ברית משה, מצות עשה קעא:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 171:1
Open in the reader →1מ"ע (א) לקדש זרע אהרן כו'. הפסוק פ' אמור פכ"א פ"ח ובגיטין דף נ"ט ע"ב איתא תנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון פי' רש"י ז"ל לפתוח ראשון בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש ולברך ראשון בסעודה וליטול מנה יפה ראשון אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה עכ"ל אבל התו' שם חולק על רש"י דבמידי דשותפות לא אלא במעשר עני או בצדקה עי"ש, ועל מה דאי' במשנה שם דכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום איתא בגמ' א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא היא א"ל דאוריי' ומפני דרכי שלום נראה דאביי ורב יוסף סברו דדרשה דוקדשתו דרש גמור הוא ולא אסמכתא וע"כ מנה רבינו ז"ל את המ"ע זו ובפירושא דליטול מנה יפה ראשון סובר רבינו כתוספות ואפשר כיון דרש"י בנדרים דף ס"ב ע"ב לא מפרש כמו שמפרש בגיטין דז"ל וליטול מנה יפה ראשון כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים וכיון דחזר רש"י ממה שמפרש בגיטין ע"כ סובר רבינו כהתו' אבל לכאו' ק"ל על רבינו דבספרא פ' אמור פרשתא א' פרק א' איתא וז"ל ומנין אם אינו רוצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו וגם רבא ביבמות דף פ"ח ע"ב הביא את הברייתא זו וכ"כ רש"י עה"ת שם וא"כ לכאו' קשה על תנא דבי ר" ישמעאל דגיטין הנ"ל הלא איצטריך וקדשתו על דרשה דברייתא דספרא אעכצ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל באמת פליג על הבריי' דספרא וא"כ קשה על רבא דביבמות סובר כהדרשה דברייתא דספרא ובנדרים דף ס"ב ע"א סובר כהתנא דבי ר' ישמעאל אעכצ"ל דרבא סובר דהדרשה דתנא דבי ר' ישמעאל אסמכתא בעלמא הוא דליכא למימר דעל הדרשה דספרא סובר דאסמכתא היא כיון דמהקושיא שהקשה רבא ביבמות מברייתא זו מוכח דסובר דדרש גמור הוא עי"ש ותבין וכיון דרבא פליג על אביי דגיטין וסובר דדרשה דתנא דבי ר' ישמעאל אסמכתא היא א"כ היכי פסק רבינו כאביי נגד רבא הלא קיי"ל דהלכתא כרבא חוץ מיע"ל קג"ם אלא על זה י"ל כיון דר' יוסף ג"כ סובר כאביי ע"כ פסק רבינו כאביי וכמ"ש היד מלאכי סי' קנ"ח דכשיש אמורא אחרינא דסובר כאביי הו"ל רבא יחיד במקום רבים והלכה כאביי עי"ש. אבל זה עדיין ק"ל על רבינו דלכאו' על אביי גופא קשה דמה הקשה על המתני' דגיטין דאוריי' היא הלא לפי שיטתו דדרשה דתנא דב' ר' ישמעאל דאורייתא היא עכצ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל חולק עם הברייתא דספרא וא"כ מה הקשה על המתני' דילמא לא סובר' המתניתין כהדרשה דתנא דבי ר' ישמעאל אלא כהדרשה דבריי' דספרא וע"כ איתא במתני' מפני דרכי שלום אעכצ"ל דאביי ג"כ סובר דהני שני דרשות לא פליגי כיון דהדרשה דתנא דבי ר' ישמעאל באמת אסמכתא היא ואעפ"כ שפיר הקשה על המתני' דמדוע תנא מפני דרכי שלום הלא מדרבנן ומסמיכת הקרא היא ומה דקא' דאוריית' היא י"ל כיון דדבר דאסמכוה אקרא הוי כדאורייתא כמ"ש התוס' חולין דף ו' ע"ב ד"ה והתיר רבי את בית שאן עי"ש, וכן עכצ"ל בדעת התוס' חולין דף ע"ז ע"א ד"ה וחייבו ר"ג שכ' בפי' דדרשה דתנא דבי ר' ישמעאל אסמכתא היא וכ"כ הרא"ש שם והקשה עליהם המג"א סי' ר"א סק"ד מהסוגיא דגיטין הנ"ל ממ"ד אביי בהדיא דאורייתא היא והניח בצ"ע אבל כשנאמר דהתוס' והרא"ש ג"כ סברו הפשט בהא דאביי כמו שכתבנו באמת ל"ק עליהם הצ"ע של המג"א וא"כ ממילא גם קושייתינו על אביי ל"ק כמובן, אלא כל זה י"ל אי באמת אמרינן דגם אביי סובר דהדרשה דתנא דבי ר' ישמעאל אסמכתא אבל לפי שיטת רבינו דסובר בדעת אביי דהדרשה דתנא דבר"י באמת דאורייתא היא א"כ נשאר' קושייתינו הנ"ל מה הקשה אביי על המתני' והקושיא זו באמת גם על השאר מוני מצות ז"ל קשה כיון דג"כ מנאו כרבינו הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע ל"ב החינוך האה"מ מצ' רס"ט הזה"ר מ"ע קכ"ה אות מ"ט הפוע"צ מ"ע ק"ו הכ"ת מ"ע ל"ז הדה"מ שער א' פנ"ב המעיי"ח דף צ"ג ע"ב אות ק"מ העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ר"ע. וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו ודכוותיה סברו דאביי ור' יוסף באמת סברו דהדרשה דתנא דבר"י דאורייתא גמורה היא כמו שנראה מפשטות לשונם מדקתני דאורייתא היא אלא על הדרשה דספרא סברו דאסמכתא היא וכיון דהני שני דרשות לא פליגי ע"כ הקשה אביי על המתני' דגיטין שפיר אלא עדיין תירוצינו זה אינו עולה יפה אליבא דהרמב"ם כיון דבסה"מ סי' הנ"ל הביא את הני שני דרשות ומלשונו נראה דשניהם דאוריי' הן, וע"כ נ"ל דבאמת סברו בדעת אביי דשניהם דאורייתא הן ואפ"ה לא פליגי הני שני דרשות כיון דשניהם ילפינן מוקדשתו ודו"ק אבל על התוס' והרא"ש באמת צ"ל כמו שכתבנו, או י"ל דהתוס' והרא"ש ג"כ סברו בדעת אביי ורב יוסף דדרשה דתנא דבר"י דאוריי' היא אלא הם פסקו דרבא דנדרים הנ"ל וכשיטת הרמב"ן והריטב"א מובא ביד מלאכי סי' הנ"ל דאפי' כשאיכא עוד אחר עם אביי ג"כ הלכה כרבא וממילא ל"ק עליהם הצ"ע של המג"א הנ"ל כמובן, או י"ל דהתו' והרא"ש סברו דאביי ור' יוסף לא ידעו מהדרשה דבריי' דספרא הנ"ל כיון דאמוראים לא ידעו מכל הבריי' כידוע וע"כ הקשו על המתני' דגיטין דאוריי' היא אבל בתר דידעינן מהדרשה דספרא באמת פסקי' כרבא דהדרשה דתנא דבר"י אסמכתא היא וע"כ פסקו התו' והרא"ש כן ודו"ק ועי' בנתיב חיים או"ח סי' ר"א מה שתי' על הצ"ע של המג"א הנ"ל, ובעיר מקלט סי' הנ"ל ראיתי שהקשה סתירה על רש"י דבפ' אמור מפרש כהברייתא דספרא ובנדרים דף הנ"ל תפס כהדרשה דתנא דבר"י אבל כשאני לעצמי באמת איני רואה שום סתירה בזה כיון דבנדרים קא רש"י לפרש את הדרשה דר' ישמעאל שהביא הגמ' שם וכי בשביל דתפס רש"י על עה"ת לעיקר כהברייתא דספרא לא שרי ליה לפרש את מה שהביא הגמ' ועוד אפי' לפי דעת העי"מ ג"כ ל"ק מידי כיון די"ל דרש"י ג"כ סובר כרבינו ודכוותיה דהני שני דרשות לא פליגי כהנ"ל וע"כ מפרש רש"י בנדרים שפיר לחם הפנים אע"ג דפירוש זה מורה שהיא דרשה גמורה כמובן:
2אבל לכאו' ק"ל על רש"י נדרים דהיכי מפרש דקאי על חלוקת לחם הפנים הלא לחם הפנים עם חביריו הכהנים חולק וא"כ מדוע יטול היא דוקא מנה יפה אבל אח"כ ראיתי שגם הר"ן סוף מועד קטן מפרש כרש"י נדרים ושכבר עמד עליו בזה המהר"ם אצל הרי"ף שם והניח בקושיא ובינותי בספרים ומצאתי שהמרש"א בח"א בנדרים שם ג"כ הרגיש בזה וכתב דכוונת רש"י שהת"ח שבכהנים נוטל מנה יפה וגם כתב דמהיכא למד רש"י לפרש כן עי"ש א"כ גם על הר"ן י"ל כן, אבל בהמנ"ח מצ' רס"ט מצאתי שמתרץ את הר"ן בענין אחר דלפי מ"ש הר"ן במגילה פרק הקורא את המגילה עומד דוקדשתו גבי כה"ג כתוב אלא גם כהן הדיוט ילפינן מיניה וכיון דוליטול מנה יפה ראשון דקאמר הגמ' קאי על כהן גדול א"כ על הר"ן לשיטתו ל"ק על פירושו דסוף מוע"ק כלום עי"ש ותראה דאמת אתו בזה, אבל המרש"א י"ל דלא רצה לפרש את רש"י ג"כ כן כיון שהי' דוחק אצלו לומר אליבא דרש"י דוקדשתו קאי על כה"ג כמ"ש הר"ן מחמת קושיית המנ"ח שהניח בצ"ע על הר"ן דאדרבא וקדשתו בכהן הדיוט כתיב ולא בכה"ג עי"ש וע"כ מתרץ המרש"א כהנ"ל, ועל עיקר הצ"ע שהניח המנ"ח על הר"ן נ"ל בס"ד דל"ק מידי כיון דגם מהירושלמי הוריות ריש פרק ג' מוכח כהר"ן דעל מ"ד ר' לעזר שם כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו קאמר ר' אבון קדוש יהיה לך כביכול אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו וא"כ עכצ"ל דר' אבון סובר דקדוש יהיה לך קאי על כ"ג א"כ שפיר י"ל דגם וקדשתו קאי על כ"ג כיון דבחד קרא כתיב עי"ש ותבין, וגם מה שהשיג המנ"ח על הר"ן שלא מצא בשום מקום דיש מעלה לכה"ג על כהן הדיוט לענין לפתוח ראשון ולברך ראשון עי"ש גם בזה איני רואה שום השגה כלל דבהוריות דף י"ב ע"ב על מה דאיתא במתני' כל המקודש מחבירו הוא קודם את חבירו איתא בגמרא מנ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון כו' וכיון דהביא הגמ' את הא דתנא דבר"י על הא דמתני' מוכח דגם לענין הא דתנא דבר"י יש קדימה לכה"ג כיון דכ"ג מקודש יותר מכה"ד וכן מוכח מפי' המשניות שם ועי' במשנה יומא דף י"ד ע"א וא"כ ממילא תו ל"ל כמ"ש המנ"ח דדוקא לענין להחיותו חשוב הגמרא מעלות כה"ג בהוריות שם כיון דמגמרא שכתבנו מוכח בפיר' דלא כוותיה וממילא גם על המג"א שהביא המנ"ח ליכא שום צ"ע עי"ש ותבין, אלא על הר"ן פליאה לי בזה דבנדרים שם מפ' כרש"י דגיטין ובמוע"ק שם מפ' כרש"י דנדרים ובמגילה שם הביא את פירושו של רש"י דגיטין ומפרשו ול"כ מזה דגם הוא מפרש בנדרים כן, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ד ולהלכה טוש"ע או"ח סי' קל"ה קס"ז ר"א: