חתם סופר על התורה, מסעי

1אלה מסעי ב"י וגו' ואלה מסעיהם למוצאיהם עפ"י ד' הרא"ע סבר דעפ"י ה' קאי אמסעי דעפ"י ה' יסעו ורמב"ן כ' דזה אין צריך לומר אלא אויכתוב משה קאי שכתב עפ"י ה' שציוה כן ולפע"ד גם זה פשיטא אבל נ"ל בישוב מ"ש מוצאיהם למסעיהם והדר מסעיהם למוצאיהם דוודאי דרך עולם היציאה ממקומן הוא המסע ע"י שיוצא ממקומו אך מ"ב מסעות במדבר הי' נגד שם של מ"ב ליודע סוד הדברים וא"כ חנו במחנה עד שיצאו ממדרגה זו והגיעו לעלות למדרגה אחרת והוצרך ליסע למקום האחר המרומז לאות אחר שבשם הקדוש ההוא וא"כ הי' מסעיהם למוצאיהם ע"י שיצאו ממדרגה למדרגה נסעו ממקומם אך כל זה באלו המ"ב מסעות אך נכתבו מ"ח מסעות היינו אותם שחזרו לאחוריהם במיתתו של אהרן והחזירום הלוים אותן המסעות הי' כדרך של עולם מוצאיהם למסעיהם ובמ"ב מסעות הי' מסעיהם למוצאיהם ע"כ אמר משה כתב עפ"י ה' אפילו אותן המסעות שהיו מוצאיהם למסעיהם מ"מ צוה שגם אותם יכתוב והיינו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' כי הוא יתברך צוה ואלה גמטריא מ"ב הי' מסעיהם למוצאיהם כנ"ל:

2ויכתוב מוצאיהם למסעיהם עפ"י ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם כי בהיותם במצרים והאמינו לצאת המדברה בזכות אותה האמונה יצאו נמצא הי' מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' בזכות שנתנו לבם ליסע עפ"י ה' הי' מוצאיהם עפ"י אותן מסעיהם שעתידין ליסע אך בהגיעם שם לאותן מקומות במדבר התלוננו זה עשר פעמים ולא שמעו בקולו ונתחייבו שונאי ישראל כלי' ח"ו ומרע"ה התפלל למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מא"מ ולמה יאמרו מצרים וכדומה נמצא הי' מסעיהם ע"י מוצאיהם כי לולא כבר הוציאם ממצרים לא זכו לכל מסעיהם הללו:

3ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם יש לפרש דמוצאיהם היינו היכא שחטאו ויצאו מרשות ה' ומשה רבינו שלמד זכות על ישראל יחס החטאים למקומם מלמד שהמקום גורם כעין עגל הי' במדבר שור ששלט שם סם של שור וכן כל החטאים יחס למדבר ומקום ההוא אבל באמת גם זה שהלכו והיו במדבר הי' על ידי חטאם ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וזה שאמר ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם יחס למקום ובאמת ואלה מסעיהם למוצאיהם:

4ויסעו מקברות התאו' ויחנו בחצירות רמז שנסעו מקברות התאוה שקברו חמדת התאוה והמותרות למדריגה יותר ויחנו בחצירות שדמו העולם הזה רק לחצר להכין עצמו בתורה ובמצות ובמעשים טובים לכנס לחיי עולם הבא וכדתנן העולם הזה דומה לפרוזדור התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ק"ל (מש"מ):

5ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת רמז על משאחז"ל בפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו שאם יש לישראל אחדות ושלום אפילו עע"ז אין רע שולט בהם ולכן נענשו דור המבול יותר מדור הפלגה הגם שחטא דור הפלגה הי' גדול שכפרו בעיקר משום שהיו באחדות עד שבלל ה' שפתם וזה שנסעו מחרדה שלא היו צריכים להחריד על ידי שחנו במקהלתה באחדות אבל אח"כ שנסעו מקהלתה חנו בתחת בדיוטא תחתונה עד ששבו וחנו אח"כ במתקה וביטבתה מתוק וטוב וק"ל (מש"מ):

6יצאו בני ישראל ביד רמה ומצרים מקברים יש לפרש קבורת מתים גם בגוי הוא מצוה לקבור מתיהם כמו שדרשו ז"ל על ויעש לו דוד שם שקברו מתיהם ומצוה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלי ואפ"ה יצאו ישראל ביד רמה אע"ג דמצרים מקברים ולא תימא שהם המצריים לא עשו אלא לשם ע"ז שלהם ולכך אמר שבאלהיהם עשה ה' אז שפטים ולא האמינו עוד אז בהם עד שטעו שוב בבעל צפון בפי החירות:

7ויסעו מהר סיני ר"ל לרמז כי בתחלה נסעו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר ומזה ירדו מדרגה שפלה ויחנו בקברות התאוה ע"י ביטול תורה מתחיל להתאוות ועדיין היתר הוא ומקברות התאוה חנו בעו"ה בחצירות בהפקירא ניחא חצר שאינה משתמרת ומחצרות לרתמה גחלים רתמים להלעיב בנביאי ה' ומלאכיו על ה' ועל משיחו כמש"כ רמב"ם סוף ה' טומאת צרעת ומרתמה לרמון פרץ מלאים פרצות כרמון פורקי עול תורה כולה ומשם ללבנה מתלבנים באש גיהנם ד' יצילנו:

8בשבט יהודה ובנימין לא כתיב נשיא ובני אפשר משום דמעלות הנשיא הי' שהנשיא הקנה החלקים לקטני שבטו אפי' לחוב ע"מ לזכות וכדאי' רפ"ב דקדושין ובב"ב הקשו מאי זכות וחוב איכא ותי' בקורבא ורחקא ופי' רשב"ם רחוק ממקום המקדש הוא חוב וא"כ ביהודה ובנימין שהי' בירושלם חלקם וסמוכים לבית המקדש לא הי' שום מעלה לכך לא כתוב נשיא ובני:

9מיהו לולא דברי רשב"ם הי' אפשר לומר דרחוק הי' זכות יותר דאיכא שכר פסיעות לילך למקדש וזה אפשר הפירוש בקרא שמחתי באומרים לי בית ה' נלך דאיכא שכר פסיעות אבל השתא עומדת רגלינו בשערי ירושלם ואיך כאן שכר פסיעות ובשבט שמעון ג"כ לא כתיב נשיא ופירשו המפרשים שלא הי' מתייחס בשביל זמרי בן סלוא:

10ולכל חיתם אמרינן בנדרים לכל חיתם היינו כביסה ונראה היינו דרמז גם אנכי נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בם וקשה הא משפטים הוא כל דבר שמהראוי להיות כן משפט יוסטיץ בלעז ומשפטים היינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכל שעושה דבר שא"א לחיות בו א"א שיהא הדבר כמשפט וא"כ איך אפשר משפטים לא יחיו בהם אבל רמז על שבוע שחל ט' באב שאסרו חכז"ל לכבס וראו שהוא משפט ראוי ונכון שלא להסיח מהאבלות והוא משפט הגון וראוי ולא יחיו בם כי הכביסה היא חיות כמו שדרשו ולכל חיתם זה כביסה והכא לא יכבסו בשבוע זו והיינו משפט ראוי ונכון לפי הזמן ולא יחיו היינו לא יכבסו בם והיינו רחיצה בחמין לא אסרו חז"ל בשבוע זו ש"מ איננו במשפט הראוי לאסור הרחיצה דאל"ה חז"ל היו אוסרין ומ"מ מנהג אבותינו תורה להחמיר שלא לרחוץ וא"כ איננו משפט אלא חק ואחז"ל במס' שבת נשיתי טובה זה חמין מע"ש לע"ש א"כ חוקים לא טובים רמז על מנהג מניעת הרחיצה שאיננו במשפט אלא כחק ולא טובים היינו מניעת רחיצה נשיתי טובה ומשפטי' לא יחיו היינו כביסה ובזכות זה יחיינו מיומים:

11לא תקחו כופר לנפש רוצח וגו' יש לפרש ע"ד רמז כי בזמן בית שני הי' מעמידין כה"ג אשר נתן שוחד ולא הי' ממלאים שנתם כדאיתא בגמרא וממילא הי' הרוצח יכול לשוב בזמן קצר ובאמת הכה"ג שהי' ראוי מן השמים להיות כה"ג הוא חי עדיין וזה שאמר לא תקחו כופר לנפש רוצח שלא יקחו שוחד שעי"ז תגרמו לנפש רוצח לשוב שלא כדין:

12את אדוני צוה ה' ואדוני צוה בה' לתת נחלת בנות צלפחד אחינו וגו' ואם יהי' היובל וגו' הנה לעיל כתיב כן בנות צלפחד דוברות פירש"י כך כתובה פ' זו לפני במרום מה רצה בזה שכבר כתובה הנה הם דקדקו בתוך אחי אבינו וגם הקב"ה דקדק נתון תתן להם בתוך אחי אביהם קיי"ל סוף פרק בית כור אחין שחלקו ובא להם אח ס"ל לשמואל מקמצין ביניהם פירש"י שנותנין להם מקומץ מחלקם כאשר ירצו בלי גורל ולפ"ז הכא שכבר גזר הקב"ה לחלק חלק כחלק לכל השבטים בגורל וכאילו כבר זכו בחלקם ועתה נתחדש דין בנות יורשות אשר לא הי' לפנים א"כ יקמצו ביניהם ויתנו להם חלקם בסוף המיצר באופן שאם תסוב נחלה לנחלה לא יהי' הפסד כי לא יהי' הפסק באמצע השבט אך בנות צלפחד בקשו תוך אחי אביהם לא שיקמצו להם והטעם כי כבר כתובה לפני פ' זו במרום ולא הוה כאח הבא עתה אחר הנחלה כי כבר כתובה לפני והנה בני יוסף עתה אמרו למרע"ה אדוני צוה בה' מאז ומכבר טרם ציווי ההנחלה וא"א לנו ליתן להם על סוף המיצר אלא דוקא בתוך אחי אבינו וא"כ איכא להסבת נחלה באמצע נחלתינו:

13*ויאמרו את אדני צוה ה' לתת הארץ בתחלה ואדני צווה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו לכאורה מה שתלו באמירתן שמשה נצטוה בדין זה מפי ה' וכפלו לישנא תרי זימני' וודאי לא לחנם הוא ונראה לפרש דלכאורה יש להבין טענתם דאמרו ונגרעה נחלתן הלא אם הדין כך היא וגם אמת הוא שכל בת בישראל יש לה רשות ליקח הישר בעיניה ואם יקחו להם בעלים משבט אחר בדין הוא גריעת נחלה משבטים ומה תמהו ע"ז והראי' שבאמת לא נצטוו על ולא תסוב נחלה אלא אותו הדור עוד יש להתבונן למה תמהו דווקא על בנות צלפחד הלא בלתי ספק שגם בשארי שבטים היו שם ביניהם בת יורשת וגם מצינו במס' ב"ב ק"כ אר"י א"ש בנות צלפחד עצה טובה השיאן הכתוב הרי דעיקר הציוי היה על שארי בת יורשת של אותו הדור ולמה באו דווקא שבט יוסף ונראה לתרץ דאיתא שם במס' ב"ב קי"ח רשב"י אומר אפי' קטנה שבהם לא נישאת פחותה לארבעים שנה איני והתניא נישאת בת ארבעים שוב אינה יולדת אלא מתוך שצדקניות נעשה להן נס כיוכבד ולפ"ז בוודאי על שארי בת יורשת לא שייך הך טענה של ונגרעה נחלתינו הלא על פי הדין הוא הגריעה הזאת ומי יתמה על דיני של תורה אך על בנות צלפחד היו להם מקום ליטעון על ה' דווקא דידע דמצד הטבע אינם יכולין לילד עוד ותו לא שייך לומר שנגרעה נחלתן דעיקר טענתם היו מכח הבנים שיולידו והם יתיחסו אחר שבט אביהם והם לא יולידו שום זרע עוד ומכח ירושת הבעל מי ימיר שהוא דאוריי' וגם מי יודע שהנשים ימותו בתחילה אך מכח גודל צדקותיהם בלתי ספק שיעשה להם הקב"ה נס כיוכבד וע"י אותו נס יבוא לשבט יוסף גריעת נחלה לכן אמרו בלישנייהו אדני ציוה ה' שני פעמים לחזק הענין להורות שעיקר תמיהתם הוא על הקב"ה שיעשה להם נס ולגרום גרעון נחלה לשבטיהם וע"ז אמר הקב"ה כן מטה בני יוסף דוברים שיש להם טענה עלי זה הדבר אשר ציוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיין לנשים שיש להם רשות ליקח מאיזה שבט הישר בעיניהם ואם יגיע נחלת שבטן בדין הוא נגרע אך עצה טובה אתן להם למשפחת מטה אביהן תהיין לנשים כלומר דאם ינשאו לשבט אחר אז אינו אוכל לעשות להן נס להוליד לאחר ארבעים שנה בטענת ראשי שבטן דהיתכן שאני אגרום ע"י מעשה נס גריעת נחלת השבט מה שלא הי' באפשר להעשות עפ"י הטבע אבל אם ינשאו למשפחת אביהן תו ליכא גריעת נחלה אז אעלה להם נס שיולידו והיינו עצה טובה ודוק:

14לטוב בעיניהן תהיינה לנשים אך למשפחת וגו' יש לדקדק מתחלה אמר לטוב בעיניהן תהיינה לנשים ואח"כ אמר אך למשפחת מטה אביהן יש לפרש דהרי בנות צלפחד לא היו ראויין להוליד יען שנישאו יותר לאחר ארבעים שנים כדאי' בב"ב דף קי"ט אלא שנעשה להם נס אח"כ וא"כ אי ירושת הבעל לאו דאורייתא היו מותרין לישא מכל שבט שירצו כיון דבנים לא יהי' להם ובעל אינו יורשם רק שהקב"ה נתן עצה טובה להן לישא מבני משפחתן כדי שיוכל להעשות להן נס ובזה מדוקדק הקרא היטב:

15*ותהיינה מחלה וכו' לשון רש"י ז"ל כאן מנאן לפי גדולתם בשנים ונשאו כסדר לידתן ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן ומגיד ששקולות זו כזו ופירושו הוא תמוה ובאמת במס' ב"ב שם איתא להלן מנאן הכתוב דרך חכמתן מסייע לי' לר' אמי במחשבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחר הזקנה אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה תנא דר"י בנות צלפחד שקולין הי' שנאמר ותהיין הוי' אחת לכולם ופירש הדבר כך הוא דחזינן דלזקנה יש לה מעלה לענין מסיבה וחכמה יש לה מעלה בישיבה ובנות צלפחד מה שהי' לאחת מעלה על השני' לענין הזקנה הי' לשניי' מעלה על הראשונה לענין החכמה לא היתה חדא מופלגת יותר מחבירתה אלא מה שחסר כאן יתיר כאן ויתיר כאן חסר כאן ולכך שקולות היו ודוק:

16הפטרה תלת דפורענותא דברי שמעו חזון מתחילה הי' דבר ה' אל נביאיו שוב שמעו בת קול ואח"כ בגלות חזון חזיון לילה בחלום אדבר כדאמר רבא ריש חגיגה:

17הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמר ה' אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר והנה צריך להבין מה השיב לו הקב"ה בזה שאמר אל תאמר נער אנכי י"ל ירמי' מרוב ענותנותו חשב ואמר נער אנכי ולא ידעתי דבר ואינני ראוי עדיין לשליחות זה עד יגדל לבוא באנשים והשיב לו הקב"ה אל תאמר נער אנכי כי על כל אשלחך תלך כי אני שולח אותך ואין חילוק אם נער או זקן כי אם אשלח אותך ואצוך תוכל לדבר ולעמוד בפניהם כי אני שם פה לאדם וחוזק ואומץ וכל טוב הצריך לשליח ונביא ה' וק"ל (מש"מ):

18במס' מכות איתא ג' טעיות עתיד שר של אדום לטעות שאין קולט אלא בצר ולא בצרה ואדם ולא מלאך ושוגג ולא מזיד והענין כי מקלט של ישראל הוא בצר לשון התמעטות כמו בציר כל שהוא ואתם המעט ממעטים עצמיכם ועוד מסתפקים במועט עד כזית עד כביצה ע"כ נושא להם פנים וזהו בצר לשון זכר אך איכא בצרה לשון נקבה ומקמצין קצת ממתנות עניים כאשה עיניה צרה באורחין ע"כ נקרא בצרה וחושב הסם שע"י זה החטא ימלט הוא ואינן כי בזה החטא גופי' הם שוגגים והוא מזיד שמסית אותם והוא מלאך והם אדם קשה להם לעמוד נגדו אך מה שעומדים נגדו בבצר והסתפקות זהו זכות גדול להם:

19שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל כי שמעו דבר ה' ר"ת שדי ששמשו בו האבות ודבר ה' ב'ית י'עקב היינו י"ב שבטים נגד י"ב צרופי הוי' ית"ש וכל משפחות בית ישראל הם ס"ה משפחות גמטריא אדני ית"ש כדאיתא ברש"י פ' פנחס והנה י"ב צרופים בי"ב חדשים כל חודש משמש צירוף אחד וצירוף של תמוז הוא יוצא מסופי תיבות זה' איננו' שוה' לי' שהוא שם הויה ב"ה וב"ש מהופך וסופי תיבות שהוא מורה מדה"ד גמור והסם שהוא המן אמר כל זה איננו שוה לי בראותי מרדכי היהודי יושב בשער מלך עליון ית"ש שנתגרה ושיבר הלוחות ובקע חומות ירושלים וצירוף של חודש אב הוא יוצא מר"ת ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום היינו ו"י מפסיק בין ב' ההין וידוע כי ו"י הוא חרבו של הקב"ה כמ"ש מג"א בה' פסח והוא מפריד בין ה' עליונה לתחתונה ר"ל והחריב הבית ומ"מ מכיון ששפך חמתו על עצים ואבנים היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך משו"ה ט"ב אקרי מועד וצירוף של אלול ימי רצון יוצא מס"ת וצדקה' תהיה' לנו' כ'י ב' ההין מקורבין ויונקת ה' תתאה מעילאה ו"י בחוץ על שונאי ישראל פקד עונך בת אדום ותם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך רק להגאלך בגאולה שלימה במהרה בימינו אמן ואמן: