ברית משה, מצות עשה רמו:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 246:1
Open in the reader →1בפ' (א) נבילות ושרצים כתובים שלשה מ"ע כו'. במ"ע הללו יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' מנה אותם וכן מנאו הסה"מ מ"ע צ"ו עד צ"ח החינוך האה"מ מצ' קנ"ט עד קס"א הזה"ר ע"ע ר"ג אות ס"ח הפוע"צ מ"ע ע"א עד ע"ג הכ"ת מ"ע קל"ב קל"ג קל"ח העי"מ מצ' קס"ב עד קס"ד המעיי"ח דף ס' ע"ב אות ס' המצה"ש ומהר"ש מצ' ק"ס עד קס"ב אבל הרמב"ן בהשגותי' על הסה"מ שם השיג על המניין זה ועי' במגלת אסתר שם ובמעיי"ח סי' הנ"ל מה שהמליצו בעד הרמב"ם:
2ומ"ש רבינו ז"ל וכל ישראל מוזהרים להיות טהורי' בכל רגל מפני שהן נכונים ליכנס למקדש וזהו שנאמר ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד כו' בר"ה דף ט"ז ע"ב איתא וא"ר יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנ' ובנבלתם לא תגעו כו' וכיון דר' יצחק נקט מלת אדם ואיכא למיטעי שבא למעט מלך וכמו שאמר הגמ' מגילה דף י"א ע"א בקום עלינו אדם אדם ולא מלך ע"כ כתב רבינו וכל ישראל מוזהרים כו' ומטעם זה י"ל דגם הרמב"ם הל' טומאת אוכלין פט"ז הל"י כתב ממש כלשון רבינו, והטעם שכ' רבינו מפני שהן נכונים ליכנס למקדש את זה כתב מסברא דנפשיה וכוונתו כיון דשלש מצות נצטוו ישראל בכל רגל ראייה חגיגה ושמחה כהנ"ל מ"ע רכ"ז וא"כ צריכים ליכנס למקדש ע"כ מוזהרים להיותם טהורים ברגל וגם הרבינו חננאל ז"ל בר"ה שם ש"ס ווילנא כתב טעם זה וגם בהרי"ף והרא"ש ז"ל שם צ"ל דסברו טעם זה ומשו"ה השמיטו את הא דר' יצחק כיון שאינו נוהג בזמה"ז, וגם הרמב"ם שם כתב את הטעם זה אלא הוסיף גם טעם אחר דז"ל מפני שהם נכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים ולכאורה מדוע לא סגי ליה בהטעם הא' וצ"ל כיון דבמלת אדם דקאמר ר' יצחק נכלל גם אשה כמו שכתבנו לעיל ריש מל"ת ו' וריש מל"ת כ"ו בשם הפחד יצחק ז"ל דמלת אדם כולל זכר ונקבה וכיון דהטעם הא' לא שייך בנשים כיון דפטורות מן הראיי' כמ"ש הרמב"ם ז"ל הל' חגיגה פ"ב ע"כ כתב את הטעם הב' ולאכול קדשים דשייך גם בנשים כיון דגם נשים חייבין לאכול שלמים ברגל כמ"ש הרמב"ם שם פרק א' הל"א וא"כ לכאו' קשה על רבינו מדוע השמיט את הטעם הב' של הרמב"ם [וגם מהמדפיס שלי הרבני החריף מו"ה עוזר פריעד נ"י נשאלתי דמדוע השמיט רבינו את הטעם הב' של הרמב"ם] וליכא למימר דרבינו סובר דבמלת אדם לא נכלל אשה כיון שכבר הוכחנו לעיל מל"ת ו' ומל"ת כ"ו שגם רבינו סובר את הכלל זה. וע"כ נ"ל בס"ד ליישב דבר"ה ד"ו ע"ב איתא בעי ר' זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבה בראייה או דילמא הא איתה בשמחה א"ל אביי ותיפוק ליה דהא איתה בשמחה והקשה הגמרא ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אשה בעלה משמחה ומשני הגמ' לדבריו דר' זירא קאמר עכ"ל הגמ' מוכח מסוגיא זו דר' זירא סובר דאשה חייבת בשמחה וממילא עוברת על בל תאחר ואביי סובר דאשה אינה חייבת בשמחה וממילא אינה עוברת על בל תאחר ובפשטא דאשה בעלה משמחה דקאמר אביי יש פלוגתא בין רש"י ותוס' שם ד"ה אשה וגם בקידושין דף ל"ד ע"ב תו' ד"ה אשה עי"ש, נמצא לפי"ז עכצ"ל דר' יצחק דנקט מלת אדם משום אשה סובר כר' זירא דאשה חייבת בשמחה כיון דבאשה ליכא טעם אחר דחייבת לטהר ברגל אלא משום אכילת קדשי' דהיינו שלמי שמחה כיון דבראייה וחגיגה לכ"ע פטורה א"כ עכצ"ל דסובר כר' זירא וא"כ ממילא הכל יבא על מקומו בשלום, דהרמב"ם הלכ' חגיגה פ"א הל"א כתב וז"ל והשמחה האמור' ברגלי' היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה כו' ונשים חובות במצוה זו עכ"ל ומדכתב ונשים חייבות במצוה זו ע"כ מוכח דפכק כר' זירא הן אמת דמהשגת הראב"ד ז"ל שם נר' דסובר בדעת הרמב"ם דפסק כאביי וכן נראה מהכ"מ ז"ל שם וכמו שבאמת כתב גם הלח"מ ז"ל שם אבל מהל' מעשה הקרבנות פי"ד הלי"ד מוכח בפי' דהרמב"ם פסק כר' זירא מדכתב שם ואחד האיש ואחד האשה עובר בבל תאחר וכן כתב בפיר' הכ"מ שם וא"כ לכאו' יש סתירה בהכ"מ אעכצ"ל דבהל' חגיגה כתב הכ"מ לפום שי' הראב"ד בדעת הרמב"ם אבל הכ"מ לעצמו באמת סובר בדעת הרמב"ם כמ"ש בהל' מעשה הקרבנות דפסק כר' זירא ובזה מיושב בס"ד מה שתמה הלח"מ הלכות מעשה הקרבנות על הכ"מ עי"ש ותבין אלא אדרבא על הלח"מ ק"ל דהיאך כתב בהל' חגיגה שם בדעת הרמב"ם דפסק כאביי הלא הוא בעצמו כתב בפי' בהלכו' מעשה הקרבנות שם דהרמב"ם פסק כר' זירא ובזה מיישב את הרמב"ם דהל' חגיגה הנ"ל מהשגתו של הראב"ד וא"כ סותר את לימודו וצ"ע, עכ"פ זה מוכח בפי' מהרמב"ם דהל' מעשה הקרבנות דפסק כר' זירא כמו שכתבו הכ"מ והלח"מ שם וכן מוכח בפי' מהרמב"ם הל' עכו"ם פי"ב הל"ג מדחשיב שם גם שמחה בין הני מ"ע שהזמן גרמא דנשים חייבות, אבל דעת רבינו לענין הפלוגתא של ר' זירא ואביי נ"ל בס"ד לברר להיפוך דפסק כאביי חדא כיון דלא כתב במ"ע רכ"ז גבי הל' חגיגה כלשון הרמב"ם דהל' חגיגה הנ"ל ונשים חייבות במצוה זו אלא רבינו הביא שם את לשון הברייתא דגמרא חגיגה דף ו' ע"ב והשמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין כן בראייה ובחגיגה והבריי' זו באמת גם אליבא דאביי צריך למידע כיון דאין לומר דאביי חולק על הברייתא וא"כ עכצ"ל דלאביי הפשט בהבריתא דבשמחה בעלה משמחה משא"כ בראיי' וחגיגה אינו חייב הבעל בשבילה כלום וא"כ ממילא לא מוכח ממה שהביא רבינו את הבריי' דלא סובר כאביי אלא אדרבא י"ל להיפוך דמדסובר כאביי ע"כ לא כתב כלשון הרמב"ם אלא הביא את לשון הבריי' כמובן, ועוד נ"ל להוכיח דפסק כאביי מדהשמיט רבינו במל"ת של"א את מ"ש הרמב"ם הל' מעשה הקרבנות הנ"ל דגם אשה עוברת בבל תאחר וגם במ"ע קפ"ז לא דיבר מזה כלום וגם את מ"ש הרמב"ם בהל' עכו"ם הנ"ל השמיט רבינו במל"ת נ"ז לגמרי עי"ש ותבין, וכיון שהוכחנו בס"ד דרבינו פסק כאביי והרמב"ם פסק כר' זירא א"כ י"ל דהרמב"ם לשיטתו כמן דפסק דאשה חייבת בשמחה ע"כ כתב בהלכות טומאת אוכלין את הטעם השני הנ"ל להורו' דגם נשים חייבות לטהר ברגל אבל רבינו דפסק כאביי דאשה אינה חייבת בשמחה א"כ לא צריכה לטהר ברגל ע"כ השמיט שפיר את הטעם הב' של הרמב"ם הנ"ל ודו"ק: