ברית משה, מצות עשה רמח:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 248:1
Open in the reader →1שיטהרו (א) כל הטמאי' במים כו'. וכן מנאו ז"ל הבה"ג סימן הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע ק"ט היראים סי' שי"ב החינוך האה"מ מצ' קע"ה הזה"ר מ"ע קנ"ד אות נ"ו הפוע"צ מ"ע פ"א הכ"ת מ"ע קמ"ב המעיי"ח דף ס"ט ע"א אות ל"ב העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' קע"ז עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה דאין שום חילוק ביניהם אלא בזה דרבינו ז"ל סובר דהפסוק של המ"ע זו הוא ורחץ את בשרו במים דכתיב אצל מצורע בפ' מצורע פי"ד פ"ט כי כן כתב בפירוש ברמזיו וז"ל שיטהרו כל הטמאים במים אפי' במי מקוה שנ' ורחץ את בשרו במים כו' עכ"ל וגם הפועל צדק ואלה המצות נקטו את הפסוק זה אבל הרמב"ם בסה"מ נקט במ"ע זו את הפסוק ט"ז שם ורחץ במים את כל בשרו דכתיב אצל איש כי תצא ממנו שכבת זרע וכן נקט ברמזיו דריש הרמב"ם דמדע רמז מ"ע ק"ט וז"ל להיות הטהרה מכל הטומאות בטבילה במי מקוה שנא' ורחץ במים את כל בשרו למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת עכ"ל וגם החינוך והמצות השם ומהר"ם שיק נקטו את הפסוק זה, אבל לכאו' צריך טעם מדוע לא נקטו את הפסוק דמצורע דכתיב ברישא וצ"ל כיון דהגמרא עירובין דף ד' ע"ב למד את הדין טבילה במקוה בכל טמאי' חוץ מזב דבעי מים חיים מהפסוק ורחץ במים את כל בשרו דכתיב אצל בעל קרי [ומה דאיתא בגמ' שם ורחץ את כל בשרו במים זה ט"ס כי הפסוק זה ליתא וכבר תיקן את זה כמו שכתבנו הגליון הש"ס שם וגם בדף י"ד ע"א שם ובחגיגה דף י"א ע"א וביומא דף ל"א ע"א ובסוכה דף ו' ע"א שהביא הגמ' את הפסוק ורחץ בשרו במים זה ג"כ ט"ס וכבר כתב הנר מצוה בגליון הש"ס יומא שם מן הטעות זה ואמת אתו כיון דבכל המקומות שם למד הגמ' גם את השיעור מקוה מהפסוק זה ומדכתיב כל בשרו א"כ עכצ"ל דהגמ' לא דיבר אלא מהפסוק דכתיב אצל איש כי תצא ממנו ש"ז כי שם כתיב כל בשרו אבל בשאר טמאי' באמת ליתא כן ואח"כ ראיתי שגם הטורי אבן ז"ל בחגיגה שם דיבר מהראי' זו ונהניתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו אלא מ"ש הנר מצוה וז"ל וצ"ל ורחץ את כל בשרו במים הכתוב אצל איש כי תצא ממנו ש"ז עכ"ל זה ג"כ ט"ס כיון דלא כתיב כן אלא ורחץ במים את כל בשרו כתיב עכ"פ זה מוכח בפי' דבכל הגמ' הנ"ל יש ט"ס וצריך להיות כמו שאי' בפסחים דף ק"ט ע"א כי שם הביא הגמר' את הפסוק ורחץ במים את כל בשרו וכיון שכן א"כ ק"ל על החינוך והמצה"ש ומהר"ש דהיאך הביאו את הפסוק כמו שאיתא בגמ' עירובין דף ד' ע"ב ולא דיברו מזה שהוא ט"ס וצ"ע] וכיון דהגמ' למד את הדין טבילה במקוה מהפסוק דכתיב אצל איש כי תצא ממנו ש"ז ע"כ נקטו גם הרמב"ם ודכוותיה את הפסוק זה וא"כ לכאורה ק"ל על רבינו ודכוותיה מדוע לא נקטו גם הם את הפסוק שהביא הגמ'. ונ"ל בס"ד ליישבם דבספרא פ' מצורע פרק א' פרשתא ב' איתא וז"ל ורחץ אפי' במי מקוה והלא דין הוא מה הזב שאינו טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים ת"ל ורחץ במים אפי' במי מקוה עכ"ל ומפרש הקרבן אהרן ז"ל וז"ל אפי' במי מקוה דבמים יתר הוא אלא בא להכשיר כל מין מים אפי' שיהיו מי מקוה שהם מכונסים ולא נובעים ודין הוא שיהי' צריך חיים ולזה הוצרך קרא להכשיר מי מקוה עכ"ל וא"כ לכאו' קשה מדוע לא למד' הבריי' דגמ' הנ"ל ג"כ מהפסוק דמצורע וצ"צ כיון, הברייתא רצה ללמוד גם את זה שצריך להיות מים שכל גופו עולה בהן ואת זה בא מת לא ידעינן רק מכל בשרו דכתיב אצל בעל קרי ע"כ נקט הברייתא את הפסוק זה, אבל לכאו' עדיין על זה גופא קשה מדוע כתיב כל בשרו אצל בעל קרי דוקא וגם הר' בחיי ז"ל פ' מצורע פרשה ט"ו פט"ז עמד על זה עי"ש מה שתירץ אבל לי"נ בס"ד ליישב בפשיטות דאי הוה כתיב כל בשרו אצל מצורע לא הוה ידעינן גבי בעל קרי דקיל ממצורע דצריך ג"כ מים שכל גופו עולה בהם וגם מיושב בזה דמדוע כתיב אצל בעל קרי דסגיא במי מקוה הלא שפיר הוה ידעינן את זה בק"ו ממצורע די"ל כיון דצריך לגלות את שיעור המים ע"כ צריך למיכתב ורחץ במים את כל בשרו כמובן, נמצא לפי הנ"ל דלעניין המ"ע שיטהרו כל הטמאים אפי' במי מקוה באמת גם הבריי' דגמ' מודה להספרא דילפינן את זה ממצורע ומה שלא הביא את הפסוק דמצורע היא מהטעם הנ"ל וע"כ נקטו שפיר רבינו ודכוותיה למ"ע זו את הפסוק דמצורע ודו"ק: