ברית משה, מצות לא עשה סה:רעז
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:277
Open in the reader →1שהלכה (קא) הר"ש בכל דיני מוקצה כו'. בשבת קנ"ז ע"א איתא וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת נראה לכאו' מפשטות לשון הגמ' דבכל מוקצה מחמת איסור לית הלכתא כר"ש ורבינו דל"כ כן צ"ל דסובר כיון דקאמר הגמ' ומאי ניהו נר כו' מוכח מזה דלא בכל מוקצה מחמת איסור לית הלכתא כר"ש אלא דוקא בנר שהדליקו בו באותה שבת כיון דהוי דחייה בידים וכ"כ התו' שם ד"ה לבר וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם עי' בק"נ אות כ' וכ"פ הרמב"ם הל"ש פכ"ה הל"י עי' בהגמ"י שם אות ג', אבל לכאורה ק"ל על פסקם ממד"ק הגמ' שבת קנ"ו ע"ב ואף ר' יוחנן אמר הלכה כר"ש ומדקאמר סתם הלכה כר"ש נראה דגם בנר שהדליקו בה באותה שבת סובר ר"י דהלכה כר"ש וכיון דר' יוחנן מיקל יותר מרבינא אמאי לא פסקו כר' יוחנן ואי משום דהגמ' פסחים וחולין הנ"ל מחודש רע"ו קאמר דהלכה כרבינא דמיקל דילמא ל"ק הגמרא את הכלל זה אלא נגד פלוגתתם אבל היכא דר' יוחנן מיקל יותר שם י"ל דבאמת הלכה כר' יוחנן, ואפשר כיון דבשבת מ"ה ע"א א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין מוקצה לר"ש אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו נראה מגמרא זו דר' יוחנן סובר דבמוקצה מחמת איסור גם ר"ש מודה דאסור וממילא לפי"ז אף דקאמר ר' יוחנן בדף קנ"ו דהלכה כר"ש מ"מ הוי ר' יוחנן לחומרא נגד רבינו כיון דלרבינא סובר ר"ש גם במוקצה מחמת איסור דשרי והלכתא כוותיה לבר מנר הדולק אבל לר' יוחנן בכל מוקצה מחמת איסור אסור כיון דגם ר"ש ס"כ וכיון דפסקו של ר' יוחנן לחומרא נגד פסקו של רבינא הדרינן לכללן דהלכתא כרבינא לקולא אע"ג דר' יוחנן מסייע לרב אחא לחומרא כמ"ש הי"מ סי' תקס"ב וז"ל דאפי' דקיימו אחריני כסברת המחמיר ואפי' יהי' מאותם הרגילים להיות הלכתא כוותיהו אפי"ה פסקינן כדברי המיקל עכ"ל וע"כ פסקו רבינו והשאר פוסקים הנ"ל יפה כמובן, ועי' בא"ז הלכ' שבת אות פ"ו שכ' וז"ל וקיי"ל כל היכא דפליגי ר' אחא ורבינא הלכתא כדברי המיקל ואסקינן בה הלכה למעשה שהלכה כר"ש בהלכות שבת כולן ואין הלכה כר' יהודא אלא במוקצה מחמת איסורו ואשכחינן ר' יוחנן דאמר מודה ר"ש בזה דגרסי' בפ' כירה אר"ח בר אבא אר"י אין מוקצה לר"ש אלא כעין שמן שבנר בשעה שדולק הואיל והוקצה לאיסורו הוקצה למצותו עכ"ל אלמא דגם הא"ז יליף מפ' כירה דר' יוחנן סובר דמודה ר"ש במוקצה מחמת איסור ולכאו' מה רצה בזה הלא איהו פסק כדברי המיקל ומה נ"מ לו במה דסובר ר' יוחנן אבל לפמ"ש י"ל דהא"ז כיוון בזה לתרץ את קושיתינו הנ"ל כמו שתירצנו ודו"ק: