ברית משה, מצות עשה רח:ב
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 208:2
Open in the reader →1אמרינן (ב) בזבחי' שאין שורפין את הנותר אלא ביום כו', סוגיא זו איתא גם בפסחים דף ג' ע"א יכול יהא נאכל אור לשלישי כו' יכול ישרוף מיד כו' מה להלן תיכף לאכילה שריפה כו' פרש"י ז"ל וז"ל כשכלה זמן אכילתו מתחיל זמן שריפתו כדכתיב והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו עכ"ל והקשה עליו הפרי חדש ז"ל במעין חיים ש"ס ווילנא וז"ל רש"י מפיק ליה מקרא דכתיב גבי פסח והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו ותודה יליף מינה וקשה דאמרי' בשבת דף כ"ד בא הכתוב ליתן בקר שני לשריפתו וכ"ת התם טעמא לפי שאין שורפין קדשים בי"ט ליתא דהא בליל מוצאי י"ט נמי אינו יכול לשורפה וע"כ אינו אלא גזירת הכתוב דהא השתא אכתי לא ידעינן דרשה דאי אתה שורפו בלילה וא"כ אדרבא נילף מינה דלא בעינן תיכף לאכילה שריפה והנכון כפירש"י דזבחים דף ט"ז ע"ב דתודה יליף ממלואים הכתוב בפ' תצוה ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש אלמא תיכף לאיסורי אכילה שריפה ודו"ק עכ"ל נראה בעליל דהפר"ח סמך בקושייתו על מ"ש התו' בשבת שם ד"ה בקר שני שהקשה אי בקר שני דוקא היאך מוכח דאין שורפין קדשים בי"ט הא כיון דבליל מוצאי יו"ט נמי לא שרי לשרוף א"כ ע"כ דגזה"כ הוא לשרוף בבקר שני דוקא ותירץ דהא דאין שורפין בליל מוצאי יו"ט משום דאין שורפין קדשים בלילה כדדרשינן ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה ועי' במהר"ם לובלין שם וגם בפסחים דף פ"ז ע"ב מתרץ התו' כן בד"ה ליתן וכיון דכל הטעם דלא אמרי' דשריפת נותר בקרבן פסח גזה"כ משום דילפינן מביום דאין שורפין קדשים בלילה א"כ לפי הה"א דלא הוה ידעינן מהדרשה דאי אתה שורפו בלילה באמת שפיר י"ל דגזה"כ הוא כקושיית התו' וזה הי' כוונת הפר"ח בקושייתו אלא שקיצר. אבל לכאו' ק"ל על התו' הנ"ל דביבמות דף ע"ב ע"ב קאמר ר' יוחנן דמיתורא דביום לא ילפינן דאין שורפין בלילה אלא נותר בזמנו אבל נותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה וא"כ אפי' לפי המסקנא דפסחים דאין שורפין קדשים בלילה מדרשא דביום אכתי נשארה קושי' התו' דלימא דשריפת נותר דפסח כיון דאין שורפין בלילה גזה"כ היא ול"ל כתירוצו של התו' כיון דנותר דפסח בליל ט"ז באמת הוי נותר שלא בזמנו ונותר שלא בזמנו סובר ר' יוחנן דשורפין בלילה ואפ"ה אין שורפין א"כ עכצ"ל דגזה"כ הוא אלא על זה י"ל דהתו' מתרץ כפי המסקנא דגמ' יבמות דהדר ביה ר' יוחנן דמדשתק לר' אלעזר ע"כ דמודה ליה דאפי' נותר שלא בזמנו אין שורפין אלא ביום, אבל זה אכתי ק"ל היכי קאמר התו' שבת הנ"ל כדדריש בריש פסחים ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו כו' הלא מהדרשה דביום לא ילפינן אלא נותר בזמנו אבל נותר שלא בזמנו לא ילפינן אלא מיתורא דוי"ו ה"י כמו שאמר ר' אלעזר ביבמות שם וכיון דנותר דפסח הוי נותר שלא בזמנו א"כ הי' לו להתו' למימר כדדרשינן ביבמות מיתורא דוי"ו ה"י אבל באמת גם זה ל"ק כיון דהתוס' יבמות שם ד"ה שלא בזמנו כתב דכיון דאין שורפין קדשים בי"ט הוי נותר דפסח נותר בזמנו וא"כ דברי התוס' דשבת ופסחים הנ"ל באמת עולים יפה, אלא על התוספות יבמות אכתי ק"ל שהקשה על ר' יוחנן דסובר דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה אמאי לא ישרפו נותר דפסח בליל מוצאי יו"ט כיון דהוי נותר שלא בזמנו ותי' כהנ"ל עי"ש וק"ל מה הקשה התוס' הלא לפי הה"א דנותר דפסח הוי נותר שלא בזמנו באמת י"ל דנותר דפסח הוי גזה"כ כיון דל"ל אליבא דר' יוחנן כתירוצו של התוספ' שבת הנ"ל כיון דסוער דנותר שלא בזמנו שורפו בין ביום בין בלילה וא"כ מה הקשה התוס' אעכצ"ל דהתו' יבמות ל"ס כתירוצו של התוס' דשבת ופסחים הנ"ל אלא איזה תירוץ אחר הי' לו להתוס' יבמות על הקושיא של התוס' שבת הנ"ל וא"כ ממילא גם על רש"י פסחים הנ"ל י"ל דלא סובר כתירוצו של התו' שבת ופסחים אלא כמו שכתבנו אליבא דהתוס' יבמות וא"כ מה הקשה הפר"ח על רש"י:
2אבל האמת יורה דרכו דהתו' יבמות באמת ג"כ סובר כתירוצו של התוספ' שבת ופסחים הנ"ל ואפ"ה הקשה שפיר כיון דאת זה עכצ"ל דמה דהקשה התוספ' שבת הנ"ל דלימא דשריפת נותר דפסח גזה"כ היא לא הקשה אלא אליבא דחזקי' דיליף דאין שורפין קדשים בי"ט משריפה נותר דפסח וע"כ הקשה התו' שפיר דמנ"ל למילף מנותר דפסח דילמא גזה"כ הוא אבל לאינך אמוראי דשבת שם דילפי ממקום אחר את הא דאין שורפין קדשים בי"ט באמת לדידהו שפיר י"ל דהא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט ג"כ הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט וכיון דיש טעם על הא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט ממילא תו ל"ל דהא דאין שורפין נותר דפסח בליל מוצאי י"ט גזה"כ הוא דכיון דעל י"ט יש טעם ממילא מסתבר טפי למימר דגם על לילה יש טעם מלומר דלילה גזה"כ היא דכמו דסובר התוס' בתירוצו אליבא דחזקי' דכיון דיש טעם על הא דאין שורפין בלילה לא מסתבר תו למימר על הא דאין שורפין בי"ט דגזה"כ הוא אלא אמרינן דהטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט כמ"ש המר"ם לובלין בשבת שם כמ"כ נמי שפיר י"ל אליבא דאינך אמוראי דכשיש טעם על הא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט תו ל"ל דהא דאין שורפין בלילה גזה"כ הוא אלא הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בלילה נמצא לפי"ז באמת לאינך אמוראי אפי' אי לא הוה כתיב גבי שלמים ביום ג"כ לא הוה אמרינן דהא דאין שורפין נותר דפסח בלילה גזה"כ הוא אלא התו' כתב כן אליבא דחזקי' כהנ"ל, וממילא לפי הנחה זו הקשה התוס' יבמות הנ"ל שפיר כיון דאת זה עכצ"ל דר' יוחנן לא סובר כחזקי' דאי הוה סובר כחזקי' הי' קשה עליו קושיית התוס' שבת הנ"ל דדילמא גזה"כ הוא כיון דלדידי' ל"ל כתירוצו של התו' כיון דסובר דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה אעכצ"ל דר' יוחנן יליף דאין שורפין קדשים בי"ט כאינך אמוראי הנ"ל וא"כ ממילא תו ל"ל דהא דאין שורפין נותר בלילה גזה"כ היא כהנ"ל וע"כ הקשה התוס' יבמות שפיר דלמה באמת לר' יוחנן אין שורפין בלילה כיון דל"ל לדידי' דגזה"כ הוא אעכצ"ל דמשו"ה אין שורפין בלילה כיון דאין שורפין קדשים בלילה אע"ג דהוי נותר שלא בזמנו וא"כ היכי קאמר ר' יוחנן דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה כן נ"ל בס"ד בכוונת קושיית התוס' יבמות הנ"ל וא"כ ממילא הקשה הפר"ח על רש"י הנ"ל שפיר ודו"ק. אבל לפי דברינו הנ"ל נ"ל בס"ד ליישב דאת זה עכצ"ל דברייתא דפסחים הנ"ל בהה"א כשהי' סוברת לומר יכול ישרוף מיד לא הי' סובר' כחזקי' דיליף אין שורפין קדשים בי"ט מנותר דפסח כיון דאכתי לא הוה ידעינן מהדרשא ביום ואי הוה סובר' כחזקי' הי' נשאר קושיית התו' שבת הנ"ל אעכצ"ל דבהה"א הי' סובר' הברייתא כאינך אמוראי דשבת שם וא"כ עכצ"ל דהא דאין שורפין נותר דפסח בי"ט ג"כ הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט כיון דל"ל דגזה"כ הוא כהנ"ל וע"כ כתב רש"י שפיר דילפינן מנותר דפסח דתיכף לאכילה מתחיל זמן שריפתו ול"ק קושיית הפר"ח, וזה ל"ק כיון דהברייתא סוברת דנותר דפסח לא הוי גזה"כ א"כ עכצ"ל הא דאין שורפין נותר דפסח בלילה משום דאין שורפין קדשים בלילה כהנ"ל וא"כ היכי קאמר' הבריי' יכול ישרוף מיד הלא יכלינן למילף מנותר דפסח דאין שורפין קדשים בלילה דע"ז י"ל כמ"ש הפנ"י בפסחים שם ד"ה יכול ישרוף מיד דשאני הכא כיון שאינו יכול לשורפו סמוך לאכילתו נדחה ליום בקר שני עי"ש ובזה מיושב בס"ד מדק"ל על הפנ"י שכ' שם דטעמא דאין שורפין פסח בליל מוצאי י"ט משום דאין שורפין קדשי' בלילה הלא אכתי לא ידעינן מהדרשא ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ הי' יכול לומר דגזה"כ הוא כקושיית התוס' שבת הנ"ל אבל לפי הנ"ל מיושב שפיר ודו"ק: