ברית משה, מצות לא עשה סה:קעד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:174
Open in the reader →1הקורע (נה) בחמתו כו', לכאורה ק"ל על רבינו קושיא גדולה בהקדים לברר בס"ד את שיטתו דבשבת ק"ה ע"ב הקשה הגמ' על המתני' דקתני הקורע בחמתו ועל מתו פטור מהברייתא דקתני חייב ומשני דהברייתא איירי במת דידיה פרש"י ברייתא דקתני חייב במת דידי' שחייב לקרוע עליו הלכך קריעה דידי' לאו קלקול הוא אלא תיקון והמתני' איירי ג"כ במת דידי' ומיהו בהנך דלאו בני אבלות נינהו והוי הקריעה קלקול וע"כ פטור והקשה הגמ' תינח מתו אלא חמתו אחמתו קשיא ומשני הא ר' יהודא הא ר' שמעון הברייתא אתיא כר"י דמשאצל"ג חייב והמתני' דקתני פטור אתיא כר"ש דמשאצל"ג פטור וכתב רש"י ד"ה הא ר"י וז"ל ומתו אמתו ה"נ הוה מצי לתרוצי אלא מעיקרא אהדר לאוקמינהו כחד תנא ולא מתוקמא אלא כר"י דהא מלאכה שאצל"ג הוא במוציא את המת לקוברו עכ"ל אלמא דרש"י סובר דלר"ש אפי' קורע על מתו פטור כיון דהוי משאצל"ג אבל התו' שם חולק על רש"י וסובר דבקורע על מתו גם לר"ש חייב משום דהוי מלאכה צריכה לגופה כיון שהוא צורך מצוה עי' בתוי"ט שם, נמצא לפי"ז כיון דרבינו אפי' במתו מחלק בין ר"י לר"ש עכ"מ דסובר כשיטת רש"י וא"כ נשארה גם על רבינו קושית התו' דקריעת מצוה הוי צריכה לגופה וצ"ל דגם רבינו סובר כמו שמפ' הרשב"א שם אליבא דרש"י דקריעת מצוה לא הוי מלאכה שצריכה לגופה כמו דלא הוי הוצאת המת אע"ג דמצוה קעביד עי"ש שג"כ הסכים לרש"י, ואח"כ הקשה הגמ' אימר דשמעת ליה לר"י במתקן במקלקל מי שמעת ליה ומשני א"ר אבין האי נמי מתקן הוא דקעביד נחת רוח ליצרו פרש"י שמשכך את חמתו ואח"כ הקשה הגמ' ובכה"ג מישרי והתניא המקרע בגדיו בחמתו כו' יהא בעיניך כעע"ז פרש"י אלמא לאו מתקן הוא שמלמד ומרגיל את יצרו לבא עליו ומשני הגמ' לא צריכא דקא עביד למירמא אימתא אאינשי ביתי' כו' עי"ש נמצא דלפי מסקנת הגמ' הוי באמת הקורע בחמתו מקלקל ופטור אע"ג דקעביד נחת רוח ליצרו ולא הוי מתקן אלא היכי דקעביד למירמא אימתא אאינשי ביתי' וכ"ס הפשט בגמ' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והח' הר"ן שם וכ"מ מהתו' שם ד"ה לא צריכא דמשום נחת רוח ליצרו לא הוי מתקן. וא"כ ק"ל על רבינו דה"כ דקורע בחמתו או על מתו חייב לר' יהודא הואיל וחמתו שוככת בדבר זה הא לפי מסקנת הגמ' לא אמרינן כן וגם על הסמ"ק סי' ר"פ שכ' ג"כ כרבינו ג"כ קשה, אבל אח"כ ראיתי שהלכו בעקבותיו של הרמב"ם הל"ש פ"י הל"י וכבר עמד הרהמ"ג שם פ"ח הל"ח על הרמב"ם בזה ומתרצו שפיר וגם התי"ט שם דיבר הרבה מזה עי"ש: