ברית משה, מצות עשה פז:ב
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 87:2
Open in the reader →1ומ"ש רבינו ז"ל בסוף מ"ע זו א"ר יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה כו' ומותר לשחררו לדבר מצוה ומצינו בר' אליעזר כו', לכאורה ק"ל על רבינו דבברכות דף מ"ז ע"ב הקשה הגמרא על המעשה דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה והיכי עביד הכי והא"ר יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומשני לדבר מצוה שאני והקש' הגמ' מצוה הבא בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני פי' רש"י ז"ל מצוה דרבים להוציא רבים ידי חובתם לקדושה עכ"ל מוכח מגמ' זו דדוקא בשביל מצוה דרבים מותר לשחרר עבדו וא"כ קשה היכי כתב רבינו ומותר לשחררו לדבר מצוה דנראה דאפי' בשביל מצוה דיחיד מותר לשחררו, הן אמת דבגיטין דף ל"ח ע"ב דאיתא ג"כ סוגי' זו לא משני הגמרא אלא מצוה שאני וא"כ י"ל דרבינו תפס לעיקר כסוגי' דגיטין וגם י"ל דמשום כוונה זו מציין המציין על רבינו את הסוגי' דגיטין ולא את הסוגיא דברכות [ואע"ג דאיתא בגיטין לפי הגירסא שלפנינו אמר רב יהודא אמר שמואל ובברכות ליתא אלא אמר רב יהודא וכיון דרבינו ג"כ לא הביא אלא אמר רב יהודא נראה לכאו' דעל הסוגיא דברכות כיוון וא"כ היכי מציין המציין על גיטין ע"ז י"ל דהמציין סובר דלרבינו גם בגיטין היה הגירסא אמר רב יהודא וכן איתא בהרי"ף והרא"ש שם וגם הכ"מ הל' עבדים פ"ט הל"ו לא הביא מגיטין רק בשם רב יהודא] אבל סוף סוף ע"ז גופא קשה מדוע שבק רבינו את הסוגי' דברכות ותפס כהסוגיא דגיטין, והרמב"ם הל' הנ"ל כתב וז"ל ומותר לשחררו לדבר מצוה אפי' למצוה של דבריהם כגון שלא היו י' בבה"כ כו' וכבר עמד הלח"מ שם גם על הרמב"ם מסוגיא דברכות ותירץ דהרמב"ם סמך על מ"ש כגון שלא היו י' בבה"כ כו' והנתיב חיים בהתשובה שכ' בהגהותיו על או"ח סי' רמ"ח כתב על תירוצו של הלח"מ שהוא דוחק כיון דהרמב"ם מסיים שם וכן כל כיוצא בזה עי"ש ותבין וכיון דרבינו לא כתב גם את הכגון כו' שכ' הרמב"ם א"כ בודאי קשה עליו כהנ"ל:
2אבל נ"ל בס"ד ליישב בהקדים ליישב את סתירת הסוגיות דבגיטין לא הקשה הגמ' מהב"ע היא כמו שהקשה בברכות וכבר דיבר אריכות בזה הכתב סופר ז"ל או"ח סי' ע"ג וגם עוד שאר אחרונים אעפי"כ אין בהמ"ד בלא חידוש ע"כ אענה את חלקי בזה דבפסחים דף נ"ט ע"א על מה דקאמר הגמר' דאתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי עשה דהשלמה הקשה התוספות בשם ריב"א הלא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דאכילת פסח ותירץ דהוי בעידנא עי"ש ובשם ר"י תירץ וז"ל דדוקא בל"ת דחמור בעינן בעידנא דמיעקר לאו ליקיים עשה אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכל עניין אפילו לא מיקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח גבי ר"א ששיחרר עבדו ובשילוח הקן כו' עכ"ל ונ"ל בכוונת הר"י דדוקא גבי עשה דוחה ל"ת כיון דל"ת חמיר ואפ"ה דוחה משום דילפינן מכלאים בציצית כדאיתא בסוגיא דריש יבמות ע"כ בעינן בעידנה דומיא דכלאים בציצית אבל את זה דעשה חמור דוחה עשה הכל דלא מכלאים בציצית ילפינן אלא מצד הסברא ע"כ לא בעינן בעידנא, אבל לכאו' יש לי דקדוק גדול על הר"י דמדוע שבק את הסוגיא דברכות דקודמת והביא ראי' מסוגי' דגיטין וגם על הריב"א ק"ל כיון דסובר דגם בעשה דוחה עשה בעינן בעידנא א"כ מה יענה על הסוגיא דגיטין שהביא הר"י, וכדי ליישב את כל זה נ"ל בס"ד דסוגי' דברכות עם הסוגי' דגיטין באמת בזה פליגי הסוגיא דברכות סוברת כהריב"א דגם בעשה דוחה עשה בעינן בעידנא וע"כ הקשה הגמ' מהב"ע הא דכיון דלא הוי בעידנא ואין עשה דוחה א"כ הוי עבירה ומשני הגמר' מצוה דרבים שאני כלו' במצוה דרבים לא בעינן בעידנא וע"כ לא הוי תו עבירה כיון דעשה דרבים דוחה נמצא לפי"ז מוכח מסוגיא דברכות דדוקא במצוה דרבים לא בעינן בעידנא אבל בשאר עשה דוחה עשה באמת בעינן בעידנא כשי' הריב"א אבל הסוגי' דגיטין סוברת כשי' הר"י דבעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא וע"כ לא הקשה מהב"ע היא דכיון דעשה דוחה ממילא תו ליכא עבירה וא"כ מוכח מסוגיא דגיטין תרתי חדא דבעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא ועוד דלא בשביל מצוה דרבים דוקא שרי לשחרר אלא אפי' בשביל כל מצוה שרי אבל מסוגיא דברכות מוכח להיפוך כמובן וא"כ י"ל דהריב"א באמת פסק כהסוגי' דברכות והר"י פסק כהסוגיא דגיטין וע"כ לא הביא ראי' אלא מסוגי' דגיטין ול"ק עליהם קושייתינו הנ"ל, וא"כ ממילא י"ל דגם רבינו והרמב"ם סברו כהר"י דבעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא וע"כ פסקו כהסוגי' דגיטין דלכל דבר מצוה שרי לשחרר ועי' בנתיב חיים ובכ"ס סי' הנ"ל ותראה דלדינא גם הם כתבו בכוונת הרמב"ם כמו שכתבנו וגם זה הרווחנו בהנ"ל דלפי פשטינו בסוגי' דברכות מוכח מסוגיא זו דמעשה דר"א ששיחרר עבדו לא הי' בעידנא וא"כ ממילא ל"ק הצ"ע של הכ"ס שהניח על התו' דפסחים הנ"ל עי"ש ודו"ק: