ברית משה, מצות לא עשה סה:קיט
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:119
Open in the reader →1אבל לכאורה ק"ל עמ"ש דכשגוזז את הכנף חייב מבכורות כ"ה ע"א דבתר שהקשה הגמ' על מה שהתיר לתלוש צמר מעל בית השחיטה ביו"ט משני הגמ' אלא לעולם סובר רב דשא"מ אסור ותולש לאו היינו גוזז וביו"ט היינו טעמא דשרי דהו"ל עוקר דבר מגידולו כלאחר יד פרש"י כלאחר יד דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז ואח"כ הקשה הגמ' ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף כו' חייב משום גוזז ומשני שאני כנף דהיינו אורחיה פרש"י שדרך נוצות עוף ליתלש ולא לגוזזה, חזינן מגמ' זו דבתולש צמר אינו חייב משום גוזז כיון דלאו היינו אורחיה הו"ל כלאחר יד ובתולש את הכנף משו"ה חייב דהיינו אורחיה וממילא לפי"ז כיון דאין דרך לגזוז את הכנף כשגוזז את הכנף באמת ג"כ אינו חייב כיון דהוי כלאחר יד וא"כ היכי קאמר היראים דגם כשגוזז את הכנף חייב, ואי"ל דסובר דדוקא בהתולדה דהיינו כשתולש את הצמר בעינן שיהא אורחיה אבל כשגוזז את הכנף כיון שעושה מעשה אב דהיינו גוזז ע"כ לא בעינן אורחיה דזה באמת אא"ל כיון דמהירושלמי דשבת מוכח לפי פירושו של הרא"ש הנ"ל מחודש קי"ז דכשגוזז את הצמר לאחר מיתה אינו חייב משום גוזז כיון דאין דרך לגזוז לאחר מיתה אלא לתלוש וע"כ' אינו חייב לאחר מיתה אלא כשתולש עי' בק"נ שם היטב אלמא דאפי' כשעושה מעשה אב ג"כ אינו חייב אלא כשאורחיה בכך, ואי"ל דהיראים סובר הפשט בהירושלמי כמ"ש הק"נ אליבא דהרמב"ם דלאחר מיתה חייב בין כשגוזז בין כשתולש ומחייב אינו חייב אלא כשגוזז עי"ש ואז ממילא שפיר י"ל דסובר כהנ"ל דכשעושה מעשה אב לא בעינן אורחיה כיון דליכא פירכא ע"ז מן הירושלמי, אבל באמת גם זה אא"ל כיון דעכצ"ל דהיראים סובר הפשט בהירושלמי כהרא"ש כיון דסובר דבתולש כנף אינו חייב אלא כשתולש מחיים וקשה עליו מהתוספתא הנ"ל מחודש קט"ו דמוכח בפי' דגם לאחר מיתה חייב בגוזז כמו שהקשינו על רבינו הנ"ל מחודש קי"ז אעכצ"ל גם אליבא דהיראים כמו שתירצנו אליבא דרבינו מחודש קי"ז דסובר הפשט בהירושלמי כהרא"ש ופסק כהירושלמי ודלא כהתוספתא וא"כ נשאר עליו קושיתינו דהיכי כתב דגוזז כנף חייב: