ברית משה, מצות לא עשה עח:ה
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 78:5
Open in the reader →1אבל (ד) אם הי' לו חמץ קודם הפסח כו'. כ"כ גם הרמב"ם הלחו"מ פ"א הל"ג ובסה"מ מל"ת ר' הביא ראי' לזה מהתוספתא מכות פ"ד אבל לכאורה צריך להבין דמדוע הביא את התוספתא זו דללמוד ממנה דאין לוקין כשלא עשה מעשה הלא גמ' מפו' היא מכות דף ט"ז ובכמה מקומות בש"ס וצ"ל כיון דמדיוק' דתוספתא זו [בפרט לפי הגירסא שלפנינו] יש ללמוד דכשעש' מעש' לוקין על לאו דב"י וב"י ע"כ הביא את התוספתא זו וכן צ"ל בכוונת הרהמ"ג שם במה שהביא את התוספתא זו בתר דהביא את הגמ' מכות וגם המל"מ שם שדיבר ג"כ מתוספתא זו צ"ל שכיוון למ"ש עי"ש ותבין, אבל עדיין צריך ביאור הלא ג"ז מלא בכולי ש"ס דכשעש' מעשה לוקין ואמאי צריך סיוע לזה מהתוספת' ואי"ל דכוונת הסה"מ לאפוקי משיטת החינוך דכשמשכחת שיעבור על לאו במעשה אז לוקין אפי' כשלא עשה מעשה וכיון דמדיוקא דתוספתא זו מוכח דלא כהחינוך ע"כ הביא את התוספתא זו דזה אא"ל כיון דהחינוך במצוה י"א גכ"כ דאין לוקין אא"כ קנה חמץ בפסח וא"כ קשה על החינוך גופא סתירה מדידי' אדידי' וכמו שבאמת הקשה השעה"מ הלוח"מ פ"א הל"ג וצ"ל כתירוצו של השעה"מ ולפי תירוצו באמת גם הרמב"ם סובר כהחינוך וגם מהתוספתא ליכא סתירה להחינוך ע"ש ותבין אעכצ"ל דמשו"ה הביא הסה"מ את התוספתא זו ללמוד מדיוקא שלא נאמר דאפי' כשעשה מעשה אין לוקין על לאו דב"י וב"י כיון דהוי ניתק לעשה דתשביתו וע"ז באמת ק"ל היכי יכול ללמוד א"ז מהתוספ' דילמא סוברת התוספת' כר' יעקב פסחים פ"ד ע"א דלוקין על לאו הניתק לעשה אבל אנן דפסקינן כר' יהודא [כמ"ש הרמב"ם הלכו' סנהדרין פט"ז הל"ד] דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו מדוע לא נאמר דגם כשקנה חמץ בפסח אין לוקין, אבל אחר עיון קצת ראיתי דל"ק מידי כיון דבתוספתא שם איתא אח"כ וז"ל הנוטל אם על הבנים ר' יהודא אומר משום ריה"ג כל שעברו על מל"ת שיש בה קום עשה אם קיימו את המל"ת שבה פטורין ואם לאו חייבין עכ"ל ומדלא הביא התוספתא שום חולק על ר' יהודא עכ"מ דפוסקת ג"כ כר"י דאין לוקין על לאו הניתק לעשה אא"כ לא קיימו ואפ"ה סוברת דבחמץ כשעש' מעש' לוקין ע"כ הביא הסה"מ שפיר ראי' מהתוספתא כמ"ש כמובן. אבל עדיין ק"ל על התוספתא גופא דמדוע באמת לוקין כשקנה חמץ בפסח כיון דהוי לאו הניתק לעשה וצ"ל דסוברת דלא הוי לאו הניתק לעש' מאיזה טעם שיהי' וא"כ צ"ל דחולקת על הגמ' פסחים צ"ה ע"ב דקאמר דב"י וב"י הוי לאו הניתק לעשה וא"כ עדיין קשה על הסה"מ היכי הביא ראי' מתוספת' שהיא נגד הגמ', וצ"ל כיון דאיכא שני גירסות בגמ' פסחים לפי גירס' שלפנינו איתא דב"י וב"י הוי לאו הניתק לעשה ולרש"י ותו' היה גירס' אחרת כמ"ש המרש"א שם [וגם מתו' כ"ט ע"ב שם ד"ה רב אשי מוכח דלהר"י ג"כ לא הי' הגירס' כמו שאי' לפנינו מדהוכיח מדף כ"ט דהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עליו משום דהוי לאו הניתק לעשה] וכיון דסה"מ הי' מסופק דאיז' גירס' עיקר בגמ' ע"כ הביא את התוספתא להוכיח דעיקר כגירסת רש"י ותו' וממיל' ל"ק מגמ' פסחים על הרמב"ם מידי ומיושב בזה בס"ד קושית הדבר שמואל על הרמב"ם [וגם המל"מ הנ"ל הקשה כן] מובא בח"צ סי' מ"ב עי"ש ותבין אלא אי קשיא הא קשי' דמדוע באמת לא הוי ב"י וב"י לאו הניתק לעשה אבל קושי' זו באמת לא על הרמב"ם קשה אלא על התוספ' גופ' וממיל' ל"ק גם הקושי' ב' של הד"ש שם שהקש' על הראב"ד והרהמ"ג ושאר מפרשים דמדוע לא הרגישו להקשות על הרמב"ם עי"ש כיון דעל הרמב"ם באמת ל"ק מידי כמו"ש ודו"ק, והטעם דמדוע באמת לא הוי ב"י וב"י ניתק לעש' כבר דברו האחרונים אריכות בזה השעה"מ והמש' רוקח הלחו"מ פ"א והשג"א סי' פ"א והמג"ס מל"ת ע"ח והנב"י מ"ת סי' ס' ס"א וצ"א: