ברית משה, מצות עשה מח:לד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:34
Open in the reader →1ולפום דרך הרהמ"ג הנ"ל דליכא לתרץ כהנ"ל נ"ל בס"ד דמשום כוונה אחרת נקטו להיפך ממתני' דלהר"ן ז"ל בסוגיתינו יש לו שיטה אחרת באוקימתא דרבא דרבא לא אמר כאן נמצאו וכאן היו אלא בטענת שמא אבל בטענת ברי כיון דאית לה חזקת הגוף אפי' כשהיא בבית אביה על הבעל להביא ראי' וקיי"ל כר"ג דבטענת ברי חזקת הגוף עדיף מכאן נמצאו וכאן היו אלא רבא סובר דהמתני' איירי בטענת שמא וע"כ מחלק בין רשות האב לרשות הבעל עי' בהר"ן שהאריך בשיטה זו, אבל לכאורה צריך להבין דהיכי יכלינן למימר דהסיפא דמתני' איירי בטענת שמא הלא בסיפא היא טוענ' וכשהיא בעצמה טוענת היאך יכלינן למימר שלא יודעת מתי נולד מום זה בשלמא הרישא דאיירי שאבי' טוען שמא שפיר יש להבין אבל הסיפא שהיא בעצמה טוענת היכי משכחת טענת שמא וצ"ל דמשכחת כשקידשה אביה בדרך והלך למדינת הים והיא לא ידעה מתי קידשה אלא איכא עדים שאומרי' שאביה אמר בפניהם שקידשה לפלוני ובכה"ג שפיר משכחת שטוענת שמא או י"ל כמ"ש הר"ן דאיכא מומין כגון ריח הפה שבאמת לא יודעת מתי נולדו, אבל לכאו' עדיין קשה מנ"ל לומר דדוקא בכה"ג איירי הסיפא הלא ברוב מומין היא טוענת ברי וזה שהיא טוענת שמא לא הוי אלא כמיעוטא דמיעוטא וא"כ מנ"ל הכרח לומר דהתנא דמתני' איירי בכה"ג דוקא דלמא באמת איירי בטענת ברי וצ"ל כיון דהרישא איירי בשמא ע"כ שפיר י"ל שגם הסיפא איירי כן כדי שיהא הסיפא דומיא דרישא וא"כ ממילא כיון דהמתני' כולה איירי בשמא ע"כ שפיר נשמע הדין של הר"ן הנ"ל, אלא כל זה י"ל לפי הסדר דמתני' שנקטה בריש' כשהיא בבית אביה ובסיפא כשהיא בבית בעלה אבל אי הי' נקטה מתחלה את הא דסיפא ואח"כ את הא דרישא אז בודאי הוה אמרינן דהרישא איירי בברי כיון דבאמת דוחק לאוקמי בטענת שמא כהנ"ל אלא מחמת הסדר דמתני' שלפנינו צריך לדחוק ולומר כן כדי שיהא הסיפא דומיא דרישא אבל אי הוה נקט התנא להיפך אז בודאי הוה אמרינן דהמתני' איירי בברי ואי הוה אמרינן כן אז לא הוה יכלינן למימר כשיטת הר"ן כמובן, וא"כ י"ל דמשו"ה נקטו רבינו והרמב"ם הסדר להיפך ממתני' להורות בזה דהם סברו דהמתני' איירי בברי כמו שהוה אמרינן כשהי' גם במתני' הסדר כן ודלא כשיטת הר"ן אלא סברו דאפי' בברי אמרי' כאן נמצאו וכאן היו ודו"ק. תבנא לדינא דלפי הנ"ל שיש לפנינו ברבינו והרי"ף והרמב"ם שני דרכים ויש נפ"מ לדינא ביניהם דלדרך הראשון סברו דאין חילוק בין נערה לבוגרת ולהדרך השני סברו דיש חילוק כהנ"ל סוף מחודש ל"ב וכיון דהמחבר סי' קי"ז סעיף ח' נקט ממש כלשונם א"כ גם בהמחבר יש להסתפק בהשני דרכים הנ"ל אלא כיון דהדינא דחיי הסכים לדרך השני בודאי שזה הוא הדרך אמיתי וא"כ יצא לנו לדינא דהמחבר סובר דדוקא בנערה הדין כן אבל לא בבוגרת כמ"ש הרא"ש הנ"ל מחודש ל"א וכ"כ הטור שם וזה ל"ק דמדוע ל"כ המחבר בפי' את החילוק שבין נערה לבוגרת די"ל גם אליבא דהמחבר כמ"ש הדד"ח אליבא דרבינו והרמב"ם דממילא ידעינן את זה כהנ"ל מחודש ל"א וגם החמ"ח והב"ש ס"ק ט"ו שם פסקו דבבוגרת אף שהיא בבית אביה על הבעל להביא ראי':