חתם סופר על התורה, דברים

1אלה הדברים כתיב אחד עשר יום מחורב לקמן כתיב מדבר קדמות י"ל ע"ד רמז כי נגאלו בשם אהי' אשר אהי' ובחטאם פגמו והוצרכו לתקנו ואהי' במלואו (כזה אלף הא יוד הא) גמטריא קמ"ג ועם הכולל ק'ד'ם' והוא מספר שני פעמים ע"ב והנה כתיב אחד עשר יום מחורב פירש"י שנסעו בשלשה ימים מה שצריך י"א יום ובחטאם נתאחרו ל"ט שנים, והנה כל ג' הוא י"א (היינו לפי חשבון מה שהלכו בג' ימים הוא מהלך י"א יום) וא"כ ל"ט שנים הוא י"ג פעמים ג' וג' הוא י"א א"כ הוא כמו י"ג פעמים י"א עולה קמ"ג ושנה ראשונה הוה קמ"ד ונתקן שם אהי' ואחר זה התקון נקרא המדבר מדבר קדמות, ואז שלח לסיחון:

2אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במק"א (כתבתי) הארכתי אהא דאחז"ל (תענית דף ל"א ע"א) ט"ו באב קרי לי' יום תבר מגל כי כשתשבר מגל יהי' אותיות איכה בכיה (כי מגל בגימטריא ע"ג בגמטריא כמו איכה בכיה) ושם הארכתי וכן אני אומר שזהו מרומז בר"ת א'ל כ'ל י'שראל ב'עבר ה'ירדן דוק ותשכח ואחז"ל ג' פתחו באיכה וכו' י"ל ע"ד רמז קצת כי כל אחד מתרץ קושית חבירו זה שואל איכה במציאות שאשא לבדי טרחכם פי' רמב"ן לימוד התלמידים לכל ישראל משאכם הוא לישא רנה ותפלה ולהגיד נבואה לכל ישראל כגון האחי' מחולי זה וריבכם לשפוט בין אדם לחבירו וא"א עפ"י טבע שישא שום מנהיג אפי' בקהלה קטנה שישא לבדו בלי עזר האלקי ואיכה ימצא שישא לבדו בא ישעי' ותירץ היתה לזונה קרי' נאמנה ואין תלמידים מבקשים ללמוד ולא חולים לשאול בנביאים וחכמים ולא בעל דין רוצה במשפטי ישראל וא"כ הרב המנהיג פנוי מכל עסקיו וישא לבדו בנקל וכשתשאל איכה היתה לזונה קרי' נודע בעלה יען כי ישבה בדד העיר רבתי עם היא תורה הקדושה שהיא עיר רבתי עם שעיקר קיומה ע"י הרבצת תלמידים הרבה כמשאחז"ל מי אוהב בהמון ללמוד בהמון תלמידים לו תבואה אבל בעלה היתה כאלמנה כי התורה ארוסתו היא של ת"ח (כמו שדחז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה פסחים ס"פ אלו עוברין) ואמנם הת"ח גרמו זאת ולא היו ארוס של התורה ולא הרביצו תלמידים ולא נהגו עצמם כת"ח וכראוי לשופטי ישראל והי' כאשרה אצל מזבח ועי"ז בעטו דלת העם ורבתי בגוים הגדילו בניהם כמנהג גוים ושרתי במדינות במנהג שרי המדינות לפניהם והתורה וחכמי' הי' לשחוק בעיניהם ולבסוף בעו"ה היתה למס במקום (תחת) דכתיב גבי ת"ח ויט שכמו לסבול ויהי' הת"ח למס עובד לישראל ע"ד אנא שאילנא לדידהו עטו"ז א"ח רסי' תכ"ט:

3אלה הדברים וכו' במדבר בערבה ויהי בארבעים וכו' באר משה את התורה הזאת ברש"י מנה כאן את כל המקומות וכו' לפיכך מנאן ברמז בין תופל ולבן ע"ש שדברו על המן שהוא לבן הענין בזה כי אמרו חז"ל והמן כזרע גד לבן מלמד שהי' מלבן עונותיהן של ישראל וכוונתם כי זהו בטחון גדול ויראת ה' אשר לא הי' להם אף להשיב נפשם בלילה כי הי' אסור להם להותיר ממנו למחר וכאשר יחלה אחד בלילה או יחסר לחם או ילד יונק יהי' רעב במה יהי' להשיב נפשם ע"כ הי' מלבן עוונותיהם של ישראל שבטחו בה' ומסרו לבם לשמים והנה זה לא הי' ברצונם אשר יהי' חייהם תלוים ורצו שיהי' להם סיפוק על איזה ימים ולא שיצמצמו יום יום וזה הי' תלונתם על המן שהי' לבן כלומר שהי' מלבן עוונותם שהיו צריכים לצמצם מיום ליום ודי זהב שעשו העגל מרוב זהב כנאמר וכסף הרביתי להם וכו' וא"כ הי' זה תוכחת משה ממ"נ הרי אתם ראיתם שמרוב כסף שזימן ה' לכם בהרווחה עשיתם העגל ואיך שאלתם שיזמן שוב לכם המן בריוח ולא בצמצום ואמנם יפלא עוד איך י"ל שסימנים אלו הי' על תוכחת העונות הרי לקמן פירש באר היטב בשבעים לשון כל התורה וכל עונותם ולא הטמין מהם מעשה מרגלים ועגל וקרח ואיך יאמר כאן שמפני כבודן של ישראל לא פרשם ואולם ברש"י כתב הכוונה שלא הי' מוכיחן עד לפני מותו למד כן מיעקב וכן דוד וכו' והענין הזה ג"כ צריך הבנה איך יתכן כן שלא הי' משה מוכיח את ישראל עד קודם מותו ואך הענין כך הוא כי הוא הי' מוכיחן כל ימיו אך רק ברמז בעלמא שירגישו בעצמם בעניניהם כי כן יותר נכנס בלב שומעיו כאשר ירגיש שהוא מוכיחו ברמז מאשר יאמר לו כך עשית כך חטאת ועוד פן יבעטו וימרדו בו כענין שאמרו המכה בנו גדול עובר על לפני עוור לא תתן מכשול וע"כ כל מ' שנה הי' מוכיחן ברמז אמנם בנסיעה אחרונה טרם הכניסן לא"י טרם מות משה אז הבין משה שראוי לקבץ יחד כל ישראל ולהוכיחם על על פניהם לפרוט עונותיהם בפניהם כי כן למד מיעקב שאמר שמעון ולוי וכו' ראובן בכורי אתה וכו' פחז במים וכו' ומנין אלה הדברים הוא עולה למנין ארבעים חסר אחת כמו שדרשו בל"ט מלאכות שבת (בפ' ויקהל אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות וכו' וביום השביעי שבת) אלה גמטריא ל"ו דבר דברים הדברים הרי ג' ועולה למספר ל"ט וזהו הכוונה אלה הדברים כל ל"ט שנה שנסעו במדבר דבר משה אל כל ישראל ברמז ואמר להם בזה הלשון במדבר אשר הכעסתם במדבר בערבה וכו' מול סוף ויהי בארבעים שנה אז לפני מותו הואיל באר ולא הסתיר כלום משום כבודן ועל זה פירש"י כי כן למד מיעקב:

4במדבר בערבה מול סוף כבר כתבתי במק"א ג' פתחים לגיהנם א' במדבר היינו הקנאה איש לרעהו וא"א להם בישוב זה עם זה והאדם מדיני בטבע אבל הבעל קנאה עשה מישוב מדבר ופתח שני בישוב והיינו דכתיב כאן בערבה בתערובות זנות בחורים ובתולות אנשים ונשים והיינו ערבות מואב תערובות עם בנות מדין והיינו פתח שני התאוה שהוא בישוב היפוך מדבר הנ"ל והיינו ערבה פתח שלישי בים והיינו מול סוף דכתיב הכא והוא הכבוד רדיפת הכבוד והגאוה המכונה בנשיאת גלי הים וזה הי' בכלל תוכחתו של מרע"ה בין פארן ותופל שתפלו על המן שהוא לבן וחצרות מחלוקת קרח ודי זהב עגל הכל חד כי מחלוקת קרח התנוצץ אחר מרגלים וכמ"ש רמב"ן ועיקר שהסיתו את כל ישראל לאמר אל ארץ זבת חלב ודבש לא הביאותנו יבטל מן הבנים כאשר בטל מן האבות כ"כ רמב"ן וק' מה בכך אם הי' נשארים לעולם במדבר אוכלים מן שיש בו כל מיני מטעמים בעולם אלא שהם תפלו עליו שהוא פי' חז"ל שהוא ליבן עונותיהן של ישראל שהי' מצפים לו יום יום ולא הי' פת בסל זה הי' כל מה שהיו יכולים לטפל ומפני זה הי' עדת קרח אומרים אל ארץ זבת חלב ודבש לא הביאותנו ובאמת לטובתם הי' שיהי' רעבים ומצפים לו שהרי ע"י די זהב עשו העגל א"כ טוב להם ליטול פרנסתם פרס פרס מבית המלך ית"ש:

5אלה הדברים אשר דבר משה וכו' ולבן וחצירות ודי זהב ברש"י ובתרגום שרמז להם בזה תוכחה על שחטאו ותפלו על המן שאמרו ונפשינו קצה בלחם הקלקל ובפארן ע"י מרגלים ובחצירות במחלוקתו של קרח ודי זהב על עון העגל ותמוה למה הוכיחן באחרונה על חטא העגל שהי' קדום לכל אלו וי"ל אמרו חז"ל (מסכת ע"ז דף ד' ע"א) במתן תורה נעשו ישראל חירות מיצה"ר שפסקה זוהמתן של חטא נחש הקדמוני וכשחטאו בעגל חזרו לזוהמתן והיו עלולים לחטוא אבל ישראל חזרו בתשובה ואלו הי' תשובתן שלימה וגדולים במעלתן מצדיקים גמורים ממילא שיופסק זוהמתן ויהיו חיירות מיצה"ר כמקדם ואין מקום אחר התשובה להוכיחם על חטא עגל אבל יען כי חטאו אח"כ כמה פעמים מוכח ממילא שלא פסקה זוהמתן ולא היתה תשובתן שלימה לכן הוכיחם משה יען כי חטאתם אח"כ במרגלים ובחצירות ואתפלו על מנא ממילא הוכיחם גם ודי זהב על חטא העגל ובזה יובן מה דכתיב וביום פקדי פקדתי שבכל עונש חטא יפקד גם חטא העגל כי כל חטא בא ע"י חטא העגל שחזרו לזוהמתן כי בלא זה לא היו ראוין לחטוא שפסק בשעת מ"ת זוהמתן ויצה"ר וק"ל (מש"מ):

6אחד עשר יום מחורב פירש"י והקב"ה מיהר עליהם בג' ימים יראה כי ט"ב הוא יום אביקת יעקב ע"ה עם המלאך ותקע כף ירך יעקב ולא רצה הקב"ה שיהי' אותו יום בתוך ימי מרגלים שהוא לפורענות ע"כ הובילם בג' ימים כדי שיהי' חזרת מרגלים ביום ח' אב טרם נכנס ט' אב ואם לא הרשיעו אז והשיבו בתשובה מעליותא אז אותה ליל ת"ב הי' מתתקנים ואחר יתוקן כף יעקב כאשר יהי' לע"ל בב"א ע"כ כתיב לקמן עד מדרך כף רגל עד שיתוקן הכף והם בעו"ה קלקלו בדבה שלהם וקבעו בכי' לדורות ומ"מ מיד אחר עבור ט"ב ובטלה שליטת הסם חזרו בתשובה מאליהם וחגרו כלי מלחמתם ומש"ה רמז בכאן אחד עשר יום וגו' ויהי בארבעים שנה שנעשה מזה מ' שנה:

7בפרש"י שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו יש לפרש דדרך האדם כשמוכיחין אותו הוא מווכח ואומר תירוצים על נפשו והמוכיח חוזר ומוכיחו להראות כי האמת ולא שקר וכזב אתו וגם באים לפעמים עי"ז לידי מחלוקת ואם ישתוק המוכיח אז שכנגדו בעיניו נראה שהנכון אתו והוה ככלב שב על קיאו עוד על עוונותיו והובא בס' יוסף אומץ שעשו תקנה בשעת הגזירה שיוכיחו אחד את חבירו מה שיודע בו וזה לא ישיב לו שום תשובה שלא יעשה סנגורין לדבריו דדרך האדם כשמוכיחין אותו יעשה סנגוריא ויאמר אמתלא אבל כשישים זאת אל לבו באמת לא יעשה ברוחו רמי' ולא ירצה להטעות חבירו בשקר אז ישים ללבו וכן בשעת מותו מסתמא לא יתווכחו עמו ולא ישיב תשובה שקרנית לכך לא הוכיח אותם אלא סמוך למותו שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו:

8*בעשתי עשר חודש באחד לחודש יש להבין מה דכתיב ככל אשר צוה ד' אותו אליהם מיותר הוא והול"ל ככל אשר צוה ד' ותו לא ועוד יש להבין הן אמת שלא רצה משה להוכיח אותם אלא סמוך למיתתו ולמה התחיל בר"ח שבט ודוחק לומר שנמשך כל הזמן מיום ההוא עד זי"ן אדר בעסק ענין משנה תורה ולמה לא הקדים איזה ימים או איחר איזה ימים גם קשה לכאורה כפי דעת הרא"ש בפרק ערבי פסחים שאותו שנה זי"ן אדר חל בערב שבת וא"כ לפי קביעות החדשים אם ר"ח אדר חל בשבת חל ר"ח שבט בערב שבת ואין קובעין לכתחילה מדרש בערב שבת ולמה התחיל משה דווקא להוכיחן בר"ח שבט שהוא ע"ש ונ"ל דאיתא במדרש ילקוט הן קרבו ימיך למות היום קובל עליך אינו זז ואינו שוקע ובן עמרם קיים ולכאורה וכי שמש שונא בן עמרם הי' הלא מצינו במס' סנהדרין דף ק"י איפכא אצל מחלוקת קרח שאמרה השמש אם אין אתה עושה דין לבן עמרם אינני יוצא להאיר ונראה לבאר דאיתא במס' תענית מגלגלין זכות ליום זכאי וחייב ליום חייב ומייתי הש"ס דמשום זה נחרב הבית בראשונה ובשניי' בת"ב ע"ש אבל על זכות ליום זכאי לא מייתי שם ראיי' כלל וביארנו כבר דהנה היא גופא ראיי' דגם בט' אב יש זכות לישראל דכתי' תם עונך בת ציון ושפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ועי"ז לא יוסיף להגלותך והנה מצינו דגבי מתן תורה הוסיף משה יום אחד מדעתו דבאמת הי' ראוי' ליתן התורה ביום ששי בסיון כדכתי' יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ע"מ שיקבלו ישראל תורה אך משה הוסיף יום אחד ונתנה התורה לישראל בזי"ן דסיון וא"כ נטל משה זכותו של יום ששי בסיון שהי' בערב שבת בשנה ההיא והי' תמיד ביום ערב שבת על משה התעוררת דין מאותו היום עצמו על הלקח זכותו אך ע"י שמשה נולד בז' באדר והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ע"כ אין מקום ליום הששי לעורר על משה אלא אם יארע יום ששי בשבעה באדר שנתמלא שנתו של משה ודבר זה שהי' זי"ן אדר ביום ששי זימנין יעברו שנים רבות כמו ארבעים שנה שלא יתרמי קביעות זו ויוכל להיות כמו כן שגם אז משנת מתן תורה עד אותה שנה לא איתרמי עד אותה שנה לכן הי' היום קובל עליו אז על משה שיעשו בו דין על שלקח זכותו ממנו ואם לא אז מתי יארע עוד קביעות כזה שיהי' יום ששי זי"ן אדר, ובלתי ספק שגם משה עצמו הי' יודע כזה שבשנה ההוא יהי' מקום ליום הששי לעורר עליו לדין על הלקח זכותו והי' משה רוצה לתקן זאת ואיתא בזוהר הובא בקרבן נתנאל על הראש בפ' ערבי פסחים ששלושים יום קודם מיתת האדם נסתלק הצל של אדם והיינו דאמרה אסתר ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום שפסק רה"ק ממנה לכן נתן משה לבו ע"ז להתחיל ביום הששי לומר לישראל כל משנה תורה הוכיחם במעמד כולם ולדרוש בפרהסיא לרבים וללמדם את תורת ד' כדי שיהי' ליום הששי זכות גדול ולא רצה זה להתחיל ביום הששי של שנה או חודש אחר מפני הני טעמים שהובא בספרי אחד שלא יוכיח אלא סמוך למיתתן וכו' יעו"ש ואם יאחר עוד שבוע אחת שוב לא ישארו שלשים יום עד זי"ן אדר ואולי כבר נחתם גזר דינו ע"י קיטרוג של יום הששי ויסתלק ממנו רוח הקודש לכן התחיל ביום הששי שחל בו ר"ח שבט שהוא קודם שלשים יום של זי"ן אדר ואז עדיין בוודאי ישרה רה"ק עליו ועי"ז יתקן ויוסיף זכות וכח ליום הששי של מתן תורה ולהחזיר עטרה שלו ועי"ז לא יהי' לו מקום לקטרג עליו אח"כ כשיגיע יומו ונמצא שלא יוכל משה להקדים וגם לא לאחר:

9ועפ"ז י"ל מה דאיתא במדרש הן קרבו ימיך למות אמר משה להקב"ה בהן קלסתיך ובהן אתה מבשריני א"ל הקב"ה ולא אמרת הן בני ישראל לא יאמינו לי ופירושו כך הוא דהקב"ה אמר למשה היום קובל עליך דהיינו שלקח זכותו ממנו של קבלת התורה אמר משה הלא קלסתיך בהן דאמרת הן לה' השמים ושמי השמים ויבחר בזרעו אחריו בכם מכל העמים כיום הזה ואיתא במדרש כיום החביב של קבלת התורה אך באמת אמר משה להקב"ה הן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה' כלומר שלא יאמינו שיהי' באפשרי שידבר ד' עם אדם לכן נאמר אח"כ במתן תורה בפ' יתרו בעבור ישמע העם בדבר עמך וגם בך יאמינו לעולם שמכיון שיראו פעם אחד שידבר הקב"ה עם האדם עי"ז יאמינו אח"כ ג"כ בדברי הנביא שידבר בשם ד' נמצא שכל עיקר הדבר ששמעו עכשיו משנה התורה ממשה וקבלו עליהן לא הי' אלא ע"י יום מתן תורה שראו אז בפרהסיא שדיבר הקב"ה עם משה לעיני כולם לפיכך אינה דומה זכות יום זה ליום מתן תורה שמיום ההוא נתחזק אמונה בלב ישראל להאמין לעולם דברי שליח מהקב"ה ועדיין אינינו מתוקן החטא שפגם משה ביום הששי ליקח זכותו ממנו אבל אם לא חשד משה אז שלא יאמינו בדברי נביא והי' דן אותם בחזקת מאמינים בדברי נביא ולא הוצרך יום קבלת התורה לחזק אמונה ודברי הנביא אז הי' שוה יום קהילתו של משה בערבות מואב למעלת יום הקהל של מתן תורה והי' עי"ז מחזיר עטרת יום הששי למקומו ולא הי' מקום ליום הששי ההוא לקבול על משה אבל משה הי' סבר בדעתו שמעלת יום זה שוה למעלת יום מתן תורה לכן נאמר ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם כלומר שיהי' יום זה שוה ליום אשר נתן הקב"ה התורה ואמר הדברות בלשון יחיד כאלו צוה למשה לבד והוא אליהם אח"כ:

10אחרי הכותו את סיחון וכו' פירש"י אמר משה אם אני מוכיחן קודם שיכנסו לקצת הארץ יאמרו כלום מה טובה עשה לנו בן עמרם אינו בא אלא לקנתר לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג והוריש את ארצם והנה כתיב אח"כ הואיל משה באר וכו' מלשון הואיל משמע שהואל בלבו מעצמו והוא לכאורה מתנגד למשאחז"ל דבר משה וכו' ככל אשר צוה ה' ודרשו חז"ל שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו וגם מה שעכב משה מהוכיח את ישראל עד אחר חילוק ארץ סיחון ועוג לשלשה שבטים הרי מיד אחר כיבוש ארץ סיחון ועוג מיד הי' יכול להוכיחן ולא הי' יכולין לומר כלום עשה לנו בן עמרם וכו' י"ל ע"פ מה דאיתא בס' פרשת דרכים לפרש פסוקי הלל הגדול למכה מלכים גדולים ויהרוג מלכים אדירים לסיחון מלך אמורי ולעוג מלך הבשן ונתן ארצם לנחלה נחלה לישראל עמו ע"ד שאמרו חז"ל במסכת חולין פ' אלו טריפות עמון ומואב טיהרו בסיחון שהי' רצון השי"ת לכבוש עמון ומואב תחת ידי ישראל ומשום שאסר להם גירוי מלחמה ע"כ טיהר עמון ומואב ע"י שכבשם סיחון ושוב יצאו בני ישראל וילחמו בסיחון ועוג וכבשו ארץ עמון ומואב וזה הכוונה למכה מלכים גדולים וכו' לפני סיחון וכו' וכדי ונתן ארצם לנחלה וכו' נחלה לישראל עבדו ומשה רצה לעזוב ארץ סיחון ועוג שממה כי דעתו הי' שיכנסו כל ישראל לעבר הירדן לא"י וא"כ קשה למה הכה ה' עמון ומואב לפני סיחון ועוג אם לא שיטהר מלחמותם לפני ישראל כנ"ל ועכנ"ל בסוף הפרשה הזאת בתחלה פ' ואתחנן ע"ש ברש"י שסבר משה אחר שכבש וחלק ארץ סיחון ועוג לשלשה חלקים שהותר הנדר להקב"ה שנדר מלכנס משה לא"י כי ארץ סיחון ועוג א"י יחשב ואתחנן אל ה' וכו' אתה החלות ע"ש והענין גם בזה צריך הבנה אשר לא עלה על דעתו לחלות מיד בכבשו הארץ עד חלוקם ונבאר זה עם קושיא הנ"ל כי משה הי' יודע אשר יום לפני מותו הוא יצטרך לקבץ כל ישראל ולהוכיחם על חטאותם ואך הי' ממתין עד יתלבש מאויר א"י ויבוא אל קצה ארץ מבורכת וא"כ זאת הי' לו לטעות כיון שכיבש ארץ סיחון ועוג לישראל וראה שהפיל הקב"ה עמון ומואב לפני סיחון ועוג לטהרם למלחמה לישראל כענין עמון ומואב טיהרו בסיחון כדי שישב שמה להוכיח בני ישראל באויר ארץ ישראל והיתה זה כוונתו ומזה הוכיח משה שלא הותר הנדר והי' כיבוש זה לפי שלא יוכל לבוא לא"י להוכיחם שמה ואך אחר שראה החלוקה שנחלק הארץ לשלשה שבטים אז אמר שלא הי' כוונת הקב"ה בכיבוש ארץ סיחון ועוג כדי שיוכיחם כאן רק שתחלק להם לנחלה ובאמת הותר הנדר ויוכל להוכיחם בא"י ממש ואמר אתה החלות וכו' זהו כוונת רש"י ז"ל וא"כ אז בעת כיבוש הארץ סבר שהכוונה היתה לפי שיוכל להוכיחם בכאן לפני מותו וזהו אחרי הכותו וכו' הואיל משה אז סדר בלבו להוכיחם כנ"ל ויהי בארבעים שכבר הי' נתחלק ארץ סיחון ועוג לשלשת השבטים אז סבר שלא הי' הכוונה שיוכיחן כאן רק כדי להיות להם נחלה ושהותר הנדר ויוכיחם בא"י גופי' והי' שותק מלהוכיחן אז אבל ויהי בארבעים שנה וכו' דיבר עפ"י ה' שהי' השכינה מדברת מתוך גרונו:

11רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכיניו יש לפרש בדרך מוסר דלעיל אמרו במדרש על ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים כתינוק הבורח מבית הספר ומכח זה עצמו שלא הי' חשוב אצלם התורה וערב להם יותר עניני עוה"ז עי"ז באו לשליחות מרגלים ונגזר שלא יבואו לארץ ונקבע אותו הלילה בכי' לדורות ונחרב הבית והלכו בגולה והיינו הר האמורי הוא עשו שעושה מעשה אמורי וזה שרמז כאן מה שהי' רב לכם שבת בהר הזה שהי' לכם למשא השהיי' אצל הר ה' על ידי זה פנו לכם ובואו הר האמורי היינו בגלות:

12ה' אלקיכם הרבה אתכם פירש"י הרבה והגדיל אתכם על הדיינים וממילא אין להם רשות לביישם ולרדותם בבזיונות כשופטי או"ה ואפ"ה והנכם היום בחשיבות ככוכבי השמים לרוב רובם צדיקים וחסידים ואנשי מעשה נמשלים בחשיבותן ככוכבים כמו שפירשתי במק"א על פסוק אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה שהוא לחשיבות ולשבח ולא לגנאי כן ה"נ:

13ה' אלקיכם הרבה אתכם וכו' יוסף עליכם ברש"י זהו משלי וה' יוסף וכו' בס' פנים יפות איתא כי משה הי' מתברך ב' פעמים ואעשה אותך לגוי גדול במרגלים ובעגל ואמרו חז"ל מרובה מדה טובה ממדה של פורעניות חמש מאות שהרי במדה טובה כתיב ונוצר חסד לאלפים ובפורענות אמור על שלשים ועל רבעים ולא יותר כי כן חסד עליון ית"ש וא"כ כיון שהי' גורם להם החטא כלי' על ששים ריבוא בני אדם א"כ הי' ברכת משה מדה טובה שהגיע לו מ את הקב"ה חמש מאות פעמים על ששים ריבוא ושני פעמים הי' ברכה זו למשה א"כ בא לו בחלקו אלף פעמים ששים ריבוא וזה הי' ברכתו יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים זהו משלי כלומר כך יש לי ליתן לכם ויש לפרש הענין ע"ד שאמרו חז"ל אדם א' מאלף מצאתי אלף נכנסים לבית המדרש מהם מאה למשנה מהם עשרה לגמרא מהם א' להוראה וא"כ ברכם משה שה' יוסף עליהם אלף פעמים ויהי' הם כולם יוצאים להוראה שיהיו חלק האלף:

14והנכם היום ככוכבי השמים לרוב כי נסעו מ"ב מסעות נגד שם של מ"ב (עד) שהגיעו לכריתות ברית דערבות מואב והיינו "ככב" גמטריא מ"ב ובמילואה כ"ף כ"ף בי"ת גמטריא ב'ר'י'ת':

15והנכם היום ככוכבי השמים לרוב יש לפרש ע"ד שאמרו חז"ל שקול משה כנגד כל ישראל וכן שאר צדיקים שקולים כנגד כמה אלפים מישראל ומי יודע ערכם ובזה נמשלים לכוכבים דאין נודע ערכם ומאיזה חומר הם וזה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב דשקול אחד כנגד הרבה מישראל ולא נודע מהותם וריבויים כשם שלא נודע גודל הערך דכוכבים:

16יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם אחז"ל מרע"ה טען על חטא העגל לי ציוית ולא להם ואחז"ל (במסכת שבת דף ע"א פ"ח) כשחטאו באו מלאכים והורידו עדים שני כתרים של נעשה ונשמע וניתנו למרע"ה כי קרן עור פניו ועתיד להחזירו להם שנאמר ושמחת עולם על ראשם ונראה דרמיזא בקרא דהנה שני כתרים היינו כת"ר אותיות שבעשרת הדברות וכתר נעשה וכתר נשמע וכשטען מרע"ה לא להם ציוית א"כ ממילא הורידו עדים של הכתרים ולע"ל נשמע שנית מאלקינו ויצוה לנו בעצמו ממילא יוחזרו הכתרים שהם שמחת עולם על ראשם והנה ישראל נמשלו לכוכבים כמו שאמר הקב"ה לאאע"ה הבט נא השמימה וספר הכוכבים וכו' כה יהי' זרעך וכשהקדימו נעשה לנשמע רז שמלאכי השרת משתמשים בו (כמו שאיתא שם במסכת שבת פרק ר"ע דף פ"ח ע"א) נעשו כמלאכי השרת והכוכבים נקבעים ברקיע ומלאכי השרת במעון ויש ביניהם מהלך אלף שנים (כדאיתא בחגיגה דף י"ב ע"ב שבעה רקיעים הם ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון וכו' רקיע שבו חמה ולבנים כוכבים וכו' מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרים שירה ואיתא שם דף י"ג ע"א בין כל רקיע ורקיע מהלך חמש מאות שנה (אבל אינני מבין הא מרקיע לשחקים ומשחקים לזבול ומזבול למעון הוה לפי זה מהלך אלף ות"ק שנה ובפרט אם נחשב גם עובי הרקיעות של כל אחד שהוא חמש מאות שנה וצ"ע) וכשנטלו הכתרים נשארו ככוכבים ע"כ הנכם היום רק ככוכבים ולא כמלאכים ה' יוסף עליכם ככם אלף פעמים שיחזור לכם הכתרים של רז מלאכי השרת שהוא אלף פעמים כוכבים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ממש ולא יאמר לי צוית ולא להם כ"א כאשר דבר לכם ממש:

17איכה אשא לבדי במדרש איתא שלשה פתחו באיכה משה אמר איכה אשא לבדי ישעי' אמר איכה היתה לזונה ירמי' אמר איכה ישבה בדד משל למטרוניתא וכו' פי' כי קשה משה אמר משאכם וריבכם שהם מטריחים על הדיינים א"כ אין בהם אמונת אומן להוציא בלע הגזל מפיהם ואם כך הי' דור המדבר מכש"כ דורות הבאים אחריהם ואיך אמר ישעי' איכה היתה לזונה קרי' נאמנה אימתי היתה נאמנה ואימתי היתה מלאתי משפט צדק ילין בה וכן קשה שכבר העיד ישעי' שריך סוררים וחברי גנבים ואיך אמר ירמי' ע"ה איכה ישבה בדד העיר שרתי בגוים ופירשו בו שמרוב צדקתם ויושרם קבלום הגוים עליהם לשרים ואימתי היתה כזאת הלא כבר מימי ישעי' פסקה אמונת השרים אך הוא משל למטרוניתא הנ"ל משה ראה אותם בשלותם ועל חטא והרהור קטן קרא עליהם משאכם וריבכם אך ישעי' ראה אותם בפחזותם והי' אותן הטרחות והריבים שבימי משה נחשב לצדק ומשפט ואמונת אומן ומ"מ עדיין הי' ראוי להיות שרים על גוים אחרים שהם יותר פחותים מכל זה אך ירמי' ראה אותן בניוולן שלא היו ראוים להיות שרים על הגוים:

18איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם כבר פי' רמב"ן משאכם הוא משא דבר ה' שעל הנביא והחכם להתפלל ולעסוק בכל צרכם וטרחם הוא ללמוד וללמד עם תלמידים וריבכם הוא לשפוט בין איש ובין רעהו וכולם לטובה ור"ת מט"ר משאכם טרחכם ריבכם וכשחטאו פסק מטר בעו"ה כתיב ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מט"ר ואז יבש המעיין ונזדקן האילן היפוך עץ שתול על פלגי מים אלא יזקין בארץ גזעו בעו"ה ע"כ אמר ישעי' איכה היתה לזונה קרי' נאמנה שוב גברה הנחש ואמר ירמי' איכה ישבה בדד העיר ר"ת א'י'ב'ה' א'יכה י'שבה ב'דד ה'עיר כמ"ש בזה והיינו ואיבה אשית בינך ובין האשה ויתהפך לאהבה בב"א, ר"ת ז'ק'ן' ז'ונה ק'רי' נ'אמנה:

19הבו לכם אנשים חכמים פירש"י הבו הזמינו עצמיכם ונבונים לא מצא ע"כ ואקח ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים כי הכל תלוי בהזמנת ישראל עצמם להרביץ תורה ולהקימה אז חכמי ישראל מצליחים במלאכתם מלאכה שבתורה וכתיב אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ונתתי גשמיכם בעתם ועץ השדה יתן פריו פירש"י אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה פי' העומל ומיגע בתורה עליו נאמר כל ימי עני רעים שאינו מוצא עצמו מבין שום דבר על בוריו כי עמוק עמוק מי ימצאנו ואין שום אדם זוכה לעמוד על סוף דעת תורה אלא מי שאינו עמל ויגע בו עליו נאמר טוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה ע"כ אם בחוקותי תלכו שהולך תמיד בחוקי ה' בלי טעם הגון ומובן כי יודע שלא עמד על סוף הענין ומייגע עצמו למצוא תוכן (הענין) הדבר ומ"מ את מצותי תשמורו ועשיתם אותם שלא יאמר לא אקיים שום מצוה עד שאדעה ואבינה על בורי' נמצא כל ימיו בלי מעשים, לא כן, אלא הולך בחוקיו ושומר מצותיו אז ונתתי גשמיכם בעתם היינו מטר הנ"ל משא טרח ריב לחכמי ישראל יהיב חכמה לדור מבקש חכמה ועץ השדה היינו הת"ח יתן פריו קודש הילולים, ע"כ מגדולת ת"ח שבדור ניכר אהבת הדור לעמלי תורה וזהו רמז ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ע"י בינה של בני יששכר הי' נודע מה עשה כל ישראל שרצו בקיומה של תורה שאילולי כן לא זכו הם לבינה ע"כ אמר מרע"ה לדורו הבו לכם הזמינו עצמיכם לאהוב תורה וחכמה כדי שיהיו נמצאים בכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם אבל הם רפו ידיהם מן התורה ואקח מכם אנשים חכמים ולא נבונים כי לא הזמנתם עצמיכם לכך כאשר צויתי:

20ואשמם בראשיכם ופירש"י שאשמת הדור תלוי' במנהיגים וקשה דא"כ הוי לי' למנקט ואשמותיכם בראשיהם ועוד קשה משה אמר תחלה הבו לכם שישראל בעצמם ימנו עליהם ואח"כ כתיב ואקח את ראשי שמשה בחר ומינה עליהם ונראה דעל הממנים ומעמידים ראשים ושופטים קאי כנאמר הבו לכם אנשים חכמים שאתם ידעתם אותם ומכירים ואם תמנו אינם מהוגנים יהי' חטא בכם וע"ז אמר ואשמם של השופטים שאתם ממנים אם תמנו אינם מהוגנים אז יהי' אשמם בראשיכם של הממנים אותם וכיון ששמעו כן ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות למנות שופטים שאתה תוכל להכירם ברוח הקודש שעליך אבל אנו יראים לנפשינו וע"ז נאמר ואקח את ראשי וגו':

21ואקח וגו' חכמים וגו' ופירש"י נבונים לא מצא וגו' ונראה דזה שבח לישראל דחכם היינו דבר ששמע מרבו ונבון המבין דבר מתוך דבר ובישראל דכתיב אתם המעט שאתם הממעטים עצמיכם ואינם מחזיקין עצמן למדרגה זו שיהי' מובטחים בעצמם דתבונה שהוציאו היא אמתיית ור"א הגדול לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (כדאיתא סוכה פ' הישן) שלא החשיב עצמו להיות מבין וזה נבונים לא מצא:

22*ותקרבון אלי כולכם פירש"י בערבוביא ולא כן עשיתם במתן תורה עיי"ש ויש לומר דגם זה מתוכחתו הי' לישראל דאי' בס' שארית יוסף דשר אחד ראה ישראלים הולכים לקנות פסח ונערים דוחפים זקנים אמר מה זאת ואמרו דאין גבהות לפני מקום וא"כ עשו שלא כהוגן במתן תורה דהרי אין גבהות לפני המקום הי' להם לדחוק עצמם זה את זה ונערים זקנים ידחפו ולא כן אלא נצבו כולם לפני ה' בסידור ראשים זקנים שבטיכם כל איש ישראל אח"כ טפכם נשיכם וגרך וכאן בהתלוננות באו כולם בערבוביא וזה רמז להם בתוכחתו הלזו:

23ואשלח מכם שנים עשר איש איש אחד לשבט פירש"י מלמד שלא הי' שבט לוי עמהם, וצע"ג פשיטא שלא הי' שבט לוי עמהם פוק חזי ר"פ שלח לך ומבואר שלא הי' שבט לוי עמהם אלא נ"ל מפני שאמר סתם ואשלח מכם משמע מכל העומדים לפניו וכולם הוציאו דבה חוץ מיהושע וכלב ונכלל בזה שבט לוי אעפ"י שבאמת לא הי' מהם מרגל מ"מ גנאי הוא לשבט לוי להיות כלול עמהם והרי הקב"ה אמר למרע"ה עד מתי מאנתם לשמור אעפ"י שמתכוון על ישראל מ"מ מפני שאמר סתם מאנתם לכלול גם משה על שלא אמר להם כבר פ' שבת והכינו אשר יביאו ומרע"ה נענש על שאמר סתם תרבות אנשים חטאים ונכללו האבות עמהם והי' לו לפרש תרבות אנשי דור המדבר כמבואר במדרש שבמרדכי סוף פרק יוהכ"פ שאמר הקב"ה למשה וכי אבותיהם של אנשים חטאים היו וה"נ גנאי לשבט לוי לכלול סתם ואשלח מכם אלא רמב"ן כ' שבכל משנה תורה לא נשנה דבר מתורת כהנים וקרבנות כי לא נשנה אלא לישראל אבל כהנים זריזין הם ממילא ובמס' שבת ס"פ אלו קשרים פירש"י כהנים זריזין הם דכתיב יורו משפטיך ליעקב דף קי"ד ע"ב וז"ל בקיאים הם בכל ואין צריכים סימן דכתיב יורו משפטיך ליעקב ונמצא לפ"ז כל שבט לוי בכלל הזה דהקרא קאי על כל שבט לוי כדכתיב וללוי אמר וכו' ובכל התורה בכלל בקיאים המה ולאו דוקא לענין קרבנות וא"כ אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל היינו חוץ משבט לוי דאעפ"י שבלי ספק לא עמדו בחוץ ובאו לשמוע דברי מרע"ה מ"מ ההקהל והאסיפה לא הי' אלא לשארי ישראל ולהם הי' מדבר ולא לשבט לוי ע"כ אמר סתם ואקח מכם הנקהלים פה לפני אקח שנים עשר איש ולא נכלל שבט לוי עמהם וזה שפירש"י מגיד שלא הי' שבט לוי עמהם רוצה בהקהל הלז:

24אל תירא ואל תחת ותקרבון אלי כולכם וגו' בשנאת ה' פירש"י ונהפוך הוא אתם שנאתם אותו והוא מהספרי ויל"ד מה רצה הספרי בתוספת הזה אתם שנאתם אותו אבל י"ל כי מרע"ה גרם באמרו אל תירא ואל תחת וכי ס"ד לירא אחר שראו מופתי מצרים ומדבר איך יעלה על הדעת לירא והלא חז"ל נתעוררו במה שאמר הקב"ה למרע"ה במלחמת עוג אל תירא אותו ותירצו שהי' ירא שיעמוד לו זכות אברהם והכא שאמר להם אל תירא ואל תחת נפל מורא בלבם מסתמא יש לירא ועי"כ ותקרבון אלי כולכם ועי"ז נפל פחד הענקים עליהם ואמרו בשנאת ה' אותנו אבל האמת הלא ביוצאי מלחמה כתיב הירא ורך הלבב ופירשו חז"ל מעבירות שבידו ישוב לביתו והכא לא משום מורא הענקים אמר משה אל תירא אלא מפני מורא עבירות שבידם מה שעשו עד עתה ואעפ"כ הבטיחם אל תירא והם שנאו ה' ועשו עגל וימרו על ים ומ"מ חשבו עצמם לצדיקים ושאין להם לירא מעבירות ועי"ז חשבו אל תירא ואל תיחת קאי אמורא מהענקים וערים הבצורות ובשנאת ה' אותנו, ונהפוך כי הם שנאו והתלוננו כמה פעמים ולזה הוצרך להבטיח אל תירא:

25טובה הארץ נראה גם זה מהדבה אחר שהמסו לבבם מללחום עמהם, אכתי יש לומר שמעצמם יפנו וילכו משם כמו הגרגשי שפינה וע"ד פלא אמר הכתוב לא השלימו עם ישראל לבד הגבעונים כי חיזק לבם למלחמה ע"כ אמרו בדבה טובה הארץ ולא יעזבו ארצם כי לא ימצאו כמותה בכל העולם וימסרו נפשם עליה וע"ד שאמר רבשקה בשליחות סנחרב שיתן להם ארץ כארצכם שעי"ז ישלימו עמו כי ימצאו ארץ כארצם כי זולת זה לא ישלימו וימסרו נפשם על ארצם:

26ובדבר הזה אינכם מאמינים וגו' ההולך לפניכם וגו' לראותכם הדרך וגו' ועל זה מיד שבו והתודו חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו וצ"ע מה חידש להם מרע"ה שחזרו והאמינו ומה עלה על דעתם תחלה גם להבין משל הדיוט דמייתי רשי' מה דבלבך על רחימך מה דבלביה עלך הם אמרו בשנאת ה' אותנו נ"ל דעיקר תרעומתם הי' על מה הסיבם ה' מפלשתים שהוא דרך קרוב ולא חשדו עצמם שהוא פן ינחם העם ושבו מצרימה ע"כ הסיבם במקום שלא יכלו לחזור כ"א ע"י ענני כבוד ביום ובלילה והם חשבו בשנאת ה' אותם הסיבם לאחריהם להמיתם כי מתחלה חשבו פן ילחמו פלשתים שהם עם עז ע"כ הסיבם במקום אשר קל לכבוש ועכשיו שמעו שהערים בצורות והעם בני ענק א"כ אם ירצה להמיתם בנס ככה הי' יכול לעשות לפלשתים אע"כ בהיפוך הי' שלפלשתים הי' בכח עצמם שלישראל לכבשם ע"כ בשנאתם כדי למסור אותם ביד האמורי להמיתם הסיבם מדרך ארץ פלשתים ומרע"ה השיב להם לא הוא שונא אתכם אלא אתם שונאים וחשש שתשיבו למצרים ע"כ הסיב אתכם במקום שא"א לחזור בלא מן ובאר וענן לפניהם יומם ואש לילה ועי"ז יהי' בטוח שלא תתנו ראש לחזור וזהו שרמז להם משה באריכות דבריו ועי"ז שמעו והאמינו ושבו והתודו ואמרו אנחנו נעלה ונלחמנו:

27ותחגרו איש כלי מלחמתו כי ביציאתם ממצרים הי' הכוונה מיד להביאם לא"י ובלי שום כלי זיין כפירש"י בפסוק ראה נתתי לפניכם בואו ורשו את הארץ וז"ל אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכין לכלי זיין ועתה כי נגזרה גזרה חשבו היינו בלא כלי זיין ישארו מ' שנה במדבר ושוב יעלו בלא כלי זיין בדרך נס אבל אם ירצו ללחום בדרך הטבע בכלי זיין על זה לא נגזרה גזירה ע"כ ותחגרו איש כלי מלחמתו:

28אתם עוברים את אחיכם בני עשו ויראו מכם ונשמרתם מאד בגמ' אמר ר"א אוי לאזנים שכך שומעות ומה בזמן שהם יראים ממנו אמרה תורה ונשמרתם ק"ו כשאנו יראים מהם אעכו"כ ואמר ר' יהושע אימתי ויראו מכם בזמן שאתם עוסקים בתורה ונשמרתם, ונ"ל להסביר הענין הזה שני המאמרים כי באמת טוב לכאורה כשהם מתגרים מלחמה עמנו בודאי אנו נוצחים ואמנם יש לנו להפחיד מזכות כיבוד אב שנהג עשו ביצחק כדרך שדרשו חז"ל במשה שא"ל הקב"ה למשה במלחמת עוג מלך הבשן אל תירא אותו שפחד מזכות של אברהם שנאמר ויבוא הפליט זה עוג עיי"ש ברש"י פ' לך לך וכבר כתוב כי הי' מתירא לפי שהי' בביתו של אברהם והי' נימול אולי אות הברית יגן עליו ע"ז אמר הקב"ה אל תירא אותו כלומר אות ברית שלו. נחזור לענינינו כי מזה הי' לנו להפחיד מעשו אמנם נקטינן שלימוד התורה עדיף ממצות כיבוד אב ואם (מגילה דף ט"ז ע"ב) כי ע"כ הלך יעקב מביתו ללבן שלא הי' יכול ללמוד בביתו מפני עשו וזה הכוונה ר"א אמר ק"ו כשאנו יראים מהם כלומר בהתגרות מלחמה ואנו יראים מפני מצות כיבוד שקיים ואמר ר' יהושע אימתי הם יראים מאתנו בזמן שאנו עוסקים בתורה ונשמרתם מאד אז דוחה ת"ת שלנו מצות כיבוד שלו:

29כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, משמע שהמואבים מכרו להם לחם ומים וכתיב ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים ואשר שכר עליך, ונדחק רמב"ן שהעמונים לא קדמו אבל מואב קדם בלחם אך שכר את בלעם, ולפע"ד הרי מקללת בלעם וכל מעשה בלק לא ידעו ישראל אלא עפ"י נבואת מרע"ה שאמר להם מה שנעשה במדינות מואב על ראש הפסגה אבל הי' להם סימנים לאמת הדברים כי בתחלה מכר להם לחם ומים אך אחר מלחמת סיחון ועוד ויגר מואב וחשב מחשבות אולי אוכל נכה בו אז פתאום העביר קול בכל מלכותו שלא למכור לישראל שום דבר מאכל שלא להחיותם עד אחר כל מעשה בלעם והי' תימה בעיני ישראל מה הי' לו פתע פתאום ושוב בסוף יעץ בלעם עצתו ופתח להם בבשר וכל מיני מגדים וגם הפקיר בנותיו ולבסוף במלחמת מדין מצאו בלעם שם אז נתאמת להם כל המעשה אשר נעשה וכל זה רמז באשר לא קדמו אתכם ואשר שכר עליך וק"ל:

30*הנה ערשו ערש ברזל וגו' תשע אמות וגו' באמת איש פירש"י אמת עוג ועיין ברמב"ן וברשב"ם דלרש"י הוי קשה דלא הי' רבותא כ"כ בגודל תשע אמות ולכך פי' באמת הרשב"ם דערשו היינו כשנולד והי' קטן המוטל בעריסה ורש"י רצה ליישב זה באמרו באמת עוג שהי' אמה שלו גדול והכלל כל אדם הן גדול הן קטן ואפילו תינוק בן יומו גדלו וגבהו עד הראש ג' אמות באמה דידי' היינו המחזקת וי"ו טפחים דידי' והטפח ד' אצבעות שלו בתינוק בן יומו שלו ובגדול אם אינו ברי' משונה נמי הוא כן אבל אם אבריו גדולים וגופו קטן הוא ננס ואברי' קטנים וגופו גדול הוא משונה משאר ברואים (ולפרש"י הי' עוג ברי' משונה):

31בהפטרה כתיב נאצו את ה' קדוש ישראל נזורו אחור אחז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו אמרו חז"ל כי מי שאין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו (כדאיתא במסכת יבמות) כי המקיים כל התורה ככתוב ואינו מקדש עצמו במותר לו עדיין לא קיים מ"ע קדושים תהיו כי קדוש אני ה' קדש עצמך במותר לך והנה מצות קדושה היא להתדמות לבורא ית"ש כדכתיב כי קדוש אני ה' ואמר הלואי אותי עזבו ולא קדשו עצמם במותר רק תורתי שמרו ככל הכתוב אבל גם תורתי לא שמרו והיינו דכתיב עזבו את ה' במה עזבו ניאצו קדוש ישראל שלא קידשו עצמם והי' טוב אם עמדו בכך דעכ"פ שמרו התורה אבל עוד נזורו אחור ממצות התורה ג"כ:

32כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים פי' ע"ד רמז שבעלי השלמונים המשלמים נשיים וחובתם בלי ריב ומצה או בעלי השלום העושים שלום בין אחים ורעים המה נרדפים מהשרים כי אוהבים השרים את בעלי המחלוקת והממאנים לפרוע שע"י יבוא להם שוחד הרבה:

33במגילת איכה כתיב ומרוב עבודה היא ישבה בגוים יש לפרש יען היהודים עובדים רוב עבודה ועי"ז יכולים לפרוע ופורעים מס הרבה לכן האומות מניחים אותם לדור בתוכם להנאתם ולולא זאת הי' מגרשים אותם חלילה וזה ומרב עבודה היא ישבה בגוים (מש"מ):

34נתנו באוכל מחמדיהם להשיב נפש ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה יש לפרש מי שאוכל בשר הרבה ושותה יין הרבה יותר מן המדה בדין יקרא זולל וסובא אבל מי שאוכל פת להשיב נפש היעלה על דעת להקרא אותו זולל וסובא אבל בשעת החרבן שהיו מבשלים תבן ושותין מימיו כדאיתא במדרש מי שהי' אוכל פת לחם להשיב נפשו או שותה לגימה להשיב נפשו זה הי' נקרא בבחינת זולל וסובא וזה נתנו מחמדיהם באוכל רק להשיב נפש ראה ה' והביטה כי הייתי גם בזה זוללה נחשב לזולל וק"ל (מש"מ):

35פצו עלי פיהם הקדים ירמיהו הנביא אות פ' קודם אות ע' עיין ברש"י וי"ל על פי מה שאיתא בספרים דבימי משה קודם יציאת מצרים הי' הקליפה המתנגדת לישראל בבחינת פה רע דהיינו אותיות פרעה ואז יש בתוך הקליפה אות פ' קודם לאות ע' ואח"כ בימי דוד נשתנה הקליפה בבחינת פרעה ונעשה אות עיי"ן קודם לאות פ" א כסידור האותיות של א"ב ואח"כ בימי החורבן גברה כח הקליפה וחזרה כמו שהיתה בימי משה לקדמותה לכן נכתב כאן פ' קודם לאות עיין:

36קצת מדרוש לז' אב

37אלה הדברים במדרש לשעבר אמר לא איש דברים אנכי ועכשיו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וע"ש בילקוט מה שנאמר עליו ולעניננו לפמ"ש הרא"ע ואנכי ערל שפתים היינו שלא הי' יכול להסביר הדברים בלשון מצרי' כמדבר לפני מלך כי כבר מילדותו ברח ממצרים וזה כבר שבעי' שנה לא הי' רגיל על לשונו לדבר לפני מלכי' והקב"ה השיב אנכי אהי' עם פיך וזהו למוסר כל שאינו איש דברים לדבר בלשונותם לגויהם לו ראוי לדבר אלה הדברי' לכל ישראל ואם יארע שיצטרך לדבר לפני מלך ושרים אז ה' יהי' עמו והוריתיך אשר תדבר אך מי שהוא איש דברי' פי' שלמד והרגיל עצמו להיות איש דברים לפני פרעה וכיוצא בו אותו לא תיכון לשונו לדבר אלה הדברי' אל כל ישראל להורות לעם ה' דרכי ה':

38אלה הדברים משמע פסל את הראשונים שעד עתה לא דבר אל כל ישראל והיינו כי דינים והלכות אע"ג דאינו דומה שומע מפי הרב לשומע מפי התלמיד מ"מ אין כל התלמידים זוכי' לקבל מפי הרב עצמו כי אינם עומדי' על דעתו וע"כ ישבו שורות ויש שישב בשורה תליסר אחורי הרב ואמר ר' יוחנן נפקא זקוקין דנורא מפומי' דרבי לפומי' דרב ולא ידענא מאי קאמר ואמר אבדן לר"י חשיב את ללמוד מפי רבי, וע"כ מרע"ה שקיבל מפי הקב"ה הוא השמש והשורה הראשונה הם ירח וככבי' ואחריהם כמדרגת שאחר הככבים עד שמגיע לדשא ועשב וכדומה וכל זה בהלכו' ודיני' אבל בתוכחו' מוסר כגון רב דדריש בפרקי' לפני עמי הארץ שצריך לשמוע מפי הרב עצמו אשר לבו כאש בוער לאהבת ה' ולוקח נפשות בדברים היוצאי' מלבו דוקא וא"א לשמוע מאחר ואז כולי עלמא בבחינת ככבי' המקבלי' מהשמש עצמה ע"כ אלה הדברים דברי תוכחו' אשר דבר משה אל כל ישראל ואלה פסל הראשונים שלא דבר אל כל ישראל בעצמו כי שורות שור' הי' יושבי' לפניו אבל אלה התוכחו' דבר בעצמו עם כל ישראל ע"כ סיים והנכם היום כככבי שמים לרוב שהם כולם כמו ככבי' המקבלי' מהשמש עצמה:

39אל כל ישראל פירש"י שלא יאמרו אלו היינו שם היינו משיבי' כך וכך והוא במדרש יש לפרש הנה מרע"ה אמר ואשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו וזה הי' מעצת יתרו הדבר הגדול יקרבו אליך ועוד דרשו חז"ל דברי' של גדול היינו כהן הגדול בעי ב"ד של שבעי' ואחד ומשה במקום ע"א הוה קאי ע"כ דברי' של גדול יקרבון אליך הנה מרע"ה אמר איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם ואין זה דומה לשאלת איכה היתה לזונה קרי' נאמנה כי נאמר תירוץ בצידו שריך סוררי' ועי"ז נעשית קרי' נאמנה לזונה וכן שאלת איכה ישבה בדד העיר רבתי עם ואיכה הי' דרכ' אבילות מבלי באי מועד והתירוץ בצידו חטא חטאה ירושלם ע"כ לנדה היתה אבל הכא הוא שאלה בלי תשובה איכה אשא לבדי ונשאר כן במסקנא שלא ישא לבדו אלא הבו לכם חכמי' וגו' ואין זה כדרך אינך איכה, הנה יל"ד בפ' קרח שאמר כל העדה כולם קדושי' ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' הנה תלונתו הי' על משה ועל אהרן ומשה לא השיב לו אלא על אהרן ואהרן מה הוא וגם נראה לעין אלו הי' קרח מתמנה לכה"ג הי' מפויס ולא פגע בכבוד משה כלל רק דתן ואבירם אבל קרח ור"ן איש לא ערערו אלא על אהרן, ונ"ל בהקדמה כי כנסת ישראל כשהם אסופי' יחד ה' עליהם ובתוכם ואין שום מלך או נביא דומה להם בהאספם כי רב כבודם בני ישראל עם קרובו רק אך מרע"ה אפי' יהי' כל ישראל יחד הוא מכריע את כולם והיינו דכתי' ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל מ"מ הוא מלך על כולם ומשו"ה הי' לבדו שקול כע"א סנהדרי' ומשו"ה הי' מינויו של אהרן להיות כה"ג עפ"י מרע"ה לבדו כי הוא לבדו הי' כמו כל ישראל והסנהדרי' ואמנם קרח אעפ"י שהודה כי מרע"ה רם ונשא וגבה מאוד ואינינו דומה לו אבל לא הודה שבהתאסף כל העדה כולם קדושי' ובתוכם ה' שגם אז יהי' משה שקול יותר מכולם זה לא הודה נמצא אין משה כמו ע"א וממילא לא נתמנה אהרן עפ"י ע"א עם כל ישראל ע"כ ערער על כהונתו של אהרן:

40ועל כונה זו אמר יתרו ואתה תחזה וגו' וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום וגם וכל הדבר הגדול יביאון אליך והוא כי לברר ולהראות כי מרע"ה שקול יותר מכולם שהרי אפי' ישבו כסאות למשפט ע"א זקנים עם כל ישראל יחד ולפני אהל מועד ונעלם מהם דבר כגון בפסח שני וכגון בנות צלפחד הנה הם לא ידעו ומשה אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ויקרב משה את משפטן לפני ה' בזה יבורר גדולתו של מרע"ה בלי פקפוק וע"ז רמז ולא קם נבי' עוד כמשה וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל דייקא ויתרו הבי' כי יערערו ויריבו עם משה כמו קרח וחבריו ע"כ עצתו לברר דייני' ואז כל דבר הגדול יביאון אליך ומזה יובן גדולתו עליהם וממילא עי"ז דבר של כה"ג יביאון אליך שתהי' אתה לבדך חשוב כע"א סנהדרי' וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום ולא יריבון עוד והיינו דקאמר הכא איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם אשר אני נושא על שכמי וגם ריבכם שאתם מריבי' עמי שלא להאמין לי כמו עדת קרח איכה אשא זאת המריבה והי' התירוץ והעצה קחו לכם אנשים חכמי' וגם וכל הדבר אשר יקשה מכם תקריבו' אלי ושמעתיו ועי"ז תדעון נאמנה כי אני הוא השקול כנגד כל ישראל וכנגד ע"א סנהדרי':

41ומשו"ה אלה הדברי' אשר דבר משה אל כל ישראל שאילו הי' חסרי' ולא הי' כל ישראל כאחד חברי' הי' אומרי' מפני שאין כאן כל הציבור הרי הוא גדול ואלו היינו גם אנחנו שם וכל העדה כולם קדושי' ובתוכם ה' לא הי' לו לישא ראש ע"כ קבצו כולם במותב חדא, ולהראות כי בכל זאת ה' עמו ומדבר מתוך גרונו:

42כתי' בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם מונה מספר לככבי' לכולם בשמות יקרא יל"ד הל"ל יבנה ירושלם כמו נדחי ישראל יכנס או הל"ל נדחי ישראל מכנס עוד קשה לשון שבורי לב הל"ל לבות נשברות ועוד מה ענין מונה מספר לככבי' לכאן הנה אחז"ל כשאתם זוכי' אתם מונים לבנינו וכשאי אתם זוכי' אתם מוני' לחורבנו והענין כי פירש"י במס' ר"ה לע"ל יבוא בהמ"ק מלמעלה משוכלל ובנוי והנה מי הבונה אותו ובמה יהי' נבנה כתי' המזכירי' את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלם תהלה בארץ הבכי' והצער של אבילי ציון המתאבלים על חורבנה היינו בנינו ובכל שנה בעת הזאת כשמתקבצים לבכות על חורבנו היינו יכונן וישים ירושלים תהלה בארץ וכשיוגמר זה הבנין ירד למטה הבית בנוי ומשוכלל והנה אנו מונים לבנינו שלמה בנאו ז' שנים והורדוס ששה שנים ואנחנו עוסקים ובונים זה אלף ושבע מאות וע"ב שנים וזהו שאנו מונים בנינו לחורבנו כמה שני החורבן כך הם ימי הבנין כי ההספד והבכי על החורבן הוא עצמות הבנין והיינו בונה ירושלם ה' בונה והולך ובונה ע"י שנדחי ישראל הנדחי' שבישראל מתכנסי' והם הם השבורי לב שע"י לב א' הגדול הדורש מעורר ומשבר אותם ע"י אנחה המשברת הגוף והנדחי' המתכנסי' לשמוע קול הקורא אל ה' הם בעצמם השבור' ע"י הלב שלהם הוא המוכיח כמ"ש לענין מרע"ה והשבר הזה הוא בעצמו הרפואה והבנין ועי"ז שהם שומעי' מן הלב שהוא השמש ע"כ הם נמשלים יהי' כככבים והיינו הוא מונה מספר לככבי' כמ"ש לעיל:

43ואמר בעבר הירדן במדבר בערבה וגו' ובילקוט למלך שעשה דייתקי לחלק לבניו ושלא יאמרו אין דעתו שלימה עליו ע"כ שאלוהו ג' דברי' אם אומר על הן הן ועל לאו לאו הרי דייתקו קיימת והנה ה"נ באיזה מקום במדבר בערבה באיזה זמן בעשתי עשר חדש מה הי' באותו זמן אחרי הכותו את סיחון ומזה נדע שהי' מרע"ה בדעת מיושבת ע"ש והוא נראה תמוה עוד אחז"ל שהראה הקב"ה למשה את כל העתיד לבוא וכפירש"י בפסוק עד הים האחרון וה"נ במדבר בערבה הוא חורבנו חצרות ודי זהב הוא ימי נחמה בחצרות פרזות תשב ירושלם ודי זהב עד שיבלו שפתותם מלומר די ע"ד דכתי' וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' והיינו מדבר בערבה, הנה כתי' בט בחדש הובקעה העיר ואנו מקובלי' בי"ז הובקעה העיר בש"ס דילן מתרץ בית שני חמיר לן ובירושלמי שלהי תענית מתרץ דגם בראשונה הובקעה בי"ז אלא מחמת צרות טעו בחשבון ופי' קרבן עדה והקב"ה הניח להם טעותם כדי לידע כמה הוכפל הצרה עד שלא ידעו מספר ימי החדש אלא שנתקשה הרי כותב הפסוק כתבו ברה"ק ואיך שייך טעות והענין הוא כך אע"ג שנכתב הפסוק אחר המעשה בפועל מ"מ ירמי' ראה כל הענין בנבואה כמה זמן קודם ואז כשראה זה בנבואה חזות קשה אז נצטער הרבה בחזותו כמו אימה חשכה גדולה נופלת עליו וכל ארכבותי' נוקשי' וחיל ורעדה אחזוהו ואע"ג שאז עמד בדביקו' בה' ובחזיון רה"ק מ"מ מרוב צערו הי' סבור שרואה העתיד להיות ביום ט' אעפ"י שהראוהו שיהי' ביום י"ז מ"מ מרוב צערו הי' סבור שהוא יום ט' ושוב כשהקיץ מנבואתו וידע שטעה מ"מ ציוה עליו לכתוב כך כדי לידע כמה מהצער הגיעו אז, והנה אם ירמי' שלא ראה רק חורבן ההוא טעה מרוב צערו מה נאמר ממרע"ה שהראהו הקב"ה כל האורך הזה בעו"ה כל יום קללתו מרובה מחבירו וכל שנה שלא יבנה כאלו נחרב והרי ראה אותנו אנחנו אלה פה כולנו היום בחורבן אלף שבעה מאות וע"ב שנים חורבנו' כפולה ומכופלת עלינו בעו"ה חסד ה' עלינו שאין אנו מביני' צרותינו כשיהי' נבחר מות מחיים ומרע"ה שראה כל זאת יעלה על הדעת ששכח ולא ידע הזמן והמקום שהוא עומד ע"כ הודיענו דלא כן הוא אלא מיושב בדעתו והזכיר בעבר הירדן וגו' ובעשתי עשר חודש וגו' ואחרי הכותו וגו' ודלא תיקשי היא גופי' קשי' וכי מרע"ה לא נצטער בצרותן של ישראל כמו ירמי' ע"כ אמר משה ראה נחמתן שלבסוף חצרות ודי זהב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' וישם מדברה בעדן וערבתה כגן ה', והארכתי בזה בענין עמידתנו היום בעו"ה ופירשתי מאמרי' ופסוקי' שכבר נכתבו במקום אחר ע"כ לא הכפלתי' כאן:

44כתי' על זה הי' דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלי' הלכו בו אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימי' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כ"א מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד וחוזרי' וכופלי' השיבנו וגו' הנה סיפא נפרש תחלה ע"ד שאחז"ל בת קול יוצאת ואומרת אשרי למלך שמקלסי' אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם דיש לפרש ע"ד תרעומת אומר כן דהנה כ' רמב"ן אלו לא קבלו תורה בששה בסיון הי' מחזיר העולם לתוהו ובהו ר"ל שהי' ממילא תוהו ובהו כי מה נחת רוח יש לו בעולמו אם אין שם שום אדם מכיר בוראו ועושה לו נחת רוח אמנם אם יש אומה א' כולה מכירי' ה' ויש בהם צדיקי' וחסידי' ויחידי סגולה אשר בשבילם נברא כל העולם וכל יחיד וכל אומה שאינם מכירי' ומורדי' סופם ליטול את שלהם אבל עכ"פ נחת רוח לפניו באומה יחידי' הלז שמכירי' ועובדי' ואי לאו הכי הכל תוהו ובהו וע"כ כפה עליהם ההר כגיגי' ועל זה כתי' נמוגים ארץ וכל יושבי' אנכי תכנתי עמודי' סלה, ואקדים מ"ש רש"י בפ' זו רב לכם שבת בהר הזה רב גדולה לכם שזכיתם לשבת ימים רבי' בהר סיני הזה לקבל תורה ומצות ע"ש בפירש"י מספרי, וצ"ע הא כתי' נמי בפרשה רב לכם סוב ההר הזה פנו לכם צפונה והיינו הר עשו עיי' בפנים בפסוק ומאי דרשית בי' אבל האמת יורה דרכו כשם שרב והרבה עבודת ה' בבית מקדשו הרבה יותר עובדי' ה' ומראים חבתו בהיותנו מפוזרי' גולים וסורים סובלי' מה שסובלים ואם שכחנו שם אלקינו הלא אלקי' יחקור זאת כי הוא יודע תעלומו' לב וע"כ הסביבה סביב הר אדום במדבר הוא רומז לאריכת גלותינו בעו"ה וכשם שאמר רב לכם שכר וגדולה שבת בהר חורב כן רב לכם שכר סוב ההר הזה, והנה עד"ז יש ח"ו להתרעם כלפי מעלה ע"ד שהטיח לוי דברי' כלפי מעלה ואמר ישבת לך במרום ואין אתה משגיח על בניך כן יאמר אשרי למלך שמקלסי' אותו בביתו בגולה כך וא"כ מה לו לאב הפסד במה שגלה בניו שהרי בין כך כבודו מתרבה אבל ואוי לבניו שגלו מעל שולחן אביהם ומאי איכפת לי' בזה כי אין לו הפסד וע"כ להסר התרעומו' הזה ולהשיבנו אליו כימי קדם, אך אם אולי יאמר נא הקב"ה זה הוא לפי ההנחה אשרי למלך שמקלסי' אותו בביתו כך אבל אני אומר מאסתי בכם ואין לי חפץ בקלוסכם ומי ביקש זאת מידכם רמוס בתי כנסיות ולומר יהא שמי' רבה וא"כ בטלה התרעומו' לזה אנו אומרי' אם עבודתנו בגלות נחשבת לכלום א"כ הרי יחזור עולם לתוהו ובהו כמו קודם מתן תורה ופשיטא שע"כ ישיבנו אליו ואפי' ע"י כפיית ההר כגגית וממ"נ ישיבנו אליו ונשובה והיינו אתה ה' לעולם תשב בכבודך וכסאך נכון בכבודו לדור ודור ואין לך הפסד א"כ למה לנצח תשכחנו השיבנו ה' אליך ע"ד תרעומת הראשון הנ"ל, כי אם מאוס מאסתנו ואין לך חפץ בקלוס שלנו כלל וקצפת עלינו עד מאוד ובטל התרעומו' הראשון א"כ פשיטא השיבנו ה' אליך כנ"ל וא"ש סיפא דקרא:

45אך ברישי' דהאי קרא על זה הי' דוה לבנו משמע על דבר יחיד ושוב אמר על אלה משמע דברי' רבים וי"ל ע"פ מה דאיתא שלהי מכות דר"ע הי' משחק כשראה שועל יוצא מבית ק"ק דמעתה יש לצפות שיתקיים במהרה עוד ישבו זקנים וזקנות והנה לשוא צפינו כי כמה שועלי' יוצאי' בעו"ה ועדיין לא נושענו והרי תרתי דסתרי ככסיל בחושך שועל יוצא מבית ק"ק כאשר נבאר וה' יושב ודומם ואינו עושה משפט ואנחנו כנשכחים לנצח:

46וכבר כתבתי במקום אחר שר"א ור' טרפון נמי ידעו דלא יתקיים ישבו זקנים וזקנו' עד שיתקיים הר הבית לבמות יער אך הם חשבו כי במות יער המה חיות טורפות אמתנא ותקיפא אך שועל הוא חי' בעל תרבות אינינו בכלל במות יער אך ר"ע הבין כי הם המה המחבלי' כרם בית ישראל בעו"ה וכאשר המשיל ר"ע לפפוס בן יהודה לשועל שרוצה להונות הדגים להוציאם מן המים מקום חיותא בעו"ה כן השועלי' המטעים אותנו והן המה בעוכרנו הן באו"ה המטיבי' להמשיך ישראל אחריהם והן נביאי שקר פרידיגער שועלי' רעים דורסי' על במות בית ישראל ומוציאים הדגים ממקום חיותם והנה בעו"ה גם בדורו' הראשונים הי' צדוקי' ובייתוסי' וקראים ימחה שמם אך אז הי' בכרם בית ישראל גדולי ישראל צדיקי' ואנשי מעשה המתחזקי' נגדם אבל עכשיו בעו"ה שועלי' קטנים ושפלי' מחבלי' כרמי' וכרמינו בעו"ה רק סמדר ואין בו ענבים גדולי' לעמוד נגדם והם מחבלי' והולכי' ורוב דלת העם נמשכו אחריהם באין מוחה והכתוב צווח אסוף אסיפם לשון אספסף אשר בקרבנו ואין ענבי' בגפן כ"א סמדר ואין תאנים בתאנה כידוע כי תאנה היא פרי שאין בה שום פסולת והיינו צדיק נקי מכל מכשול זה אינינו נמצא בעו"ה והאספסוף מתגבר עד כי העלה וכל העלה היינו ההדיוטי' כדאי' פג"ה העלים של הגפן היינו בעלי בתים הכל יבל ואין בו מתום וא"כ למה לנצח תשכחנו:

47כתי' הללוי' שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידי' וגומר כל המזמור, הנה אחר שסיים לעיל לבני ישראל עם קרובו הללוי' שהוא תכלית השיר וההלל שזכינו להיות עם קרובו וכל מלאכי מעלה ושמי השמי' וכל הארץ ואשר בה הכל בשבילנו כאשר האריך לעיל אמר עתה שיר חדש שלא נשמע כזה מעולם אחר שעם זה קרובו מחוסרי' מכל טוב בעו"ה והשליך משמי' ארץ וישבו לארץ זקני בת ציון ולא מצאה מנוח מכל אויבי' עוד הם שרים שיר חדש במקום קינה ומה הוא השיר ישמח ישראל בעושיו דייקא שמברך ברוך שלא עשאני גוי וברוך שבראנו לכבודו והבדילנו מן הגוים והרי אין לנו במה לשמוח כ"א בעושיו שעשאנו ישראל, ובני ציון יגילו במלכם דייקא היינו בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה הרי יגילו במלכם בעת צרה, ובתוף וכנור יזמרו לו כי רוצה ה' בעמו ברוך אוהב עמו ישראל ובמה אהבתנו ובמה רוצה בעמו יפאר ענוים בישועה שהבטיח אותנו שעתיד להושיע נחמו עמי יעלזו חסידי' בכבוד ירננו על משכבותם כמי שחלה חולי כבד ושוכב על ערס דוי והמלך מכבדו לשלוח לו רופאו לנחמו אל תירא כי עוד יש תקוה לאחריתך והחולה הזה הקל חליו ע"י הכבוד הזה שזכה שהמלך נחמו ע"י רופאו, והנה ישראל בגלות כחולה כדאמר ירמי' רפאני ה' וארפא, ויעלזו חסידי' בכבוד שהקב"ה שלח נביאיו לנחמם ולפאר אותם בישועה ובזה ירננו על משכבותם בשכבם על ערס דוי הגלות רוממות אל בגרונם בימי חג הסוכו' וחרב פיפיות בידם היינו ד' מינים שנמשלו כחוזרי מלחמה ונצחו ומה הנצחון לא שעושי' נקמה אלא שמבטיחי' עצמם לעשות נקמה ולאסור מלכיהם בזיקי' לכשיגיע הזמן בעז"ה וכל זה שיר חדש שלא נשמע מעולם משורר כזה ומסיים הדר הוא לכל חסידיו והיינו כי כבר כתבתי במקום אחר במשחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקי' ויורו באצבע הנה אלקינו זה כי ענין מחול הוא סביב המסבב על נקודה אמצעי ידוע וכעין אופן שכל השליבות יוצאי' מהעגול אל המרכז וה"נ כל צדיקי וחסידי עולם שאין כל כוונתם ומחשבתם אלא לידע הי"ת והם כולם סובבי' כעיגול האופן ומחשבותיהם אשר מיוחד להשי"ת כאצבע המורה על ה' וכשליבו' האופן אשר מהעגולה אל המרכז והיינו המחול והיינו האצבע המורה אלקינו זה וככה הלב באמצע הגוף וכל הגידין והורידי' נמשכי' ממנו וחוזרי' אליו והדר נמשכים ממנו והדר חוזרי' אליו כך השי"ת לבן של חסידיו והם כולם נמשכים ממנו ואליו וממנו ואליו בלי הפסק והנה הי' תחלת דברינו מד' מינים שבלולב שעליו נאמר וחרב פיפיות בידם ואמרו הקדמוני' שהמיני' הם משולי' לאיברים הלולב השדרה והדס העינים וערבה השפתים ופרי עץ הדר אתרוג הוא הלב והיות הקב"ה הוא הלב אשר ממנו ואליו יסובו ע"כ הדר הוא היינו אתרוג כדמתרגם אונקלוס הדר אתרוג פרי עץ הדר הוא לכל חסידיו שהוא הלב שלהם כנ"ל:

48בפ' השבוע ובדבר הזה אינכם מאמיני' בה' אלקי' ההולך לפניכם בענן יומם וגו' יש לפרש בדבר הזה שאתם יראי' מדברי מרגלים ומאמיני' בשקריהם הוא עצמו מעיד שאינכם מאמיני' בה' ההולך לפניכם בעמוד וגו' ונקדים כי רש"י פי' טובה הארץ מי הגיד טובתה יהושע וכלב והקשה רמב"ן א"כ ראוי להאמין לעשרה יותר מלשנים כתי' שנים עשר איש איש א' לשבט פירש"י להגיד שלא הי' שבט לוי עמהם והוא מהספרי וצ"ע מה צורך ללמוד פוק חזי בפ' שלח לא הי' שבט לוי עמהם הרמב"ן דקדק מ"ט לא נאמר ואשלח מכם ראשי שבטיכם וכ' שלא רצה להזכיר שבח הרשעי' ודוחק הנה בירושלמי מס' סוטה ומביאו תוס' שם דכ"ד מרגלי' הי' דכתי' בפ' שלח איש א' איש א' לשבט פי' א' הי' נשיא ושני נטפל לו ולא הוזכר שמו ומימי תמהתי א"כ מנ"ל לעדה שהיא עשרה מדכתי' במרגלי' עדה הרעה ויצאו יהושע וכלב הא עדיין כ"ב וצ"ל דלא הוציאו דבה אלא עשרה הנשיאי' וכמ"ש במדרש שחששו לכשיכנסו לארץ יתבטל נשיאותם אבל אינך אמרו טובתה ולפ"ז נ"ל הכא בפ' דברי' לא הזכיר הנשיאים כלל רק שנים עשר הנטפלי' שהרי הכא לא הוכפל איש א' לשבט ולא נאמר אלא פעם א' הרי לא הזכיר הנשיאי' רק הנטפלי' שאמרו רק טובת הארץ ובזה סד"א שהנטפלי' לא הי' משבט של הנשיא אלא מאשר הזדמן ואפשר שמשבט לוי ואותן הי' קצת כנוגעי' בעדותן לכבוד משה ואהרן ראש שבטם וע"כ כ' הכא איש א' לשבט לומר שלא הי' משבט לוי כלל ולפ"ז הי' להם ישראל לשמוע דברי י"ב המדברי' רק טוב וגם יהושע וכלב ולא לחוש למיעוט עשרה שאמרו רעתה וצריך אני להקדים כי מ"ש תורה אחרי רבי' להטות הוא גז"ה ואלו לא אמרה תורה לא הי' ראוי להטות אחרי רבי' אלא יאנו כשוים אבל אם יש גדול א' רב בדעות כגון תלמידי שמאי דהוה מחדדי' טפי למה ניזיל בתר רוב תלמידי הלל ור"א בן הורקנס שהי' מכריע כל חכמי ישראל במעינו המתגבר מ"ט לברכו הואיל ורוב מחולקי' עליו וזה בעצמו הי' לישראל ששמעו לעשרת נשיאיהם שהי' גדולים בדעת יותר מאלו שנים עשר הנטפלי' להם ולהרבת בדעת שמעו שהם מבינים עמקות הענין יותר מאלו הרבי' אמנם בטעם גזירת הכתוב אחרי רבי' להטות הוא יען שלא כצורנו צורם כי הקב"ה ית"ש ניצב בעדתינו ומשגיח על כל מעשים והוא מנהיג ומנהל עמו והוא ית"ש עמנו בעצה ובזאת יבחן שנותן דעה וכונה א' להרוב אעפ"י ששמעו דעת החולק ודעתו רחבה מ"מ הם עומדי' על דעתם וזה ראי' ברורה כי מאת ה' היתה זאת:

49אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע רמז משחז"ל עשר ספירות בלי מה ולא ט' ולא י"א כי הקדושה לעולם עד עשרה והקליפה או ט' או י"א וע"כ בר"ה מתחילין להתקדש ומתקדש והולך יום יום עד יום העשירי יה"כ והקליפה התחילה חדשה ר"ח אב עד ט' בו והחריבה עירינו והיצה"ר המתגבר על אדם היום אומר לו עשה כך ומחר עשה כך עד שיאמר לך עבוד ע"ז והנה תכלית קדושת הפה הי' בהר חורב שהקדימו נעשה לנשמע ומשפגע בהם מנוול זה והוליכם א' לאחר דרך הר שעיר הטמא עד שהביאום לתכלית טומאת הפה הוא לה"ר של מרגלי' בקדש ברנע והיינו אחד עשר יום מדרגת של קליפה מהר חורב אם נוטי' מקדושתו ופונים דרך הר שעיר והיום כך ומחר כך עד שביום י"א שהוא אחר עשר של קליפה יגיע לקדש ברנע הוא מקום המרגלים:

50כי הקשה ה' את רוחו ואמץ לבבו העיד הפסוק כי סיחון הי' נדון בלבו ליתן ישראל לעבור דרך ארצו כי נשא עיניו במה שא"ל אוכל בכסף תשבירני והי' מתעשר הרבה מזה ורצה ליתנם לעבור דרך ארצו אבל הקב"ה הקשה רוחו ואמץ לבבו למען תתו בידך והי' זה דבר רע ועובר מוסר במה שחשב להניח ישראל לעבור דרך ארצו שהרי הכנעני' נתנו לו מס להיות משמר הדרך ההוא וכפירש"י פ' בלק ומשו"ה לא צוה הקב"ה את משה לשלוח לו לשלום כי לא יתכן שהי"ת ישלח לו להסיתו לעבור על תנאו שעם הכנעני' אך עוג שמר דרך מוסר ומאלי' יצא לקראת ישראל למלחמה כי ידע שהכנענ' סומכי' עליו ע"כ מחוייב לעשות שלו ולמסור נפשו ורמב"ן כ' שמפני כן מסר אאע"ה את נפשו במלחמת ד' מלכים כי כן הבטיח ללוט הימין ואשמאילה כלומר אהי' עמך לעזרך ועוג הפליט שהגיד לאברם העברי כי נשבה אחיו לכאורה הי' ג"כ שרצה שלא יכשל אברהם וא"כ עתה אחז עוג מעשיו הטובי' הראשוני' בידו וירא מרע"ה שיעמוד לו עתה זכות אברהם ע"כ א"ל הקב"ה אל תירא אותו כי גם שם הי' כוונתו שיהרג אברהם וישא הוא שרה כדאי' במדרש שם:

51מריש תמהתי על מה אין אומרי' תחנה בט"ב שנדחה שהרי אותו היום אינינו מועד ונהי דתעני' של שבת נדחה למחרתו מ"מ המועד שבו לא נדחה ואמינא להכי כתי' צום החמישי וגו' יהי' לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדי' טובי' ולא אמר י"ז תמוז וט' אב וגו' יהי' לששון וגו' ומ"ט תלה בצום אע"כ אין היום גורם המועד כיום ט"ו ניסן וכדומה אלא הצום גורם ולכשיבנה בהמ"ק ויחול ט' באב בשבת יהי' יום הששון והמועד ג"כ ביום א' שאחריו ביום שהי' צמים ונ"ל מדקדוק זה שתלהו בצום ולא ביום החדש מזה למדו חז"ל לומר אם אין שמד רצו מתעני' רצו אין מתעני' דמשו"ה תלו בצום כי הצמים בשעת שמד לשיופדו מהצרה די להם פדיון נפשם ולשמחה מה זו עשה אבל אותן שלא הי' צריכים להתענו' ורצו אין מתעני' ואפ"ה קבלנו עלינו כלנו יחד לצום וזה הי' בימי מרדכי כדכתי' כאשר קבלו עליהם דברי הצומו' וזעקתם אותן הצומו' שמרצונם אותן יהפכו לששון ולשמחה ולא יומא קא גרים:

52הי' צרי' לראש אויבי' שלו יכול על מגן ת"ל כי ה' הוגה על רוב פשעי' נ"ל כך כי על ב' אופני' יש שיהי' צרי' לראש א' לרע לו להאויב כדכתי' אשר שליט האדם באדם לרע לו לאויב ולטוב להנרדף כדכתי' כן ישיש פירש"י אחרים משיש שע"י שהאו"ה משישי' על מפלתינו הקב"ה משיב מעלינו אפו ועל ראשם תסוב אך לפעמי' הוא שהאויב הוא רשע שהשעה משחקת לו למלאות לו כל תאותיו בעה"ז למען האבידו לעולם ובין כך ישראל נלקים בעו"ה והוא רע ומר והיינו היו צרי' לראש אויבי' שלו לענוש ישראל ויכול על מגן ר"ל שהאויב שולט על מגן רק לענוש ישראל והי' זה טוב במהרה המה יכרעו ויפולו ע"כ אמר לא כן כ"א כי ה' הוגה להאויב על רוב פשעי' של האויב שיהי' מצליח ורואה בשונאיו בעה"ז וזה לא טוב לישראל:

53למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' וק' מה לשון ירבו משמע שעכ"פ לבסוף יצאו ממנו וכן כתי' ולמען תאריכו ימי' ק' כנ"ל וכתי' ונשנתם בארץ אבוד תאבדון מהר מה לשון מהר והו"ל לומר אבוד תאבדון ע"כ אומר בטח מה שמצינו שכבר בבריאת עולם נרמז חורבן היתה תוהו ובהו ותיקון העולם בויהי אור ומרע"ה אמר שלח נא ביד תשלח וכדומה לזה הוא גזירה גזורה כמו באנשי העולם דנגזר כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואפי' צדיקי' גמורי' דלא הוה עפרא מ"מ שעה א' קודם תחיה יתבטלו כמו שעה ומיד יציצו מעפר ויחיו כדאי' במס' שבת וה"נ ישיבתנו בא"י ובהמ"ק עכ"פ נגזר קודם תיקון הגמור יהי' הארץ תוהו ובוהו עכ"פ שעה א' ואז ויאמר אלקי' יהי אור ואלו לא הרבו לחטוא הי' מאריכי' ימי' בא"י עד אותה שעה ואח"כ נתבטלו וחזרו וצמחו צמח צדיק אבל בעו"ה אבדנו מהרה זה כבר אלף ותשע"ב שנים ועדיין אין עולם התיקון וצריך אני להוסיף דגם בארץ ושמים החדשה ג"כ נגזר כן ע"כ אמר למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ:

54אז יבנה שלמה אחז"ל ס"פ במה בהמה ח"ו מי שנאמר בו וגו' אלא שבקש לבנו' ולא בנה ובמדרשי' שדים בנאו ואני אומר ח"ו מי שנאמר בו וגו' יבקש לבנות מעולם לא בקש אך הנה נשיו הטו לבבו והוא חשב אני אוסף ולא יטו לבבי וכן הי' אך עד"מ הוא חשק בהעמוני' ולא נתרצית לו עד שיאמר שיבנה לה במה לשיקוצי' ואמר לה שיעשה כן והי' בוטח בחכמתו כיאות שתתרצה לו שנקל לו בחכמתו להטות לב האשה שלא יבנה ועוד תקבל דת יהדות וכן הי' שכל הנשי' נתגיירו כדאי' בש"ס שבגירותן נסיבי אלא בעוצם תשוקה בהאשה שכח משאחז"ל ברית כרותה לע"ז כדאי' ביהוא אעפ"י שאמר לש"ש אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה ונכשל לבסוף כי ברית כרות לע"ז שלא להוציא מפיו ושלמה שהטעה האשה לומר לה שיבנה לה במה אעפ"י שלא הי' בדעתו מעולם מ"מ נבנה אח"כ על כרחו שלא ברצונו יהי' ע"י שדים או ע"י סבה מה בין כך הוא לא בקש לבנו' ושפיר שייך אז יבנה שלמה שאמר זה הלשון להאשה שלמה יבנה לך:

55במה דאמר ר' יוחנן מובלאני מאני' בתרי' לבי' מסותא וכ' באר שבע שהרי ר"י לא הי' מניח תפילין כ"א מפסח לפסח ולא הי' לו להוליך כליו אחריו לבית מרחץ שלא יסברו שהוא עבד כדאיתא בה' כבוד רבו ביוד"ע ואפ"ה מובלינא מאני' בתרי' ואמרתי ר' יוחנן לטעמי' מצי למיעבד עובדא כי האי דהרי אחז"ל המשמש בת"ח נעקר מן העולם ק"ו מבלשצר ששימש בכלי מקדש שיצאו לחול דכתי' ובאו בה פריצים וחללוהו כיון שבאו בה פריצם נתחלל ואפ"ה נעקר מכ"ש המשמש בת"ח והנה מאן דלא דריש ובאו בה פריצי' י"ל מותר להשתמש בת"ח וכלי מקדש שאני ור' יוחנן אמר אלו הוינא התם הוה קבענא בעשירי דרובו של הבית בו נשרף אע"ג דמתחלת ההבערה בט"ב באב כבר נתחלל לא ס"ל לר' יוחנן הכי א"כ הי' מותר להשתמש בת"ח תשמיש יתר ע"כ ויתר עצמו להוליך כליו לבית המרחץ הקצרתי וק"ל:

56בעזה"י דרשה לז' אב תק"פ לפ"ק והיא הספד מר לנשמת הרב הגאון המפורסים הישיש אב"ד דק"ק פיורדא מהו' זלמן זצ"ל ולנשמת הרב אב"ד דק"ק וועפלין מהו' ישראל זצ"ל:

57בירמי' סי' ח' כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה וכו' ותמהרנה ותשנה עלינו נהי וכו' כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאוד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנתינו, כי שמענה נשים דבר ה' ותקח אזניכם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה וכו' כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות דבר כה נאום ה' ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף יש לדקדק בתחילה מהו לשון ותמהרנה הלא זה אלף ושבע מאות וחמשים ושלוש שנים שנחרב הבית והיה לו זמן רב לקונן לכל הפחות אם יהי' הגלות רק כמו מהרה דמרא עלמא ימשך זמנו תתנ"ב שנים ומה מהירות שייך כאן ועוד י"ל בתחילה שלח לנשים חכמות שיקוננו בחכמתן ואח"כ אמר הנביא דבר כה נאום ה' וכו' ותו הלא כבר כתיב כי עלה מות וכו' מה דבר שוב ונפלה נבלת אדם וגם מה שייך זה לדמות לעמיר אחרי הקוצר ואין מאסף בשלומא עמיר הלז הנעזב ילך לאיבוד ע"י שאין מאסף אותו אבל כאן אם כבר עלה המות להכרית עולל ובחורים מה תקנה יש אם הי' להם מאסף או לא:

58ונ"ל דבשבת ק"ה ע"ב איתא אמר ר' יוחנן כל המתעצל בהספדו של ת"ח אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה ואותביה ר' חיי' ב"א והא כתי' כל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע א"ל ימים האריכו שנים לא האריכו ועל שלא הספידו את יהושע כמו שמצינו שגעש עליהם ההר להורגן (ראי' זו הובא במהרש"ל בשם תוס' שאנץ) וראי' לדבר שלא כתי' ביהושע ויבכו אותו כל בית ישראל או בית ישראל כמו שמצינו במשה ואהרן ולכאורה י"ל היך יתכן שדורו של יהושע לא הי' מספידין אותו ועוד הי' ראוי לענוש ח"ו כל בית ישראל על שלא נתקבצו כל ישראל למקום אחד ועשו להם הספד בקיבוץ וי"ל בשלמא בשעת מיתת אהרן הי' משה קיים ומנהיג את ישראל והי' לו כח לקבץ אותם לספדו ברבים וכשמת משה והי' בחייו מתפלל יפקוד ה' אשר יצא לפניהם ומינה את יהושע למנהיג עליהם והי' יהושע מקבץ אותם למקום אחד אבל יהושע שלא הי' יכול לדבר פה אל פה עם הקב"ה שיפקוד עליהם מנהיג אחר בחייו וזקנים שבדורו לא בחרו מעצמם איש אחר למנהיג תחתיו ואפשר שכל א' הי' מתירא שאם יבחר מנהיג עליהם יתמעט גדולתו ועי"ז לא הי' להם מנהיג עד דורו של שאול ושמואל ולא הי' איש שיצוה לקבץ כל ישראל למקום א' להספיד יהושע ולכן לא כתיב ביהושע ויבכו כל בית ישראל וזה לא הי' תלוי רק בזקנים ולכן נענשו על זה וגם בדוד המלך שנענש אל שאול ואל בית הדמים שלא ספדו כראוי' ג"כ לא נענש אלא שלא ספדו בקיבוץ כל ישראל:

59והנה בשעת חורבן הבית גלו החרש והמסגר עם הישראל והיו מנהיגיה עמהם והם המה המשכנות של ישראל שהקב"ה נוטל רב שבהם לכפרה והנה בכל דור ודור שיש מנהיג לישראל יוכל להספיד על מיתת הצדיקים שבדורם בקיבוץ ברבים אבל הנביא הי' רואה העתידות בעו"ה בזמן הזה שכמעט שרשעי הדור מצפים ומיחלים לכליון הצדיקים ונתמעטה התורה בכל יום ויום שכמעט שתנוקת של בית רבן בטלים ואם מת מנהיג אחד מי ימלא מקומו אמת כי לא אלמן ישראל אבל בעו"ה שאנו רואין שהקהילות גדולות אינם מקבלים מנהיג אחר עליהם לאחר מיתת הצדיק אשר בקרבם וממילא לא יוכלו ישראל הספידם ברבים אלא יצטרך כל איש ישר להספיד את הצדיק בלבו ובחדר משכבו:

60ולזה אמר ירמי' התבוננו ותמהרנה ותשנה קינה וכי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו כלומר אף כי עזבנו ארץ אפ"ה כיון שהשליכו עמנו החרש והמסגר ומנהיגנו בינינו ע"כ תוכל לספוד ברבים כי שמענה נשים דבר ה' שיבוא עת אשר תצטרכנה ללמוד בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה שתקונינו ביחידות וזה מחמת כי עלה מות בחלונינו להכרית עולל מבחוץ שתינוקות של בית רבן יתבטלו ובחורים מרחבות ותורה נתדלדל בכל יום ויום ואין מי שימלא מקום הצדיק שמת וינהיג דורו תח תיו ולכן אמר דבר כה נאום ה' ונפלה נבלת אדם כדומן דהיינו שלא יחשבו את נפילת האדם הצדיק כנפילת דומן על פני האדמה וכעמיר מאחרי הקוצר וזה יהי' מאחר שיהי' דור ואין מאסף דהיינו שלא יהי' להם מנהיג ולא יוכלו להספיד בקיבוץ אך כל יחיד ויחיד לבדו ולכן יצטרכו ללמוד קינה את בנותיהן:

61ואתחנן בעת ההיא ופירש"י לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר, יש לדקדק למה המתין עד עכשיו לאחר שירשו ראובן וגד את נחלתם מיד לאחר המלחמה הי' לו להתפלל ותו ק' ממ"נ אם חשוב ארץ סיחון ועוג להיות נחשב כהותר מקצת הנדר וכמתני' דמס' נדרים נדר שהותר מקצתו הותר כולו הלא אין עולה לפני כסא כבודו ואם לא חשיב ארץ סיחון ועוג להיות הותר ע"י שנחשב כא"י מה טעות של משה רבינו גם מה שאמר אתה החילות להראות את עבדיך את גדלך וכו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך ופירשו המפורשים שהלשון בשמים וארץ קאי על כל מערכת המזלות למעלה שהי' משה רואה שכולם מסורין בידי ה' ובמצותיו הן משמשין את כל העולם א"כ איך הסמיכה נמשכת אחריו אעברה נא ואראה מוטב הי' לו לומר אתה הראת לעבדך שמקבל תפלות ותחנונים אתה ע"כ תקבל את תפלתי ג"כ ותו ק' למה אמר ואראה את הארץ הלא הרמב"ן אמר שלכך כתיב כל מנאצי לא יראוה אם יראו האנשים האלה להורות שגם בניהם יגלו אם לא יהי' ראוי' מן הארץ וכאן רמז להם בכיה לדורות ע"י מרגלים כמו שאמרו רבותינו דיום חזרת המרגלים הי' ביום ח' אב ובלילה בכו בכיה של חנם ובתהלים מפורש וימאסו בארץ חמדה וירגנו באהליהם וישא ידו להם להפיל זרעם בגוי' ולזרותם בארצות נמצא מבואר דמלת ראי' בזה מורה לזמן קצר ולמה התפלל משה על ראית הארץ גם קשה להבין מה שאמר ויתעבר ה' בי למענכם, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ופירש"י שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן מפציר ולכאורה היא גופא קשי' היה לו להתפלל ולקבל תפלתו ובמדרש איתא אין רב אלא לשון תפילה כדכתיב גבי חנה ויהי כי הרבתה להתפלל וזהו אין לו כונה מה חידש המדרש בפירושו הלא פשטות הכתוב כך משמע גם הובא במדרש דבשביל שאמר משה הן בני ישראל לא יאמינו לי לכן נענש בהן קרבו ימיך למות וזה אין להבין, ונ"ל ראשון נאמר לתרץ טעותו של משה בהותר הנדר דבפ' מטות כתי' כי באה נחלתינו מעבר לירדן מזרחה ופירש"י כבר קבלנוה וכן על פסוק ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר לירדן פירש"י ג"כ בידינו וברשותינו ופקפק הרמב"ן על בני ראובן וגד שלא יתכן לומר לפני משה כך שכבר קבלוה כי ברשותו הוא ליתן להם ונוכל ליישב לשונם כי לשון חכמי' גדולים היו ולטובת משה נתכוונו, דהנה המדרש אומר על נחלת ראובן וגד נחלה מבוהלת בראשונה אחריתה לא תבורך וזה מפורש בדברי הרמב"ן ז"ל שאמר על שליחות משה לסיחון בשאילת שלום שאף שארץ סיחון ועוג היה ירושת ישראל מאברהם ואפ"ה לא הי' משה רוצה להנחיל נחלה זו לישראל אלא שיהי' כל נחלתם מעבר לירדן שהיא הארץ הטובה אשר זבת חלב ודבש והי' מניח נחלה ההיא עומדת חריבה בלי ישוב אם לא שהיו בני ראובן מבקש את הארץ ההיא לנחלתם ומביא ראי' ע"ז מספרי יעי"ש אבל מכיון שנטלו הם לנחלתם ממילא מקודשת בקדושת ארץ נמצא לפ"ז שלכך הניח ה' משה לכנוס לארץ סיחון ועוג מחמת שבשעת כיבוש לא הי' ראוי' שתהי' נחלה ההיא מקודשת בקדושת הארץ והקב"ה לא נשבע אלא שלא יביאם לארץ אשר נתתי להם אבל אח"כ כשנטלו בני ראובן וגד נחלה זו ונתקדשה בקדושת ארץ להיות נקראת נחלת ישראל סבר משה שהותר עי"ז מקצת הנדר אבל באמת עדיין הדבר זה אינינו נגמר עד שקיימו תנאם לאחר י"ד שנה א"כ עכשיו עדיין בשעת כניסתם לארץ לא חל הקדושה ולא הותר הנדר ואך אם הי' משה מתנה עמהם מה שיהי' לטובתו הי' טוב אלא אמר להם כפשוטו אם יעברו ולא חל למפרע ולכן דקדקו הם בחכמתם ובחיבתם את משה ואמרו כי באה נחלתינו כבר קבלנוהו ואתנו אחוזת נחלתינו ברשותנו היא כבר והוי מעכשיו חל קדושת ארץ והוי הותר מקצת הנדר ויגיע טובה למשה שיוכל עי"ז ליכנס לארץ אבל באמת אע"ג דהוי מעכשיו עדיין הדבר בספק אם יקיימו תנאם אם לאו ואולי לא יקיימו את תנאם ולא הוי הותר הנדר ואם הי' משה נכנס לארץ כבר עבר על נדר הקב"ה אך באמת מצינו בתנאי לא מזדהר אינשי וזהו מצד שראו חכמים שקל בעיני אדם לעבור את תנאם אבל יוכל להיות מצד תורתו של הקב"ה שנאמין לבני אברהם יצחק ויעקב שבוודאי יקיימו את תנאם והוי בודאי הותר הנדר אבל באמת משה עצמו הי' מחזיקם לאינם מאמינים שאמר הן בני ישראל לא יאמינו לי ולכן לא הי' רשאי ליכנס לארץ בספק שמא לא יקיימו תנאם ולפ"ז מדוקדק שפיר המדרש שמחמת שאמר הן נענש בהן קרבו ודו"ק (וגם שייך שפיר ויתעבר ה' בי למענכם מחמת שאתם מוחזקים היו בעיני לאינם מאמינים):

62ולפ"ז המשך הפרשה כך היא ואתחנן אל ה' בעת ההיא וזה קאי על מה שלמעלה כתב סוף דברים עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם שע"י שהם קבלו נחלתם ונתקדשה בקדושת הארץ וגם היו רוצים להחזיקה מכח קבלת התנאי דמעכשיו דמיתי שפיר שהותר הנדר והתחיל להתפלל אתה החילות וכאשר נבאר בעז"ה דאיתא במדרש שלכך מת משה ולא הי' רשות ליכנס לארץ כי אלמלא הי' משה נכנס לא הי' כח ביד ה' ליחרב המקדש מחמת שצדיק מושל בו אפי' אם היו עובדין ע"ז והקב"ה רצה להחריב וגם מחמת מתי מדבר וגם חטא המרגלי' עדיין לא נתכפר לגמרי לכן הי' מת משה במדבר וכמו שמצינו בשמואל שמת לפני זמנו כדי שלא יתפלל על שאול וכך דינו של הקב"ה אשר אין כח אדם להשיג משפטו של אמת אבל להבין מה הי' כוחו של משה לעכב אותו שלא יחרב אם הי' נכנס יש לומר בשני דרכים א' מכח השבעה שמשביע שרים של מעלה בשמות הקדושי' וגם מכשפי' יוכלו להכחיש פמליא של מעלה ע"י כישוף אך הקב"ה יוכל לשדד המערכת המזלות כדאיתא במדרש על פסוק חלל ממלכה ושריה קראת למאהבי המה רמוני שהיו ישראל בוטחים שלא יוכל הבית ליחרב כי היו יודעים כל מלאך הממונה על דבר ודבר וישביענו בשמות הקדושות והחליף הקב"ה המזלות ב' ע"י תפלה שהצדיק מתפלל להקב"ה מבטל גזירתו של הקב"ה וזה הוא דבר קשה בעיני ה' שלא יקבל תפלת הצדיק כי אי לאו דבר קשה הי' לפני' בודאי שלא המית את שמואל לפני זמנו שלא יתפלל על שאול וזה הי' תפלתו של משה אתה החילות להראות את עבדך, אשר מי אל בשמים וארץ פי' בכל מערכת שמים אשר יעשה כמעשך וכגבורותיך אעברה נא ואראה פי' כי גם משה הי' יודע אף שאם יהי' הותר הנדר אפ"ה לא יכול לכנס לארץ כדי שלא יחרב הבית לעולם כי ע"כ צריך לחרב כמבואר למעלה ויוכל להיות שבשביל זה אין אתה נותן רשות לכנס לכן אמר הלא אנוכי ידעתי שאתה מושל בכל המזלות שמים וארץ ואתה תוכל לשדדם ולהפכם ואין בי כח לעכב אותך מליחרוב ע"כ אעברה נא ואראה כלומר גם אני איניני רוצה אלא לראות את הארץ שזהו מורה שעתיד ליחרב לאחר זמן ומדוייק היטב מילת ואראה ויתעבר ה' בי למענכם כלומר מחמת חטאותיכם שגרמו שהוצרך ליחרב ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי אמת שמחמת השבעת שרים שלמעלה אין בידך כח לעכוב אותי אבל מחמת טעם אחר אתה תעכב אותי וזהו רב לך כפי' המדרש שאתה בעל תפלה ואני רוצה שאל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה כלומר להתפלל על חורבן הבית כדי שלא יאמרו הרב כמה קשה וע"כ אולי אם תתפלל אעפ"כ צריך אני לקבל תפלתך ונמצא שאני מעוכב מלחרוב וכבר גזרתי שיחרוב לכן לא תוכל ליכנס ותמות עכשיו במדבר כי כך משפטי ודיני ועי"ז ג"כ מבואר ויתעבר ה' בי למענכם:

63ובאופן זה מיושב הירושלמי שחולק על ש"ס דילן תענית ך"ט ע"ב פריך הש"ס על מתני' דקתני בשבעה עשר הובקעה העיר והכתיב בחודש הרביעי בתשעה לחודש ותבקע העיר אמר רבא לא קשי' כאן בראשונה וכאן באחרונה ובירושלמי יש שגם בראשונה הובקעה בי"ז ומחמת צרות שכחו וזה דבר קשה הוא להבין לומר על נבואת ירמיהו שנכתבה ברוח הקודש שהובקע העיר בט' שהי' בי"ז ונשתכח וי"ל עפ"י המדרש שפירשנו למעלה חלל ממלכה ושריה שזהו קאי על ששידד מזלות השמים שלא יוכלו להשביעם וידוע היא שמי שרוצה להשביע השר הממונה ע"כ צריך שידע כל מזל המשמש ליום שמיוחד לו כי כל יום ישמש מזל אחר וכן בכל שבת ושבת ובכל חודש וכל שעה ביום משתנה ממזל זה למזל אחר וכן צריך בעל השבעה לידע בדקדוק היטב כדי שיוכל לעשות חפצו בהשבעתו ובזה יש שני דרכים או שנאמר ע"י היפוך המזלות אירע שהמזל שהיה ראוי' להיות בי"ז לחודש אשר הי' ראוי' ליחרב הבית על ידו אירע לשמש ביום ט' לחודש (וזה מבואר היטב כשאנו מונין סדר הילוך המזלות וחילופם בכל שבוע) ולכן נחרב ביום ט' לחודש או שנאמר בהיפוך שמזל של יום ט' לחודש הי' גורם והי' ראוי' שיתחרב ביום ט' לחודש ומחמת שידוד המערכת שמים שימש מזל זה ביום י"ז לחודש ולכן נחרב בשבע עשר לכן סובר הירושלמי מן הסתם הי' החורבן ראשון בשבע עשר כמו האחרון והכתוב קוראו תשע לחודש דהיינו שמזלו של תשע שמש ביום החורבן כדרך המקרא לרמז על אורות העליונות ולא על הזמן המוגבל אצל בני אדם וזהו שאמר מפני הצרות טעו בחשבון דהיינו הצרות שלא ידעו אז שימוש והילוך המזלות אבל בש"ס דילן ס"ל אדרבא מדחזינן שהחורבן שני נעשה ביום י"ז לחודש ובבית שני לא הוצרך הקב"ה לשדד המערכה שמע מינה שמזל יום שבע עשר גרם החורבן ומגלגלין חובה ליום חוב ע"כ חורבן הראשון מכח שידוד המערכת ביום תשעה לחודש הי' המזל שהי' ראוי להיום בי"ז:

64איתא במדרש כשזוכין הי' מונים לבנינו של המקדש כמו שנאמר בשלמה וכשאין אתם זוכין אתם מונין לחורבנו ולכאורה מה לנו לחוש על מנינו הוי לי' למימר כשזוכין הוא בנוי וכשאין אתם זוכין הוא חרוב ונ"ל דמצינו במקרא המונה במספר צבאם וכן מונה מספר לכוכבים והפרש הענין בין מנין למספר הוא כך מנין שייך על מספר כללי כמו שאדם מונה כך וכך מטבעות יש לי בכיסי אבל אינו חושב הפרטי כמה חשיבות של המטבעות עולה שוויים לסך אלף ולפעמים אינו חושב הכללי לידע כמה מטבעות הם ולפעמים חושב שתי החשבונות הכללי ופרטי לכן אצל הכוכבים ידוע שכוכב א' גדול לפעמים יותר מן כמה אלפי' כוכבים קטנים ע"כ הקב"ה כשחושב חשבון הכוכבים הוא מונה תחילה במנין הכללי כמה הם ואח"כ המספר הפרטי שלכל א' וא' וצירופי החשבונות שעולה בכוכבים ולכלם בשם יקרא:

65ועד"ז יש לפרש מי מנה עפר יעקב דהיינו המנין הכללי של ישראל ומספר את רובע ישראל הנה מלת מספר קאי אחשבון הפרטי כי לפעמים אדם א' חשוב לכמה נפשות כמו אבישי בן צרוי' שהי' אדם א' והכתוב מונה אותו לשלשים ושש כנגד רובן של סנהדרין ומה שאמר רובע ישראל כבר פירש מו"ר ס' הפלא"ה ז"ל דהיינו מה שאמר חד מינייהו כתרי מינן וכי אתינן להתם אז חד מינן כתרי מינייהו נמצא שאדם א' הוא ארבעה כשנכנס מחוצה לארץ לא"י:

66וכמו כן נמצא בשנים ובימים לפעמים זמן אחד שקול נגד זמנים הרבה כמו גבי מרגלים שחישב להם הקב"ה יום א' לשנה תמימה וכמו כן מצינו ג"כ במס' חגיגה כל העוסק בתורה יום א' מעלה עליו הכתוב כאילו עסק שנה כולו ואפשר לומר שזהו הפחות שבפחות אבל באמת מדה טובה מרובה יותר ממדת פורענות חמש מאות ונחשב יום א' במצוה לחמש מאות שנים וזהו כוונת הפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השמים על הארץ שזהו מהלך חמש מאות שנה כך יתרבו ימיכם דהיינו שתחשב לכם יום א' לחשבון ה' מאות ולכן אמר בפ' ואתחנן ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כי מצינו במס' חגיגה שבת קול השיבה מן השמים לאותו רשע שאמר אעלה על במתי עב מן הארץ עד השמים מהלך ה' מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע רגלי החיות כנגד כולן וחושב והולך שם כמה וכמה מדרגות עד כסא הכבוד והנה בני ישראל אם הם עוסקין בתורה ומצות הם למעלה על כולם נמצא שיום אחד שלהם בדבוקם להקב"ה עולה על כל חיים שיש בכל עולמות והנה בזמן שהיו ישראל בונין המקדש אם היו תמיד בסיגנון א' כולם צדיקים נמצא שהיו כל השנים כולם שוות במנין הכללים אבל לומר המספר הפרטי של שנים הללו אי איפשר לחשוב ולמנות מחמת שיום אחד לבדו עולה ג"כ למספר רב מאוד ואין מדריגתם בעבודת השי"ת תמיד שוה אבל אם לא הלכו תמיד בדרכי ה' לאו כולם שוין ואנו צריכי' לחשב הפסד כנגד שכר ואפ"ה אי איפשר לחשב מספר הפרטי אלא ענין השנים הכללי וגם בחורבן הבית נאמר כן אם היו ישראל תמיד במדרגה אחד כמו שהיו ישראל אז בשעת החורבן היה אפשר לחשוב חשבון מספר הפרטי שכל שנה ושנה אבל עכשיו בעו"ה אין לך שנה שאין קללותה יותר מרובה מחברתה ועולה מספר הפרטי של שנה אחד לשנים מרובות ובפרט לפי מה דאיתא במדרש שישראל א' נחשב לאלף ויותר אנו בצרות בין פושעי אומתנו מן גלות אשר אנו גולין בין האומות כי אדרבא מלכי האומות הם עומדים לנו ומונים אותנו יותר בני אומתינו שכמעט ששונאים אותנו ורוצים לעקור עיקר תורתנו הקדושה ונחשב לנו גלות יום א' לאלף ימים א"כ איה הסופר אשר יוכל לימנות מספר הפרטי של גלות המר אשר הוא עכשיו אלף ושבעה מאות וחמשים ושלשה שנים כמעט שגלות שנה א' כנגד שנה שעברה היא לבדה עולה לחשבון שנים כולם הנ"ל לכן א"א לפרש מספר השנים אלא מנינם ומדוקדק לשון המדרש הנ"ל כשאתם זוכין אתם מונים לבנינו דהיינו שיום א' ושנה א' עולה למספר שנים מרובים כמבואר למעלה ומי הוא אשר יוכל לאמור חשבון הפרטי של שנות בנין המקדש אלא מנין הכללי אפשר לימנות אבל בשעת החורבן הוא ג"כ בהיפוך שאי אפשר לחשוב מספר הפרטי מחמת שאין אתם זוכין בגלות ועי"ז קללת שנה מרובה מחברתה ואין חשבון למספר הפרטי לכן אתם צריכי' ג"כ לימנות רק מנין הכללי אבל אם אתם זוכי' הייתם בגלות היה אפשר לכם לחשוב מספר הפרטי:

67ובאופן הנ"ל יבואר מה דאיתא בשבת אמר ר' יהושע בן לוי משום ב"ק כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרתי אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך ולכאורה יש לדקדק מה פשיטא לי' יותר שספר הקב"ה טלטולו מן שימות דמעות בנאוד וגם סיפי' דקרא אז ישיבו אויבי אחור ביום אקרא זה ידעתי כי אלקי' לי כמעט שאין לו המשך למקרא שלפניו ונ"ל ע"פ מה דאיתא במס' מ"ק שכל הבוכה ומתאבל על מיתת אדם כשר מוחלין לו כל עוונותיו מפני כבוד שעשה לו ולהבין זה הוא כי לכאורה מפני מה יבכה אדם על מיתת אדם כשר כי זה כל האדם מוכן לכך ומה כבוד עושה לו בהספדו מאחר שכבר מת אבל באמת עיקר בכיה היא על איבוד התורה שנאבד הרועה אשר השקה העדרים במימיו וזהו כבוד השכינה שיצטער האדם באיבוד התורה והנה בודאי אין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא כי לפעמים אדם נהנה בדיבור קל ובשיחה קלה ועל כל אלה יביא אלקים במשפט וזה מטבעת האדם כפי דרכו ובריאותו מגשמי אדמה להנות בעה"ז ולכן בא לפעמים לידי חטא ע"י אבל זה דבר גדול הוא חוץ מדרכי טבע העה"ז שאדם יצער עצמו בלי שיגיע לו שום היזק בגופו ובממונו רק לכבוד השכינה לכן בודאי עולה צער של דמעה א' יותר מהנאה של כמה עבירות ולכן אמרו שמוחלין לו כל עוונותיו מחמת כבוד שעשה לו שבודאי לא ישתייר לו שום עבירה ואדרבה הקב"ה סופרן דהיינו לשון מספר ולא לשון מנין כללי אלא מספר הפרטי שהקב"ה סופר צער הפרטי של כל דמעה ודמעה ועולה בכמה מדרגות יותר ויותר על העבירות שעשה ומחשב הקב"ה חשבון דמעות הנשארין לאחר החשבון הנ"ל ומניחן בבית גנזיו וצדקו שני המאמרים יחדיו שמוחלין לו וגם מונחין בבית גנזו אך לפ"ז יקשה קושי' עצומה דמצינו שהקב"ה הי' כותב בתורה מסעות של ישראל ופירש"י משל לאדם שמהלך עם בנו בחזירתו אמר כאן הקרנו וכאן חשת בראשך ובאמת עיקר כוונת הפסוק להזכירם החטאים שעברו כמו שהזכיר משה בדברים ברמז כלומר כאן חטאתם ובא תבערה וקברות התאוה וכן כל המסעות להזכירם החטאים שיש להקב"ה עליהם וקשה ע"ז הלא כתי' מקרא מפורש במיתתו של אהרן ויבכו אותו כל בית ישראל וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו כל עוונותיו והקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו ולא הי' ראוי' שנשתאר להם שום חטא לאחר מיתתו של אהרן ולמה הזכיר הכתוב המסעות לרמזם על חטאיהם וליישב זה אנו צריכי' לומר בודאי אם הקב"ה עושה חשבון בדמעות הללו ומוחל ע"י מקצתם העבירות שעברו ומקצתם הנשארים מונחים בבית גנזיו אבל הקב"ה הוצרך אז לגנוז כל הדמעות באוצרו הטוב כדי שיעמוד לנו זכות אהרן אח"כ לצאת מן הגלות ולחזור ולבנות בהמ"ק במהרה בימינו כמו שהובא במדרש שבכל ט' באב נולד משיח ולכן מת אהרן בר"ח אב שהוא אב לבהמ"ק ונרמז ג"כ בתורה בעשיי' הבגדי' ובתרומה גדולה אצל אהרן תחיית המתים כמו שאמרו וכי אהרן לעולם קיים ויעמוד לנו מיתתו לכפר על חורבנו כמו שמת משה ביום ז' אדר לכפר על גזירת המן באדר ונשארים כל הדמעות קיימים לעולמים ולכן לא נמחל ע"י הספדו עוונותיהם שעשו ולכך הזכיר הקב"ה את מסעיהם לרמזם על חטאם וזה שאמר דוד המלך ע"ה נודי ספרת אתה דהיינו שכתבת בתורתך טילטול מסעות כדי להזכיר את חטאי' שימה דמעתי בנאדך היינו שע"כ גנזת את דמעתי כולם שבכיתי בהספדו של אהרן בנאדך ולא חשבת שום חשבון הלא בספרתיך כלומר כבר ידעתי שאתה סופר אותם במספר הפרטי והיה ראוי' שתמחול לי על עוונותי ע"י מקצתם ולמה אצרת כולם אע"כ עי"ז ישובו אויבי אחור ביום אקרא כלומר שגנזת כולם ליום המוכן לך שאקרא וישובו אחור כל אויבי לבנות עוד בית מקדשי ואז יעמוד לנו זכותו של אהרן ולכן זה ידעתי כי אלקים לי שמוכן לי זכות בבית גנזיו לגאלנו במהרה בימינו א"ס:

68דרוש לז' אב שנת תקצ"ו לפ"ק

69ויהי בארבע' שנה בעשתי עשר חדש בא' לחדש דבר משה אל כל ישראל כאשר צוה ה' אותו אליהם וחזר ואמר אחרי הכותו את סיחון וגו' שהי' בימי תשרי הואיל משה באר וגם יל"ד אח"כ כתי' ואתחנן אל ד' בעת ההיא פירש"י סבר שהותר הנדר וא"כ מ"ט המתין עד אחר שהנחיל הארץ לב"ג וב"ר ולא מיד אחר הכותו והנה יש לחקור לפמ"ש רמב"ן שאלמלא לא תבעו ב"ג וב"ר ארץ סיחון הי' מניחו שמם לגמרי א"כ מה חשב מרע"ה לאיזה ענין הפליא ד' למסור עמון ומואב ביד סיחון כדי לטהרם בסיחון וכמ"ש פרשת דרכי' שזהו פי' הפסוק למכה מלכי' גדולי' לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן כדי שעי"ז נתן ארצם לנחלה לישראל עמו ולפי הנ"ל שסבור מרע"ה להניח ארץ שממה א"כ לאיזה ענין הפיל עמון ומואב לפניהם ואם אולי י"ל כדי להעביר ישראל את הירדן דרך ארצו מ"מ קשה הא כי ד' הקשה לבבו למען תתו בידך ומה תועלת בקשיות לבו לתתו בידינו אם לא ננחל ארצו, אמנם מורי בהפלאה כ' דמרע"ה ביאר התורה בארץ סיחון משום דהו"ל אוירא דא"י מחכים ותורתו מצלחת והא"ש בעה"י דחשב מרע"ה יען כי הוא לא יעבור הירדן וטרם סילוקו ראוי ומחויב להוכיח ישראל ולשנות ולבאר התורה ורצה הקב"ה שיהי' זה בא"י באויר המחכים ע"כ הכה סיחון לפניהם ומשו"ה אחר שהכה סיחון לפניהם לא סבור שהותר הנדר אדרבא ראה שנתחזקה הגזירה שאלו הי' אפשר שיעבור הוא הירדן אין צריך לבאר התורה בארץ סיחון ומ"ט הכה מואב לפני סיחון ומ"ט הקשה לבב סיחון אע"כ הוא לא יעבור ע"כ לא התפלל אז אלא אחר הכותו מיד הואיל משה ורצה מדעת עצמו לבאר התורה כי הבין שהוא רצון הבורא, אך אח"כ כשבאו בגוב"ר ובקשו הארץ וניתנה להם בהסכמת הי"ת אז חשב מרע"ה לעולם הותר הנדר והוא דהקשה לב סיחון זה הי' כדי להנחיל נחלת בגוב"ר ע"כ ואתחנן אל ד' בעת ההיא דייקא אחר חילוק לבגוב"ר כדאמר בסוף פ' דברי' ואז ביטל מרע"ה מחשבתו אשר חשב לבאר התורה כי סבור שע"י תפילתו יעבור ואז אמר לו הקב"ה בר"ח שבט לבאר התורה והיינו ויהי בארבעי' שנה בעשתי עשר חדש בא' לחדש דבר משה אל כל ישראל ככל אשר צוה ד' אותו אליהם כי אז נצטוה עפ"י השם אבל כבר קודם לזה מיד אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי וגו' היינו בתשרי מיד אז טרם אשר צוהו ד' ואז הואיל (כמו ויואל משה) ונתרצה משה מעצמו באר את התורה הזאת:

70ד' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמור רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם הר האמורי וגו' פירש"י רב גדולה עשיתם משכן ארון ומנורה וכו' וצ"ע שזה הי' צריך אלו הי' ישראל מתענגי' בישיבתם שם והקב"ה הסיעם בעל כרחם כמו ויסע משה את ישראל מים סוף אז הי' צריך לפייסם כבר לכם רב עושר וכבוד נראה לבוא לתכלית אבל באמת פירש"י עפ"י ספרי פ' בהעלותך ויסעו מהר ד' כתינוק הבורח מן הספר שהי' שמחים שנפטרו מהר סיני א"כ לאיזה צורך הי' הפיוס הזה רב לכם די לכם גדולה וכבוד פנו וסעו לכם לבסוף אמר מרע"ה ד' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב מה רצה במה שהם היום וד' אלקי אבותיכם יוסף אליכם ככם אלף פעמי' ויברך אתכם כאשר דבר לכם ואז כאשר יברך אתכם איכה אשא אז לבדי, כאלו הי' דואג פן ירבו ח"ו ובמ"ר ג' פתחו באיכה מרע"ה אמר איכה אשא לבדי וישעי' אמר איכה היתה לזונה וירמי' אמר איכה ישבה בדד:

71במד' כשאתם זוכי' אתם מוני' לבנינו וכשאין אתם זוכי' אתם מוני' לחורבנו בעונותינו שרבו היום אנו נכנסים לשנת אלף תשע"ח לכשנכנסו גוים להיכל ונתעללו בו ושרפוהו בט' ונתפזרו בכל עם ולשון ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו ואתה ד' עד מתי עשנת בתפלת עמך ותשקמו בדמעות שלש שמוני מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו כתי' יתומי' היינו ואין אב אמותינו כאלמנות מימינו בכסף שתינו ועצינו במחיר יבואו על צווארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו, אבל יובן כי אם ח"ו היו משערי' שהקב"ה שונא ישראל וגרשום מעל פניו כמ"ש ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ד' אותנו אז לא הי' צער גדול כל כך אחר היאוש אך אנו רואים אהבת ד' את ישראל אהבת עולם מציץ מן החרכים כי מי גדול אשר לו אלקי' קרובי' אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו זוננו ומפרנסינו בגלות הרע והמר הזה ומרפא חולינו אליו ועד"ז נראה לעין כל קרבתינו אליו ובדבר הזה בעו"ה לא יאבה שמוע להרים קרנינו ואנחנו שפלים ונבזי' בין האומות מפוזרי' בארבע כנפות הארץ אין שר ומלך אין תורה ואין מורה כצאן אשר אין להם רועה כתועי' ואין לבקש זה הוא מחלת לב הוא אבינו אוהב אותנו ועומד ומשגיח עלינו רק בדבר הזה סתום תפלות והיינו אמותינו רק כאלמנו' ולא אלמנה ממש שהרי מימינו בכסף שתינו ואין מחסר דבר ועצים במחיר יבואו ואין מחסור כי אבינו חי וקים ומ"מ על צווארנו המה חורבן בתי מקדשות שנקראו צוואריך נרדפנו יגענו בתפלת ובקשות ולא הונח לנו והיינו עשנת בתפלת עמך כידוע כי כ' הריטב"א במס' תעני' כי עולם נקרא עש"ן על שם דתני בס' יצירה דהעה"ז נכלל בע'ולם ש'נה נ'פש ר"ת עשן והיינו המקום והזמן ונפשות בעלי חיים ועל כל אלה תפעל תפלתינו וד' שומע ומקשיב והיינו עשנת בתפלת עמך ע"י תפלת עמך מרקחם עשן העה"ז והאכלתם לחם דמעה ע"י תפלה מתפרנסי' לחם והשקאת מים וכל צרכיהם אך שמתנו מדון לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו ועד מתי ד':

72נחזור למדר' הנ"ל כשאין אתם זוכי' אתם מוני' לחורבנו מנין זה למה הלא כל מנין הוא לכבוד ותפארת כמו שמקפידי' המלכיו' למנו' לשנות המלכי' בשטרו' כי הוא לכבוד ותפארת, ומה כבוד יש למנות לחורבן והנה כתי' יודע ד' ימי תמימי' ונחלתם לעולם תהי' לא יבושו בימי רעה ובימי רעבון ישבעו, אומר כי גדולה ורב כבוד הוא לנו כי ימי' רבי' לישראל סובלי' בזיון של או"ה מפני קיום מצותי' ותורותי' וסובלי' גלות וצרות ומסתפקי' במעט אשר להם וע"כ יודע ד' לשון אהבה וחבה כמו כי ידעתיו אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו שהוא לשון חבה ואהבה ה"נ יודע ואוהב ד' ימיהם וזמנם של תמימי' עם ד' ונחלתו לעולם תהי' שנוחלי' עה"ב והטעם כי לא יבושו בעת רעה מפני שבני ישראל בשעת רעבון ישבעו ויתענגו במעט שלהם ברעבונם וסובלי' הכל בטוב ע"כ אוהב ויודע ד' ענינו הללו וסופר ומונה אותם כמה מהזמן סובלי' בניו התמימי' כך, ואמנם יש נסיון גדול לעבוד הי"ת מרוב טובה ועושר ולא לבעוט כאשר הי' בימי מלכים הצדיקי' בזמן המקדש כדכתי' בשיר השירים מה יפו פעמיך בנעלי' בת נדיב וכל הענין וע"כ כשאתם זוכי' אתם מונים לבנינו כמה זמן זמני' הייתם עובדי' ד' מרוב טובה ואיזה אומה בעולם שזכתה כמ"ש חז"ל כי אתם המעט השפעת טובה לפרעה אמר מי ד' וכו', אבל כשאינם זוכי' בעו"ה וישמן ישורון ויבעט ולא סבלו נסיון העושר ע"כ הם מוני' לחורבנו וזהו כבודנו שסובלי' נסיון העוני:

73והנה כללא כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימ' מעושר וכל המבטלה מעושר סופו לבטלו מעוני והנה אמת נכון כי ישראל אחר מתן תורה מיד הי' יכולי' ליסע למקומם והקב"ה עיכבם במדבר שממה כל אותן ימים והי' ק' להם שהרי משנסעו שמחו כתינוק הבורח מן הספר מ"מ כל זמן שישבו שם סבלו ולא הרהרו ועשו משכן שולחן מנורה הכל בשמחה גדולה וזהו לסבול סבל העוני כדי שעי"כ יקיים התורה מעושר והיינו דא"ל הקב"ה רב לכם שכר שבת בהר הזה ועשיתם מקדש ומנורה וקימתם מעני מעתה תזכו לקיימה מעשר פנו וסעו לכם ובאו להר האמורי וכו' והנה הקב"ה אמר רב שכר לכם על סבל העוני והנה העוני הזה הוא כשהי' כל א' מהם ככוכבי השמי' וא"כ אם זהו כבלי עוני מה יהי' העושר והיינו דאמר מרע"ה ד' אלקיכם הרבה אתכם פי' אמר רב לכם היינו הרבה אתכם והנכם היום כככבי השמים לרוב וזה נחשב מקיים התורה מעוני וא"כ מה יהי' קיום העשר ע"כ ד' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמי' ואז יברך אתכם כאשר דבר לכם לקיים מעושר ואיכה אשא לבדי גוי קדוש כזה אמנם כשהגיעו לעשר לא עמדו בנסיון כי בנסיון מהעוני עמדו ולא בעושר ע"כ אמר ישעי' איכה היתה לזונה קרי' נאמנה מלאתי משפט כאשר היתה מלאה משפט ויסורי' וכבלי עוני אז צדק ילין בה ועתה שהיא בעושר מרצחי' וכל המבטל מעושר סופו לבטלו מעוני ע"כ אמר ירמי' בעוני איכה ישבה בדד העיר:

74כתי' על זה הי' דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלי' הלכו בו אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור סוף מכות הי' ר"ע מצחק כשהי' שועל יוצא מבית ק"ק כי עתה יש לצפות לנבואת זכרי' והנה בעו"ה כמה שועלי' יוצאי' מבית ק"ק מן אז והלאה ועדיי' לא בא משיח ד' אבל לכאורה נעלם מר"ג ור"י וראב"ע דכשישראל בדיוטי' תחתונה וכשנפלו לא תוסיף לנפול עוד כי כבר היא בדיוטי' תחתונה אז קם בתולת ישראל אך כל זה אי נסתלקה קדושה ושכינת עוזו מהמקום ההוא ושוב יורד מטה מטה עד שלבסוף שועלי' הלכו בו זהו דיוטא תחתונה אז קם בתולת אך הא ר' יהושיע ס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ומקריבי' אעפ"י שאין בית ועדיי' לא זזה שכינה מכותל מערבי ועדיי' הזר הקרב יומת ראו חלול ד' שועלי' הולכי' במקום שהזר הקרב יומת על זה בכו שהרי עדיי' אנו בדיוטא תחתונה דהרי השכינה שם אלא שגרמנו חלול ד' ששועלי' הולכי' בו אך ר"ע הוכיח מקראי דאוריי' וזכרי' שע"כ צ"ל לא קידשה לע"ל והכי קיי"ל במקדש ראשון בטלה קדושה וניחמם בזה אבל באמת לא הועיל כי הם הי' בחורבן שני וקיי"ל קדושה שני' לא בטלה והזר הקרב גם עתה יומת ושכינה בכותל מערבי ואפ"ה שועלי' הולכי' א"כ יש לבכות והיינו על זה הי' דוה לבנו ולכאורה עי"ז יש לתלות עינינו לנבואת זכרי' ואמר לא כן אלא על אלה חשכו עינינו מבלי לצפות לנבואת זכרי' ומפרש על זה הי' דוה לבנו היינו על הר ציון ששמם שועלי' הלכו בו ועל אלה חשכו עינינו שהרי אתה ד' לעולם תשב וכסאך לדור ודור וקדושה לא בטלה ושכינה שורה שם:

75כתי' מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלי' מה אנחמך בתולת בת ציון וגו' נביאיך חזו לך שוא ותפל וגו' ספקו עליך כפים כל עוברי דרך שרקו ויחרקו שן הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש כל הארץ לא אאריך בדקדוקי' עכ"פ יל"ד שקורא כמה פעמי' בת ירושלי' ולא אמר ירושלי' וציון ועוד שיאמרו מה שהיתה כלילת יופי משוש לכל הארץ בב"ק ל"ח ע"א אמר עולא נחמתא דבבל גדופא הוא דאמרו מאי אית לן למיעבד הא אית לה למיעבד עבדי והק' יש"ש אהרי"ף ורמב"ם דלא מייתי הא למילף מיני' דלא שפיר דמי למימר הכי וע"כ כ' דהם דחאו לעולא מהילכתא וע"ש דלא יהיב טעמי' מנ"ל מסברא דנפשין למידחא אמורא מהילכתא הנה אמרי' כדשכיב עולא בח"ל והעלו ארונו לא"י אמרו אנת עולא על אדמה טמאה תמות בתמי' י"ל דוקא עולא לטעמי' דהנה לכאורה אין כאן גדופא דהרי צדיק מושל יראת אלקי' והקב"ה גוזר וצדיק עומד ומתפלל ומבטל ומשה רבינו עמד בפרץ וביטל גזירת הבורא והקב"ה שמח כשמנצחי' אותו כמשחז"ל למנצח מזמור זמרו למלך שמנצחי' אותו ושמח וא"כ כשאירע מילתא ר"ל ולא זכו לנצחו ית' בתפלתם כי לא הגיע זכותם לכך אומרי' בקובלנא מה אית לן למיעבד אי הוה אפשר למיעבד הוינא עבדי' לנצחו ית' בתפלתינו אך אין אתנו מי יעמוד בפרץ כן יש לפרש כוונתם וא"כ מאי גידופא אך עולא דייקא דבבל גידופא דתינח בא"י אשר שם שער השמים וארץ מקודשת ואויר טהור ואנשי' קדושי' אבל בבבל בארץ טמאה אפי' גדול שבגדולי' לא יכול לנצח בתפלתו ע"כ בבלא"י דייקא גידופא הוא, אמנם עולא לגרמי' הוא דס"ל הכי וחלילה לחשוב כן כי כתי' בכל מקום מוקטר מוגש לשמי אלו ת"ח שבבבל שעוסקי' בתורה ואחז"ל ואהי' להם שם למקדש מעט זה בית רבנו שבבבל ור' יוחנן רבו דעולא אמר איכא סבי בבבל תמה והדר אמר כיון דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא דאהני להו א"כ תו ליכא גידופא אך עולא שאמר שהוא' גידופא וחשב בבל אפי' בהמ"ד ובהכ"נ לארץ טמאה ע"כ כשמת אמרו אנת עולא דייקא על אדמה טמאה תמות אבל להילכתא לא קיי"ל כעולא ומשו"ה השמיטה הרי"ף והרמב"ם:

76אך כל אלה בהיות עם ד' אלה על יסודות אמונתם ולא עלו פורצי גדרי' עלינו המיני' והאפיקורסי' המהפכי' דברי אלקי' חיים והנה בית רבינו שבכל מקום שמגדלי' בו תורה הם משחקי' אלומדי תורה ומלמדי' בניהם חכמו' חיצוני' ואומרי' להם נתן ארץ וכל תבונה והנה כתי' איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשפכנה אבני קדש בראש כל חוצות בני ציון היקרי' המסולאי' בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשי ידי יוצר י"ל בהיפך מפירושו הפשוט ידוע מאמרו של ריב"ח כולי עלמא רמו חמרא במאני דפחרי וכו' פי' היין שבכלי זהב מתחמץ ושבכלי חרס מתקיים ע"כ החכמה נפלאה היא נמצא בבחורי חמד ולא בלובשי מלבושי נכר ומגלחי פיאות שהם קיתון של זהב וחכמה אין בהם כ"א חומץ יין ואמר איכה יועם נתחשך החמה היא הזהב ישנא כתם הטוב הוא הלבנה כבר בארתי זה במק"א ואמר תשתפכנה אבני קודש התלמידי' החשובי' קדושי' עליוני' תשפכנה בראש כל חוצות ללעג וקלס ובני ציון הם הריקים פוחזי' המצויני' במלבושי' שאינם בני תורה היקרי' כי הקדושי' הם הקלים קל כנשר ורץ כצבי והם בהיפוך יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט כי הוא כבד ויקר לישא ולסבול והם היקרי' ומסולאי' בפז נבלי זהב שתוכם מחמיץ היין הם נחשבו לאנשי עה"ז כנבלי חרש שתוכם יין הישן שדעת זקני' נוחה הימנו ושהוא מעשי ידי יוצר בראשית והנה על בתי מדרשות של בבל הללו יאמר בית רבינו של בבל הוא מקדש מעט ואם בתי כנסיות בית תפלה אשר במקום קרבן תמיד הם החדשות המקפידי' לעשות דוקא ככל הגוים ולשורר כמותם ולא לדמותו ח"ו למנהגי ישראל כלל לא בתמונת בנין לא בתמונת מעמדם ונוסחאו' תפלתם ושם עומד נביא פרידיגר ודורש הכזה יאמר שהוא במקום ירושלי' ובהמ"ק והיינו דקאמר הנביא מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלי' הקטנה המה ב"כ ובהמ"ד המה בתי ירושלי' הגדולה מה אנחמך בת ציון בהמ"ד בת של ציון הגדולה הלא נביאך חזו לך שוא ותפל המה הדרשני' שבך ולא גלו על עונך אדרבא המה המחריבי' המה הפורצי' ספקו כפים עליך כל עוברי דרך ואומרי' הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי לא שהיא עצמה כלילת יופי ממש אלא ר"ל את תהי במקום כלילת יופי משוש כל הארץ שיאמרו עליך שהקב"ה שורה בתוכך אתמהא:

77כתי' השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כתי' עיני דאבה מיני עוני שטחתי עליך כפי הלמתים תעשה פלא אם רפאי' יקומו יודוך סלה היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשי':

78והנה אחז"ל יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה דכתי' ושכורת ולא מיין הו"לל טפי כי בעוה"ר נחשבנו כמיתי עולם כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה ובושתינו וצרתינו ושפלתינו בין או"ה הריני חשובי' כמתי' שהרי על כן הולכי' על הקברי' בט"ב ואם תפלת שכור אינה נחשבת איך יחשב תפלת מתים אשר אין להם מחשבה ולא דיעה מיושבת ובהכ"נ שמתכנסי' כקבר יחשב מקום כנוס המת כי כן כתי' בפתחי קברותיכם עמי ואם בזכות התורה ניצול ובהמ"ד בית רבנו שבבבל הלא במחשכי' הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי שהוא במחשכי' ומכ"ש פלפול שלנו בעו"ה והשכחה מצוי כאצבע בבירא לשכחה ואין כאן לא גמ' ולא סברא והיינו עיני דאבה מיני עוני שטחתי עליך כפי הלמתי' תעשה פלא אנחנו חשובי' כמתים תעשה עמנו פלא בזכות התפלה ובהכ"נ הלא אם רפאי' יקומו יודוך סלה שיכור וגרוע משיכור יודך הלא תפלתו תועבה היסופר בקבר חסדך הוא בהכ"נ מקום אסיפת הדומי' למתים ומכ"ש אמונתך באבדון המה בתי כנסיות הנ"ל, ואם בזכות התורה היודע בחשך בבלי פלאך צדקתך בארץ נשי' שכחה ששוכחי' מה שלומדי', ובכל זאת אני ד' אליך שועתי ובבקר תפלתי תקדמך לשוב בתשובה כי ישראל בעו"ה יש בהם חטא חלול ד' עם ד' אלה ומארצו יצאו וחלול ד' אינה מתכפר אלא במיתה ובזה שאנו בין האומות כמתים נתכפר זה והיינו דקאמר השיבנו ד' אליך ונשובה ועי"ז חדש ימינו כקדם פי' שימים שהי' מלאים עון ועברו וחלפו יתעוררו ויעשו זכיות ויחודשו ימות עולם כקדם ויעברו לפנינו אך מה נעשו לחלול ד' שאינו מתכפר בתשובה בלי מיתה אמנם ואתם הדבקי' בד' אלקיכם חיים כלכם היום כי מה שהדבקי' נחשבי' כמתי' ועזה כמות אהבה יתכפר ואחז"ל כי טוב מאוד זה המות ע"כ אמר כי אם מאוס מאסתנו בעיני או"ה בזה קצפת עלינו עד מאוד עד מות ועי"ז יחיינו מיומי' השיבנו ד' אליך ונשיבה חדש ימינו כקדם וימים הראשוני' יעלו ויצמחו מהעפר לחיים בירושלי' אמן:

79משאכם וריבכם י"ל משאכם מלשון מתנה וישא משאת מאת פניו ע"ד ישמח משה במתנת חלקו דהיינו שניתן לו מתנה כל ס' רבוא כתרי' שהתנצלו עדים מהר חורב ומזה קרן עור פני משה כחמה שלע"ל ולא יכלו לגשת אליו והנה מ"מ נשארו ישראל כככבי' אחר שנוצל עדים ואם הקב"ה יוסף עליהם בכמותם אלף פעמי' ושוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם בכתרי' לכל א' ואחד והם לא יניחו דרכם בטורח וריב וינצל עדים ויותן למשה זה לא יכול לסבול כי רב והרבה שמן מכבה נר ע"כ לא אוכל לשאת לבדי משאכם היינו מתנת חלק הנ"ל עכ"פ מבואר מזה ע"י קלקולם תקנו אחרי' להוסיף למרע"ה ולדייני' שהוסיף עליו לישא במשאם ומתנתם הנ"ל אך בימי ישעי' נתקלקלו יותר עד שקלקולם לא הוסיפו חיות ואור לאחרי' אלא ועתה מרצחי' ממיתים אחרי' ולא מחי' אותם ומ"מ לא הוסיפו קדושתם אל הטומאה אך בימי ירמי' החיו את הגוים ומה שהרבה ה' אותם כככבי' עכשיו רבתי בגוים אותו ריבוי המשיכו לקליפה ולאו"ה והיינו ג' פתחו באיכה:

80רבי בקש לעקור ט"ב ומסיק ט"ב שחל בשבת ואמר כיון שנדחה ידחה ולא הודו לו כי בש"ע איתא בשבת שחל ט"ב אין משנין ללבוש בגדי שבת ודברי' שבצנע' נוהג' אך האר"י ז"ל לא הראה שום אבילות כלל ונ"ל האר"י וכדומה לו אשר מפורסם רוב צערם וכאבם על גלות השכינה וחורבן בהמ"ק א"כ צדקת וחסידו' הוא לו כי כל כך חשוב אצלם מצות עונג וכבוד שבת שמשכח ממנו רוב צערו אמנם רוב בני אדם צריכי' להראות בהיפוך שמצטערי' על חורבן בהמ"ק עד שמניח עונג שבת בשבילו ע"כ מתעני' ביום א' אחר ט"ב שחל בשבת כמו תעני' לתעניתו על שהראה אבילות בשבת אך רבנו הקדוש שהי' כמו שכתבתי לעיל שעונג שבת השכיחו רוב צער שהי' לו על הגלות א"כ כיון שנדחה ידחה לא בעי למיתב תענית לתעניתו והנה כל המענג שבת נותני' לו נחלה בלי מצרי' לימות המשיח וא"כ ממילא יעקר ט"ב לגמרי (ע"י עונג שבת) והיינו ביקש לעקור ט"ב ע"ד מליצה:

81תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחותי ולבי דוי כי הק' מ"ט יענשו או"ה והם שלוחי מדה"ד שגזר עליהם בחטאינו ותי' רמב"ן אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה ועוד אין כוונתם לעשות רצון ד' באשר עברנו על מצותיו אלא אדרבא בשנאתם את דתי ד ולפ"ז לא יענשו אלא התוספת מה שמוסיפי' יותר מן הנגזר אמנם גם על הנגזר יענשו על מחשבתם הרעה אבל לא על המעשה בפועל כי בזה עשו שליחות ד' ואך קיי"ל במס' מעילה ומס' כתובו' שליח שהוסיף ע"ד בעה"ב עקר שליחותו לגמרי ואינו שליח בעה"ב אפי' שעשה כאשר ציוה מ"מ כיון שהוסיף נעקר הכל וא"כ ה"נ או"ה שהוסיפו על גזירת הקב"ה א"כ בטל שליחותי' וחייבי' על כל מעשיהם בפועל והיינו תבוא כל רעתם לפניך הכל אפי' מה שעשו לפי כל פשעי אשר עוללת וגזרת עלי אפ"ה יענשו והטעם כי רבות אנחותי יותר מן המחויב וה"ל מוסיף בשליחו' ונעקר השליחו' לגמרי:

82מס' תעני' בסוף א"ר יוחנן ושלשתן מקרא א' דרשו מ"ד מר"ח עד התעני' דריש חגה פירש"י ור"ח איקרי מועד כדלעיל ר"ל לעיל אמרי' קרא עלי מועד לשבור בחורי היינו ר"ח תמוז דהאי שתא מליוהו מלי', וזה קצת קשה אי ס"ד חגה היינו ר"ח מנ"ל עד התעני' הלא למ"ד חדשה לא אמרי' מר"ח עד התעני':

83ולולי דבריו ז"ל הייתי אומר ר' יוחנן מפרש קרא עלי מועד אט"ב עצמו לא אר"ח תמוז וט"ב עצמו קרא חגה ולטעמי' אזל דהא איהו אמר אי הוינא התם הוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ולפע"ד הא דאי' בירושלמי מס' ר"ה דר' יוחנן הי' מתפלל בט"ב כ"ד ברכות כמו בתעני' ציבור דמספקא לי' אי הוה משום אבילות או משום תעני' ציבור היינו לטעמי' דזמן אבילו' הוא ביו"ד אב שרובו של היכל בו נשרף אבל ט' באב תעני' של תשובה הוה ויש להתפלל בו כ"ד ברכו', וא"כ לר' יוחנן הא דכתי' במרגלי' ויבכו העם בלילה הוא שקבעו בכי לדורו' לא הי' בליל ט"ב אלא בליל יו"ד אב וחזרו המרגלי' ביום ט"ב לא בערב ט"ב וא"כ לא עברוהו לתמוז דהאי שתא וא"כ קרא עלי מועד לא קאי על ר"ח תמוז אלא איום החורבן עצמו:

84ונלע"ד לבאר לדידן דקיי"ל בט"ב עבדי' אבל ומועד קאי על ר"ח תמוז דמליוהו מלי' לענין מה נפקא מיני' לענין שברת בחורי' הא אי לא מלי' ביוד אב יתקיים מה שאירע בט"ב וי"ל הנה המלאך מתאבק עם יעקב בלילה הוא הס"ם אשר בעלות השחר בט"ב הגיע זמנו של ס"ם לומר שירה על תקיעת כף יעקב ויעקב ברח מלבן ער"ח אב ואחר ז' ימים השיגו לבן הוא ו' אב ובלילה נגהי ז' אב בא מלאך אל לבן בחלום וביום ז' אב כרתו ברית יעקב עם לבן זע"ז ונענש יעקב כמ"ש רמב"ן פ' וישלח שמשום זה וירא ויצר לו על שכרת ברית עם לבן ובו ביום ז' אב גרם יעקב שנכתבו בתורה ב' תיבות ארמית יגר שהדותא והכניס קצת קליפה לקדושה ע"כ בו נכנסו גוים להיכל הקליפה למקום קדוש וישכם בבקר ח' אב ושלח מלאכי' וירא ויצר וילן שם בליל ט' באב ויתאבק עם המלאך וביום ט' באב השתחוה ז' השתחואות לעשו ושוב נשקו והשלים עמו תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום, ואותו יום ט' באב יען הוא יום תקיעת ירך יעקב ע"כ הצליח מעשה שטן ששמעו אל המרגלים והתלונו ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרי' והיות יום שליטת מדה"ד שהגיע זמנו של סם לשירה ע"כ חרה אף ד' ויקצוף וישבע, אבל ביום המחרת פסק כחו של ס"ם ע"כ בכו ונתחרטו ואמרו נעלה ונלחמה אך הי' גזר דין שעמו שבועה ולא נקרע, ואך כל זה הואיל דמליוהו לתמוז ואלו לא מליוהו ואז הי' חזרת מרגלי' ביוד אב לא הי' כח ביצה"ר לפתות ישראל לומר נתנה ראש ולא כח במדה"ד לקצוף על ישראל לישבע אם יראה איש באנשי' רק יבואו לארץ ישראל:

85קצת מחי' דרוש הספד יום ה' וי"ו אב תקס"א לפ"ק על הגאון מהר"י זצ"ל אבד"ק פוזנא.

86ה' אלקינו דיבר אלינו בחרב לאמר פי' הקב"ה דבר אלינו וכה אמר בחורב לאער בשעת החורבן יאמר לכם רב לכם שבת בהר הזה פי' אין לכם שום מעלה נוספת כי קלקלתם מעשיכם ולא נותר לכם כ"א שבת בהר הזה שזכיתם לישב בהר בית ה' ע"כ פנו וסעו לכם מהר ה' ובאו הר האמורי הוא הר שעיר כפירש"י ז"ל פ' ויחי על פסוק אשר לקחתי מיד האמורי שקאי על עשיו ע"ש וה"נ ואמר בערבה בהר ובשפלה כי הערבה הלא היא מרמזת על אנשים אשר אין בהם לא ריח ולא טעם והוא אשר נאמר בהם אין בידינו לא משלות הרשעי' ואף לא מיסורי הצדיקים וזהו שאמר שנהי' כערבה הן בשפלה הן בהר הן בנגב הן בחוף הים בכל אלו המדריגות אשר נהי' הכל יהי' נחשב לערבה בלי טעם וריח ומסיים עד הנהר הגדול נהר פרת פי' כי זה לבד נשאר לנו ארבע אמות של הלכה מי התורה שהוא הנהר הגדול נהר פרת שמימיו פרים ורבים כי זה לבד נשאר לנו דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו אך כ"ז אי נשמע לקולם אמנם ע"ז אמר מרע"ה אביהן של כל חכמי הדורות כולם ואומר אליכם בעת ההיא היינו עקבות משיחא דבי' עסקינן דחוצפא יסגי אז הת"ח צווחו כי כרוכי' לא אוכל לבדי שאת אתכם וממש מהנמנע שתחי' בהנותר דהיינו נהר פרת כי לא התורה מונחת בקרן זויות ואין שומע לקול חכמים, ואמר ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב כי בהיות ברכה מרובה בישראל לא יתוארו ברוב כי עם לבדד ישכון בטח בדד עין יעקב כי עשו אמר יש לי רב משא"כ יעקב אמר יש לי כל ולא רב כי הרב הוא החילוק והפירוד אמנם בגלות המר הזה בעו"ה שנתגרשנו מעל שולחן אבינו שבשמים האחד המיוחד וכל עוד שאנחנו דבקים בחכמי תורתו עדיין האחדות דבוק בנו אך כשח"ו אנו ממאנים שמוע בקולם הרי נפלנו ברשת הריבוי וזהו ה' אלקיכם הרבה אתכם בעו"ה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב שהם בבחי' ריבוי לכל אומה שר וכוכב א':

87והיינו דקאמר ירמי' ע"ה איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה פי' ב' מיני בדד יש א' בהתאחדם יחד שבטי ישראל ואז ויהי בישורון מלך פי' יש ביניהם ת"ח המנהיגם ואינם בבחי' רוב כלל או שהם בבחי' רוב ואפי"ה הם בדד היינו לרעה ר"ל בדד מת"ח ומלכם אין עמם ואז נשארה אמם כנ"י בדד מבעלה וזהו איכה ישבה בדד העיר רבתי עם איך יצויר עיר שהיא רבתי עם תהי' בדד באיזה אופן יצויר שתהי' עתה רבתי עם ומ"מ היא בדד ואמר היתה כאלמנה מבלי בעל ות"ח כאשר היום בעו"ה אחר אשר הוצללנו בצל דוכית הגלות ונשאנו עול האומות והארכנו ימים בגולה עוד זאת מפני הרעה נאסף הצדיק ה"ה חכם וגדול בישראל גאון יעקב הרב מו"ה יוסף יאסקי זצ"ל אב"ד ור"מ בק"ק פוזנא אשר מכבודו האירה ארץ פולין גדול ואך הוא לן בעומקה של הלכה ותפס ישיבה והרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה וכעת נאסף אל עמו והשאיר הארץ שממה, והנה אמר מרע"ה ה' אלקי אבתיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמי' ויברך אתכם כאשר דבר לכם כי אלף נכנסים לבית הספר יוצאי' מאה וממאה עשרה ומעשרה אחד כידוע במדרש והנה ששים רבוא אותיות לתורה כמספר בנ"י ואי זכו כולם לדבר עם הקב"ה פה אל פה כמו מרע"ה הי' טוב ולא נכנסו מעולם בגדר הריבוי ונשארנו בדד לעולם אמנם להיות מרע"ה עומד בין ה' ובינינו בעת ההיא ע"כ נכנסו בגדר הרב אמנם לכשיהיו אי"ה אלף פעמים ס' רבוא באופן שיהי' אלף בעולם העשיה ומאה בעולם היצירה וי' פעמים ס' רבוא בעולם הבריאה וס' רבוא בעולם האצילות אז יושלמו כל אותיות התורה ויזכו לחזות בנועם ה' ותו לא יהי' שום פירוד ע"כ אמרו ה' יוסף עליכם אלף פעמים ששים רבוא כי זו משלי פי' מה שמשיג אתכם הריבוי זו משלי מפני שהייתי עומד בין ה' וביניכם אמנם לכשתהיו אלף פעמים ככה אזי יברך אתכם כאשר דבר לכם פא"פ ממש ואז תחזור האחדות למקומו ממש בבי"א:

88אחכז"ל ג' פתחו באיכה והכוונה בקיצור כי מרע"ה ראה בגדולתם וראה בהם פחת קטן שהם טרחנים אמר איכה אשא לבדי וכו' שגם שהם כולם מתאימות ושכלה אין בהם מ"מ לא יוכל לתקן מום קטן הזה שהם טרחנים וסרבנים וישעי' אמר בהיפוך כמתמיה איך הי' מרע"ה יכול לתקן עם כבד כזה שאנו רואין אחר שהעיר מלאה צדק ומשפט ובכ"ז הם מרצחים ומרע"ה הסיעם ממצרים ואין להם שוטר ומושל אז ולא דעת ותבונה ועשאם ותקנם כ"כ עד שנעשית קרי' נאמנה וזונה משפעתה לכל העולם כי זונה מלשון זן ומפרנס כי היא היתה מטרפולין והיינו איכה היתה לזונה קריה נאמנה איך עצר מרע"ה כח לתקן זה הלא אנו רואין עתה שהיא מלאת צדק ומשפט ואפ"ה עמה מרצחים ואינם שומעין לקול מורים וירמי' נמי כה"ג אמר אחר שאני רואה טבע העם להיות רבת עם ולא אחדות ביניהם כלל איכה עשאום מרע"ה בבחינת בדד שאמר וישכון ישראל בטח בדד איכה ישבה לשעבר בדד מי שהוא רבתי עם בטבעו אמנם סיים בזה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס כלו' כי גם מעיקרא לא הי' אלא ע"ד נשאתני ותשליכני כל הגדולה מעיקרא היתה ע"מ להשפילני בסוף איגרא רמא לבירא עמיקתא ואמר ז"ל ע"ד קובלנא וקינה וקרוב לזה פירשנו מאמר מזמור ה' יענך ביום צרה עד גמירא:

89וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבואו שמה ולהם אתננה והם יירשוה, יראה מ"ש ולהם אתננה שתלה הנתינה בו ית' וחזר ואמר והם יירשוה שתלה הירושה בם ובזכות עצמם היינו משום שנכנסו לא"י אז בזכות שמלו עצמם כפירש"י ז"ל ביהושע על פסוק וזה הדבר אשר מל, וירשוהו גם בזכות עצמם אמנם הקב"ה הוא הגורם לזה שע"י שנתנדו דור המדבר עתה ולא נשב רוח צפונית נמנעו מלמול בניהם ועי"ז שהיו ערלים ומלו עצמם ירשו הארץ והיינו דקאמר להו על ידכם יהי' טפכם לבז שישארו ערלים וכדי בזיון ועי"ז יבואו בניכם שמה ויהי' בבחינת להם אתננה ובחינת והם יירשוהו ואולי משום כן רמז בר"ת א'שר ל'א י'דעו ה'יות טוב ר"ת אליה שהוא מלאך הברית כידוע הממונה על המילה:

90ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם יל"ד לשון הקרא ראה נתתי לפניכם במה יראו ומה יראו וגם כפל באו ורשו אשר נשבע ה' לאבותיכם גם לתת להם ולזרעם הלא לא נתן אלא לזרעם ולא להם אבל יראה כי בתחלה לא זכו אבותינו אל ארה"ק אלא כשיהי' להם זרע צדיקים הם יירשוה בצירוף ב' זכיות זכות האבות והבנים יחדיו יהיו תמים אמנם אחר מ"ת עלו ישראל לאותה מדריגה שזכותם לבד הי' כדאי שירשו ארץ הקדושה וזכות אבותם הי' נשאר לגמרי ע"ד אל ההרים לא אכל שאחז"ל שלא אכל בזכות אבותיו וזהו ראה מעלתך שזכית כי נתת לפניכם את הארץ פי' לפניכם בזכותכם לבד נתתי את הארץ אשר נשבעתי מתחלה לאבותיכם לתת להם ולזרעם אחריהם פי' כיצורפו זכות אבות ובנים יחדיו וזהו זרעם אחריהם הנמשכת אחריהם והן עתה נתתי אותו הארץ לפניכם לבד מבלי שתצרכו לזה זכות אבותיכם והא"ש מ"ש משרע"ה אח"כ ואומר אליכם בעת ההיא לא אוכל לבדי שאת אתכם כי בעת ההיא שעליתם לגדולה כ"כ אז אמרתי איני כדאי מעתה לשאת אתכם לבדי כי ה' אלקיכם הרבה אתכם דייקא במה שהוא אלקיכם בלי זכות אבות הנה כבר זכיתם לעלות למדריגה כוכבי השמים והנה ה' אלקי אבותיכם דייקא יוסף עליכם ככם אלף פעמים פי' אחר שכבר בזכותכם עליתם לכוכבי' והן עדיין נשאר לכם זכות אבותיכם וזה יגרום שתעלו על זה עוד אלף מדריגות כדכתיב בצדיקים האוחזים מעשי אבותיהם לאלף דור לאוהביו ולשומרי מצותיו וזהו ה' אלקי אבותיכם במה שהוא אלקי אבותיכם יוסף אליכם אלף פעמים וא"כ לא אוכל לבדי שאת אתכם לכן אמר ואומר אליכם בעת ההיא דייקא כשעליתם לאותו מעלה העליונה הנ"ל ואולי אמר אלף פעמים זה משלי כפירש"י ז"ל דידוע ליראי (ה' ולחושבי) שמו אלף פעמים (כדדרשו חז"ל עיין רש"י סוף פ' ואתחנן ג' פסוק ט' כתיב ולשומרי מצותיו לאלף דור וכתיב ועושה חסד לאלפים הא כיצד כאן לעובדים מיראה וכאן לעובדים מאהבה) ולאוהבים לאלפים ומדריגת מרע"ה הי' מדריגת יראה אעפ"י שהי' אוהב ה' בלי ספק מ"מ מדרגתו הי' מדריגת יראה כאשר חז"ל הגידו אין לגבי משה מילתא זוטרתא (ברכות דף ל"ג ע"ב) היא ע"כ אמר זו משלי רק אלף דור וה' יברך אתכם כאשר דיבר לכם היא אלפים ויותר:

91שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו יאמר ע"ד איז הו חכם הלומד מכל אדם וזהו שמע בין אחיכם שהשופטיס גם הם ישמעו בין אחיכם כמו שאחיכם המה השומעים לקול מוריהם גם הם ישמעו לכל האומר דברים אמיתיים יהי' ממי שיהי' וזהו שמוע בין אחיכם כמוכם כמוהם כלכם תשמעו ואמר עוד ושפטתם צדק ע"ד מ"ש בחו"ה על חסיד א' שלא ראה אדם שלא הי' לו מעלה יתירה ממנו בין שהי' גדול ממנו או שוה לו או פחות ערך ממנו ע"ש שהאריך להסביר הדבר וידוע מאחכז"ל בצדק תשפוט עמיתך שידונו לזכות וצדק וה"נ אמר ושפטתם צדק שתדונו לזכות בין שיהי' איש היינו גדול ממך או אחיו פי' חבירך בשוה לך ובין שיהי' גרו הוא פחות המדריגה כמו גר שבקרבך את כולם תשפוט בדעתך בצדק ותראה מעלתם גדולה וזכה ממעלתך:

92וישיבו אותנו דבר פרש"י ז"ל באיזה לשון הם מדברים והוא תמוה מה איכפת להו בזה וי"ל כי עי"ן לשון יש נגד ע' שרים של מעלה וא"י שהיא תחת הקב"ה בלי אמצעות השר מהראוי שהעם היושבים בה ידברו בלה"ק שהקב"ה משמש בו וחשבו שאם ימצאו שאותן האומות מספרים בלשון אחר ש"מ כי יש גם להם שר למעלה וקשה ללחום נגד השר ההוא ולכן אמרו וישיבו אותנו דבר ובזה נבין בתשובת מרגלים ויקחו בידם מפרי הארץ וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלקינו נותן לנו ולא אביתם לעלות וגו' וקשה כי לא רמז לנו כלל שהוציאו המרגלים דיבה ואמר ולא אביתם לעלות אבל לפי הנ"ל יובן כי באו מרגלי' בדבה רעה מוכחדת תחת לשונם אמרו כי יש להארץ ההיא שר בפ"ע שהרי מדברים שפת כנען ושלא תאמרו אולי הוא מקטני שרי מעלה לזה הראום פרי הארץ לראות כמה כוחו וגבורתו של השר ההוא ומי יכול לו ע"ד שאחז"ל על פסוק כי חזק הוא ממנו אף בעה"ב לא יכול להוציא כליו משם פי' הוא מוסב על שר הארץ וממנו מוסב על השי"ת ועליהם כי חזק הוא ממנו וזה וישיבו אותנו דבר דייקא שהם מדברים בלעגי שפה שאינו לה"ק ויאמרו ג"כ טובה הארץ כנ"ל ועי"ז ולא אביתם לעלות ובזה נבין ג"כ דברי מרע"ה להם ואומר אליכם וכו' ה' אלקיכם ההולך לפניכם ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם פי' אתם ראיתם את כל הנפלאות ההמה א"כ איך בדבר הזה פי' ע"י דבר זה שהם מדברים בשפה אחרת איך לא תאמינו בה' כי לו נניח שיש להם שר שוטר ומושל הלא ה' יכול לו וישדד מערכות השר ההוא כאשר עשה למצרים ולעיניכם:

93ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו וכו' ויאמר ה' אלי וכו' כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם צ"ע אמרם חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו שהוא מאמר הסותר כיון שחטאו לה' איך יעלו ללחום גם תיבת אנחנו מיותר גם תשובות הי"ת להם כי אינני בקרבכם ולא תנגפו מיותר וי"ל כי ידוע חבור עצבים אפרים הנח לו וממש בלתי אפשר שמפני חטא שבינם למקום לחוד ימאסם ה' ח"ו וא"כ אז במדבר שהיו באגודה אחת מ"ט נגזר עליהם במדבר הזה יתמו ושם וכו' וי"ל משום שעדיין לא שלם עון האמורי כ"א בצירוף מה שמרדו בהי"ת ולא פנו מפני ב"י אשר ה' שוכן בקרבם ואויבי ישראל נקראו אויבי ה' ועי"ז החטא נתמלא סאתם אמנם אם אין ה' בקרב ישראל ח"ו ואויביהם לא יכונו אויבי ה' כ"א אויביהם א"כ אין החטא של כנענים גדול כ"כ במה שלא פינו לפניהם א"כ לא נתמלא סאתם עדיין וממילא עכ"ח עדיין יתגוררו במדבר עד שתתמלא סאת הכנענים ובזה מיושב קושית הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים על כי לא שלם עון האמורי עד הנה ע"ש ונבוא אל המכוון בעזה"י ונקדים כי נחנו בלא אל"ף מרמז על קיבוץ בלא לב אחד לכן חסר א' על חסרון האחדות משא"כ אנחנו באל"ף מרמז בהיפוך והא"ש כי ישראל אמרו אעפ"י כי חטאנו לה' מ"מ אנחנו דייקא נעלה ונלחמנו פי' כי חטאתינו הוא רק לה' פוגע בכבוד שמים לחוד וא"כ כיון ששלום בינינו אנחנו דייקא נעלה ונלחמנו כי א"א שיארע לנו עון אשר חטא עי"ז וע"ז באת התשובה מאת השי"ת אה"נ אבל לא תצליחו מטעם אחר והוא כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם דייקא כי לא יקראו אויבי ה' כ"א אויביכם כיון שאינני בקרבכם וא"כ לא נתמלא סאתם עדיין:

94והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם ירמוז כי אומות העולם היושבים שקטים בעוה"ז עד שהם מעיזים פניהם עלינו ע"ד עשיר יענה עזות לא ידעו ולא יבינו כי לחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים וקרא כדכתיב סחרה ואתננה קודש לה' לא יאצר ולא יחסן ליושבי' לפני ה' יהי' ולמכסה עתיק וידוע כי עוה"ז דומה לפרוזדור וידוע נמי מאמר חכז"ל יציץ ופרח ישראל הם ת"ח העושים ציצים ופרחים לתורה ושרשם ויניקתם מכפתור ופרח של מנורה וזהו והעוים היושבים בחצרים עד עזה פי' אותן המעוותים הם אוה"ע היושבים בחצרים הוא העוה"ז שהוא חצר ופרוזדור והם יושבים בו עד עזה שהם מעיזים פניהם בו מ"מ לע"ל כפתורים הם ת"ח שעושים ציצים ופרחים לתורה היוצאים מכפתור של מנורה הם יירשום וישבו תחתם בבי"א: