ברית משה, עשין דרבנן, הלכות אבילות ג
ברית משה · Brit Moshe, Rabbinic Commandments, Laws of Mourning 3
Open in the reader →1אבל לכאו' נסתפקתי בהא דינא דגמרא דמוע"ק הנ"ל אי דוקא משום ודאי מצוה מבטלין ת"ת היכא דלא אפשר לעשות' ע"י אחרים או דילמא אפי' משום ספק מצוה ג"כ מבטלין, ומה שהביאני לזה הלא מלתא דפשיטא היא דודאי ת"ת עדיף מספק מצוה וכמו שמצינו בכולי תלמודא דאין ספק מוציא מידי ודאי, אבל ראיתי שיש מקום לפלפל בזה מגמ' חולין דף ז' ע"א מהא דר' פנחס בן יאיר דקא אזיל לפדיון שבוין פגע ביה בגינאי נהרא א"ל גינאי חלוק לי מימך כו' א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה פירש רש"י וז"ל ספק עושה שמא לא יתנו לך בפדיון עכ"ל חזינן מגמ' זו דפדיון שבויים לא הוי אלא ספק מצוה דאפי' לפי תשובתו של רפ"י דאמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם ג"כ מוכח דסובר כן כמ"ש המרש"א ז"ל שם דתשובתו הי' דהספק שלו טוב מהודאי של גינאי כיון דהוא יכול לבטל את הודאי שלו בגזירתו ע"ש וכיון דפדיון שבויים לא הוי אלא ספק מצוה א"כ קשה לכאורה היכי הי' מבטל ר' פנחס ב"י מת"ת נהי דלא הי' אפשר לעשות ע"י אחרים אעפ"כ היאך הי' מבטל משום ספק מצוה ואי"ל דהיה לומד בדרך כיון דסוף סוף הי' מבטל מת"ת דרבי' דדרכו היי ללמוד ברבים כמו שאיתא בגמ' שבת דף ל"ג ע"ב גבי עובדא דרשב"י ועוד בשעה שהיה נושא ונותן עם השבאי בודאי הי' מבטל אע"כ מוכח משם דגם בשביל ספק מצוה שרי לבטל היכא דא"א לעשות ע"י אחרים ועל זה גופא לכאורה ק"ל דמדוע יהא הספק מצוה של פדיון שבויים עדיף מהודאי מצוה דת"ת בשלמא לרש"י ז"ל נדרים דף ח' ע"א ד"ה כיון דאי בעי פטר' נפשיה כו' דסובר דבקריאת שמע שחרית וערבית פטר נפשיה מחיוב ת"ת דאורייתא וכמו שבאמת נראה כן מפשטות לשון הגמ' מנחות דף צ"ט ע"ב א"כ י"ל כיון דלא הוי תו חיוב הלימוד אלא דרבנן ע"כ מבטלין גם בשביל ספק מצוה כיון דספק מצוה דאוריי' עדיף מודאי מצוה דרבנן כמו שאי' בגמ' ר"ה דף ל"ד ע"ב גבי הא דשתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין וכן היא הל' בטוש"ע או"ח סי' תקצ"ה עי"ש, אבל לפמ"ש הר"ן ז"ל בנדרי' שם דבק"ש לא פטר נפשיה רק ממה דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך אבל עדיין עליו חיוב הלימוד מדרשא דושננתם מה"ת עי"ש וגם נ"ל בס"ד להביא ראיה להר"ן מהירושלמי ברכות פרק א' סוף הלכה ב' [מובא ירושלמי זה גם בתו' דמוע"ק דף הנ"ל] דעל מה דאמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון ב"י כגון אני שעוסקים בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין הקשה הירושלמי ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב ומשני טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון ואי נאמר כרש"י הנ"ל לכאו' קשה הלא השינון הק"ש הוא דאוריי' והשינון דת"ת לא הוי אלא דרבנן וכיון דרשב"י היא דא' במנחות שם דבק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימיש א"כ אמאי לא מבטלין השינון דרבנן מפני השינון דאוריי' אע"כ מוכח כהר"ן ועל רש"י צ"ל דסובר כמ"ש החרדים ז"ל בפירושו על הירשלמי [דפוס זיטאמיר] שם דרשב"י הי' באמת קורא פסוק אחד וא"כ לא הוי תו השינון דק"ש ג"כ אלא דרבנן עי"ש ותבין, א"כ לפי שיטת הר"ן עדיין קשה על הא דר' פנחס בן יאיר כהנ"ל. וע"כ נ"ל בס"ד דמהא דרפב"י באמת ליכא להוכיח כלום כיון דפדיון שבויים הוי פקוח נפש כמ"ש הגמ' ב"ב ד"ח ע"ב שבוי כולהו איתניהו ביה פי' רש"י שהוא ביד העכו"ם לעשות בו כל חפצו אם למות אם לחרב אם לרעב וכיון דהוי פ"נ ע"כ גם הספק דינו כודאי, גם יש לפרש בזה את טענת ר' פינחס ב"י עם הגינאי נהרא דהגינאי היה סובר דפדיון שבויים לא הוי פ"נ וע"כ הי' סובר דהודאי שלו טוב מהספק של ר' פנחס ב"י אבל רפב"י השיב לו גוזרני עליך כי' כוונתו להוכיח בזה דפדיון שבויים הוי פ"נ דלכאו' היכי הי' יודע דכשיגזור יהיה כן וצ"ל כיון דצדיק גוזר הקב"ה מקיים וכל זה י"ל כשרפב"י עשה כהוגן במה שהי' מבטל מת"ת בשביל פ"ש אבל כשנ' דפ"ש לא היי פ"נ אז באמת לא עשה כהוגן ואז בודאי לא היה מועיל גזירתו ומדחזינן שהי' יודע בבירור שגזירתו תהא מועל' ע"כ מוכח דפ"ש הוי פ"נ וע"כ גם הספק דינו כודאי כמובן, וגם יש להבין בזה מ"ש התו' בב"ב שם ד"ה פ"ש וז"ל שמא מלתא דפשיטא היא וכו' דלכאו' יש להבין דמדוע יהא פ"ש יותר פשיטא מללמוד תורה ולישא אשה אבל בהנ"ל י"ל כיון דספק פ"ש דינו כודאי משא"כ בשאר מצות ע"כ כתבו התו' שפיר כמובן. וממילא יוצא לנו מהנ"ל דבכל מצות משום ספק באמת לא מבטלין ת"ת רק משום פדין שבויים וכן באמת מורה לשון הרמב"ם וטוש"ע בהל' ת"ת הנ"ל עי"ש ותבין: