ברית משה, מצות לא עשה פב:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 82:1
Open in the reader →1המגרש (א) את אשתו כו'. לכאורה יש לדקדק מדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו במלת שלא והשאר מוני מצות ז"ל באמת נקטו כמו שנקטו את השאר מל"ת הסה"מ מל"ת שנ"ו היראים סימן קצ"ה הסמ"ק סי' קפ"ט החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש מצ' תק"פ וגם רבינו ברמזיו נקט מלת שלא א"כ מדוע שינה בחיבורו, ונ"ל בס"ד ליישב דבפ' תצא פכ"ד פ"ד כתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה פרש"י ז"ל וז"ל אחרי אשר הטמאה לרבות סוטה שנסתרה ודברי רש"י נובעים מהספרי שם מובא ביבמות י"א ע"ב דלרבנן דהלכתא כוותייהו ילפינן מהפסוק זה שתי אזהרות חדא שלא יחזיר גרושתו משנישאת ועוד שלא יבא הבעל על אשתו אחר שזינתה תחתיו וכ"כ הרמב"ן ז"ל עה"ת שם וז"ל והנה הם שני לאוין יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת ויזהיר במחזיר אשתו שנטמאה בזנות [ועל לשון במחזיר אשתו שנטמאה שכ' הרמב"ן ק"ל דהיאך שייך לשון חזרה בזה מדוע ל"ק ויזהיר שלא לבא על אשתו שנטמאה כמ"ש בהשגותיו] ובהשגותיו בסוף סה"מ שמנה שם את הלאוין שלא מנה הרמב"ם מנה במצוה ט"ו שלא לבא על אשתו שזינתה תחתיו ג"כ למל"ת בפ"ע וגם נתן טעם לשבח דמדוע לא מנאה הרמב"ם וז"ל אבל הרב מדעתו בלאו שבכללות לא ימנה זה עכ"ל כוונתו דלפי הכלל שכלל הרמב"ם בסה"מ שורש ט' שלא למנות לאו שבכללות אלא למל"ת אחת וכיון שגם זה הוי לאו שבכללות ע"כ לא מנאה הרמב"ם אלא למל"ת אחת אבל הרמב"ן לשיטתו דל"ס ככללו של הרמב"ם ע"כ מנאם לשתים וגם הרהמ"ג ז"ל הלכ' א"ב פ"א הלכ"ב כתב אליבא דהרמב"ם את הטעם זה וכ"כ הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת רל"ד אות צ"א, וא"כ לפי"ז כיון דרבינו ג"כ לא מנאם לשתים עכצ"ל דרבינו גכ"ס כהרמב"ם שלא למנות לאו שבכללות לשתים אבל באמת אאל"כ כיון דהפ"ד ז"ל בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"א חשיב הרבה לאוין שבכללות שמנה רבינו לשתים עי"ש וכיון דסובר כהרמב"ן א"כ קשה עליו דמדוע לא מנה גם את הפסוק זה לשתים וגם על הפ"ד תמי' לי' דמדוע לא עמד ע"ז וגם בנר מצוה ז"ל סי' י' אות קנ"ד מצאתי שעמד על רבינו בזה ותירץ דרבינו סובר כהכ"מ ז"ל הלכות גירושין פי"א הלי"ד שאכתוב לקמן בס"ד ודפח"ח. ולי"נ בס"ד ליישב דהמעיי"ח ז"ל דף קצ"ד ע"ב אות קמ"ו כתב וז"ל ואדרבא על הרמב"ן יש לתמוה קצת דמלשונו שכתבתי בלאו דפצוע דכא וכרות שפכה משמע דכששניהם יכולים להיות כאחד אין נמנית אלא ללאו אחד א"כ מ"ש זה מלאוי פ"ד וכ"ש שמנאם הרמב"ן ללאו אחד מטעם שכתבתי שם וגם שני איסורים אלו יכולים להיות כאחד כגון מי שגירש אשתו שזינתה תחתיו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה שיש בה שני איסורי' לבעלה הראשון ואינו לוקה אלא אחת ומטעם זה ראוי למנותן אחת ולא שתים עכ"ל וא"כ י"ל דרבינו באמת סובר כהמעיי"ח וע"כ לא מנאם לשתים כמובן, מוכח מהנ"ל דלכ"ע נכלל עכ"פ בלאו זה שני עניינים דלא פליגי אלא במנין וא"כ י"ל כיון דמשונה לאו זה משאר לאוין ע"כ משנה רבינו את התחלתה ולא התחיל במלת שלא לרמז על השינוי כדרכו בקודש היכא דיש איזה שינוי כהנ"ל מל"ת ע"ט סוף מחודש ב' ודו"ק: