ברית משה, עשין דרבנן, הלכות אבילות ב

1ומ"ש רבינו ז"ל בסוף מ"ע זו עוד שם מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה כו', כן אי' בברייתא כתובות דף י"ז ע"א, ומ"ש רבינו ובפ"ק דמגילה משמע דוקא להוצאת מת מצוה מבטלין שאומר שם מת מצוה ות"ת מ"מ עדיף אבל בתוס' פי' דלאו דוקא כו' המימרא דמגילה שכ' רבינו היא מימרא דרבא והכי אי' שם דף ג' ע"ב אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף כו' ת"ת ומת מצוה מ"מ עדיף מדתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה וכתבו התוס' שם דלאו דוקא מת מצוה אלא ה"ה לכל מתים וכ"כ התוס' בכתובות שם וגם הרשב"א והריטב"א והרא"ש ז"ל שם כתבו כן ולזה הסכים הטור ז"ל יו"ד סי' שס"א וכן היא הל' בש"ע שם מדסתם ולא כתב מת מלוה עי"ש ותבין. אבל לכאו' ק"ל על הא דרבא דבמוע"ק דף ט' ע"ב איתא הדר יתבי [ר' יונתן בן עסמיי ור' יהודא בן גרים] וקא מיבעיא להו כתיב יקרה היא מפניני' וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה פירש"י כלו' שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל ת"ת ועסוק במצוה וכתיב כל חפצי' לא ישוו בה דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה פרש"י דמבטל מצוה עוסק בת"ת ומשנו כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים נמצא לפי גמ' זו בשביל שום מצוה לא מבטלין ת"ת אלא דוקא כשא"א לעשותה ע"י אחרים ואז מבטלין אפי' בשביל כל מצוה, וא"כ ק"ל מה קא' רבא ת"ת ומת מצוה מ"מ עדיף הלא את זה ע"כ צ"ל דרבא איירי כשאי אפשר לעשותה ע"י אחרים דהא גם על הבריי' דגמ' כתובות מבטלין ת"ת להוצאת המת כו' שהביא רבא ראי' מינה ג"כ קאמר הגמ' בכתובות שם במד"א כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין וכיון דרבא איירי כשא"א לעשותה ע"י אחרים א"כ מדוע קאמר דדוקא בשביל מת מבטלין ת"ת הלא בשביל כל מצוה מבטלין בכה"ג [ועי' בחוות יאיר סי' ח' מ"ש על הגמרא זו] וגם על הברייתא דכתובות גופא ג"כ קשה קושיא זו דמדוע נקטה הוצאת המת והכנסת כלה דוקא הלא בשביל כל מצוה הדין כן. ובהשקפה ראשונה רציתי לומר דהברייתא דכתובות באמת חולקת על הא דמוע"ק וסוברת דדוקא בשביל הוצאת המת והכנסת כלה מבטלין כשא"א לעשות ע"י אחרים אבל לא בשביל שאר מצות וגם רבא סובר בזה כהבריי' דכתובות והפשט בסתירת הקרא דמוע"ק י"ל דסברה הבריי' כמו שאי' בהירושלמי פאה פרק א' הל' א' דף ג' ע"ב מובא גם בר"ש סוף משנה א' דפאה ודלא כמ"ש המראה הפנים שם דהירושלמי לא פליג עם הגמ' דמוע"ק כיון די"ל דפליג עי"ש ותבין, אבל אח"כ ראיתי דזה אא"ל כיון דאז הי' קשה על הרמב"ם ז"ל דהיאך פסק כתרווייהו דבהל' תלמוד תורה פ"ג הל"ד הביא את הא דמוע"ק דז"ל הי' לפניו עשיית מצוה ות"ת אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו ובהל' אבל פ"ד הל"ט הביא את הא דבריי' דכתובות דז"ל מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה בד"א בשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין עכ"ל וגם על רבינו הי' קשה דהיאך הביא את הא דבריי' דכתובות ואח"כ הביא את הא דירושלמי דפסחים דסובר כהא דמוע"ק וגם על הטור והש"ע הי' קשה דביו"ד סי' רמ"ו סעיף י"ח פסקו כהא דמוע"ק ובסי' שס"א פסקו כהא דבריית' דכתובות, הן אמת דעל הרמב"ם והטוש"ע בלאו הכי קשה דכיון דהביאו את הא דמוע"ק א"כ מדוע הביאו תו את הא דבריי' דכתובות בשלמא רבינו נקט שפיר תרווייהו כאן דהשקלא וטריא שלו כך אזלא אבל עליהם קשה ובאמת פליאה לי על נושאי כליהם שלא דברו מזה, אלא על זה י"ל דשערי התירוצים לא ננעלו אבל כשנא' כתירוצינו הנ"ל ליכא שום תירוץ כיון דאז הי' סתירה בדבריהם:

2וע"כ נ"ל בס"ד דרבא וגם הבריי' דכתובות באמת לא חלוק על הא דמוע"ק אלא רבא דיבר מתלמוד תורה דרבים וכמ"ש הטורי אבן ז"ל במגילה שם וכן איירי הברייתא דכתובות וא"כ י"ל דאת זה גופא אתו לאשמועינן דאפילו ת"ת דרבים מבטלין בשביל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דאי ממוע"ק לא הוה ידעינן אלא ת"ת דיחיד עי' בט"א ותבין. או י"ל כיון דהברייתא וגם רבא לא דברו אלא מהוצאת המת דהיינו ללוותו ולא מקבורתו כמ"ש הטור והב"י ז"ל סי' שס"א וכן אי' בש"ע שם והלוית מת נ"ל דלכ"ע לא הוי אלא מצוה דרבנן דדוקא קבורת מת דילפינן מקבור תקברנו הוי דאורייתא ואת זה מנה רבינו במ"ע ק"ד וכן מנאו כל המוני מצות ז"ל כמו שציינתי שם אבל הלוית המת דילפינן מדברי קבלה כמו שאי' בסוכה דף מ"ט ע"ב והצנע לכת עם אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה עי"ש באמת לא הוי אלא מצוה דרבנן, וגם י"ל דזה היא הטעם דלא מנה הבה"ג ז"ל הלוית המת אע"ג דמנה ניחוש אבלים כהנ"ל מחודש א' דבשלמא ניחום אבלים דיליף הגמ' ב"מ ד"ל ע"ב מהפסוק והודעת להם את הדרך ילכו בה ע"כ מנה שפיר כיון די"ל דסובר שהוא דרש גמור וכמו שהמליץ בעדו הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ שורש ראשון לישבו מהשגותיו של הרמב"ם ז"ל שם עי"ש, אבל הלוית המת דלא ילפינן אלא מדברי קבלה באמת לא הוי אלא דרבנן וע"כ לא מנאה וגם הכנסת כלה לחופה י"ל דמהאי טעמא לא מנה [ואע"ג דמנה הבה"ג שם שמחת כלה אבל עי' בש"ע אע"ה סי' ס"ה ותראה דשמחת כלה אינה הכנסת כלה לחופה] וא"כ ממילא מוכח דעכצ"ל בדעת הבה"ג כמ"ש הרמב"ן בהשגותיו שם דאי כמו שסובר הרמב"ם שם בדעתו הי' קשה עליו דמדוע לא מנה גם הלוית המת והכנסת כלה לחופה עי' בסה"מ שם היטב ותבין, אבל עכ"פ זה מוכח בפי' מהנ"ל דהלוית המת והכנסת כלה לחופה לא הוי אלא מצוה דרבנן [ועי' בש"ע או"ח סי' תרפ"ז ותראה דכיון שדיבר הש"ע שם ממצוה דאוריי' ע"כ נקט שם קבורת מת ולא הוצאת המת וזה ראי' ברורה למה שכתבנו] וא"כ י"ל דרבא וגם הבריי' דכתובות את זה גופא אתו לאשמועינן דאפילו בשביל מצוה דרבנן מבטלין ת"ת כשא"א לעשותה ע"י אחרי' דאי מגמ' דמוע"ק הוה יכלינן למימר דדוקא בשביל מצוה דאוריי' מבטלין כמובן, ולכל השני תירוצי' שכתבנו הרווחנו בס"ד שמיושב שפיר הקושיא הנ"ל דמדוע נקטו הרמב"ם והטור וש"ע גם את הא דבריי' דכתובות די"ל דרצו לאשמועינן לתירוצינו הא' הנ"ל דגם ת"ת דרבים מבטלין ולתירוצינו הב' דגם בשביל מצוה דרבנן מבטלין ודו"ק. וגם מה מאוד יש להבין בס"ד בהנ"ל את הכ"מ ז"ל בהלכ' ת"ת פ"ג הל"ד דעל מה שפסק הרמב"ם שם את החילוק בין מצוה דאפשר לעשותה ע"י אחרים ולא אפשר דאז מבטלין ת"ת כתב הכ"מ דמקורו מהירושלמי דפסחים פרק ג' וחגיגה פרק א' הלכה ז' ולכאורה מדוע לא כתב דמקורו מגמ' דמוע"ק הנ"ל, אבל בהנ"ל י"ל דאי לאו הירו' דפסחים וחגיגה הוה יכלינן למימר כמו שרציתי לומר בהשקפה הראשונה הנ"ל דרבא והבריי' דכתובות חולקי' על הא דמוע"ק והפשט בסתירת הקרא דמוע"ק סברו כהירושלמי דפאה הנ"ל ואז הי' באמת קשה על הרמב"ם דהיאך פסק דלא כרבא והבריי' דכתובות אבל כיון דחזינן מהירושלמי דפסחים וחגיגה דהירו' ג"כ סובר כהגמרא דמוע"ק [נהי דמהירושלמי דברכות שאכתוב לקמן בס"ד ג"כ יש להוכיח כהגמרא דמוע"ק וכמו שבאמת כתב המראה הפנים במסכת פאה שם אבל להכ"מ י"ל דטפי הי' ניחא ליה להוכיח מהירושלמי דפסחים וחגיגה כיון דבירו' דברכות ליתא בהדיא החילוק בין היכי דאפשר לעשותה על ידי אחרים ללא אפשר משא"כ בירושלמי דפסחים וחגיגה איתא בהדיא החילוק כמו בגמ' דמוע"ק עי"ש ותבין] א"כ עכצ"ל הפשט בהירושלמי דפאה כמ"ש המראה הפנים שם דהירושלמי דפאה לא פליג עם הגמ' דמוע"ק וא"כ ממילא תו ליכא למימר כמו שרציתי לומר בהשקפה הראשונה כיון דאז היה קשה על רבא והברייתא דכתובות סתירת הקרא דמוע"ק אעכצ"ל הפשט ברבא והבריי' דכתובות כחד מהשני תירוצי' הנ"ל ומשום כוונה זו כתב הכ"מ דמקורו מהירושלמי ולא מגמ' דמוע"ק ודו"ק ועי' בב"ח ובחידושי הגהות על הטור יו"ד סימן רמ"ו אות ו' שהביאו ראי' להחילוק בין מצוה שאפשר או לא אפשר מהא דרבא דמגילה הנ"ל ולא דברו לא מגמ' דמוע"ק ולא מהירו' דפסחי' וחגיגה הנ"ל וזה באמת טעמא בעי וצ"ע: