ברית משה, מצות עשה פב:ב

1אין (ב) העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם כו' שנ' כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וה"ה לכל התורה כולה כו' עושה אדם שליח איש או אשה ואפי' אשת איש ואפי' עבד ושפחה הואיל והן בני דעת וישנו במקצת במצות נעשין שלוחים במשא ובמתן אבל מי שאינו בן דעת וכן חש"ו אין נעשין שלוחים כו', הנה מ"ש רבינו על עבד ושפחה דנעשין שלוחים במו"מ דוקא כוונתו לאפוקי בגיטין וקידושין וכ"כ רבינו בפי' לעיל ריש מ"ע מ"ח וז"ל והכל כשרים לשליחות זה [כוונתו על שליחות קידושין שדיבר שם] חוץ מחש"ו לפי שאינם בני דעת והגוי והעבד לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין עכ"ל וכשתעי' היטב בדברי רבינו תראה שכל דבריו שכ' כאן וגם לעיל במ"ע מ"ח בהא דינא דשליחות שהעתקנו נובעי' מהרמב"ם ז"ל הל' אישות פ"ג הלי"ז כי כן סובר הרמב"ם שם אלא שכ' בשינוי לשון קצת וז"ל הכל כשרין לשליחות חוץ מחש"ו לפי שאינן בני דעת והעכו"ם לפי שאינו בן ברית ונא' כן תרימו גם אתם לרבות השליח ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית להוציא את העכו"ם אבל העבד אע"פ שהוא נעשה שליח לדבר שבממון הרי הוא פסול לשליחו' הקידושין והגיטין לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין עכ"ל, ודע דמ"ש רבינו והרמב"ם בהא דחש"ו מקורם מגיטין דף כ"ג ע"א דעל מה דאי' במתניתין שם הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחש"ו קאמר הגמרא בשלמא חש"ו לאו בני דיעה נינהו פירש רש"י וז"ל וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן בקידושין דף מ"ב ע"א מויקחו להם איש זה לבית אבות אחד לוקח לכולן עכ"ל ולכאורה צ"ל דבקידושין שם ד"ה והא הוו נמי קטנים כתב רש"י וז"ל והלא אין שליחות לקטן דגבי ושלח ושלחה איש כתיב כי יקח איש ומינה ילפינן דאין הקטן עושה שליח עכ"ל וזה לכאורה דלא כמ"ש בגיטין, אבל כשתעי' היטב בדברי רש"י תראה דבקידושין דיבר מהא דאין הקטן עושה שליח וע"כ כתב הלימוד ע"ז מאיש דכתיב גבי ושלח ושלחה אבל בגיטין דיבר רש"י מהא דאין הקטן יכול להיות שליח ואת זה יליף מויקחו להם איש כלומר דוקא איש יכול ליקח בתורת שליחות שה לבית אבות אבל לא קטן כיון דאין הקטן יכול להיות שליח כמובן. ואחר שכתבנו את זה ראיתי בטיב גיטין ז"ל שם שכבר הקשה סתירה זו ברש"י ובסוף דבריו כתב וז"ל אבל סתירה שבדברי רש"י צ"ע עכ"ל ואשתוממתי כשעה חדא דמדוע לא מתרץ כמו שתירצנו ואפשר דסובר דמד"כ רש"י בגיטין וגבי שליחות איש בעינן כוונתו על כל גווני שליחות בין לעשות שליח בין להיות שליח ועל תרווייהו כתב רש"י דילפינן בקידושין מויקחו להם איש כוונתו כיון דכתיב איש בענין דילפינן מיניה שליחות ילפינן מיניה גם את זה שלא יוכל הקטן להיות שליח וגם י"ל דהטיב גיטין יליף את הפשט זה ברש"י ממה דכ' רש"י בב"מ דף י' ע"ב ד"ה וכי היכי דשליחות לית לי' וז"ל דתנן שאין הקטן עושה שליח דכי כתיב שליחות בין בגיטין ובין בפסח איש כתיב בענין עכ"ל ושם קאי רש"י שאין הקטן עושה שליח ואפ"ה כתב דילפינן מפסח משום דכתיב איש בענין ע"כ סובר גם ברש"י דגיטין הפשט כמו שכתבנו וע"כ הניח בצ"ע וכל זה כתבנו לתרץ את הטיב גיטין אבל כשאני לעצמי נ"ל פשטינו הנ"ל ברש"י:

2אבל סתירה אחרת ראיתי ברש"י דגיטין כיון דכ' דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה עכצ"ל דסובר כר' יונתן דקידושין שם דיליף שליחות מפסוק זה ובפ' בא פי"ב פ"ו כתב כהילפותא דר' יהושע ב"ק דז"ל ושחטו אותו וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששליחו של אדם כמותו, אבל לפמ"ש המזרחי ז"ל שם דרש"י פסק כר' יונתן גם סתירה זו ליתא כיון דבג' קידושין שם איתא דר' יונתן יליף שליחות בקדשים מויקחו להם איש שה לבית אבות באם אינו ענין להיכא דשייך תנהו ענין להיכא דלא שייך וכיון דבפסח גופא יליף שליחות מושחטו אותו כל קהל א"כ תו ל"צ ויקחו להם איש לשליחות דפסח ע"כ יליף מיניה לשאר קדשים ומפסח גופא לא הי' יכול למילף שאר קדשים כיון די"ל שאני פסח דאית ליה שותפות עי' בגמ' שם היטב וא"כ י"ל דרש"י בפ' בא דיליף שליחות מושחטו כוונתו על שליחות דפסח גופא אבל בגיטין קאי רש"י על שליחות דכל התורה ועכ"כ דנפקא לן מויקחו להם איש שה כמובן, אבל עדיין ק"ל הלא מויקחו להם איש שה לא יליף ר' יונתן אלא שליחות בשאר קדשים אבל שליחות חולין עכצ"ל דגם ר' יונתן מקדשים וגירושין יליף כמ"ש הגמ' קידושין שם אליבא דריב"ק עי"ש היטב ותרא' שכן היא וכמדומני שגם האחרונים דברו מזה וא"כ כיון דבגיטין קאי רש"י על שליחות דחולין א"כ היכי קאמר דנפקא לן מויקחו וגו', וי"ל כיון דבגיטין קאי הגמ' לענין שאין הקטן יכול להיות שליח ואת זה באמת לא ילפינן אלא מאיש דכתיב גבי ויקחו וגו' כהנ"ל וגם מיושב בזה מה שהקשה עוד הט"ג על רש"י וז"ל אלא שדברי רש"י תמוהים מצד אחר היאך כתב דילפינן מויקחו להם וגו' נהי דבעלמא לא ידעינן שליחות אלא מקדשים וגירושין אבל הכא הרי קיימינן בגירושין דכתיב ביה שליחות בהדיא עכ"ל אבל בהנ"ל י"ל דמגירושין לא הוה ידעינן אלא דאין הקטן יכול לעשות שליח וכיון דהגמ' שם קאי לענין שאין הקטן יכול להיות שליח ע"כ לא דיבר רש"י מהלימוד דגירושין אלא מהלימוד דקדשים כמובן. אלא כל זה י"ל להמזרחי הנ"ל דרש"י פסק כר' יונתן אבל אי נאמר ברש"י עה"ת כהמרש"א ז"ל בקידושין שם דפסק כריב"ק נשאר על רש"י סתירה הנ"ל מהא דגיטין אעכ"מ מרש"י דגיטין דצ"ל כמ"ש המזרחי וא"כ ממילא ל"ק על המזרחי קושיית המרש"א שם די"ל דמחמת רש"י דגיטין מפרש המזרחי ברש"י עה"ת את הסוגי' דקידושין אליבא דר' יונתן אלא המזרחי מפרש בדרך קושי' ופירוקא כדרכו וד"ל, וזה ל"ק דמדוע באמת לא פסק רש"י כריב"ק דע"ז י"ל כיון דבמכילתא פ' בא איתא על הפסוק ושחטו אותו וז"ל וכן כולו שוחטין אותו אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ ועל הפסוק ויקחו להם איתא במכילתא וז"ל וכי כולן היו לוקחין אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו מכאן אמרו ששלוחו שאכ"מ וכן איתא בפסיקתא זוטרתא שם וזה נראה בעליל דהמכילתא והפסיקתא סוברים כר' יונתן כיון דגם הגמ' קידושין אמר אליבא דר' יונתן דמהני תרי קראי יליף שליחות וכיון דהמכילתא והפסיקתא סוברים כר' יונתן ע"כ פסק רש"י גכ"כ כמובן. וגם יש ליישב בס"ד בהנ"ל מדק"ל על רש"י קידושין הנ"ל דיליף דאין שליחות לקטן משום דגבי ושלח ושלחה איש כתיב ובב"מ דף ע"א ע"ב ד"ה קטן לית ליה שליחות כתב רש"י וז"ל דכי כתיב שליחות בגדול כתיב בראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ונדרים איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' עכ"ל אלמא דבב"מ סובר רש"י דמתרומה ילפינן דאין שליחות לקטן וא"כ אמאי לא כתב גם בקידושין כן אבל בהנ"ל י"ל דרש"י בקידושין קאי אליבא דהלכתא דפסק כר' יונתן ולר' יונתן באמת לא ילפינן שליחות בחולין אלא מקדשים וגירושין ולא מתרומה וע"כ לא כתב רש"י למעט קטן מתרומה אלא מגירושין אבל בב"מ כיון דקאמר הגמ' שם שליחות דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן עכצ"ל דסוגי' דב"מ שם קאי אליבא דריב"ק ואליבא דר' שמעון דילפי שליחות בחולין מתרומה כמו שאכתוב לקמן בס"ד עכ"כ רש"י דמתרומה ילפינן למעט קטן כן נ"ל בס"ד לפרש את שיטת רש"י בסוגיא זו ודו"ק. אבל עדיין צריך להבין דמדוע לא סגי לרש"י דגיטין הנ"ל בהטעם שאמר הגמרא שם משום דלאו בני דיעה נינהו מדוע כתב רש"י וגבי שליחות איש בעינן וצ"ל דכדי שלא יהא קשה על הגמר' דמנ"ל דבעינן בשליחות בני דיעה עכ"כ רש"י וגבי שליחות איש בעינן היינו בני דיעה וגם הר"ן ז"ל בגיטין שם כתב כרש"י עי"ש, וא"כ לפי"ז גם ברבינו והרמב"ם צ"ל דמה שכתבו גבי חש"ו לפי שאינן בני דעת כוונתם דגבי שליחות איש כתיב כמ"ש רש"י והר"ן ודו"ק: