ברית משה, מצות לא עשה סט:ה

1ובה"ש (ה) נחלקו כו', בכאן יש לי על רבינו ז"ל כמה קושיות חדא דמדוע כתב ובח"ש נחלקו כו', הלא דרכו בקודש לכתוב בקיצור אמאי ל"כ כמ"ש הסמ"ק סי' רכ"א וח"ש אסור מה"ת או כמ"ש היראים סי' קי"ט וח"ש אע"ג דלא מיחייב עליה כרת א"ר יוחנן ח"ש אסור מה"ת וקיי"ל כוותיה או כמ"ש הרוקח סי' רי"ז אם אכל פחות מגרוגרת פטור מכרת אבל אסור אלא ע"ז י"ל דירא שלא נטעה דאינו אסור אלא מדרבנן אבל כהיראים או כהסמ"ק מדוע ל"כ ותו ק"ל מדוע כתב בטעמא דרבי יוחנן משום דחזי לאצטרופי מדוע ל"כ משום כל חלב כדאי' בבריי' יומא ע"ד ע"א וכמ"ש רש"י בכולי ש"ס שם ע"ג ע"ב ד"ה לח"ש ובחולין צ"ח ע"א ד"ה לא תזלזל ואי"ל דרבינו רצה למינקט טעמא דר"י גופא הא התו' שם ד"ה כיון באמת כבר הקשה על ר"י גופ' דמדוע ל"ק מכל חלב כדאיתא בברייתא ותירץ וז"ל וי"ל דלהכי איצטריך ליה לר"י לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב ה"א עיקר קרא לכוי איצטריך וח"ש מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לח"ש עכ"ל וא"כ נשאר' על רבינו קושית התו' דל"ל אליבא דרבינו כתירוצו של התו' כיון דכבר מגלה ר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת ועוד ק"ל מדוע הביא רבינו את טעמו של ר"ל דלית הלכתא כוותיה מה נפ"מ לנו בטעמו ועוד יש לדקדק מדוע שינה רבינו בטעמא דר"ל מלשון הגמ' דבגמר' איתא אכילה אמר רחמנא וליכא ורבינו כתב אכילה בעינן:

2ונ"ל בס"ד ליישב הכל בחדא מחתא די"ל דלרבינו ג"כ הי' קשה על ר"י קושית התו' הנ"ל אלא רבינו מתרץ דמשו"ה קאמר טעמא דחזי לאצטרופי משום דרצה לאשמעינן דבאיסור התלוי בזמן כגון יו"כ אם אכל ח"ש בסוף יום ששוב אין פנאי לאכול יותר בכה"ג באמת מותר מה"ת כיון דלא חזי לאצטרופי ועל דרך שכ' הנב"י ז"ל מ"ת או"ח סי' נ"ג וזה ל"ק הא סוף סוף כתיב כל חלב וא"כ מטעם כל חלב אסור דבשלמא הנב"י כתב שפיר כיון דאזיל לפום תירוצו של התו' וא"כ י"ל דטעמא דכל חלב ג"כ משום חזי לאצטרופי עי"ש ותבין אבל אנן שמיישבין את קושיית התוס' בזה באמת קשה הלא מטעם כל חלב אסור ע"ז י"ל דר"י סובר דמכל חלב ליכא למילף אלא איסור שאינו תלוי בזמן דומיא דחלב וא"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו, אלא כל זה י"ל אי אמרינן דר"י ור"ל ביוה"כ ג"כ פליגי אבל כשנאמר דמודה ר"ל ביו"כ דח"ש אסור מה"ת כמ"ש הירושלמי תרומות פ"ו הלכה א' אז צ"ל דלא דברו בפלוגתתם מיו"כ וא"כ ל"ל על קושיית התוספות כתירוצינו הנ"ל [דל"ל דר' יוחנן אתא לאשמעינן בחמץ בפסח כיון דלא מטעם חזי לאצטרופי אסור אלא מטעם לא יאכל כמ"ש הרמב"ם הל"פ פ"א הל"ד א"כ באמת אסו' מה"ת אפי' בסוף יום ז' של פסח כמ"ש הנב"י שם וכיון דרבי' במל"ת ע"ו ג"כ כתב דחמץ בפסח אסור בכל שהוא מטעם לא יאכל כמ"ש הרמב"ם א"כ ל"ל אליבא דרבינו דר"י אתא לאשמעינן בחמץ בפסח, וגם ל"ל דאתא לאשמעינן בנזיר בסוף יום ל' לנזירותו או בסוף שבת ויו"ט לענין איסור ח"ש דמלאכת שבת וי"ט כיון דבנזיר ושבת וי"ט באמת גם בכה"ג אסור מה"ת כמ"ש הנב"י שם אע"כ ל"ל אלא דאתא לאשמעינן ביו"כ ואי נאמר דלא דיברו בפלוגתתם מיו"כ אז באמת גם זה אא"ל] וא"כ י"ל כיון דהתו' רצה לתרץ גם לשיטת הירושלמי ע"כ לא מתרץ כמו שתירצנו אבל רבינו י"ל דאזיל בשיטת הגמ' יומא שם דר"ל גם בי"כ פליג וא"כ שפיר י"ל אליבא דרבינו כמו שתירצנו, אבל עדיין קשה היכי יכלינן למימר שדיברו בפלוגתתם גם מיו"כ הא בגמרא איתא דטעמא דר"ל משום אכילה אמר רחמנא וליכא דפירושו כיון דכתיב אכילה וסתם אכילה בכזית וא"כ י"ל דדוקא היכא דכתיב אכילה סובר ר"ל דמותר מה"ת אבל ביו"כ דלא כתיב אכילה גם ר"ל מודה דאסור מה"ת אעכצ"ל דכשנאמר דגם ביו"כ פליגי אז מוכרחינן לומר דפירושא דאכילה אמר רחמנא היינו דאכילה בעינן וכיון דבי"כ יותר קפיד רחמנא על אכילה דשיעורו בככותבת מכ"ש דסובר דח"ש מותר מה"ת וא"כ ממילא נסתלקו מעל רבינו כל הקושיות הנ"ל די"ל דמד"ק רבינו ובח"ש נחלקו כוונתו בזה לאשמועינן דגם בח"ש דיו"כ נחלקו כדי שנוכל למימר כתירוצינו הנ"ל וע"כ נקט בטעמא דר"י משום חזי לאצטרופי להודיענו דביו"כ בסוף יום באמת ח"ש מותר מה"ת וכדי שלא יהא קשה עליו מטעמא דר"ל כמו שהקשינו ע"כ הביא את טעמא דר"ל ומשנה מלשון הגמ' וקאמר אכילה בעינן להודיענו דפירושא דאכילה אמר רחמנא וליכא דקאמר הגמ' היינו דאכילה בעינן כמו שכתבנו ודו"ק. ובת' ארי' דבי עילאי או"ח סי' ה' ראיתי שכ' דהא דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי אין הטעם כפשוטו שהוא כעין סייג שמא יבא לידי צירוף רק הוא כעין הוכחה כיון דחזינן דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור וגם ראינו דענשה התורה על כזית שלם מלקות א"כ מוכח דעל ח"ש יש עכ"פ איסור דאל"כ הוי עד ח"ש ויותר היתר גמור וא"כ היכי מצטרף על עונש לכזית עי"ש שהאריך בזה ולכאורה קשה עליו מהני איסורים התלוין בזמן כגון יו"כ שהמאכל היתר רק השיעור שאסור לו לאכול עד דמייתבא דעתיה וע"ז אין לנו שום הוכחה לאסור לאכול פחות מכשיעור וא"כ אמאי אסור ביו"כ ח"ש אבל כבר דברו האחרונים מזה עי' בדרך המלך הל' שביתת עשור פ"ב שהניח בצ"ע, וצ"ל לפי סברתו דהני איסורים התלוים בזמן באמת ילפינן מכל חלב וכמ"ש התו' הנ"ל דסברת חזי לאצטרופי לגלות דדרשה דכל חלב על ח"ש דרש גמור הוא ובתר דידעינן א"ז באמת ילפינן מכל חלב אפי' הני איסורים דלא שייך בהו סברת חזי לאצטרופי ואפשר דמשום כוונה זו כתב רש"י ביומא ע"ג ע"ב ד"ה ח"ש וז"ל לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב דכיון דקאי הגמ' שם על ח"ש דיו"כ כמובן, וא"כ לפי"ז כיון דרבי' כתב וגם על ח"ש דיו"כ טעמא דחזי לאצטרופי עכ"מ מרבינו דלא כסברת האדב"ע וצ"ע:

3ומ"ש רבינו והלכה כר"י לגבי ר"ל ורב אשי נמי דהוא בתראה סבר כר"י כו', כוונתו עמ"ש ר"א חולין צ"ח ע"א ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת, אבל לכאורה צ"ט דמדוע לא סגיא לי' בהכלל שכ' דהלכה כר"י נגד ר"ל וי"ל כיון דמר בר רב אשי בחולין שם גכ"ס כר"ל א"כ הי' מקום לטעות דהלכה כר"ל עכ"כ דגם ר"א סובר כר"י, ומ"ש לפיכך האוכל או השותה ח"ש מכין אותו מ"מ ע"ז לכאורה קשה דנראה מדבריו דאם לא הי' ח"ש אסור רק מדרבנן אז לא הי' מכין אותו מ"מ וזה באמת ליתא כיון דהדין הוא דגם על דרבנן מכין אותו מ"מ והרמב"ם בהל' שב"ע פ"ב הל"ג באמת ל"כ מלת לפיכך שכ' רבינו אלא כתב וז"ל ואוכל או השותה ח"ש מכין אותו מ"מ וכבר עמד המגלת ספר ע"ז ומיישבו היטב עי"ש, ומ"ש רבי' ומי שאחזו בולמוס מאכילין אותו מיד כו', כן איתא במשנה יומא פ"ג ע"א וכ"פ הרמב"ם הלכה ט' אבל לכאורה ק"ל דמדוע השמיט רבינו את הברייתא דמאכילין אותו הקל הקל בשלמא הרמב"ם שהביא את הברייתא זו בהל' מ"א פי"ד ע"כ השמיטה שפיר בהל' שב"ע מהטעם שכ' הרהמ"ג בהל' שב"ע דל"כ הרמב"ם שם רק מה ששייך להלכות יו"כ והא דמאכילין אותו הקל הקל לא מחמת יו"כ הוא אבל רבינו דגם בהל' מ"א ל"כ את הברייתא זו באמת צ"ט דמדוע השמיטה כאן ואפשר דסמך עמ"ש כאן לעיל גבי עוברה שהריחה דמשם יש ללמוד דמאכילין את הקל הקל תחלה אבל אח"כ ראיתי שהרי"ף ז"ל ביומא שם ג"כ השמיט את הברייתא זו וזה באמת צ"ע, ומ"ש רבינו ובן שלש עשר' בתינוק ובת שתים עשרה בתינוקת משלים מה"ת כו', כ"כ גם הרמב"ם הל' י"א שם אלא הוסיף תנאי דצריך שיביאו שתי שערות ואם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הן ואינם משלימין אלא מד"ס וא"כ קשה על רבינו דמדוע ל"כ ג"כ מתנאי זה כן הקשה המג"ס והניח בצ"ע, וגם לי קשה על הסדר של רבינו דמדוע מנה המצוה ל"ת של יו"כ אחר הל"ש מדוע לא מנה את המל"ת דפסח תחלה ואח"כ כסדר המועדים וגם בסה"מ יש לדקדק שהתחיל למנות במל"ת שכ"ג שלא לעשות מלאכה ביום א' של פסח ומנה אח"כ כן בכל המועדים ולבסוף מנה במל"ת שכ"ט שלא לעשות מלאכה ביו"כ אלא ע"ז י"ל כיון שכ' במל"ת שכ"ח וז"ל ודע שאלו הששה י"ט כל מי שעושה מלאכה איזה שכתי' באיזה יום מהם לוקה כו' ע"כ מנה את הששה י"ט ביחד אבל על רבינו צ"ט ואפשר דרצה למנות החמור חמור קודם וע"כ מנה מתחלה מלאכת שבת שהיא בסקילה ואח"כ מלאכת יו"כ שהיא בכרת ואח"כ מלאכות י"ט שהם בלאו: