתי שגם הדד"ח עמד על המרש"ל בזה, ועי' בכ"מ ובלח"מ שם מ"ש על הרמב"ם זה אבל הרדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' י"א והמעיי"ח סי' הנ"ל מיישבו את הרמב"ם בטוב טעם א"כ גם אליבא דרבינו י"ל כן ולהלכה עי' מג"א סי' תצ"ג ס"ק ו' שמברר היטב א"ז וגם בפרמ"ג שם, ודע שהנר מצוה סי' י' אות קמ"ב תמה דמדוע לא נתנו שיעור לשריטה וגדידה כמו שנתנו בקריחה וגם תמה על המצ"מ סי' נ"א שאסף שם את כל הדברים שלא נתנו להם שיעור מדוע לא דיבר גם מזה וגם לי עלה ברעיוני תמיהותיו אבל ראיתי בריטב"א בסוגיתינו דמכות שכ' וז"ל ומדלא יהיב תלמודא שיעורא לשריטה ש"מ שהוא בכל שהוא עכ"ל וא"כ י"ל שגם המצ"מ ראה שפשיטא ליה להריטב"א שהיא בכ"ש וע"כ לא דיבר מזה: