ברית משה, מצות עשה רכג:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 223:1
Open in the reader →1לשחוט (א) את הפסח במועדו כו'. וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע נ"ה החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ה' הזה"ר מ"ע פ"ב אות מ' הפוע"צ מ"ע ד' הכ"ת מ"ע נ"ט הדה"מ שער א' פע"ד המעיי"ח דף ה' ע"א אות י"ח והפסוק של המ"ע זו בפ' בא פי"ב פ"ו, אבל לכאו' יש לדקדק ברבינו ז"ל כיון שדרכו בכל מ"ע לכתוב תיכף את הפסוק שלה א"כ מדוע לא כתב גם כאן כן והו"ל לכתוב בלשון זה מ"ע לשחוט את הפסח במועדו שנא' ושחטו אותו כו' ואח"כ היה לו לכתוב ושיהא שה תמים וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו כיוון בסדר זה ליישב מעליו ומהשאר מוני מצות הנ"ל מה שקשה עליהם במ"ע זו דכולם מנאו שחיטת הפסח למ"ע זו כמו שמנה רבינו אבל הבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' כתב ת"ל לעשות הפסח וכשראיתי את זה עמדתי משתומם מדוע לא מנה שחיטת הפסח וגם פירושה לא ידעתי דמה היא לעשות הפסח אבל אח"כ ראיתי בהיראי' ז"ל סי' ת"ה שכ' וז"ל צוה הקב"ה את ישראל שיעשו את הפסח דכתיב בפ' בהעלותך ויעשו בני ישראל את הפסח ועשיית פסח היינו שחיטתו וזריקת דמיו והקטר אימוריו אבל לא אכילתו דכתיב בארבעה עשר לחדש בין הערבי' יעשו אותו במועדו ואכילתו לא היתה בי"ד אלא בליל ט"ו דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ואע"פ שזריקת דמו והקטרת אימוריו כהנים עושין ולא ישראל כיון שהקרבן של ישראל ובמצות ישראל עושין יעשו בני ישראל קרינן ביה כו' עכ"ל ועם דבריו שפיר יש להבין את פירושא דלעשות הפסח שכ' הבה"ג, וגם זה נ"ל בס"ד דהיראים כיוון בהחילוק זמן אכילה ושחיטה שכתב לתרץ בזה את קו' המעיי"ח סימן הנ"ל שהניח בצ"ע דז"ל וצריך טעם לפי דעתי למה יש למנות שחיטת פסח ואכילתו לשני מצות אחר שאנו מצווים על אכילתו א"א לכזית בשר בלא שחיטה ובחטאת נמי כתיב תשחט החטאת וכתיב הכהן המחטא אותה יאכלנו וכן באשם ובשלמים ואפ"ה לא נחשבו השחיטה והאכילה לשני מצות דאפשר משום דאכילת פסחים לא מעכבא ולא בעינן אלא גברא דחזי לאכילה משא"כ באכיל' חטאת ואשם דכפרת הבעלים תלויה באכילת בשר לכהנים וכל כמה דלא אכלי כהני בשר לא מתכפרו בעלים כדאיתא בפסחים דף נ"ט אמנם עדיין צ"ע דגם בחטאת ואשם אם אין הבשר ראוי לאכילה לא מעכב כפרה כמ"ש בתוס' שם ולא ראיתי לאחד ממוני מצות שהעירו בזה עכ"ל אבל בהחילוק שכתב היראים באמת ל"ק מידי כיון די"ל דבשאר קרבנות כיון דשחיטה ואכילה בזמן אחד ע"כ נמנה לאחת אבל בקרבן פסח דשחיטה ואכילה לאו בזמן אחד ע"כ נמנו לשתים וגם החידוש שכתב המעיי"ח שלא ראה לאחד ממוני מצות שהעירו בזה ג"כ ליתא כיון דבאמת היראים העיר בזה ומיישב שפיר כמו שכתבבו הן אמת שמהר"ם שיק סי' הנ"ל הביא כעין תירוץ זה בשם כרם שלמה ומפלפל עליו דאינו מספיק דכיון דקודם חצות פסול ע"כ הוכרח לקבוע זמן והוי זה דין מדיני פסח ודיני' אינם נמנים למ"ע בפני עצמן עי"ש מה שתמה גם על גוף הקושיא של המעיי"ח אבל איני רואה שום השגה כשבאמת גם הכרם שלמה על מ"ש היראים כיוון שהשחיטה והאכילה אינם בזמן אחד כיון דבאמת כן הוא א"כ ממילא תו לא הוי מדיני מצוה כמובן. עכ"פ זה נראה מהנ"ל דהבה"ג והיראים ג"כ מנאו שחיטת הפסח למ"ע אלא הם סמכו את המ"ע זו להפסוק ויעשו בני ישראל את הפסח דפרש' בהעלותך פ"ט פ"ב ולכאורה מדוע לא סמכו אל הפסוק ושחטו אותו דקודם וצ"ל מתרי טעמי חדא כיון דבשחיטה גרידא עדיין לא מקיים העשה עד זריקת הדם וכיון דמפסוק ושחטו אותו איכא למטעי דבשחיטה גרידא מקיים העשה ע"כ סמכו אל הפסוק ויעשו וגו' דבעשייה נכלל הכל כמ"ש היראים ועוד כיון דושחטו אותו לא כתיב בפסח דורות אלא בפסח מצרים ע"כ לא סמכו לפסוק זה, וא"כ לכאורה קשה על רבינו והשאר מוני מצות הנ"ל דמדוע לא סמכו גם הם אל הפסוק ויעשו וגו' מהטעמים הנ"ל בשלמא על הטעם הא' י"ל שסברו דשחיטה לאו דוקא כמ"ש המנ"ח וז"ל לשחוט כו' לאו דוקא השחיטה אלא היינו הקרבה עד זריקת הדם ואי לא נזרק הדם כהלכתו לא קיים העשה כו' עכ"ל וכיון דסברו דשחיטה לאו דוקא ממילא ליכא למטעי אבל מהטעם הב' הנ"ל הי' להם לסמוך להפסוק ויעשו וגו' ועי' רמב"ם הל' קרבן פסח פ"א וגם בסה"מ שלא הביא שום עסוק למ"ע זו וא"כ י"ל דג"כ על הפסוק דפר' בהעלותך סמך אבל אח"כ ראיתי דברמזיו דריש הרמב"ם דמדע ג"כ נקט את הפסוק ושחטו אותו וא"כ גם על הרמב"ם קשה [ומה שלא נקט בסה"מ ובחיבורו שום פסוק באמת צ"ע] וכדי ליישב את זה ע"כ כתב רבינו תיכף ושיהא שה תמים כו' כוונתו כיון דבלא"ה צריך למינקט את הפסוק דפ' בא כדי ללמוד מיניה שיהא שה תמים ע"כ נקט גם למ"ע את הפסוק זה ודו"ק: