ברית משה, מצות לא עשה סז:ג
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 67:3
Open in the reader →1אמרינן (ג) במדרש כו', לכאורה צריך להבין מה שייכות יש להמדרש זה עם המל"ת זו אבל לפמ"ש מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן על המדרש זה י"ל דמשו"ה הביא את המדרש ללמוד מיניה דגם ביו"ט אין עונשין עי"ש ותבין ובדרך פשוט נ"ל דרבינו רצה להראות בסיומא דהל"ש דכמה גדול כוחה של שבת כמובן. ועי' במל"מ ז"ל הל"ש פכ"ד שנסתפק בכל הני דקיי"ל בסנהדרין ע"ג ע"א דמותר להצילו בנפשו כגון הרודף אחר הערוה וכיוצא בו אי מותר לעשות כן בשבת וברודף אחר חבירו להורגו כתב דפשיטא ליה שמותר להצילו בשבת והיד המלך שם הקש' עליו דמדוע כתב את הפשיטות זה מדעתא דנפשיה הלא גמ' מפורשת היא בסנהדרין ע"ב שנשתנה דין רודף מדין הריגת ב"ד דאע"ג דהרוגי ב"ד לא קטלינן בשבת אבל בא במחתרת מותר להורגו בשבת כן מוכח ממה דמפ' הגמר' שם את הברייתא דקתני יש לו דמים בין בחול ובין בשבת עי"ש אבל ל"נ כיון דליתא בגמ' בפי' אלא הבא במחתרת אלא רודף גמור יכלינן למיגמר מיניה במכ"ש כמ"ש היד המלך א"כ י"ל דלהמל"מ באמת ג"כ מחמת הגמ' זו הי' פשיטא ליה אלא כיון דלא רצה להאריך ע"כ לא הביא את הגמ' זו ומה שהקשה היד המלך על המל"מ מסנהדרין ע"ג ע"ב מהא דחייבי כריתות ניתן להצילו בנפשו כבר קדמו בזה השעה"מ הל"ש שם ומתרצו יפה עי"ש, ועי' בהיכל מלך הל"ש שם ובברכי יוסף או"ח סי' של"ט מה שהקשו על המל"מ ממ"ש הרא"ש פסחים דף מ"ט עמ"ש ר"א עם הארץ מותר לנחרו ביוה"כ אבל גם בזה אין אני רואה שום קושיא כלל די"ל דהרא"ש לא הקש' אלא על הרי"ף לשיטתו דסובר דרודף אחר ערוה מותר להורגו בשבת מדוע אמר ר"א בע"ה דוקא הלא אפי' בת"ח נמי הדין כן אבל הרא"ש לעצמו דסובר כפירושו של התוס' באמת י"ל דלא מודה לדינו של הרי"ף וגם הלשון של הרא"ש מורה בפי' שלא הקשה אלא על הרי"ף לשיטתו מדכ' ואם כן הוא כדבריו עי"ש ותבין וא"כ באמת גם אליבא דהרא"ש עדיין ספיקתו של המל"מ במקומה עומדת כמו אליבא דהתו' וע"כ לא הביא המל"מ את הרא"ש עי' בכל המקומות שרשמתי ואז תבין כי כנים בס"ד דברינו, ומה שהניח בתימה את המל"מ התו' שבת סי' של"ט ס"ק ו' דכיון דפשיטא ליה דהרודף אחר חבירו להורגו מותר להצילו בנפשו א"כ ה"ה נמי הרודף אחר הערוה דהא איתקוש נערה המאורסה לרוצח לענין יהרג ואל יעבור ורוצח לנערה המאורסה לענין דמצילין אותו בנפשו ואין היקש למחצ' על זה נ"ל בס"ד דעדיין יש מקום לספיקתו של המל"מ דבשלמא אי הוה ידעינן ברוצח דניתן להצילו בנפשו מאיזה מקום אחר לא מנערה המאורסה אז שפיר י"ל כמ"ש התו"ש אבל כיון דלא ידעינן ברוצח דניתן להצילו בנפשו אלא מנערה המאורסה כמ"ש הגמ' פסחים כ"ה ע"ב א"כ שוב ל"ל בזה אין היקש למחצה דו"ק בזה, ובנר מצוה ספרדי סי' י"א אות קל"ז ראיתי שרצה לפתור את ספיקתו של המל"מ ממה הוכיח הב"י או"ח ס"ס ש"ו מהתו' לענין שלא תמיר בתו דמצוה רבה לחלל עליה את השבת ולהצילה וכ"פ בש"ע שם אבל ל"נ דאין משם ראי' כיון דשם לא מתירין רק להלוך חוץ מג' פרסאות כמ"ש בש"ע שם ואפי' נאמר דהוי דאוריית' כשיטת רבינו והרמב"ם הנ"ל מל"ת ס"ו אפ"ה אינו רק לאו כמ"ש הגמ' שבת ס"ט ע"א דידעה בתחומין ואליבא דר"ע וא"כ היכי נילף מזה לעבור על סקיל' אבל עי' בנתיבות עולם מל"ת ס"ז מ"ש לפתור את ספיקתו של המל"מ, ולענין בועל ארמית דקנאים פוגעים בו עי' פרמ"ג או"ח סי' של"ט שכ' דלכ"ע אין פוגעין בו בשבת: