ברית משה, מצות לא עשה סה:קמח
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:148
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד לתרץ בהקדים לדקדק עוד ברבינו דמדוע ל"כ שום תולדה באב דטווה נהי דעל מדל"כ את התולדה שכ' הרמב"ם העושה את הלבד כו' הנ"ל י"ל דסובר כהראב"ד שחולק על הרמב"ם בהשגותיו שם וסובר דבלבד אינו חייב משום טווה אלא משום מגבן שהיא תולדת בונה אבל מדוע ל"כ את מש"כ הירושלמי שבת פ"ז דף כ"ט ע"ב ההן דעביד חבלין ההן דעביד ממזור חייב משום טוום פי' הקה"ע וז"ל האי מאן שעושה חבלין או שעושה אזור חייב משום טווה עכ"ל והא דירושלמי בודאי דלא הוי אלא תולדה כיון דאינו טווה ממש וגם על הרמב"ם ק"ל דמדוע השמיט א"ז, והרוקח סי' ע"א ד"ה הטווה פסק וז"ל ירושלמי השוזר חייב משום טווה עכ"ל וכתב הח"א כלל כ"ה ע"ז וז"ל שזהו שאמר הירושלמי ההן דעביד ממזור ואפשר דצ"ל משוזר עכ"ל ובאמת כפי פירושו של הקה"ע הנ"ל ל"צ להגיה כלום וא"כ גם על הרוקח קשה דמדוע שבק חבלים, אבל ראיתי בא"ז הל"ש אות ס"ג שכ' וז"ל וההיא דירושלמי דקאמר ההן דעביד חבלין חייב משום טווה לא משמע הכי שלהי המצניע (שבת דף צ"ה ע"א) בגמ' דידן דקאמר גודלת ופוסקת משום בונה ולא בעי למימר משום טווה עכ"ל חזינן דהא"ז סובר דהגמ' חולק על הירושלמי אבל איני יודע אי כוונת הא"ז שחולק על הא דחבלין דוקא או דילמא סובר דגם על הא דממזור ג"כ חולק כיון דממזור ג"כ גודלת היא ולא נקט הא"ז אלא חד מיניהו, וממילא לפי"ז י"ל דהרוקח באמת סובר דהגמ' לא חולק על הירושלמי אלא על הא דחבלין וע"כ לא הביא אלא את הא דממזור אבל רבינו והרמב"ם י"ל דסברו דהגמ' חולק על שניהם וע"כ לא הביאו כלל את הא דירושלמי [ועי' במגן אבות שכ' וז"ל והטווה פי' שעושה מצמר חוטין בביצה אין גודלין פתילות ביו"ט משום תיקון מנא ולכאורה ק"ק דהול"ל ג"כ טווה אם יש בו כשיעור עכ"ל ותמי' לי על תמיהתו דהיאך כתב דעל גודל פתילות חייב משום טווה הא זה היא דעת הירושלמי אבל להגמ' דילן אינו חייב אלא משום בונה כמ"ש הא"ז וגם לשיטת הרמב"ם מובא במג"א סי' ש"ג ס"ק כ' ג"כ אינו חייב אלא משום אורג וגם על המחה"ש סי' תקי"ד ס"ק י"ח שכ' דאסור לגדלן משום דהוי אריגה או טוויה על מלת טוויה ג"כ ק"ל וצ"ע] נמצא לפי הנ"ל דלרבינו ליכא לאב דטוויה שום תולדה אבל להרמב"ם איכא הא דלבד הנ"ל וא"כ י"ל בשלמא הרמב"ם דסובר דיש תולדה לטוויה שפיר י"ל אי לא הוה כתב אחד הטווה את הצמר כו' הי' שפיר מקום לטעות דטווית הגידין ג"כ לא הוי אלא תולדה ועכ"כ הרמב"ם אחד הטווה כו' לאשמעינן שהיא אב מלאכה כהנ"ל אבל רבינו דל"ס דיש תולדה לטוויה א"כ ליכא מקום לטעות דטווית הגידין הוי תולדה עכ"ס שפיר שנכלל אחד הטווה כו' במ"ש מכל דבר הנטווה חייב וע"כ ל"כ רבינו אחד הטווה כו' שכ' הרמב"ם ודו"ק: