ברית משה, מצות עשה רח:ג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 208:3
Open in the reader →1אבל לכאורה ק"ל על הירושלמי דבשבת פרק ב' הלכה א' ובפסחים פרק ז' הלכה י' יליף הירושלמי את הא דאין שורפין קדשים בי"ט מנותר דפסח ור' יוחנן קאמר בירושלמי שבת שם בפי' דנותר שלא בזמנו שורפין בין ביום בין בלילה [ובירושלמי פסחים שם איתא כן בשם ר' בון בר חייא] וכיון דלא יליף הירושלמי את הא דאין שורפין קדשים בי"ט אלא מנותר דפסח א"כ נשארה על הירושלמי קושי' התו' שבת הנ"ל דדילמא גזה"כ הוא ול"ל כתירוצו של התו' דמביום ילפינן דאין שורפין בלילה כיון דלא ילפינן מביום אלא נותר בזמנו אבל נותר שלא בזמנו באמת סובר הירו' דשורפין בלילה כהנ"ל וגם ליכא למימר דהירושלמי סובר כהתו' יבמות הנ"ל דנותר דפסח הוא נותר בזמנו כיון דהתוס' לא כתב כן אלא משום דידעינן ממקום אחר דאין שורפין קדשים בי"ט וא"כ גם בנותר דפסח הדין כן וכיון דאין שורפין בי"ט ע"כ סובר התו' דבקר שני זמנו הוא אבל הירושלמי כיון דלא יליף ממקום אחר את הא דאין שורפין קדשים בי"ט אלא מנותר דפסח א"כ באמת קשה היאך יליף מנותר דפסח דאין שורפין קדשים בי"ט ונאמר מחמת זה דנותר דפסח הוי נותר בזמנו דילמא באמת שורפין קדשים בי"ט ונותר דפסח גזה"כ הוא וגם על השירי קרבן בירושלמי שבת שם ק"ל דהיאך כתב דמשו"ה הביא הירושלמי תיכף בתר הדרשה דלא תותירו ממנו עד בקר את הא דוהנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף כדי לתרץ בזה את קושיית התוס' שבת הנ"ל הלא אדרבא כיון דהירושלמי סובר דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה א"כ עדיין נשאר' קושיית התוס' שבת הנ"ל כמו שכתבנו. וע"כ נ"ל בס"ד דלהירו' צ"ל דהתוס' שבת הנ"ל הכי תירץ דכיון דידעינן מביום דאין שורפין בלילה ע"כ לא הוי גזירת הכתוב כלו' כיון דידעינן מביום דאין שורפין קדשים בלילה אע"ג דלא ידעינן מיניה אלא על נותר בזמנו אעפ"כ כיון דיש סברא בעולם דאין שורפין קדשים בלילה ממילא מסתבר טפי למימר דהא דאין שורפין נותר דפסח בלילה ג"כ משום דאין שורפין קדשים בלילה הוא מלומר דגזה"כ הוא וכיון דיש טעם על לילה א"כ ממילא גם הא דאין שורפין בי"ט ג"כ הטעם הוא משום דאין שורפין קדשים בי"ט כהנ"ל בשם המר"ם לובלין וכיון דאין שורפין בי"ט א"כ ממילא שפיר י"ל דנותר דפסח לא הוי שלא בזמנו כמ"ש התוס' יבמות הנ"ל אבל שלא בזמנו באמת שורפין בלילה דמביום לא ילפינן אלא נותר בזמנו כמ"ש הירושלמי ול"ק על הירושלמי מידי ודו"ק. ומה מאד יש ליישב בזה את ההמשך של הירושלמי במה שהביא תיכף את הפסוק והנותר מבשר הזבח הנ"ל דלכאורה יש להקשות דלפי שיטת הירושלמי דנותר שלא בזמנו שורפין בלילה א"כ נשאר' קושית התוס' פסחים דף הנ"ל ד"ה ת"ל ביום עי"ש וליכא למימר כתירוצו של התו' דביום אתי שלא לשרוף בלילה של אחריו כיון דאז הוי שלא בזמנו ושלא בזמנו באמת שורפין בלילה אעכצ"ל דאי לא הוה כתב עד יום אז באמת הוה אמרינן דביום אתי לאשמועינן דשלא בזמנו ג"כ אין שורפין בלילה אלא השתא כיון דכתיב עד יום ע"כ אמרינן דביום לא אתי אלא על נותר בזמנו עי' בתוספ' היטב ותבין אלמא דהי' הוה אמינא לומר מביום דאפי' נותר שלא בזמנו אין שורפין בלילה וכיון שכן גם לפי האמת עכ"פ את זה שפיר יכלינן למילף מביום דמסתבר טפי למימר דהא דאין שורפין בי"ט הטיים הוא משום דאין שורפין קדשים בלילה מלומר דגזה"כ הוא כהנ"ל וע"כ הביא הירושלמי תיכף בתר דיליף מנותר דפסח דאין שורפין קדשים בי"ט את הפסוק ביום להורות דמסתבר טפי למימר דאין שורפין בלילה מלמימר דגזה"כ הוא ודו"ק: