ברית משה, מצות עשה סג:ז

1גרסינן (ו) בפרק השוחט מעשה באווז אחת שהיתה בבית רבה שנמצא צוארו מלוכלך בדם כו' עוד יש מעשה כו', המעשה הראשונה שהביא רבינו מדף כ"ח ע"א שהיתה בבית רבה בגמ' שלפנינו איתא רבא וכל מ"ש רבינו ע"ז וגם על רש"י איתא גם בתוספ' שם ד"ה אתא ושיטת הריב"א שם לגמרי כשיטת רבינו דלדרוסה אין לוושט בדיקה ולנקב יש לו בדיקה מבחוץ וכ"פ הטור יו"ד סי' ל"ג שאין אודם הארס ניכר אלא מבפנים וע"כ בעוף יש תקנה לבדוק הקנה ולשחוט ואח"כ לבדוק הוושט אבל בבהמה אין תקנה ובשם בעל העיטור כתב שגם בבהמה יש לבדוק אחר שחיטה מבפנים וכתב עליו הטור שדבר קשה להתיר בבהמה שהוא מתלכלך בדם השחיטה ואין קורט הארס ניכר בו והב"י כתב דדם השחיטה יכול להעביר ע"י הדחה ואז יהא ניכר קורט הארס שאינו עובר ע"י הדחה והד"מ כתב על הב"י אם קבלה היא נקבל אבל מעיקר הדין חולק עליו, והגהות יד שאול ביו"ד שם כתב וז"ל הב"י כתב כאן שע"י הדחה מדם יהי' ניכר הארס שאין הארס עובר ע"י הדחה וד"מ כתב ואם קבלה הוא מקבל ולפענ"ד ראי' להב"י מדברי התו' חולין דף כ"ח שכתבו דיש חולי המאדים כמו דרוסה והקשה המרש"א דלמה לא כתבו התוס' בשביל דרוסה ולפמ"ש אתי שפיר דע"י דרוסה היה מקום לבדוק ע"י הדחה והארס יהי' ניכר ויוכל לאכול ע"י בדיקה מבפנים כמ"ש הבעל העיטור אבל אם יש חולי המאדים כמו דרוסה לא יועיל בדיקה עכ"ל הי"ש, אבל ק"ל עליו קושיא גדולה הלא תירוצו של התוס' שם אזיל לשיטת ריב"א וע"ז הקשה המרש"א דלמה לא משני התוס' משום דרוסה ולשיטת ריב"א באמת ליכא לתרץ כמ"ש הי"ש כיון דהריב"א לא סובר כהבעל העיטור וכרש"י אלא סובר דלדרוסה אין בדיקה בבהמה לאחר שחיטה כמ"ש התוספ' שם דף מ"ג ע"ב ד"ה ההיא וגם הב"ח סי' הנ"ל ד"ה ומ"ש ובעל העיטור כו' כתב בפי' שהריב"א לא סובר כהבעל העיטור וזה אצלי קושיא גדולה על הי"ש. וע"כ נ"ל בס"ד ליישבו כך דמ"ש רש"י שם מ"ג ע"ב דלדרוסה יש בדיקה מבפנים היינו דוקא בבהמה אבל בעוף גם רש"י מודה שאין לו בדיקה וטעמא דמילתא כיון דלבהמה אין לה דרוסה אלא מזאב וארי וכיון שהארס שלהם רחב וניכר ע"כ יש לו בדיקה אבל בעוף הארס כ"כ קטן שאינו ניכר הלכך אין לו בדיקה וכן יש להוכיח מלשון רש"י שם ד"ה ההיא שכ' וז"ל אם עוף הי' בודק הקנה תחילה כו' ואם בהמה היא נמי אית בה תקנתא דבשלמא גבי נקב איכא למימר דילמא במקום נקב שחט אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים אפי' שחט בו יש היכר במשהו עכ"ל ואי נימא דגם בעוף סובר רש"י דיש בדיקה לדרוסה אמאי כתב גבי עוף שישחוט הקנה תחילה אמאי ל"כ גם בעוף שישחוט את השני סימנים כדינא בתחילה ויבדוק לאחר שחיטה כמו בבהמה אעכ"מ דבעוף באמת סובר רש"י דאין לדרוסה בדיקה וכן מצאתי בח"ס ז"ל יו"ד סימן כ"ז ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו, ועוד ראי' לזה נ"ל בס"ד מסוגיא דדף כ"ח ע"א שם דתוספות ד"ה אתא הקשה על רש"י דמפרש דהחשש הוא משום נקב ולא משום דרוסה דמאי נפ"מ וכן הקשה הרא"ש שם ואי נימא דרש"י סובר דגם בעוף יש לדרוסה בדיקה מה הקשה התו' הלא נפ"מ גדולה יש דאי הטעם משום דרוסה יש לו בדיקה גם לאחר שחיטה מבפנים ואי הטעם משום נקב אין לו בדיקה לאחר שחיטה אעכ"מ כמו שכתבנו וכיון דהתם בעוף איירי ע"כ הקשה התוספת שפיר, וממילא לפי"ז לא מוכרחינן לומר שהריב"א חולק על רש"י כמ"ש התוס' שם מ"ג ע"ב ד"ה ההיא וכמ"ש הב"ח הנ"ל אלא י"ל שגם הריב"א סובר כרש"י דבבהמה יש לדרוסה בדיקה וע"כ שפיר הביא היד שאול ראי' מהתוס' להב"י ודו"ק, וגם לפמ"ש היריעות שלמה סי' ל"ג ס"ו להכריח שהריב"א סובר כרש"י דלדרוסה יש לה בדיקה ג"כ ל"ק על הי"ש עי"ש ותבין:

2ואת קושיית המרש"א שהביא היד שאול הנ"ל נ"ל בס"ד לתרץ בחדא מחתא עם קושי' הראש יוסף בסוגי' דרוב שהקשה על התוס' דסוגיתינו דדף כ"ח דאמאי לא הקשה התוס' על רב אשי שהוא מקודם בגמ' דהיכי רצה להוכיח משחיטה עצמה דאזלינן בתר רוב הא אפשר ע"י בדיקה מבחוץ לפום שיטת הריב"א ונ"ל ליישב דבדף נ"ג ע"ב שם איתא בעי אילפא יש דרוסה לסימנים או אין דרוסה לסימנים ועי' בסוגי' שם ותראה דמההוא בר אווזא דהוה בי' רב אשי מוכח דרב אשי סובר דיש דרוסה לסימנים וא"כ ממילא ל"ק קושי' הראש יוסף דעל רב אשי לא מצי התו' להקשות כיון די"ל דרב אשי באמת רצה למילף דאזלינן בתר רוב מטעם דרוסה כקושי' המרש"א הנ"ל כיון דסובר דיש דרוסה לסימנים אבל ר' מאיר י"ל דסובר דאין דרוסה לסימנים מש"ה הקשה התו' לר"מ דוקא וע"כ הוכרחו התוספות לתרץ חולי המאדים ומיושב קושית המרש"א ודו"ק:

3באופן ב' נ"ל בס"ד לתרץ דהט"ז סי' ע"ט סק"ה מסופק אם נדרסה האם והולד בתוכה אם מזיק הדרוסה את הולד וא"כ י"ל דהתוס' באמת סובר שאינו מזיק וע"כ אא"ל דקו' הגמ' דר"מ היכי אכל בישרא מחשש דרוסה היה כיון די"ל דבאמת לא אכל כ"א מבהמה שנשמרה מדרוסה משעת לידה וא"ת שמא נדרסה אמה הלא אינו מזיק להולד וע"כ מתרץ התו' חולי המאדים דוקא ומיושב קושיית המרש"א וגם קושי' הראש יוסף ודו"ק:

4באופן ג' נ"ל בס"ד לתרץ את קושי' המרש"א דהמלא הרועים בסוגי' דטרפה חיה אות ל"ג כתב דאפי' למ"ד דטרפה חי' מודה בדרוסה דאינה חי' והטעם מדכתיב לכלב תשליכון אותו משמע דאינה ראויה אלא לכלב ובאות ל"ה כתב דאפי' למ"ד דטרפה אינה חי' ומיעוט טריפות חיים אבל בדרוסה י"ל דלכך כתיב לכלב תשליכון אותו לאורויי דאפי' מיעוט אינם חיים נמצא לפי דבריו י"ל דאפי' למ"ד דטרפה מוליד בדרוסה מודה דאינו מוליד דמדכתיב לכלב תשליכון אותו משמע דאינו ראוי אלא לכלב ואע"ג דרש"י והרמב"ם לא סברו כן אבל מהתו' יש להביא ראי' כן די"ל דהתוס' לא רצה לתרץ דקושי' הגמרא על ר' מאיר מחשש דרוסה הי' כקו' המרש"א כיון די"ל דר"מ באמת לא אכל אלא מבהמה ששהתה י"ב חודש או ראה שמוליד וע"כ תירצו התו' דהגמ' הקשה מחולי המאדים ודו"ק:

5ובאופן ד' נ"ל דהמרש"א בבכורות דף כ' ע"ב הקשה דלסברת התוס' שם דהיכא דאיכא חזקה בהדי מיעוט אף לדידן אזלינן בתרה א"כ אמאי לא הקשה הגמרא חולין דף י"א לדידן היכי אכלינן בישרא כיון דחזקת בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת מסייע למיעוט טרפה ותירץ דהך שמא במקום נקב שחט טרפה הוי ולא נבלה וליכא חזקת איסור ותמה עליו הפרמ"ג סי' ל"ג בש"ד סק"ה דהלא מבואר בכל הפוסקי' ובהרמב"ם דנקובת הושט הוי נבלה לאחר שחיטה עכ"פ עי"ש, ועם הקדמה זו נ"ל בס"ד לתרץ את קושיית המרש"א הנ"ל בהקדים מדק"ל על התו' שתירצו דקושיית הגמ' אזלא לר"מ דהיכי אכל בישרא מחשש חולי המאדים הלא חשש זה לא הוי אלא מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש הח"ס יו"ד סימן כ"ד דכל חשש נקובת הושט לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא [ומה שיש להקשות עליו עי' בחתן סופר בסוגיא דרוב] וא"כ בחולי המאדים בודאי דלכ"ע לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא וא"כ מה הקשה הגמרא וע"כ נ"ל דאע"ג דדרוסה בסימנים לא הוי רק טרפה כמ"ש הרמב"ם אבל חולי המאדים כמו דרוסה הוי נבילה כיון דטרפות דידה מטעם נקובה היא וכמו דנקובת הושט הוי נבלה לשיטת הפוסקים דסברו כן חולי המאדים ג"כ נבלה נמצא לפי"ז אית ליה לחשש חולי המאדים גם חזקת איסור כיון שהיא נבלה אבל לחשש דרוסה ליכא חזקת איסור כיון שהיא טרפה כהנ"ל בשם המרש"א דבכורות, וממילא ל"ק קושיתינו על התוספות כיון די"ל דלעולם חולי המאדים לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה כתב התוס' שפיר דקושיית הגמ' על ר"מ מטעם חולי המאדים הי' כיון דאית לה נמי חזקת איסור ממילא י"ל כסברת הפנ"י דריש גיטין דמיעוטא דמיעוטא עם חזקה הוי כמיעוט גמור וא"כ ל"ק קושיית המרש"א דאמאי לא מתרץ התוספת משום חשש דרוסה כיון דדרוסה לא הוי אלא טרפה וליכא חזקת איסור כמ"ש המרש"א בבכורות וא"כ לא הוי אלא מיעוטא דמיעוטא ע"כ כתב התו' דקושיית הגמ' אזלא מחשש חולי המאדים דהוי נבלה כמובן, וממילא גם קושי' המרש"א דבכורות מיושב שפיר די"ל דלדידן באמת ל"ק דהיכי אכלינן בישרא כיון דאיכא מיעוט וגם חזקת איסור דכיון דהגמ' לא הקשה על ר"מ רק מחשש חולי המאדים כמ"ש התוספ' א"כ קשה קושיתינו הנ"ל הלא לא הוי אלא מיעוטא דמיעוטא אעכצ"ל כמו שתירצנו דחולי המאדים הוי נבילה ועם חזקת איסור הוי מיעוט גמור כמ"ש הפנ"י הנ"ל וממילא לדידן דלא חיישינן למיעוטא באמת גם למיעוטא דמיעוטא עם חזקה ג"כ לא חיישינן כיון דלא הוי אלא מיעוט וע"כ לא הקשה הגמ' אלא על ר"מ ודו"ק: