ברית משה, מצות עשה מט:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 49:1
Open in the reader →1בארבעה (א) מקומות הזהירה תורה על פו"ר כו'. כ"כ רבינו ז"ל גם בקיצור הסמ"ג שלו ולא פירש את הארבעה מקומות והדינא דחיי ז"ל כתב שבדק ולא מצא כ"א שלש א' בפרשת בראשית פ"א פכ"ח ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ב' בפ' נח פ"ט פ"א ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ובפסוק ז' שם ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה ותירץ דרבינו סובר דמה דכתיב גבי דגים בפ' בראשית פ"א פכ"ב ויברך אותם אלקים לאמור פרו ורבו ומלאו את המים בימים ג"כ מן המנין הוא, אבל באמת זה דוחק וגם הדד"ח חזר מזה וכתב שאפשר שהמקום ד' כיוון רבינו עמד"כ ביעקב פ' וישלח פל"ה פי"א אני אל שדי פרה ורבה דממקרא זה אמרו ביבמות ס"ה ע"ב שהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה וגם כתב דלפי"ז צריך לפרש את דברי רבינו במ"ש בארבעה מקומות הזהירה תורה על פו"ר בפ' בראשית כאלו אמר בסדר בראשית זה תוכן דבריו עי"ש, אבל גם הפירוש זה דוחק אצלי בפרט לפי גירסתינו ברבינו שכ' בפי' בפ' בראשית ובפ' נח בודאי ל"ל דפירושא דפרשת בראשית בסדד בראשית כיון דאז מלת ובפ' נח מיותר אלא הדד"ח כתב שפיר כיון דלא היה גירסתו ברבינו ובפ' נח וגם מהמעתיק של הדד"ח נראה דלא הי' בגירסתו כיון שכ' עליו וז"ל ובנוסחא שלפנינו כתוב בפ' בראשית ובפ' נח עכ"ל וכיון דלא הי' בגירסתו ובפ' נח עכ"כ שפיר דפירושא של פרשת בראשית בס' בראשית ואפ"ה ל"כ אלא בלשון אפשר מכ"ש לפי גירסתינו בודאי דל"ל כן. וע"כ נ"ל בס"ד דהמקו' ד' כיוון רבינו עמד"כ בפ' נח פ"ח פט"ז צא מן התיבה אתה ואשתך וגו' פרש"י ז"ל וז"ל איש ואשתו כאן התיר להם תשמיש המטה עכ"ל והוא דרשה דר' שמואל בר רב יצחק בירושלמי תענית פ"א סוף הלכה ו' וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' נח ורבינו י"ל דסובר דצא ג"כ צווי הוא דאי"ל כיון דלא כתיב פו"ר בפי' בהאי קרא ע"כ ל"ל דצווי היא על פו"ר דהא חזינן מגמ' סנהדרין נ"ט ע"ב דהפסוק לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ג"כ צווי היא על פו"ר אע"ג דלא כתיב פו"ר בפירוש כמ"כ נמי שפיר י"ל על הפסוק צא וגומר כמובן, וגם נ"ל להביא ראיה מהריב"א וברטנורה ז"ל עה"ת פ' נח על הפסוק צא וגו' שהקשו על הגמ' סנהדרין שם שלמד מהפסוק שובו לכם לאהליכם דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דאמאי לא יליף הגמרא א"ז מהפסוק צא מן התיבה ולכאורה מה הקשו דילמא רצה הגמרא למילף מפסוק שהיא צווי אעכצ"ל דגם הם סברו דהפסוק צא ג"כ צווי הוא וא"כ ממילא שפיר י"ל גם אליבא דרבינו כן ודו"ק: