ברית משה, מצות עשה כח:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 28:1
Open in the reader →1למול (א) את הזכרים ביום השמיני כו'. מפשטות לשון רבינו ז"ל נר' דמפסוק וביום השמיני ימול דפ' תזריע פי"ב פ"ג יליף תרתי חדא שמ"ע למול את הזכרים ביום השמיני היינו שמ"ע זו חיוב על כל ישראל [דכשלא מל האב ולא הב"ד חייב כל אחד מישראל למולו והא דקא' הגמ' קידושין כ"ט ע"א והיכא דלא מהליה אבוה מיטייבי בי דינא למימהליה כו' והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייבי איהו למימהל נפשיה כו' ומדל"ק הגמ' והיכא דלא מהליה בי דינא חייבין כל ישראל נראה לכאורה שבמ"ע זו אינו מצווה אלא האב והב"ד והוא וגם ברבינו לקמן ליתא החיוב אלא על האב וב"ד ועצמו כמו שאי' בגמ' וכן איתא בהרמב"ם ז"ל הל' מילה פ"א הל' א' וגם בטוש"ע יו"ד סי' רס"א ליתא מכל ישראל כלום אלא חייבים ב"ד למולו ואם לא מלוהו ב"ד חייב הוא כשיגדל כו' עי"ש וא"כ נראה לכאו' דליכא חיוב על כל ישראל רק על ב"ד, אבל באמת זה ליתא דהרא"ש ז"ל פ"ק דקידושין סי' מ' ג"כ הביא את לשון הגמ' הנ"ל ואפי"ה כתב בחולין פ"י סי' ח' וז"ל אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו עכ"ל וא"כ עכצ"ל דסובר הרא"ש דבמלת ב"ד דקאמר הגמ' נכללו כל ישראל כמ"כ נמי שפיר י"ל גם ברבינו והרמב"ם וטוש"ע וכ"כ בפי' המקנה ז"ל בקידושין שם ד"ה והיכא דלא מהליה אבוה דנר' לו פשוט דהא דקאמר הגמרא מיחייבי בי דינא היא לאו דוקא אלא כל ישראל מצווין ע"ז וג"כ הביא ראי' מהרא"ש דחולין וגם עי' בסמ"ע וש"ך וקצות החושן ז"ל סי' שפ"ב ותראה שגם מהם מוכח כמו שכתבנו] וגם את מ"ש רבינו דמצוה על האב למול את בנו ג"כ יליף מהפסוק וביום השמיני כן נראה מפשטות לשון רבינו מדהביא את הפסוק זה בתר שכ' ומצוה על האב כו', אבל לכאורה ק"ל ע"ז טובא דבקידושין שם על הא דאיתא בברייתא האב חייב בבנו למולו איתא בגמ' למולו מנ"ל דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כו' אשכחן מיד לדורות מנ"ל תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנ' צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו' אלמא דהגמרא מהפסוק וימל אברהם דפ' וירא פ"כ פ"ד יליף שמצוה על האב למול את בנו וא"כ היכי כתב רבינו דילפינן א"ז מוביום השמיני ימול:
2ובהשקפה ראשונה רציתי לומר שט"ס יש ברבינו וכך צריך להיות מ"ע למול את הזכרים ביום השמיני שנ' וביום השמיני ימול וגו' ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את כל עבדיו שנא' יליד בית וגו' וזה ל"ק דא"כ לא הביא רבינו על מילת אביו שום פסוק כיון דהפסוק יליד בית לא קאי רק על מילת עבדיו כמו שאכתוב לקמן בס"ד דע"ז י"ל דרבינו סמך על הגמ' דקידושין דגם הרמב"ם כתב וז"ל ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את עבדיו יליד בית ומקנת כסף עבר האב או האדון ולא מל אותן ביטל מ"ע כו' עכ"ל נר' שגם הרמב"ם לא הביא את הפסוק של האב דבשלמא על האדון י"ל דסמך עמ"ש ברמז יליד בית ומקנת כסף אבל על האב של"כ שום רמז דמאיזה פסוק מצווה באמת קשה אעכצ"ל שהרמב"ם סמך על הגמרא דקידושין כמ"כ נמי י"ל אליבא דרבינו, וגם קצת סמך מצאתי לדברינו ממ"ש רבינו ברמזיו וז"ל למול את הזכרים ביום השמיני שנא' וביום השמיני ימול בשר ערלתו עכ"ל ומדלא מרמז מצות אביו בפ"ע עכצ"ל דטעמו כיון דלא נכלל צווי אביו בהפסוק וביום השמיני ולהביא ברמזיו את הפסוק המיוחד על אביו לא רצה רבינו כיון דליתא בחיבורו או אפשר שלא רצה להאריך וע"כ כלל צווי אביו במ"ש למול את הזכרים כמו שכלל בזה גם צווי האדון כמובן, וע"כ מחמת הסמך מרמזיו וגם הראי' מהרמב"ם שכתבנו וצירוף לזה הקושי' הנ"ל על רבינו מוכח לכאו' לומר את הט"ס הנ"ל: