ברית משה, מצות לא עשה סד:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 64:2
Open in the reader →1וע"כ נ"ל בם"ד ליישב את תירוצו של הפ"ד דעל קושיתינו הנ"ל י"ל כך דהמרש"א ז"ל בח"א בסוטה שם ג"כ עמד ממ"ש הגמ' אזהרה לגסי הרוח מנין ה"ל אם לענין איסורא קאמר מפורש בכמה מקראות ואם לענין מלקות קא' הא אמרינן דאין למדין מדברי קבלה ואפשר דקאי אדלעיל דעונשין אותו בדין גיהנם ואין עונשין נמי משמיא אא"כ מזהירין עכ"ל וא"כ לפי דברינו הנ"ל שהוכחנו דליכא מלקות בלאו זה ע"כ גם לרנב"י צ"ל כמ"ש המרש"א, אבל לכאורה ק"ל על המרש"א דלפי מ"ש התו' שבועות ז' ע"א ד"ה ואחת בתירוצו הב' דכרת לא בעי אזהרה א"כ היכי קאמר דעונש משמיא בעי אזהרה וצ"ל דהמרש"א קאמר לפום תירוצו הא' של התו' דשבועות דכרת בעי אזהרה וממילא לפי"ז שפיר י"ל דהרמב"ם לשיטתו דסובר בסה"מ סוף שורש י"ד כתירוצו הא' של התו' דשבועות באמת סובר הפשט בגמ' דסוטה כמ"ש המרש"א וע"כ שפיר י"ל כמ"ש הפ"ד ול"ק קושיתינו הנ"ל וגם זה ל"ק דמנ"ל להרמב"ם דהל"ת זו היא מהצוויים הכוללים דע"ז י"ל כיון דרי יוחנן בסוטה ד' ע"ב סובר דכל המתגאה כאלו כפר בעיקר שנ' ורם לבבך ושכחת וגו' והרמב"ם הלכ' דעות פ"ב הל"ג פסק כן עכ"ס שפיר שהיא מהצוויים הכוללים ודו"ק:
2אבל על רבינו י"ל דקודם החלום שכ' כאן וגם בהקדמתו הי' גכ"ס כתירוצו הא' של התו' דשבועות וכהרמב"ם וע"כ לא הי' בדעתו למנות את המל"ת זו אבל אחר שנתעורר בחלום למנותה י"ל שנתאמת אצלו כתירוצו השני של התו' דשבועות דכרת ל"צ אזהרה וא"כ תו ל"ל הפשט בגמ' דסוטה כמ"ש המרש"א אעכצ"ל כפשטינו דלמנותה בין המצות שאל הגמ' אזהרה מנין וא"כ מוכח מרנב"י דצריך למנותה וע"כ מנה רבינו אותה וזה היא דכ' רבינו בצחות לשונו אח"כ עיינתי בספר פ"ק דסוטה כו' דלכאורה קשה וכי לא ידע גם קודם החלום מגמ' דסוטה אלא כוונתו דאח"כ הי' מעי' את הפשט בגמ' דסוטה וראה דלפי תירוץ הב' של התו' דשבועות מוכח מגמ' זו דצריך למנותה, וגם מיושב בס"ד מ"ש ברמזיו רמז מל"ת ס"ד וז"ל השמר לך פן תשכח וגו' לאו זה נאמר אלי במראה לכתבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח ואח"כ מצאתיו במס' סוטה עכ"ל נראה לכאורה בפי' דקודם החלום לא ידע מגמ' דסוטה וזה דבר שאין הדעת סובלתו ותו דאי באמת לא ידע מגמ' דסוטה או אפי' כשנאמר שלא הי' בזכרונו א"כ קשה היאך הי' נגמר בדעתו תיכף אחר המראה מקודם שראה את הגמ' למנותה כמו שנראה בפי' כן מלשונו כאן וגם ברמזיו הלא מקודם שראה או שזכר את הגמ' דסוטה עדיין קשה עליו דמנ"ל שהחלום הי' שימנה שלא להתגאה למל"ת הא בחלום לא אמרו ליה אלא הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח וגו' ודלמא הראו לו בחלום ששכח למנות מפסוק זה שלא לשכח אמונת אלקית כמו שמנה הרמב"ן אעכ"מ דגם קודם החלום ידע דרנב"י למד מפסוק זה אזהרה שלא להתגאות וע"כ לא הי' סובר כהרמב"ן אפי' תיכף אחר המראה כיון דאפי' כשאמרינן הפשט בגמ' דסוטה כמ"ש המרש"א גכ"מ מרנב"י דלא כהרמב"ן [ואי קשיא א"כ היכי קאמר הרמב"ן נגד הגמ' כבר תירץ הדינא דחיי א"ז עי"ש] וכיון דידע מגמ' דסוטה א"כ קשה מעיקרא מה קסבר ולבסוף מה קסבר אבל לפי דברינו הנ"ל מיושב בס"ד שפיר ודו"ק, וממילא לפי"ז באמת צ"ל דרבינו והרמב"ם פליגי אי למנות מהצווים הכוללים בין המצות או לא. אבל נ"ל בס"ד דלעולם גם רבינו סובר בזה כהרמב"ם דאין מונין הצוויים הכוללים אלא בזה פליגי דבסוטה ד' ע"ב איתא א"ר יוחנן משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד ע"ז כתיב הכא תועבת ד' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ור' יוחנן דידי' אמר כאלו כפר בעיקר כו' והרמב"ם הל' דעות פ"ב הביא את הא דר' יוחנן דידי' ומרבינו נראה דפסק כר"י משום רשב"י מדכ' וז"ל והאריכו רבותינו בגנאי גסי הרוח במס' סוטה שנקראו תועבה כדכתיב תועבת ד' כל גבה לב כו' ומדכ' שנקראו תועבה ול"כ כאלו כפר בעיקר מוכח דל"פ כר"י דידי' והטעם י"ל כיון דעל הא דאמר רב בסוטה שם דלת"ח צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית אמר רנב"י לא מינה ולא מקצתה מי זוטר דכתיב ביה תועבת ד' כל גבה לב ומדלא אמר רנב"י ומי זוטר שהוא ככופר בעיקר דחמיר יותר מוכח דל"ס כר' יוחנן דידי' וע"כ ל"פ רבינו כן ועל הרמב"ם י"ל דמשו"ה הביא רנב"י את הפסוק כל גבה לב כיון דממלת כל למד דאפי' כל שהוא לא יהא בו כמו דגמרינן מכל חלב ח"ש אבל באמת י"ל דגם רנב"י סובר כר"י דידי' כמובן, וא"כ י"ל דהרמב"ם לשיטתו דהמתגאה כאלו כופר בעיקר עכ"ס דלאו זה מהצוויים הכוללים וע"כ לא מנה אותו אבל רבינו לשיטתו דל"ס דהוי ככופר בעיקר א"כ לא הוי מהצוויים הכוללים וע"כ מנאו שפיר ודו"ק וגם הסמ"ק ז"ל סי' כ"ב דמנה ג"כ את המל"ת זו צ"ל דסובר כרבינו אבל כל השאר מוני המצות ז"ל צ"ל דסברו כהרמב"ם וע"כ לא מנאו אותה, וא"כ י"ל דמשו"ה לא התחיל רבינו את המל"ת זו במלת שלא כדי לרמז בשינוי זו שאינה דומה המל"ת זו לשאר מל"ת כיון דלא כל המוני המצות מנאו אותה או י"ל דהני ל"ת דגמרינן מהשמר פן לא התחיל במלת שלא כדי לרמז דלא הוי ל"ת לכ"ע כהנ"ל דזעירי ל"ס דהשמר פן ל"ת ומה"ט י"ל לא התחיל רבינו גם את המל"ת י"ג במלת שלא כמובן: