ברית משה, עשין דרבנן, הלכות מגילה א

1המצוה (א) הרביעית מד"ס כו'. לכאורה צריך להבין דלפי מה דאי' במגילה די"ד ע"א ארבעים ושמנה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לכ"ש כו' וכיון דמקרא מגילה מק"ו ילפינן א"כ הוי דאוריי' וא"כ היאך כתב רבינו ז"ל שהיא מצוה מד"ס, בשלמא הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' מגילה הל"א כתב שפיר שהיא מצוה מד"ס כיון דאזיל לשיטתו דסובר דכל דבר דאתי באחד מי"ג מדות נקרא דברי סופרים כמ"ש בס' המצות שורש ב' ומטעם זה קרא קדושי כסף ג"כ דברי סופרים בפ"א מהל' אישות הל"ב עי' בהרהמ"ג ובכ"מ שם וא"כ שפיר י"ל דזה הוא הטעם שלא מנה מקרא מגילה בין התרי"ג מצות כיון דסובר בסה"מ שם דכל דבר הלמד בגז"ש או באחת מי"ג מדות אף שלעניין הדין הוא כאיסור תורה לכל דבר אבל אין למנותו במנין המצות עי"ש אבל רבינו ז"ל כיון שהוכחנו לעיל מל"ת רל"ד דלא סובר ככללו של הרמב"ם בסה"מ הנ"ל א"כ קשה עליו בתרתי חדא מדוע קרא מקרא מגילה דברי סופרים הלא מק"ו ילפינן לה ועוד מדוע לא מנה מקרא מגילה בין התרי"ג מצות, אעכצ"ל אליבא דרבינו דסובר כמו שהוכיח מהגמ' מגילה הנ"ל הר' אליה מזרחי ז"ל בביאורו כאן דהאי ק"ו לא הוי אלא אסמכתא ודלא כמ"ש הח"ס ז"ל בהגהותיו על מס' מגילה שם בשם הרמב"ן ז"ל דהאי ק"ו דאורייתא הוא [ודע דמ"ש הח"ס שם דהרמב"ן זה אי' בסוף ספר המצות זה ט"ס כי ליתא שם אלא בהשגותיו על הסה"מ שורש א' שם סמוך לד"ה והפליאה משמע כן מדבריו מדהביא שם בשם הירו' דמגילה הלכה למשה מסיני היא וגם בשורש ב' שם בד"ה וכן מה שכתב הרב בעיקר הראשון כו' נר' כן מדבריו ממה שהביא את הגמ' מגילה הנ"ל עי"ש ותבין] אלא רבינו סובר דלא הוי אלא אסמכתא וכן באמת כתב הדינא דחיי ז"ל בביאורו כאן אלא פליאה לי עליו דלא דיבר מהרמב"ן שהביא הח"ס כלום. ודע דהרא"ם בביאורו כאן כתב וז"ל וא"ת היכי מצו רבנן לחדש מצוה ולא חיישי משום בל תוסיף י"ל דאיסור בל תוסיף לא שייך אלא כשהמחדש המצוה אומר שהשם צוהו להוסיף אותה על מצות התורה אבל הכא דקאמרי בהדיא משום פרסומי ניסא לא וכ"כ הסמ"ג במצות בל תוסיף [מל"ת שס"ד] והרמב"ם ז"ל בהקדמת חיבורו הגדול כו' עכ"ל עי"ש שהאריך בזה, ואי קושיתו היה על מצות מקרא מגילה כמו שנראה לכאורה מפשטות לשונו נראה לי דהקושיא מעיקרא ליתא דבמגילה דף ז' ע"א איתא שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלשים שלשים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה, ובירושלמי שם פרק א' הלכה ה' איתא שהשיבו החכמים לאסתר את מה שדרש הגמ' דילן שם דף ב' ע"ב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ואח"כ אי' בירושלמי שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו כתובה בתורה כמו שכתבנו בשם הגמרא דילן מובא ירושלמי זה גם במהרש"א ז"ל ח"א שם דף ז' ע"א, חזינן דבתר שמצאו הדרש מקרא כתב זאת זכרון בספר תו ל"ק עליהם מאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה א"כ ממילא י"ל דגם משום בל תוסיף תו ליכא כיון דדרשא דקרא היא וע"כ נ"ל דעיקר קושיתו של הרא"מ לא היה אלא על מצות חנוכה. אבל לכאור' צריך להבין מדוע ליתא בגמ' דילן שהשיבו לה מאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אבל כבר עמד המרש"א ז"ל בח"א שם על זה ותירץ דהגמ' דילן לא חש שישיבו לה כן כיון דאיכא ק"ו של ר' יהושע בן קרחה הנ"ל א"כ ממילא תו ליכא משום דאין נביא רשאי לחדש וגם מתרץ שם שפיר דמדוע לא סגי להו בהק"ו עד שהוצרכו גם להקרא שמצאו עי"ש, וא"כ לפי דבריו קשה להיפוך על הירושלמי היכי השיבו לה מאלה המצוה שאין נביא כו' הלא איכא ק"ו אע"כ צ"ל דהגמרא דילן עם הירושלמי בזה פליגי הגמרא דילן סובר' דהק"ו דאורייתא הוא כשי' הרמב"ן הנ"ל והירו' סובר דהק"ו לא הוי אלא אסמכתא וא"כ ק"ל על רבינו ממנ"פ אי סובר כתירוצו של המרש"א וכמו שפירשנו אז קשה עליו היכי סתם כהירושלמי דהק"ו אסמכתא הוא נגד הגמ' דילן ואי לא סובר כתירוצו של המרש"א אלא סובר דגם הגמ' דילן סוברת דהק"ו אסמכתא הוא א"כ נשארה עליו הקושיא דמדוע ליתא בגמרא דילן שהשיבו לה משוה דאין נביא וכו' כמו שאיתא בירושלמי וצ"ע, אבל אח"כ ראיתי במרגניתא טבא על הסה"מ שרש א' אות ח' מה שכתב לישב את קושית המרש"א הנ"ל ועם דבריו יש ליישב שפיר גם את רבינו עי"ש ותבין, וגם עיין בדינא דחיי מ"ש ליישב על קושית הרא"ם הנ"ל מהא דבל תוסיף וכשתעיין היטב בח"ס הנ"ל תבין מה שיש לפלפל על תירוצו של הדד"ח:

2ומ"ש רבינו ז"ל הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחשו"ק ר' יהודא מכשיר בקטן כן איתא במשנה מגילה דף י"ט ע"ב ועי' בסוגיא שם ובברכות דף ט"ו ע"א היטב, ומ"ש רבינו ואין הל' כמותו כו' על זה לכאו' ק"ל כיון דדרכו של רבינו לקצר כמ"ש בהקדמתו א"כ מדוע כתב ואין הלכה כמותו כו' הלא מזה גופא ממה שהביא רבינו את המשנה כצורתא ג"כ שפיר הוה ידעינן דאין הלכה כמותו כיון דסתם משנה חולקת עליו והלכה כסתם משנה וגם הרהמ"ג ז"ל הל' מגילה פ"א הל"ב כתב דמשום דהלכה כסתם משנה אין הל' כר' יהודא וגם הרי"ף והרא"ש ז"ל כיון דלא פסקו כר' יהודא ע"כ לא הביאו אלא את המשנה כצורתא עי' בטוב"י ז"ל או"ח סימן תרפ"ט דלא למדו את שיטתם אלא מזה וכ"כ הקרבן נתנאל ז"ל סוף פ"ק דמגילה אות ל"א וא"כ מדוע האריך רבינו וכתב ואין הלכה כמותו כו', ועוד אפי' כשנ' דהי' לרבינו איזה טעם דמדוע כתב את זה עדיין ק"ל דמדוע כתב הטעם דאין הלכה כמותו שכל שאינו בן חובה אין מוציא אחרים ידי חובתן דנראה מדבריו דמשום סתמא דמשנה דר"ה דף כ"ט ע"א אין הל' כר' יהודא דשם איתא כן זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן מדוע לא קא' דמשום סתמא דמשנה דמגילה גופא אין הל' כמותו כמ"ש הרהמ"ג הנ"ל או הוה ליה למימר כמו שהביא הרא"ם ז"ל בביאורו כאן בשם הרב רבינו ישעי' הראשון ז"ל דאין הלכה כר' יהודא דיחיד ורבים הלכה כרבים והרא"ם כתב עליו שדבריו נכונים עי"ש, הן אמת שראיתי בדינא דחיי שכתב על דברי הרא"ם וז"ל ולא ידעתי איך נכונו דמנ"ל דרבי' פליגי עליה דר' יהודא דאי ת"ק דפליג עליה דר' יהודא הוא ר' יוסי א"כ גם הוא יחידאה הוי ואי מטעמא דר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי כך היה לו לומר ולא לומר יחיד ורבים הל' כרבים ואי לאו ר' יוסי אלא תנא אחרינא הוא מאן לימא לן דהם רבים ולא יחיד ואי משום דבתוספתא אמרי' אמרו לו אין מביאין ראי' מן המתיר משמע דרבים פליגי עליה אדרבא מתוספת' משמע דרבי' קיימו בסברת ר' יהודא שהרי קראה לפני ר' טרפון וזקנים ולא אמרו לו דבר ותו אמרינן מכאן ואילך הנהיגו שיהו קטנים קורין אותה לרבים עכ"ל וא"כ י"ל דרבינו ג"כ סובר כהדד"ח וע"כ לא קאמר כהרב רבינו ישעי' הראשון, אבל זה דוחק אצלי כיון דרש"י ז"ל ג"כ קאמר בפי' במגילה דף כ' ע"א בד"ה מן המתיר שרבים חלקו על ר' יהודא עי"ש וכן נר' מהתוס' דף י"ט ע"ב שם ד"ה ור' יהודא מכשיר מדכתבו ואי הגיע לחינוך מ"ט דרבנן וכ"כ הר"ן ז"ל שם אלמא דסברו דרבנן פליגי על ר' יהודא, הן אמת די"ל כיון דהמתני' נקטה את דברי הת"ק סתם ע"כ כתבו כן וכמ"ש רש"י בריש ביצה עמוד ב' בד"ה מאן סתים אבל עדיין ק"ל על הדד"ח דהיאך לא דיבר מרש"י דמגילה הנ"ל כלום וצ"ע, ואפי' כשנאמ' דרבינו סובר כהדד"ח עדיין קשה עליו קושיתינו הנ"ל דמדוע לא סגי ליה במה שהביא את המשנה כצורתא או הוה ליה למימר דמשום סתמא דמשנה דמגילה גופא אין הלכה כר' יהודא:

3ונ"ל בס"ד לישב בהקדים מה דק"ל עוד על רבינו דהר"ן ז"ל כתב על חרש דמתניתין וז"ל האי חרש דהכא אפי' במדבר ואינו שומע ואע"ג דאמרינן דסתם חרש בכל מקום היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הן כפקחין לכל דבריהן כדאי' בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א ע"א) אפ"ה הכא חרש המדבר ואינו שומע לא חזי למקרי דאתיא לה כר' יוסי דאמר בפ' היה קורא (ברכות דף ט"ו ע"א) הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא והאי נמי כיון שאינו משמיע לאזניו לא יצא וכיון דאיהו לא נפיק גופיה לאחריני נמי לא מפיק עכ"ל וכן כתבו המאירי והריטב"א ז"ל שם וכן באמת נראה בפי' מסוגי' דמגילה שם, נמצא לפי"ז צ"ל דלית הלכתא כסתמא דמתני' דמגילה אלא כסתמא דמתניתין דברכות שם דהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא כיון דבברכות שם איפסיקא הלכתא בגמר' דלא כר' יוסי דאמר לא יצא וכיון דרבינו פסק לעיל במ"ע י"ח כסתמא דמתני' דברכות א"כ היכי סתם כאן כסתמא דמתניתין דמגילה ולא כתב דבחרש בדיעבד יצא וזה לכאורה סתירה גדולה בדבריו, הן אמת שגם על הרמב"ם והרי"ף והרא"ש כבר עמד בזה הכ"מ ז"ל הלכות מגילה פ"א הל"ב ובב"י סי' הנ"ל ומישבם וגם הלח"מ ז"ל שם הסכים עם תירוצו ועשה גם מטעמ' לדבריו ותירוצם באמת עולה יפה גם אליבא דרבינו עי"ש אבל עי' בפנ"י ז"ל במגילה שם שעמד עליהם בקושיות גדולות וסתר אם תירוצם, וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו באמת לא פסק כסתמא דמתניתין דמגילה ומה שלא כתב את זה בפירוש י"ל דסמך על מה שפסק במ"ע י"ח כסתמא דמתני' דברכות וממילא ל"ק על רבינו כל הקושיות הנ"ל די"ל דמשו"ה לא היה סגי לרבינו במה שהביא את המשנה כצורתא דכיון דלית הלכתא כסתמא דמשנה דמגילה א"כ ממילא לא הוה ידעינן מזה דלית הלכתא כר' יהודא וע"כ כתב בפי' דלית הלכתא כותיה וזה הוא הטעם דלא כתב רבינו דמשום סתמא דמגילה לית הלכתא כר' יהודא וגם לא הי' סגי ליה לכתוב סתם ואין הל' כמותו כדי שלא נטעה דמשום סתמא דמגילה סובר דאין הל' כמותו כי אז הי' סתירה בדבריו וע"כ האריך רבינו וכתב בפירוש דמשום סתמא דראש השנה אין הל' כמותו ודו"ק. וכיון שזכינו לברר בס"ד שרבינו באמת פסק דבחרש בדיעבד יצא א"כ ממילא מוכח מרבינו דצ"ל בהרמב"ם הל' הנ"ל כהגירסא שאי' לפנינו שלא דיבר מחרש כלום כדי שיהא פסקו של הרמב"ם כפסקו של רבינו כיון שדרכו של רבינו להלוך בעקבותיו כמ"ש היד מלאכי בכללי הסמ"ג סי' מ"ו וגם המעשה רוקח על הרמב"ם שם הסכים עם הגירסא זו ועי' בב"ח ז"ל סי' הנ"ל שמפרש גם את שי' הרי"ף והרא"ש ז"ל כן וכן העלה הוא להל' וכן פסק הפר"ח ז"ל שם וגם מהמג"א ז"ל שם סק"ג נראה שהסכים עם הב"ח אלא השערי תשובה שם כתב בשם השבו"י שקשה להקל כהב"ח נגד משמעות הראשונים אבל לפי מה שכתבנו גם מרבינו יש סיוע לפסקו של הב"ח. ומ"ש השע"ת שם לענין חרש שמדברים עמו ע"י חצוצרות עי' רש"י חגיגה ד"ב ע"ב ד"ה מדבר ואינו שומע שכתב וז"ל תחילתו הי' פיקח עד שלמד לדבר ואח"כ נתחרש ע"כ לשונו ולכאו' מדוע לא כתב רש"י שהי' למוד ע"י חצוצרות אע"כ מוכח דכשמדברי' עמו ע"י חצוצרות לא נקרא מדבר ואינו שומע כמובן: