ברית משה, מצות עשה רמח:ב
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 248:2
Open in the reader →1אבל לכאו' עדיין ק"ל על רבינו דמדוע התחיל את המ"ע זו במלת מ"ע הלא ממילא הוה ידעינן שהיא מ"ע כיון שמנה אותה בין הרמ"ח מ"ע ובאמת בהרבה מקומות קשה על רבינו קו' זו וכבר דברנו מזה לעיל ריש מ"ע כי והנחנו בצ"ע אבל בסיומא דרמ"ח מ"ע נ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח עכ"פ במ"ע זו דהרמב"ם בסה"מ סי' הנ"ל כתב וז"ל ואין הכוונה במאמר הטבילה מ"ע שיהא חייב כל טמא שיטהר עכ"פ כמו שהוא חייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית או כל מי שיש לו בית שיעשה לו מעקה ואולם הנרצה בזה דין טבילה והיות התורה אומרת לנו כי מי שירצה ליטהר מטומאתו הנה לא ישלם לו זה אלא בטבילה במים ואז יטהר ולשון ספרי ורחץ במים יכול גזירת מלך ת"ל ואחר יבא אל המחנה מפני הטומאה רומז על זה השרש שבארנו כי הוא דין לבד שכל מי שירצה לטהר יעשה כך וזה הדין הוא המצוה ואולם לא שיהי' חייב טבילה עכ"פ אבל מי שירצה להשאר בטומאה ולא יכנס זמן רב למחנה שכינה הרשות בידו כו' עכ"ל אלמא דהרמב"ם סובר דאין פירושה דמ"ע זו כמו בשאר מ"ע שמצוה ליטהר לא כשירצה לטהר מצוה ליטהר במי מקוה ומהאי טעמא לא כתב בחיבורו הל' מקואות מלת מ"ע כמו שדרכו בכל דיני מ"ע שהביא בחיבורו וגם החינוך והעיר מקלט סי' הנ"ל הסכימו לזה אלא הם הביאו בשם הספרא את מ"ש הסה"מ בשם הספרי אבל לא מצאתי מזה לא בספרא עם הר"ש משאנץ ולא בספרא עם הקרבן אהרן, והזה"ר סימן הנ"ל כתב וז"ל ויש מי שאומר בתלמוד טבילה בזמנה מצוה ולדבריו ראוי לימנות מצוה זו כשאר מצות התלויות בזמה"ז ולדברי האומר שאין טבילה בזמנה מצוה מ"מ כיון שא"א לו לאכול בקדשים ולבא למקדש עד שיטבול א"כ דין זה מצוה הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ לכאו' ק"ל על הרמב"ם דמה דחקו לומר כהנ"ל הלא בנדה דף ל' ע"א קאמר הגמרא דרבנן סברו טבילה בזמנה מצוה ור' יוסי בר יהודא סובר דטבילה בזמנה לאו. מצוה וא"כ י"ל דהספרא או הספרי הנ"ל סובר כר' יוסי בר יהודא אבל אנן מהכלל שבידינו דיחיד ורבים הל' כרבים באמת פסקינן כרבנן דטבילה בזמנה מצוה וכמו שבאמת פסק הר"ח ז"ל בתו' שם ד"ה וש"מ וא"כ מדוע לא נאמר הפשט גם במ"ע זו כמו בשאר מ"ע, אבל אח"כ ראיתי דזה באמת ל"ק מידי כיון דבשבת דף ק"כ ע"ב אי' ג"כ פלוגתא זו ושם סברו הרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה כר' יוסי בר"י ור' יוסי סובר דטבילה בזמנה מצוה והרמב"ם בחיבורו הל' יסוה"ת פ"ו הל"ו באמת פסק כרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה עי' כ"מ ולח"מ שם וע"כ כתב בסה"מ שפיר כהנ"ל וגם י"ל דמחמת הספרא או הספרי הנ"ל פסק כרבנן דשבת ולא כרבנן דנדה כמובן, וכל זה י"ל אליבא דהרמב"ם אבל רבינו י"ל דפסק כרבנן דנדה דטבילה בזמנה מצוה כהר"ח הנ"ל וגם כשתעיין היטב בהלח"מ הל' יסוה"ת שם דמתחלה רצה להביא כמה ראיות שהרמב"ם פסק דטבילה בזמנה מצוה ואח"כ חזר מזה כיון דהרמב"ם פסק בפי' בהלכות יסוה"ת שם כרבנן דשבת דממה שהביא הרמב"ם שם את לשון הרבנן כורך עליו גמי וטובל מוכח דפסק כוותייהו וכדי שלא יהא סתירה בהרמב"ם ע"כ כתב הלח"מ דהרמב"ם סובר כהתוס' ביצה דף י"ח ויומא דף פ"ח דאפי' למ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה ג"כ שרי לטבול ביו"כ עי"ש היטב, וא"כ לפי"ז כיון דרבינו לא כתב בשום מקום בפירוש כלשון הרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה כמ"ש הרמב"ם ואת הראיות שהביא הלח"מ מתחלה להוכיח מהרמב"ם דסובר דטבילה בזמנה מצוה באמת גם אליבא דרבינו יש להביא כיון דבמל"ת ס"ט פסק רבינו דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביו"כ ובמ"ע ר"ט בהל' עבודת יו"כ פסק רבינו דמזין על כ"ג בשלישי ובשביעי ובמ"ע רל"ב בהלכות פרה אדומה פסק רבינו דמזין עליו כל שבעה ימים וכיון דמוכח בפי' מכל הני מקומו' דפסק דטבילה בזמנה מצוה וליכא הכרח לומר גם אליבא דרבינו דסובר כהתוספ' ביצה ויומא כמ"ש הלח"מ אליבא דהרמב"ם א"כ ע"כ מוכח דרבינו באמת פסק דטבילה בזמנה מצוה וע"כ כתב שפיר מ"ע שיטהרו כל הטמאים במים כוונתו לאשמועינן במלת מ"ע דלא כהרמב"ם בסה"מ הנ"ל ודו"ק: