ברית משה, מצות עשה כט:ד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 29:4
Open in the reader →1וכל הנ"ל י"ל אליבא דרבינו והרשב"ם והתוס' אבל הרי"ף ז"ל בפסחים שם שג"כ פסק כר' יוסי [ומ"ש הרי"ף ובע"ש ויו"ט היכא דאתחיל ליה מקמא ט' שעות כו' ומדכ' היכא דאתחיל מקמא כו' נראה דסובר דגם בע"ש ויו"ט אסור להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה ע"ז כבר עמד הרא"ש ז"ל בפסחים שם והקשה סתירה מדידי' אדידי' והביא בשם הרמב"ן שכ' דמצא בהלכות רב אלפס מדויקת שאיתא הכי היכא דהתחיל מקמי דקדיש יומא כו' והר"ן כתב דהרי"ף קאי על ע"פ דגם ע"פ בכלל יו"ט וא"כ סובר הרי"ף ג"כ כרבינו] וכ"פ הרא"ש שם א"כ נשארה עליהם הקושיא מגמרא דגיטין הנ"ל ול"ל אליבייהו כתירוצינו כיון שהם הביאו בהלכותיה' בגיטין שם את הא דאמר רבה בהני תלת מילי כו' ואת הא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות כו' ואי הוה סברו דהא דר' יוחנן אתיא אליבא דר' יהודא היה קשה עליהם דהיכי הביאו בהלכותיהם את הא דר' יוחנן כיון דפסקו כר' יוסי ולומר דלא הביאו את הא דר' יוחנן אלא לאשמעינן דמהיכא למד רבה דעל דקבעה סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא נחתי ג"כ בעלי בתים זה באמת דוחק דא"כ היה להם לפרש א"ז כי היכי שלא נטעה דגם לקבוע סעודתא בע"ש סברו דאסור ומדלא מפרשו ע"כ דסברו בזה כר' יוחנן וא"כ נשארה עליהם קושיתינו הנ"ל, ובלאו כל זה נ"ל דלהרא"ש בודאי ל"ל כתירוצינו הנ"ל כיון דהרא"ש כתב בפי' בפסחים שם דר' יוחנן סובר כר' יוסי בהתחלה וא"כ עכצ"ל דסובר הרא"ש כהאי לישנא דפסחי' שם דר' ירמי' אמר משמיה דר' יוחנן דהלכה כר' יוסי וגם הבעל המאור והמלחמות שם והגמ"יי הל' חו"מ פ"ו תפסו לעיקר כהאי לישנא וכיון דהרא"ש סובר דר' יוחנן סובר כר' יוסי א"כ אפי' כשנדחק עצמינו לומר בהרא"ש כהדוחק הנ"ל כדי שנ' גם להרא"ש כתירוצינו הנ"ל עדיין גם זה עכצ"ל אליבא דהרא"ש דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן דהיינו ר' ירמי' דפסחי' סובר דסובר כר' יוסי ור' חייא בר אבא דגיטין סובר דסובר כר' יהודא וזה בודאי דוחק גדול לומר אמוראי נינהו חדא כיון דבזה אי יכלינן למימר מעצמינו אמוראי נינהו היכא דליתא בפי' בגמ' נ"ל דתליא בשיטות הני פוסקים אי יכלינן למימר מעצמינו תרי תנאי עי' יד מלאכי סי' תרמ"ד וגם בספרי לשון משה כללי הש"ס כלל דברי פלוני הארכנו בזה ע"ש וא"כ אפשר דהרא"ש באמת סובר כהרבינו פרץ מובא בתו' נזיר דף מ"ט ד"ה ומשני דלא אמרינן מעצמינו תרי תנאי ואף שמהרא"ש ברכות על דף ח' ע"ב נר' דסובר דיכלינן למימר תרי תנאי מדכ' וז"ל ואי תקשה לך הא לקמן קאמר ר"ע משיכיר בין חמור לערוד נ"ל דתרי תנאי אליבא דר"ע כו' עכ"ל אעפי"כ עדיין יש מקום להסתפק בזה כיון דהרא"ש בברכות שם כתב גם תירוץ אחר וא"כ אפשר דמשום דחזר מתירוצו הראשון וסובר כהתו' דנזיר ע"כ קאמר את התירוץ אחר עכ"פ א"ז יש להוכיח מהרא"ש דברכות דלומר תרי תנאי הוא דוחק וע"כ קאמר תירוץ אחר וא"כ נשארה על הרי"ף והרא"ש קושיא הנ"ל מגמ' דגיטין. וצ"ל דהרי"ף והרא"ש סברו כהרמב"ן והרשב"א והר"ן הנ"ל דגמרא דגיטין איירי בתדיר וזה באמת אסור או י"ל דסברו כהרמב"ם הנ"ל שמחלק בין סעודה הרגילה לסעודה שאינה רגילה או אפשר דסברו כהר"ת מובא בהרשב"א בגיטין שם דמשו"ה נעקרה אותה משפחה שקבעה סעודתא בע"ש כיון דע"י כך נמנעי' מלהתעסק בצרכי שבת עי' מג"א סי' רמ"ט ס"ק ד' ולהלכה פסקינן בש"ע שם כתירוצו של הרמב"ם וכהבנת הרהמ"ג בהרמב"ם דסעודה שאינה רגילה כל היום אסור לקבוע בע"ש וסעודה הרגילה אף שמצד הדין מותר לקבוע כל היום אבל מצד מצוה אסור מט' שעות ולמעלה ובערב יו"ט ג"כ פסק הרמ"א סי' תקכ"ט דאסור מט' שעות ולמעלה מצד מצוה אפי' סעודה הרגילה ובספרי יד משה הארכנו בתשובה אחת לדינא בזה עי"ש: