ברית משה, מצות עשה פז:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 87:1
Open in the reader →1לעבוד (א) בעבד כנעני לעולם שנא' כו'. הפסוק פ' בהר פכ"ה פמ"ו ובגיטין דף ל"ח ע"ב ובסוטה דף ג' ע"א פליגי ר' ישמעאל ור"ע ר' ישמעא סובר דלעולם בהם תעבודו רשות ור"ע סובר חובה ובעירובין דף מ"ו קאמר הגמ' דהלכה כר"ע מחבירו וע"כ מנה רבינו ז"ל את המ"ע זו ולעיל מ"ע נ"ח גבי לה יטמא דפליגי ג"כ בסוטה שם ובזבחי' דף ק' ר' ישמעאל ור"ע אי חובה או רשות כתב רבינו בפירוש דמשום דהלכה כר"ע מחבירו פסק כר"ע וא"כ מוכח דרבינו סובר דאפי' נגד ר' ישמעאל אמרינן דהלכה כר"ע מחבירו, אבל מהיראים ז"ל נ"ל להוכיח דנגד ר' ישמעאל לא אמרי' את הכלל זה דבסי' ר"פ כתב וז"ל צוה הקב"ה שהקונה עבד מן האומות או יליד בית שישתעבד בו ולא ישחררנו דכתיב בפרשת בהר סיני לעולם בהם תעבודו רשות ר"ע אמר חובה וכר"ע קיי"ל דקאי רב יהודא כוותיה דאמר רב יהודא בפ' השולח המשחרר עבדו עובר בעשה שנא' לעולם בהם תעבודו ור' אליעזר סבר נמי כר"ע והו"ל ר' ישמעאל יחיד במקום רבים דתניא לעולם בהם תעבודו ר' אליעזר אומר חובה כו' עכ"ל ומדכ' היראים דמשום דר' ישמעאל יחיד במקום רבים פסק כר"ע ע"כ מוכח דסובר דנגד ר' ישמעאל לא אמרינן את הכלל זה דהל' כר"ע מחבירו ועי' בספרי לשון משה כלל הלכ' כר"ע מחבירו מה שכתבנו עוד בזה, עכ"פ זה נראה בפי' דגם היראים מנה את המ"ע זו וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסמ"ק סי' ס' החינוך ואה"מ מצ' שמ"ז העי"מ מצ' שמ"ג הזוהר מ"ע י"ב אות י"ח הפוע"צ מ"ע קל"ה הכ"ת מ"ע רמ"ד המעיי"ח דף קי"ד ע"א אות מ"ד המצה"ש ומהר"ש מצ' שמ"ט וגם הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ מ"ע הנ"ל מנה את המ"ע זו אלא הוא מנה משחרר בראשי אברים למ"ע בפ"ע והשיג על הרמב"ם שכלל את זה במ"ע זו ועי' במגלת אסתר ולב שמח מה שהמליצו בעד הרמב"ם וגם רבינו והשאר מוני מצות הנ"ל סברו כהרמב"ם, וכיון דמ"ע זו נימנית לכ"ע א"כ ק"ל על הריב"א ז"ל עה"ת שם שכתב וז"ל לעולם בהם תעבודו תימה כיון דעבד כנעני איתקש לאחוזה נימא כי היכי דאחוזה יוצאה ביובל ה"נ עבד כנעני ואי משום לעולם בהם תעבודו אימא לעולמו של יובל כמו ועבדו לעולם דנרצע ונראה דא"כ לישתוק מן לעולם בהם תעבודו דמהקישא ידעינן דאינו יוצא עד היובל ועוד אפי' לעולם דנרצע ה"א לעולם ממש אי לאו ושבתם וגו' עכ"ל וק"ל על תירוצו הא' הלא איצטריך לעולם בהם תעבודו למ"ע נהי דמחמת ההיקש ג"כ הוה ידעינן שהוא מ"ע אבל לפמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש ב' דדבר הנלמד באחד מי"ג מדות לא נמנה למצוה א"כ י"ל דמשו"ה כתיב לעולם בהם תעבודו לאשמעינן שהיא מ"ע שנימנית הן אמת די"ל דמהאי טעמא כתב הריב"א ועוד כו' אבל כל זה דוחק כיון דגם את תירוצו הא' צריך להבין עכ"פ וצ"ע: