ברית משה, מצות עשה סג:ב
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 63:2
Open in the reader →1ומ"ש רבינו בסוף הלכות שחיטה ואותו חכם שכ' הלכות ארץ ישראל אמר כמה חומרות מדעתו שכמו כן כתב שחט ולא בירך או ערום ששחט שחיטתו פסולה ואין הל' כן, גם הרמב"ם הל' שחיטה פ"א הל"ב פסק כרבינו בזה אלא הרמב"ם כתב שצריך לברך מקודם שחיטה ורבינו סמך בזה עמ"ש לעיל בסוף מ"ע כ"ז וז"ל כל מ"ע מברך עליהם קודם לעשייתן וכן באמת הלכה בש"ע יו"ד סימן י"ט אלא הרמ"א כתב דאם שחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה ישחטנו בלא ברכה וכשימצא כשר מברך ודברי הרמ"א נובעים מהא"ז אבל לכאורה ק"ל ע"ז דלפמ"ש הט"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ז דברכת שחיטה הוי ברכת הודאה אמאי לא יברך תחילה אפי' היכא דאתיליד ריעותא בשלמא הא"ז לשיטתו דפסק בשומע ואינו מדבר שאין אחר מברך כמ"ש הט"ז שם א"כ סובר דברכת שחיטה לא הוי ברכת הודאה ע"כ פסק שפיר שבאתיליד ריעותא לא יברך תחילה אבל הרמ"א מדלא פליג על המחבר בסימן א' ע"כ דסובר כהמחבר דבשחיטה אחר מברך לשומע ואינו מדבר וגם בהל' תרומות סי' של"א דג"כ לא כתב הרמ"א מידי עמ"ש המחבר שם סעיף ל"ב דשומע ואינו מדבר לא יתרום לכתחילה ולא מועיל אחר מברך עכ"מ דגם הרמ"א פסק כהרא"ש וא"כ עכצ"ל גם אליבא דהרמ"א כתירוצו של הט"ז סי' א' דברכת שחיטה הוי ברכת הודאה וא"כ היכי פסק בסי' י"ט לענין היכא דאתיליד ריעותא כהא"ז דלא יברך תחילה, וע"כ נ"ל בס"ד דאע"ג דברכת שחיטה הוי ברכת הודאה מ"מ מעיקרא הכי תקנו שאין לסמוך ברכה זו אלא לשחיטה כשרה וראי' לזה נ"ל מהירושלמי ברכות פ"ט הל' ג' דר' יוסי בן נהוראי סובר שלא לברך ברכת שחיטה אלא לאחר שחיטה ואי נימא דלא נתקן לסמוך ברכה זו לשחיטה כשרה דוקא אמאי סובר ר' יוסי דלא מברך תחילה אעכ"מ כמו שכתבנו, ואי"ל דר' יוחנן ור' יוסי בן נהוראי בירושלמי שם באמת בזה פליגי ר' יוחנן סובר דברכת שחיטה הוי ברכת הודאה ועכ"ס דמברך מקודם שחיטה ור' יוסי סובר דלא הוי ברכת הודאה דא"כ קשה חדא היכי פסק הא"ז דברכת שחיטה לא הוי ברכת הודאה דלא כר' יוחנן הלא גם מגמרא דילן פסחים ז' ע"ב מהא דבי רב אמרו מוכח כר' יוחנן דלברוך תחילה ועוד הלא הא"ז הל' כסוי הדם אות שפ"ז כתב דהיכא דאיכא ריעותא גם ר' יוחנן מודה דאינו מברך תחילה ואי כהנ"ל קשה אמאי לא אעכצ"ל דמעיקרא הכי תקנו, אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה אינו ראי' די"ל דהא"ז לשיטתו דסובר דברכת שחיטה לא הוי ברכת הודאה באמת סובר דכ"ע סברו כן ולא בזה פליגי אלא פליגי אי אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ר' יוחנן סובר דאמרי' ולא חייש לקלקול בשחיטה ועכ"ס דיברך תחילה אבל ר' יוסי סובר כרבינא דלא אמרינן ועכ"ס דיברך לבסוף וע"כ כתב הא"ז שפיר דהיכא דאתיליד ריעותא כיון דאז איכא חשש טריפות ולא חשש קלקול בשחיטה גם ר' יוחנן מודה דלא יברך אלא אחר שחיטה אבל הרא"ש דסובר דברכת שחיטה הוי ברכת הודאה באמת מצי סובר דבזה פליגי ופסק כר' יוחנן ולהרא"ש באמת י"ל דאפי' באתיליד ריעותא סובר ר' יוחנן דמברך תחילה והא דלא פליגי בפי' כן י"ל משום דר' יוסי, לאשמעינן דאפי' ליכא ריעותא סובר דלא יברך תחילה וא"כ ממילא ליכא ראי' מהירו' לומר דמעיקרא הכי תקנו שלא יברך אלא על שחיטה כשרה כמובן, אבל נ"ל ראי' לזה מגמ' פסחים הנ"ל דעל הא דבי רב אמרו חוץ מן הטבילה ושופר פריך הגמרא מ"ט דילמא מיקלקלא תקועה א"ה אפי' שחיטה ומילה נמי ולכאורה לשיטת הרא"ש מאי פריך הגמ' משחיטה אעכ"מ דאע"ג דהוי ברכת הודאה מעיקרא לשחיטה כשרה אסמכוה ודו"ק. ועי' בש"ך שם ס"ק ג' שהסכים להלכה להרמב"ם דבכל הברכות כשלא מברך עובר לעשייתן תו אינו יכול לברך ואפ"ה פסק דהיכא דאיכא ריעותא כיון דלא יוכל לברך תחילה מברך לבסוף עי' פרמ"ג ש"ד שם ולכאורה הראי' שהביא הש"ך מטבילה אינה ראי' דבשלמא בטבילה י"ל דמעיקרא הכי תקנו אבל בשחיטה כיון דמעיקרא תקנו לברך עובר לעשייתן מדוע לא נא' דהיכא דלא יוכל לברך מקודם מאיזה טעם שיהי' אפי' מחמת ריעותא תו אינו יכול לברך בשלמא הא"ז שפיר פסק דהיכא דאיכא ריעותא מברך לבסוף כיון דאזיל לשיטתו דבכל הברכות סובר דכשלא מברך תחילה מברך לבסוף אבל הש"ך דפסק כהרמב"ם באמת קשה אבל ואח"כ מצאתי בחידושי רע"ק שם שג"כ עמד ע"ז והניח בצ"ע, ועי' בנב"י יו"ד סי' ב' מ"ש על הל' ארץ ישראל הנ"ל: