ברית משה, מצות עשה פז:ג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 87:3
Open in the reader →1ועל הצ"ע על הריב"א הנ"ל סוף מחודש א' עלה עכשיו ברעיוני ליישב בס"ד דהר"ן ז"ל בסוגיא דגיטין כתב וז"ל כל המשחרר עבדו עיבר בעשה משמע דלאו עשה גמור הוא דבגמ' פרכינן מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לבה"כ ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ומפרקינן מצוה שאני ואי עשה גמור הוא היכי דחינן עשה שבתורה משום האי מצוה ויש מתרצים שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כענין שכתוב בעכו"ם לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו והו"ל כנותן דמי עצמו עכ"ל והמג"א ז"ל סימן צ' ס"ק ל' הקשה על תירוצו הב' של הר"ן דמה פריך הגמ' ברכות מהב"ע היא כיון דלדבריו ליכא עבירה והניח בצ"ע, וא"כ י"ל כך דלכאו' קשה על הריב"א דתוספת פסחים הנ"ל קושייתינו הנ"ל דמה יענה על הא דר"א שיחרר עבדו לפי שיטתו דגם בעשה דוחה עשה בעינן בעידנא וצ"ל דהריב"א סובר כתירוצו הא' של הר"ן דלעולם בהם תעבודו לא הוי עשה גמור דל"ל דסובר כתירוצו' הב' של הר"ן כיון דקשה עליו הצ"ע של המג"א וכיון דסובר דלא הוי עשה גמור א"כ עכצ"ל דסובר דלא נמנה בין הרמ"ח מ"ע וא"כ ממילא ל"ק קושייתינו הנ"ל על הריב"א עה"ת ודו"ק. ועי' בלבוש ז"ל יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט שהעלה לדינא כתירוצו הב' של הר"ן וגם הפרמ"ג ז"ל או"ח סי' צ' בא"א סק"ל הסכים לדינא לתי' זה ולכאו' מה יענו על הצ"ע של המג"א הנ"ל הן אמת שהנתיב חיים סי' הנ"ל אות ב' מתרץ דהגמ' באמת לזה כיוון במה דמשני מצוה דרבים שאני ר"ל כיון דאינו משחררו בשביל טובת עבד רק משום מצוה שיהא עשרה אבל לא זכיתי להבין את דבריו כיון דעדיין על המקשן קשה דמה הקשה מהב"ע היא והמג"א באמת לא הקשה על הר"ן רק דמה פריך הגמ', וע"כ נ"ל בס"ד ליישב דלכאו' צריך להבין את הר"ן דמה הוי ששיחררו בשביל המצוה ולא בשביל טובת העבד הלא טובת העבד ממילא אתי ואי"ל כיון דלא מכוון בשביל טובת העבד ע"כ הוי טובת העבד דבר שאינו מתכוין ושרי הלא הוי פסיק רישיה ופסיק רישיה גם בשאר איסורים אסור כדאיתא באה"ע סי' ה' וצ"ל דכיון דהוי פסיק רישיה דלא ניחא לי' ע"כ שרי וכמ"ש התו' בשבת כמה פעמים את זה בשם הערוך וא"כ י"ל דהגמ' ברכות הכי הקשה מהב"ע היא כלומר כיון דהוי פסיק רישיה ואי"ל דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה כיון דכשבאמת לא הי' ניחא ליה א"כ מדוע משחררו ואי משום דרצה לקיים מ"ע הלא גם בזה כשלא משחררו ג"כ יכול לקיים מ"ע של לעולם בהם תעבודו וא"כ מדוע משחררו אע"כ מוכח דבאמת ניחא ליה השיחרור וא"כ לא הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה וא"כ קשה מהב"ע היא כיון דהוי פסיק רישיה ע"ז משני הגמ' מצוה דרבים שאני כלו' דלא משום דניחא לי' השיחרור משחררו אלא משום דרצה לקיים מצוה דרבים אבל לעולם השחרור לא ניחא ליה וא"כ הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה וע"כ שרי ודו"ק ואח"כ ראיתי בח"ס ז"ל יו"ד סימן שכ"ב שג"כ מיישב את קושי' המג"א וי"ל שכיוון למה שכתבנו, ולהלכה פסקינן ביו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט דאפי' בשביל מצוה דדבריהם כגון להתפלל בעשרה מותר לשחרר ופעם אחת בשנת תרמ"א נכנסתי לבהכ"נ הגדול שמתפללים בנוסח אשכנז ומצאתי שם עשרה שלא היה בהם מי שירד לפני התיבה רק אחד המתפלל בנוסח ספרד ונשאלתי אי שרי לשנות כדי להתפלל בצבור והשבתי דשרי מחמת הש"ע הנ"ל ואח"כ שאלתי את מורי הרב הגה"צ מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצוק"ל בעהמ"ח אבני צדק והשיב לי וז"ל יפה הורה דמותר להתפלל בנוסח שאינו רגיל בשביל הרבים מהא דשחרר עבדו עכ"ל והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הלכות עבדים פ"ה וט' ולהלכה עי' טור שלחן ערוך יו"ד סי' רס"ז: