חתם סופר על התורה, ואתחנן

1ואתחנן במדרש אין הצדיקים מבקשים אלא מתנת חנם לפרש הענין שאנו אומרים בהשכם התפלה שהובא בתנא דבי אליהו לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו וכו' אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו' לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו' אשרינו שאנו משכימים וכו' אתה הוא עד שלא נברא וכו' קדש את שמך על מקדישי שמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו להבין בקיצור, כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו רק מתנת חנם כי הרי מה אנו מה חיינו עד שמסיים מותר האדם מן הבהמה אין וכבר כתבתי במק"א אדרבה מותר לבהמה מן האדם שאוכל ושותה בלי דאגה ובלי רדיפת כבוד וסופו למות ואינו יודע בחיי הבהמה שתמות משא"כ האדם למה לו כל עמלו ויש מותר לבהמה אלא גם היתרון הזה הוא הבל וא"כ למה אנו מתפללין ומבקשים רחמים על חיי עוה"ז ולמה זה נבראתי כלל ולמה לי חיים עד שאכניע עצמי להתפלל על צרכי החיים הללו, אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו' וחיי הבל האלו מביאינו להדבק בו יתברך לבסוף וא"כ אשרינו מה טוב חלקינו שמשכימים ומעריבים לומר פעמיים בכל יום שמע ישראל וא"כ פשיטא שאין לי לבקש בשכרי מאומה כי די שעה אחת שזכיתי לכך ומה לבקש יותר אפילו ימות ברעב וצמא ובושה וכלימה די לנו שזכינו להנ"ל וא"כ אין לנו להפיל תחנונינו כלל, אך זה גופי' מעבודת ה' וקידוש שמו ברבים שלא יהיו עבדיו מוטלין ברעב וצמא ועושי רשעה ומאשרי זדים מוצלחים ע"כ קדש את שמך על מקדישי שמך וע"י ישועתך לשמך הגדול ממילא תגביה קרננו ועד"ז הצדיקים מבקשים מתנת חנם כי אין לתבוע בשכר מעשיהם הטובים כי די להם שזכו לעשות מעשים טובים ויודו לה' על ככה כי לולי (שה') זה לא הי' להם חיים כלל:

2ומזה הטעם עצמו אמרו חז"ל מזמור לאסף קינה מבעיא לי' אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים וכו' וכי משוא פנים יש בדבר ואי לא סגי בעצים ואבנים במה נתכפר החטא אבל אחז"ל כשאתם זוכים מונים לבנינו וכשאין אתם זוכים מונים לחורבנו, כי לעולם מונין לדבר שמתעלה ומתגדל כגון שמונים מ"ט יום מפסח לעלות לגדולת מתן תורה כך מונין לבנין בית המקדש שנתעלה ונתגדל בכל שנה בקדושתו וכל שנה כאלו נבנה מחדש בקדושה חדשה שעדיין לא זכינו לה אשתקד וכשאינם זוכים לכך הרי מונים לחורבנה כי בכל שנה כאלו נחרב היום כי החורבן של אשתקד הי' כבנין נגד חורבנו של השתא כי בכל יום קללתו מרובה משל חבירו והרי חוזר ושופך חמתו על עצים ואבנים דהשתא ועי"ז תם עונך דהשתא ולכן מונין לה היום אלף ושבע מאות ושבעים שנה לחילול שמו הגדול וביטול תורה וקיום מצות והשראת שכינה בישראל א"כ הדרן להנ"ל למה לנו חיים נבחר מחנק נפשי מות מעצמותי וכל א' מישראל הי' מתכפר בחיותו אם הי' כפרה על ישראל לבנות עיר ה' כי באפס עבודת ה' מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ואם אינו מקדש שמו על מקדישי שמו הרי הנביא צועק מי גבר יחי' ולא יראה מות אי' חסדיך הראשונים ה' נשבעת לדוד באמונתך נמצא בכל שנה אשר נראה לנו כאלו נחרבו היום העצים והאבנים ומצטערים עד לנפש הרי הוא אצל הקב"ה העצים והאבנים כמו נפשות ויתכפרו עונות ישראל ותם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:

3ואתחנן וגו' ויתעבר ה' בי למענכם ויל"ד הא שהתעבר ה' הי' קודם שהתפלל אשר ע"כ התפלל א"כ אמאי קאמר ויתעבר אחר ואתחנן ועוד כמה פעמים הזכיר זה ולא אמר לשון ויתעבר כ"א גם בי התאנף ונ"ל דעכ"פ הי' ראוי שבניו ימלאו מקומו במקצת שהרי כך פירש"י בפ' פנחס שמרע"ה ביקש שימלאו בניו מקומו וירשו גדולתו כמו שבנות צלפחד יורשות נחלת אביהן והקב"ה מלא בקשתו לענין זה שעכ"פ אין הגדולה זזה ממשפחתו שהרי גם יהושע יעמוד לפני אלעזר לשאול לו באורים ותומים ע"ש פירש"י והוא מהמדרש ואומר אני עפ"י מה שאחז"ל במס' נדרים ומייתי לה הרי"ף בסוף פרק כיסוי הדם מפני מה ת"ח אין בניהם ת"ח מפני שקורין לשאר בני אדם עמא דארעא וכתיב על כן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב והנה מרע"ה קרא לישראל מורים וממרים כמ"ש מרדכי סופיה"כ שהוכיחו הקב"ה ע"ז משו"ה לא מילאו בניו את מקומו ואחז"ל והעברתם נחלתו לבתו מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה ממלא עליו עברה ע"כ כתיב והעברתם והיינו אחר שכבר התפלל ולא נענה כלל אפי' שיהי' בנו ממלא מקומו לא נענה אמר ויתעבר לשון עברה ויתעבר ה' בי למענכם הואיל וקראתי אתכם ממרים ויאמר ה' רב לך וגו' וצו את יהושע ולא בניך וזה הי' למענכם וא"ש לשון למענכם ולא בגללכם כי בגללכם משמע אתם גרמתם החטא כדכתיב ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם אבל הכא מה שלא מלאו בניו מקומו הוא למענכם מה שחטאתי נגדיכם וקראתי אתכם ממרים ומורים:

4*ואתחנן אל ה' בעת ההיא איתא במדרש בשעה שהתחנן משה להקב"ה הראה לו ודבורה אשת לפידות היא שופטה את ישראל ונראה לבאר ההמשך זה לכאן דהנה איתא עוד במדרש דאמר משה להקב"ה הנח לי לעבור ואני לא אשפוט את ישראל אלא לקיים מצות התלויות בארץ ואמר לו הקב"ה מעלין בקודש ולא מורידין ואמר משה עשה אותי סומא וסומא פסול למלוכה וא"ל הקב"ה שמא יקבלו אותך ותמוה מה הכוונה בזה הנה איתא במס' שבועות דאשה פסולה למלוכה והקשה בתוס' הא כתיב ודבורה אשת לפידות וכו' ותי' משום דהם קבלוה א"כ מוכח משם דאפילו הפסול למלוכה אם יקבלו עליהם כשר הוא וזהו כוונת המדרש בשעה שהתחנן משה להקב"ה ואמר שיעשה אותו סומא ויהא פסול למלוכה וא"ל הקב"ה שמא הם יקבלו אותך והראייה מדבורה כמ"ש התוס' הנ"ל:

5ואתחנן פירש"י בגי' תקט"ו שהתפלל משה כ"כ תפלות שיזכה להכנס לארץ תקט"ו בגי' תפלה ועם שם הוי' ב"ה שבגימטריא כ"ו עולה כמנין ישראל בגימטריא תקמ"א והיינו כשהם דבקים בהקב"ה כנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:

6בעת ההיא לאמר פירש"י השיבני תשובה אם קבלת תפלתי ומורי בהפלאה פי' ואתחנן לאמר שהתפלל שיפתח שפתיו כמו ה' שפתי תפתח שיהי' יכול לאמר כי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון ולפע"ד שניהם עולים בקנה אחד דאחז"ל רבי חנינא בן דוסא הי' מתפלל ואמר אם תפלתי שגורה בפי בידוע שהוא מקובל וקשה א"כ מה הועילה תפלתו כיון שכבר נגזר בתחלת תפלתו שתהי' שגורה או לא שגורה ונלע"ד דעתים יש בעת רצון לענות ושלא בעת רצון ח"ו שתום תפלה וכן אנו מתפללים שתהי' שעה זו שעת רחמים ועת רצון לפניך והנה כל מתפלל קודם שיתפלל מבקש ה' שפתי תפתח כי לה' מענה לשון ואז אם ה' שומע תפלתו זו ותפלתו שגורה בפיו הרי שנענה ונשמעה תפלתו הלז והרי הוא שגורה ש"מ שעת רצון היא א"כ גם תפלתו על החולה תקובל אבל אם אינה שגורה נמצא לא נתקבלה תפלתו הראשונה ש"מ אין עת רצון א"כ גם החולה מטורף וזהו טרם יקראו ואני אענה שיכולים להתפלל תפלה שגורה ועי"ז עוד הם מדברים ואני אשמע תפלה השניי' והיינו דהתחנן משה לאמר שיהי' יכול להתפלל ועי"ז יהי' לו תשובה מבוררת אם תפלתו מקובלת אלא בעו"ה בחורבן כתיב גם כי אזעק ואשוע (כפל הלשון) שאזעק שארצה לשוע שתום תפלתו תיכף בעו"ה והקב"ה ברחמיו ישמע שועתינו ויגאלינו בקרוב לעלות לציון ברנה עם כל טוב אמן:

7אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה יל"ד אומרו מי אל בשמים ובארץ מה ענין אל בארץ האלים המלאכים הם בשמים ולא בארץ כמעשיך וכגבורותיך כפל ענין ועוד קשה לא בקש כפרה על חטאו לאמר כפר לי לא אעשה עוד רק סידר שבחו של מקום ועי"ז אמר אעברה נא ושוב תלה חטאו בהם ואמר ויתעבר ה' בי למענכם הנה כתיב מי כמכה באלים דרשו חז"ל (גטין נ"ז ע"ב) באלמים שרואה ושותק עד שתתמלא סאה והן הן גבורותיו ששומע ושותק (כמו שאחז"ל שלכן אכה"ג חזרו עטרה ליושנה ואמרו הקל הגדול הגבור והנורא שהן הן גבורותיו שרואה ושותק) מה שאין ברי' יכולה להתגבר על יצרו לשתוק ולא למחות ולהתנקם אמנם מה ראו רבותינו על ככה להוציא תיבת אלים מפשוטו נ"ל משום באלים עליונים אין כמוהו מ"מ בתחתונים צדיק מושל ביראת אלקים והוא מנצח את כביכול כמו שאחז"ל למנצח למלך שמנצחים אותו ומשמח וא"כ יש כמוהו באלים ע"כ דרשו באלמים שאין לצדיק שהוא בשר ודם אין בו כח להתאפק ולהתגבר על יצרו וכעסו ופוגע מיד בעוברי עבירה ואין כמוהו באלמים והנה רמב"ם כתב חטאו של משה רבינו הי' שכעס והקב"ה לא כעס עליהם אלא סבל ושתק וטען רמב"ן ומי לא יכעוס באומרם כי העליתנו ממצרים וטוב להם עבוד את מצרים מעבוד ה' ומי יכול להתאפק ע"ז ואם ה' סבל ולא כעס ע"ש פ' חוקת וכי משה לא יכעוס על זה ואמנם רמב"ם נשמר וכ' יען כל ישראל למדו ממרע"ה ואמרו לולי הקב"ה שצוה לכעוס לא הי' כועס וחשדו להקב"ה עיי"ש ולפ"ז א"ש הפסוקים מרע"ה התודה על חטאו שכעס ואמר מי אל בשמים ובארץ והיינו צדיק שהוא אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך נהי כמעשיך יעשה כי צדיק מושל ביראת אלקים אבל כגבורותיך לא יוכל לעשות הן הן גבורותיו של הקב"ה שיכול להתאפק ואני בן אדם לא יכולתי להתגבר על כעסי והיינו כמ"ש רמב"ן הנ"ל ומ"מ לא נשמעה תפלתו מטעם שכתב רמב"ם שישראל למדו ממנו והיינו ויתעבר ה' בי למענכם:

8ההר הטוב הזה פירש"י זה ירושלם הנה כתיב ונושנתם גימטריא תתנ"ב כידוע (גמרא גיטין ס"פ המגרש) ואמנם אי לא חטאו הי' זוכים להיות תתנ"ג שוב לא נחרב לעולם והנה טוב במלואו כזה טי"ת וי"ו בי"ת עולה תתנ"ג ע"כ אמר מרע"ה ההר הטוב כי אלו נכנס משה לא"י לא נחרב הבית והי' טוב כנ"ל:

9רב לך אל תוסף דבר וגו' מה שאמר הקב"ה שלא ידבר עוד יש לפרש עפ"י מה שפירשתי למעלה דתקט"ו תפלות עם השם הוי' הוא בגמטריא ישראל י'ש'ר' א'ל' ואם הי' מתפלל עוד תפלה הי' בגמטריא י'ש'ר' ל'ב וזה מדרגה יותר גבוה והי' בא לארץ וכבר נגזר שלא יבוא:

10או הטעם דהרי תפלה עושה מחצה וגם כאן נתקבל מתפלתו אעברה ואראה נתקבל אראה והנה המרכבה העליונה עדיין לא היתה לה אז רגל הרביעי שהוא דוד הע"ה ומי לנו גדול ממשה ואפ"ה לא זכה לזה דלא הוי לי' זכותא דא"י וא"כ הי' אפשר למרע"ה להתפלל שיעבור ויהי' רגל רביעי והקב"ה לא יבזה תפלתו ויהי' עושה מחצה וכבר גזר ה' וראה שטוב שלא יעבור לכך אמר אל תוסף:

11*במדרש ילקוט רמז תתנ"א יש רב לך וז"ל בעל דין שלך הוציא מיתה לכל אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל באי עולם וי"ל דאיתא במדרש דאדם הראשון ראה לדוד בן ישי שהי' ראוי להיות נפל ונדר משנותיו עי"ן שנה ולכך חי' אדם תתק"ל ר"ת ת'כון ת'פלתי ק'טרת ל'פניך וצריך ביאור מה ראה בנפל זה שעדיין לא ראה אור שנדר לו משנותיו ונראה דאיתא (שבת דף נ"ה ע"ב) ארבעה מתו בעטיו של נחש בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וע"י אדם הראשון בא מיתה לעולם ומי שמת בחטאו אינו יכול לכפר על חטא אדם הראשון דדי שיפקיע את עצמו אבל אלו שמתו בעטיו של נחש יכולין לכפר על חטא אדם ויבולע המות לנצח ויהי' עולם התיקון והנה בנימין הי' קודם מ"ת עמרם ובניו מתו בח"ל ובני ישי הנולדים ראה אותם שאינם ראוים לכך כנאמר אל תבט אל מראהו ולכך אמר אולי דוד שהי' ראוי אם יולד יהי' כדאי לתקן לכך נתן לו עין שנה ובאמת דוד חי וקים ויהי' משיח צדקינו ואם הי' משה רבינו בא לא"י מי לנו גדול ממנו יהי' הוא כדאי ולא הי' צריך אדם הראשון למות בחסרון עין שנה וזה שאמר שאדם כבר גזר עליו מיתה:

12*איתא עוד במדרש אמר משה להקב"ה בהן קלסתיך הן לה"א השמים ושמי השמים ובהן אתה גוזר מיתתי הן קרבו ימיך למות א"ל הקב"ה והלא אמרת והן לא יאמינו לי וכו' וצריך ביאור הנה איתא בספרים משה רבינו הי' התרומה של העולם ושית אלפי שני קיימא עלמא (ר"ה דף ל"א ע"א) ועין בינוני נותן אחד מחמשים לכן חי' ק"ך שנים חלק חמשים משית אלפי שני דקיימא עלמא (ואיתא במס' נדרים דף ל"ח ע"א) דמשה רבינו נקרא טוב עין הוא יבורך שהקב"ה לא ציוה ללמוד עם ישראל הפלפול של תורה והוא נהג טובת עין ומסרם לישראל ופי' ברא"ש שם הבנה וחריפות והיינו כתב לך כתבן שלך כי כל החכמה והשכל רמוזין בכתב התורה בצורת האותיות וטוב עין תרומתו אחד מארבעים והי' ראוי לחיות ק"ן שנים אלא דלכאורה מנ"ל לש"ס דמשה מסר זה לישראל משום טובת עין דלמא משו"ה מסר להם הפלפול כדי שיאמינו לו ישראל דרשות והללמ"ס שע"י הפלפול יבינו הכל מראש אבל באמת הי' ישראל מאמינים בני מאמינים ולא משום זה הי' צריך למסור להם הפלפול ורק משום טובת עין מסר להם והי' לו להאריך עוד ימים וא"כ זה שאמר לו הקב"ה אתה לשיטתך שאמרת והן לא יאמינו לי ע"כ אין כאן טובת עין ולכך בישר לו בהן:

13*רב לך איתא במדרש ילקוט אין מניחין את צדיקים לבוא לידי עבירה חמורה דשפיכות דמים עבירה גדולה היא והוא תמוה וי"ל דמצינו בספרים עוד טעם למה משה רבינו חי ק"ך שנים נגד ג' פעמים מ"ם יום שהי' בהר ולא אכל ולא שתה וחי יום לשנה ק"ו ממדת פורעניות דמרגלים דהי' נחשב יום לשנה ובמס' תענית דף ל' ע"ב אמרו דלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב שכל ארבעים שנה בט"ב היו מתים במדבר ובט"ב האחרון לא מת אחד מהם וסברו שטעו בחשבון אולי איננו עוד ט"ב עד שראו בט"ו באב שנתמלא הלבנה וק' ממ"נ אי עדיין לא נשלם בט"ב שעבר מ' שנה למה לא מתו ואם נשלם מדוע סברו שימותו ונראה דהם סברו גזירת מ"ם שנה מן החטא והקב"ה עשה חסד וחשב מ"ם שנה מיציאת מצרים והנה אם ימי משה רבינו קצובים כנגד שלשה פעמים מ' יום שהי' בהר ביקש להאריך ימיו עוד היינו שלא יהי' נחשבין ימיו כי אם ממתן תורה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומקבלת התורה בשלימות שהיו בקבלת לוחות אחרונות ביוהכ"פ שהי' אצל ישראל גמר הקבלה יחשב לו והנה אם נימא דחשבינן רק מקבלת תורה גם לישראל לא הי' ראוי לחשוב שנה שיצאו ממצרים דאותן שנים קודם מ"ת כלא נחשבים וא"כ א"ש ע"י תפלה של משה רבינו דרק מקבלת התורה יחשב שנותיו ומקודם זה הכל כלא נחשב היו צריכין ישראל עוד חלילה למות בשנה ההוא ושפיר אמר דאין מניחין לצדיק שיבוא שפיכות דמים על ידו שהיא עבירה חמורה:

14*עלה ראש הפסגה וגו' ונשב בגיא מול בית פעור וכו' וצריך ביאור ההמשך ונראה דהרי אמרו ספ"ק דסוטה י"ד ע"א א"ר חמי בר חנינא מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור ובתוספו' שם איתא שבכל שנה בית פעור עולה לקטרג ולהזכיר עון כיון שרואה כנגדו קבורת מרע"ה הוא שוקע עיי"ש וא"כ הוכרח מרע"ה למות במדבר ולהיות קבור מול בית פעור אלא שמרע"ה סבר שיהי' ישראל צדיקים ובלא"ה לא יהא יכול לקטרג והנה כתיב ויראהו ה' וגו' עד הים האחרון ודרשו חז"ל עד היום האחרון וכיון שראה שחטאו ישראל הי' ניחא לי' במותו וזה שאמר עלה ראש וגו' ושא עיניך וגו' ותראה מעמד ישראל אז ראה בעיניך כי לא תעבור תסכים בעצמך שלא תעבור כדי שנשב בגיא מול בית פעור שיהא הוא משקיע אותו תמיד:

15*ועתה ישראל שמע אל החוקים וגו' מלמד אתכם לעשות וי"ל דדברים היוצאין מן הלב נכנסין ללב וכל שמדרגת הרב יותר מעולה דבריו עושים פעולה יותר ומדרגת לימוד ע"מ לעשות היא יותר מלומד ע"מ ללמד כדאי' באבות הלומד ע"מ ללמוד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בימו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ומדרגת משה במצות שבארץ לכאורה לא היו ע"מ לעשות כיון דלא יכנס לארץ ואינו מדרגה כ"כ ואינו עושה פעולה והי' אפשר לישראל להתרעם ולתלות בזה אבל באמת משה רבינו הי' מקוה שיבוא לארץ ולמד ע"מ לעשות וזה שאמר שמע וגו' אשר אנכי מצוה אתכם לעשות:

16ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום יל"ד פשיטא וכי הי' להם למות במגפת פעור אשר לא חטאו הנה כבר פרשתי במק"א וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה ונשב בגיא מול בית פעור עפ"י שמרע"ה יקבר מול ע"ז בית פעור כי בכל שנה מתנוצץ קליפת פעור לקטרג ולהשחית שונאי ישראל על עון שחטאו בבנות מואב וכשרואה קברו של מרע"ה חוזר לאחוריו (עיין זה תוספות סוטה דף י"ד ע"ב) והנה זה היא מפני רוע מעללינו זולת כן לא הי' שליטה והנה הקב"ה הראה למרע"ה א"י לארכה ולרחבה וכל מה שיעשו ויחטאו שם ישראל ומלכיהם כל הימים כפירש"י בפ' וזאת הברכה מזה הבין משה שלולא שהוא יקבר מול בית פעור יהי' שליטה להקליפה ע"כ הוא עצמו הבין שראוי שלא יעבור הירדן והיינו וראה בעיניך כמו נראה לי ה"נ בעין עיונך ושכלך תראה ותבין כי לא תעבור את הירדן הזה אלא ונשב בגיא מול בית פעור כן כתבתי כבר במק"א אלא יש לעיין מה יש שייכות לקליפת פעור עם שארי עונות ישראל שאינם מענין ההוא של בנות מואב גם צע"ג הכא כל איש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ולא נשארו אלא הדבקים וביהושע כתיב עון פעור אשר לא הוטהרנו ממנו, ע"כ נלע"ד כי חטא פעור אינו דומה לחטא עגל שטעו בשור שבמרכבה ובמדבר שור והאמינו שצורת עגל שותף בי"מ והוא טעות במחשבה משא"כ פעור שידעו שאין בו ממש וה' הוא אלקים אין עוד מלבדו אך נקל בעיניהם עבודתו ית"ש עד שבשביל סבת תאות אשה או פתם ויינם עזבו ה' וזה הקלות הי' בעו"ה ברוב ישראל ועודנו מרקד אלא שאלו לא התאוו כ"כ לתאות והרי ירבעם ידע ה' ומפני כבודו וגאותו שלא יוחזר לרחבעם המלוכה הניח ה' ועבד עגלים וכן כל עע"ז לא עבדו אלא להתיר להם תאות לבם (כמו שאיתא בסנהדרין פ' חלק לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא) והיינו חטא שלא הוטהרנו ממנו ועי"ז מתגבר קליפת פעור לולי מרע"ה עומד מול בית פעור וע"ז אחז"ל (שם סנהדרין פ' חלק) הדבקים רק דביקות בעלמא ולא כצמיד פתיל כי לולי הי' תאוה בוער בהם הי' גם הם עושים ככה והקב"ה אעפ"י שידע מחשבותם לא השמיד אלא אשר הלך אחר בעל פעור בפועל אבל אתם הדבקים אעפ"י שידע מחשבותיכם מ"מ חיים כולכם היום:

17ועי"ל עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים יל"ד עוד מ"ט הזכיר שמו של הקב"ה על הרעה השמידו ד' אלקיך מקרבך הנה לכאורה יפלא במגפת מחלקת קרח נטל אהרן המחתה ויעמוד בין החיים ובין המתים ותעצר המגפה מ"ט לא עשה כן במגפת פעור וי"ל כי שם הי' מגפה כוללת והמשחית נגף הכל ויעמוד בין החיים ובין המתים אבל הכא לא מתו אלא העובדים לבעל פעור והם היו מעורבים ומובלעים בין העם וא"א לעמוד בין המתים ובין החיים כי היו מעורבין ע"כ לא הי' אפשר במחתה אלא לפ"ז ע"כ הקב"ה בעצמו השמידם כמו במכת בכורות אני ולא השליח כי המשחית אינו מבחין בין רע לטוב וע"כ אמר השמידו ה' אלקיך ולא ע"י מלאך והטעם לזה באמת כי חס הקב"ה על הדבקים שלא יפגעו בהם המשחיתי' ע"כ אמר עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים וגו' חיים כלכם היום:

18ועי"ל ואתם הדבקים כי במה שהאמת הוא שבכל יום המצוות עלינו כחדשים ולא כדיוטגמא ישנה וכל ישראל מרגיש בעצמו בעמדו לפני ה' פעמיים בכל יום שמע ישראל כאלו היום מקבל מהר סיני זהו בעצמו עדות ברורה דביקתנו באלקינו ואנחנו עם קרובים לו ממש באין הפסק בינו לבינינו ואיננו מתישן והוא חדשים לבקרים והיינו וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' כי במה שידעת היום ר"ל בכל יום כאלו היום קבלה מסיני מזה ידעת והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד פי' אין הפסק וכנ"ל והיינו הואיל ואתם הדבקים בה' אלקיכם ממש עם קרובו עי"ז חיים כולכם היום דייקא בכל יום כהיום שקבלו מסיני:

19ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כי כתיב ותשת עלי כפכה כי לולא הקב"ה כופה הנשמה בכפיי' היתה יוצאת מהגוף אלא ותשת עלי כפכה והענין בזה ע"ד שכ' בירושלמי השתא בעע"ז כתיב כמוהם יהיו עושיהם כש"כ בעובדי השי"ת אשר יבטח בה' והי' ה', כלומר שהוא עצמו נעשה כה', והכוונה בזה כמ"ש רמב"ן גבי נציב מלח שהי' בטבע כיון שהסתכלה בעוצם עין מחשבתה במלאך של גפרית ומלח שהמטיר על סדום נתהפכה כל רעיונה וכל עצמותיה למלח א"כ כל העע"ז ומדבק מחשבתו לקליפה ההיא ראוי כמוהם יהיו עושיהם ותצא רוח חיותו ותדבק שמה ומכש"כ בעבדי ה' מאהבה עזה תדבק נשמתו בחיי עד אלא מהשגחת ה' לקיום עולמו שת כפו על ב' הכתות שלא תפסוק חיותם אך בזמן פעור הסיר הקב"ה השגחה זו כרגע ומתו כ"ד אלף אשר נצמדו לפעור ונדבקו שם וא"כ באותה שעה שם (הסיר) הקב"ה כפיו והי' ראוי שגם הדבקים בה' יסתלקו מהעוה"ז ואפ"ה חיים כולכם היום והיינו עיניך הרואות כי כל איש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך ואפ"ה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:

20ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' לעשות כן בקרב הארץ י"ל דאיתא בפרק אבות הלומד ע"מ ללמוד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד ולעשות והה"נ אם הרב לומד עם תלמידים ע"מ לעשות גם התלמידים זוכים ללמוד וללמד וכו' ולכאורה משה לא הי' יכול ללמוד ע"מ לעשות דהוא לא בא לא"י אלא שלמד כן בשביל ישראל וזהו שאמר ראה אנכי למדתי אתכם לעשות כן בקרב הארץ ואעפ"י שאני לא אבוא לא"י רק שאני לומד כן בשבילכם:

21ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם וגו' ואמרו רק עם חכם וגו' יש לפרש דהנה האוה"ע בראותם תפארת תורה ומצות יעידון ויגידון שאין תורה כתורת ה' כמו שאמר תלמי המלך ובאמת טעמים למצות מה שסוברים האוה"ע אינם עיקר טעמם דאינם גלוים לנו רק המה מסתרי תורה אבל אם ישראל בעצמם מתכבדים בזה שהאוה"ע שבחו תורתינו יש לחוש שגם הישראל יסברו שרק הם הגלוים המה עיקר טעמי תורה ובאמת עיקר טעמם עפ"י נסתר והראי' מדיבוק אלקי לנו ע"י התורה וזה ושמרתם השמר הוא ל"ת שתשמרו שלא תעשו מצד כי היא אצל אוה"ע חכמתכם ובינתכם ותתכבדו מזה ולבסוף תסברו ג"כ רק עם חכם ונבון הגוי הזה וזה שקר כי מי גוי גדול אשר ה' קרוב אליו ע"י לימוד ואמירת תהילים על חולה שנשמע התפלה וכיוצא בזה ועכ"ח שמסתרי תורה המה וזה כי מי גוי גדול וכו' ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים:

22ותמונה אינכם רואים זולתי קול י"ל על חיתוך הלשון והאותיות שלא שמעו רק על ב' דברות אבל האחרונות לא שמעו אלא קול ולא חיתוך הלשון:

23*פן תשחיתון ואיתא במדרש דקאי על פיאות הראש והזקן ויש להסמיך לסיפא דקרא דהרמב"ם כ' הטעם דאסרה תורה לגלח פאת הראש והזקן שכך הי' חוק הגלחים והכומרי ע"ז להשחיתם בתער וחוק הזה אפשר שבא להם כי הפסל שעושים בדמות וצורה שבחרו להם ושורה עליו רוח הטומאה וצורתו יכולין לעשות אבל פיאות הראש והזקן אינם יכולים לעשות (בו כמו שהמה גדילים בדרך הטבע) ולכבוד פסלם הנהיגו הכומרים ג"כ לעשות ככה כמו שאיתא בצמח דוד שמנהג הגוים באיירופא לילך בלי זקן בא מכח שמלך אחד הי' סריס ולא הי' לו זקן ולכבודו הקיפו גם השרים פיאותם ושוב עשו גם ההמונים ככה וכן הי' בגלחים והיינו דקאמר פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל:

24*ופן תשא עינך השמימה וראית את השמש וכו' אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים לשון רש"י ז"ל להאיר להם ד"א לאלהות לא מנעם מלטעות אחריהן אלא החליקן בדברי הבליהן לטרדם מן העולם ונראה לומר דהני שני פירושים להדדי שייכי דאיתא במס' ע"ז דף ל"ד שאלו פילוסופין את הזקינים ברומי אם אלקיכם אין רצונו בע"ז מ"ט אין מבטלה אמרו להם אם לדבר שאין העולם צריך להם היו עובדים הרי הוא מבטלה אבל הן עובדין החמה והלבנה מה שאין העולם יכול להתקיים בל"ז וכי יאבד עולמו בשביל אלו השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקילקלו עתידין ליתן את הדין ולפי"ז ע"י שחלק הקב"ה את צבא השמים להאיר על הארץ עי"ז החליקן בדברי הבליהם לטרדן מן העו לם דאי לא היו נצרכין לעולם הי' באמת מבטלן ואין כאן מקום לטעות אך מפני שהן צריכים להאיר עי"ז לא מבטלן והם טועים אחריהן ונטרדין מן העולם:

25*אשר חלק ה' אותם לכל העמים יש לפרש ע"פ מה דאיתא דקופערניקוס אחד מחכמי העמים אמר דהארץ סובבת לקבל אור השמש דאיך עצם השמים הטהורה יסבב וישמש את הארץ ואחרים הביאו ראי' כנגדו דאם הארץ מסבב איך אפשר שיזרוק חץ בעוף וישיגהו ויפול שם כיון שהארץ כבר השתנה מקומה וע"ז השיב די"ל דהארץ וכל אשר עלי' וגם האויר מסבב אמנם ראייותיו מכח השכל שאינו ראוי שישמש העליון לתחתון הוא רק לפי דיעות האוה"ע אבל לנו בני ישראל אדרבא הארץ אשר בה בני אדם וישראל עם קדושו הם תכלית הבריאה ובעבורם נברא העולם תבל וכל אשר בה וגלגלי השמים ושמי השמים לצורך האדם וא"כ ראוי שישמשו שאר חלקי העולם לעולם התחתון שבו ישראל וגם עי"ז כל העולמות הם אחד ולתכלית אחד נברא דלא כדעת האוה"ע שכל אחד הוא עולם בפ"ע ולתכליתו נברא וזה שאמר אשר חלק ה' אותם לכל העמים דאצלם הוא חלק משא"כ אצלנו הכל חד:

26ועפ"ז י"ל מאמר דרבב"ח אזיל במדברא והראה לו חד טייעא היכא דנשקי רקיעא וארעא להדדי והניח שם מקלו ותרמילו והלך להתפלל אדצלי הדר להתם ולא מצא אמר איכא גנבי הכא אמר לי' האי טייעא גלגל הוא דהדר ולמחר תמצאנה ועפ"י הנ"ל יש לפרש דבר"פ כיצד מברכין אמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם וכר' ישמעאל ועלתה בידם ואין הכוונה שעי"ז ניכר שאין דרך רשב"י טוב אלא דצריך לידע שאינו מוכרח שישיגו ארוחתו אם יעשה כרשב"י אפשר שיהי' עני ואעפ"כ לא יזוז מדרכו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיינו דקאמר דהראה לו היכא דנשקי ארעא ורקיעא דהיינו בשביל צדיק נברא העולם ובו נשקי ארעא ורקיעא נתן פתו וסלו ועמד להתפלל ר"ל שעלה בדעתו לעשות כרשב"י והשליך על ה' יהבו ואפ"ה לא מצא ואמר לו הטייעא דגלגל הוא דהדר דהיינו דמזלו גורם אבל אין הקב"ה מקפח שכר דלמחר לעוה"ב ימצא לפום צערא אגרא:

27ואתם עוברים את הירדן וגו' השמרו לכם פן תשכחו וגו' ומסיים אל קנא, רש"י פי' אנכי מת אינני עובר אפי' עצמותי אינם עוברים וק' היא גופי' קשיא ומי גרע מיוסף וכל השבטים וי"ל שהי' א"א שהרי לא ידע איש את קבורתו וא"א להעביר עצמותיו ואיתא במדרש מ"ט לא ידע איש את קבורתו שלא יעשוהו ע"ז והיינו דקאמר מרע"ה אינני עובר אפי' עצמותי ואתם עוברים ע"כ השמרו לכם פן תשכחוברית אלקיכם ותעבדו ע"ז חלילה דא"כ לחנם לא עברו עצמותי כי בין כך ובין כך אתם עובדי ע"ז ע"כ ה' אל קנא עבורי יקנא קנאתי מכם:

28*שמור את יום השבת ובדברות ראשונות נאמר זכור אפשר לפרש דבדברות ראשונות כתי' הטעם על שמירת שבת מצד שנברא העולם בששת ימים ובדברות אחרונות כתי' טעם אחר על שהוציאם ממצרים והמה ועבדיהם מחוייבים לשמור מצותיו והנראה דהנה בענין שמירת שבת נכלל בו שני ענינים חדא דבשמירת שבת מעידים שהעולם מחודש הוא ועוד דהוא כפרה על מי שחטא בע"א כדאיתא פרק כל כתבי בשבת מי שמשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו דכתי' שומר שבת מחללו דהיינו מחול לו ואחז"ל דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו להקיש זכירה לשמירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה ולפ"ז עיקר זכירה הנאמר בראשונות הי' בשביל הנשים לילף זכירה משמירה ונשים לא טעו בעגל ולא הוצרכו שבת לכפרת חטא ע"ז ע"כ עיקר שבת גבי נשים הוא כדי להעיד על חידש עולם אבל בדברות אחרונות דכתי' שמירה ועיקר ענין שמירה קאי על אנשים וממילא הנשים ג"כ בכלל והאנשים הוצרכו לשמירת שבת לכפר חטא ע"ז ועגל ושם נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו לכן כתי' בשמירה הטעם וזכרת כי עבד היית במצרים ומוזהר אתה על ע"ז ולכן תשמור את השבת לכפרה על פשע ע"ז שנמחל על ידי שמירת שבת קודש:

29שמור את יום השבת לקדשו כאשר ציוך פירש"י במרה ולא נאמר כן בזכור שבראשונות, נראה שזכור מרמז על זכרהו על היין מ"ע לקדש בכניסתו וטעם מצוה זו כיון ששבת הוא שב ואל תעשה ואינו ניכר ששובת לשם ה' אולי מלאכה לית לי' וכמה בטלני איכא בשוקא ע"כ צריך לקדשו בכניסתו אמנם זה לדורות אבל במדבר הי' היכר ע"י שלא ירד המן ולא יצאו ללקוט ע"כ לא נצטוו במרה אלא על השמירה ולא על זכירת הקידוש ע"כ גבי זכור לא כתיב כאשר ציוך:

30שמור את יום השבת לקדשו אתה ובנך ובתך ועבדך ובהמתך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית ע"כ אנכי מצוך לעשות את יום השבת פי' הרא"ע ע"כ אנכי מצוך לעשות כן ביום השבת פי' להניח עבדך כאשר נחת מעבודת מצרים פי' עיקר שבת זכר למעשה בראשית ככתוב בדברות ראשונות אך מה שינוחו העבדים הוא זכר לי"מ ורמב"ן כ' שאינו מחוור אלא י"מ מורה שאנו יכולים להעיד על חידוש עולם ע"י נסים שראינו בעינינו ואני אומר אלו ואלו דא"ח ויל"ד ג"כ כיון שכבר אמר ועבדך ואמתך מהו שוב שאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ומאי לשון כמוך ועל רמב"ן יל"ד דהוה לן לעשות בכל שבת ענין לזכר י"מ כגון אכילת מצה וכדומה כדי שיורה זה לעדות על בריאת עולם עכנ"ל דאע"ג דכל מצות שנשים חייבים בה גם עבדים חייבים בה מ"מ לא הי' ראוי למסור שמירת שבת לעבדים שהיא מתנה טובה שלא זכו בה כל אומה ולשון וגוי ששבת חייב מיתה ונהי שישבות העבד מטעם שביתת האדון כמו שביתת בהמה אבל לא תהי' שביתתו מטעם עצמו ונהי שלא יעשה מלאכת האדון אבל יבשל לעצמו כמו הבהמה שמעמיד על המחובר ואוכלת לצורך עצמה ומ"ט שינוח העבד כמוני ממש ע"כ אומר ששביתת העבדים הוא שנזכר אנחנו י"מ לומר היינו במצרים כמו עבדים הללו והוציאנו ה' משם ועי"כ נוכל אנחנו להעיד על מעשי בראשית והיינו אחר שכבר הזכיר שביתת עבד ואמה ושביתת בהמה הוה סד"א ב' השביתות שוים ע"כ חזר ואמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ממש ולא כבהמה והטעם שעי"ז וזכרת כי עבד היית ויפדך ה' ויהי' עי"ז זכר למעשי בראשית האמור בדברות הראשונות כמ"ש רמב"ן וק"ל:

31היום הזה ראינו כי ידבר אלקים וגו' נ"ל דלא נחשדו ישראל כמנוח עם הארץ שאמר אלקים ראינו עד שאמרה לו אשתו לו חפץ ה' וכו' וכעת לא הראנו כזאת אך הם חשבו בוודאי כשהקב"ה מתגלה מרצונו לא יארע תקלה אך כשהאדם מתאמץ ליכנס לפנים ממחיצתו יכשל בו כמו ויחזו את אלקים והנה הם בקשו רצוננו לראות מלכינו והקב"ה הסכים עמהם מטעם למען ישמע העם בדברי עמך ועי"ז גם בך יאמינו לעולם שיאמינו שידבר אלקים את האדם ועכשיו שכבר ראו כזה היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם שוב מה שנראה יותר הוא שלא לצורך ע"כ אם יוספים אנחנו לשמוע ומתנו והקב"ה הסכים הטיבו אשר דברו:

32קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה"א אלינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר אליך ושמענו ועשינו י"ל עפ"י מה שכתב החכם ר"וו היידענהיים אתה תהי' זריז כזכר לשמוע מפי ה' ואת כנקבה רכה תדבר עמנו רכות ואומר אני לפ"ז ה"ל לומר קרב אתה ושמע את כל אשר ידבר קשות ואת תאמר אלינו את כל אשר יאמר בלשון רכה ולמה בהיפוך בשמיעות משה מאת הי"ת כתיב אמירה ובדברו עמהם כתיב דיבור קשה עכנלע"ד דרש"י פי' וידבר אלקים לפי שיש מצות שהו"א שאם עושים מקבלים שכר ואם לאו אינו נענש ע"כ כתיב וידבר אלקים ע"כ, עוד פירש"י שהי' ישראל אומרים למה מצוינו הקב"ה כדי שנקבל שכר לא נעשה ולא נקבל שכר אמר הקב"ה לא בע"כ תעשו נמצא המצוה שא"א בלעדיהם וע"כ צריכים לקבלם כדי שלא יענשו ועליהם נאמר דיבור קשה אך לרדוף אחר מצות שאין חיוב כ"כ שהן באמירה אין דלת העם מקבלים אלא גדולי ישראל כטענת רב קטינא עם המלאך בעשיית ציצית (גמרא מנחות בפ' התכלת) והיינו קרב אתה לעצמך ושמע אפי' אשר יאמר אלקינו שאם אינם עושים אינם נענשים אפ"ה תקבלם לעצמך ולכיוצא בך ואת תדבר אלינו רק אשר ידבר אלקינו אותם שנענשים עליהם אם אינם עושים ע"כ הותש כחו של מרע"ה כנקבה והקב"ה אמר מי יתן והי' לבבם זה לכה"פ לשמוע מצות אלו נמי די:

33קרב אתה ושמע וכו' מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם נראה לבאר דאיתא בגמרא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והק' המפרשים הא הקב"ה עובר על בל תלין ותי' דאי' בגמ' שאם שכרו ע"י שליח אינו עובר וה"נ נתינת התורה הי' ע"י שליח מרע"ה ועוד תי' דדוקא אם גמר הפועל המלאכה הוא דעובר אבל בעובד את ה' שכל ימיו לא נגמר מלאכתו דכל יום ויום הוא מחויב לעבוד את ה' לפיכך אינו עובר לפ"ז ברשע שאינו עובד ה' רק עושה מצוה פעם אחת במקרה ראוי שיטול שכרו מיד רק משום דנתנו המצות ע"י שליח אינו עובר הקב"ה על לא תלין וא"כ י"ל מה שאמרו ישראל קרב אתה ושמע היינו בשביל שיהי' ע"י שליח ולא עובר הקב"ה על לא תלין ונוח להם יותר שכרם לעוה"ב וע"ז אמר הקב"ה מי יתן והי' לבבם זה כל הימים למען ייטב להם לעולם היינו שיהיו עובדים את ה' בכל יום ויום ויהי' שכרם לעולם היינו עולם שכולו טוב וכולו ארוך:

34ואתה פה עמוד עמדי אחז"ל שאמר הקב"ה לאהרן ומרים פה אל פה אדבר בו פא"פ ציויתיו לפרוש מן האשה שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ולא תשוב לאהליך זו אשתך והק' א"כ לא פירש מדעתו (וחז"ל אמרו שבת פר"ע שמשה עשה דבר זה מדעתו והקב"ה הסכים רק על ידו) והלא מפורש אמר לו הקב"ה פא"פ שיפרוש מאשתו ועוד אמאי דברו עליו אהרן ומרים ונ"ל מרע"ה מרוב ענוותנותו חשש שגם הוא צריך רשות לעמוד לפניו כמו שאמרו ישראל אם יוספים אנחנו לשמוע וכתבתי לעיל היינו בלא רשות כן הי' מרע"ה וע"כ צריך ואתה פה עמוד עמדי להיות לו רשות לעמוד במחיצתו אבל פרישה מאשה אינה בכלל וע"כ דברו במשה וכ' שם והאיש משה עניו מאד גם הוא חשב כן אבל הקב"ה אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואינו צריך רשות אבל פא"פ אמרתי לו לפרוש מן האשה היינו במה שאמרתי ואתה פה עמוד עמדי וק"ל:

35אתה ובנך ובן בנך למען יאריכון ימיך פי' ולא יאמרו הבאים אחריך בהמות ירעו (גמרא מגילה דף כ"ו ע"א) לא כן כי אתה ובנך ובן בנך כולם שוים בגדולה כדכתיב כולם יודעים את ה' מקטנם ועד גדולם וא"כ יאריכון ימיך:

36שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כל אומה יש לה שר שהקב"ה משפיע עליו להשפיע לאומתו אבל אנו הקב"ה הוא משגיח עלינו בלי אמצעי והוא ה' וגם אלקינו שר שלנו והיינו ה' שהוא אלקינו הוא אחד וי"ל אפי' לעתיד שכל הגוים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה' אפ"ה יהי' מדרגת ישראל בהבנתם ובהשגתם ביחוד הבורא יותר נעלה ובזה אפשר לקיים הנוסחא בסידור לאחר השירה דמביא קרא ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל שיש מהפוסקים הנהיגו שלא לאמר שם פסוק שמע ישראל ולהנ"ל א"ש שגם אז יהי' נאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שישראל יתעלו בהשגה ההיא שהתורה נצחיית וגם אז יאמר שמע ישראל ה' אחד וי"ל ג"כ הא דקאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד דחז"ל אמרו עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה דנעשה כשותף להקב"ה וכמהוה הויות דה' גוזר והצדיק מבטל וצדיק גוזר והקב"ה מקיים ועכ"ח יקרא השי"ת בשם ה' אחד שאין אחד אלא הקב"ה אבל צדיקים ירבו:

37בכל נפשך ובכל מאדך בכל ממונך ויש לך אדם וגו' דבר אחר בכל מידה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד כן איתא פרש"י והוא מתניתין סוף ברכות ואמרינן בכתובות (ובמס' ע"ז) בפ' אלו נערות אלמלא נגדוהו לחמ"וע הוו פלחו לצלמא וכ' התוספ' שם הטעם משום דהי' רק אנדרטא ולא ע"ז ממש ונראה כיון דכתוב מאדך משום דיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ונראה דהיינו מנגידא דממיתה ממש וכי יש לך שוטה שימות ויניח שלו לאחרים ועכ"ח היינו מנגידא וא"כ שפיר מוכח אמנם אם נפרש מאדך בכל מידה וגו' א"כ אינו מוכח דנגידא ג"כ צריך לקבל דדילמא רק מיתה קלה צריך לקבל ובחמו"ע איתא דהוי אזלינן בסרבליהון בשמחה ובטוב לב וא"כ הוי דרשו בכל מאדך בכל מידה הוי מודה לו וא"כ אינו מוכח נגידא ושפיר קאמר אלמלא נגדו וכו':

38ובורות חצובים אשר לא חצבת הרמב"ם פ"ח ממלכים כ' שהותר להם יי"נ והקשה רמבן אי שנתנסך ממש לע"ז חלילה לא ידבק בידך מאומה כתיב ואי סתם יינם פשיטא איסורי תורה קדלי דחזירי הותרה סתם יינם מבעיא וי"ל כיון דסתם יינם אסרו חז"ל בהנאה אע"ג דפתם ושמנם לא אסרו בהנאה כ' הראשונים פ' אין מעמידין כיון דעכ"פ אסרו בשתיי' משום בנותיהם אסרוהו גם בהנאה משום לתא מיעוטא דמנסכי לע"ז ע"ש והשתא הוה ס"ד דלענין זה נמי עשאו כניסוך ממש לאסור במלחמה משום לא ידבק קמ"ל רמב"ם ואי תימא היא גופי' מנ"ל לרמב"ם דלמא אה"נ דאסרו סתם יינם י"ל משו"ה כ' רמב"ם אח"ז וכן הותר במלחמה יפ"ת לומר כיון שיפ"ת הותר לא שייך לאסור משום בנותיהם וא"ש הרמב"ם אלא רמב"ן לשיטתו ס"ל לא הותר בתים מלאים אלא במלחמת ז' עמים ויפ"ת לא הותר אלא במלחמת רשות וליתי' להנ"ל אך רמב"ם לשיטתו א"ש:

39אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון וי"ל דהשל"ה הקשה על רש"י דפירש בכ"מ שמרתם זו משנה א"כ בפ' ואתחנן דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שכבר לימוד אמור ונראה דאי משום הא לא איריא דהרי אמרו ליגמר אינש והדר ליסבר והנה לימוד לגמור אינו לעשות ולקיים אלא ע"י שלומד לסבור ולהבין ויגע בתורה זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לעשות והיינו דקאמר בתחלה ולמדתם אותם ליגמר ואח"כ ושמרתם דהיינו לימוד לעשות כדי לעשות והיינו לסבור ולכוון האמת והזוכה להאמת הוא דווקא הלומד תורה לשמה וכפרש"י כאשר ציונו ה' וגו' מה אני בחנם דהרופא העושה בשביל ממון לא הוי כרופא אלא כסוחר וכן בתורה אם עושה בשביל פנייה אינו נקרא ת"ח ורק אם לומד לשמה הקב"ה מאיר עיניו וזוכה לאמת ואפי' אם אחרים משיבים אותו אלו ואלו דא"ח והשי"ת מסייע לו לכוון האמת ורשאי לעשות על פיו כאלו יצא מפי עליון ובזה אפשר לפרש הקרא איכה היתה לזונה קרי' נאמנה וגו' (ע"פ שדרשו חז"ל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו איננו נאה עליו הכתוב אומר ורועה זונות (במס' עירובין) משא"כ הלומד לשמה כל התורה שוה אצלו) שהרי הסנהדרין הי' שם וע"ז מתרץ כספך הי' לסיגים היו מעורבים בפניות ורודף שלמונים ועי"ז נעשה קרי' נאמנה לזונה וזה הפירוש בקרא אחרי ה' אלקיכם תלכו מה אני בחנם ואותו תיראו ומצותיו תשמורו זו משנה לשמה מחמת יראה אז ובקולו תשמעו שהשכינה מדברת מתוך גרונו ואלו ואלו דא"ח ואותו תעבודו ותוכלו לעשות הלכה למעשה ובו תדבקון:

40*כי ישאלך בנך מחר לאמר כל הפרשה עד וצדקה תהי' לנו וכו' יל"ד מה לשון צדקה שייך בזה וי"ל דהנה על מה שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ מחוייבים אנחנו לקבל את התורה והמצות וא"כ מה שיש לנו שכר עוה"ב הוא מצד צדקה אבל מדינא אין לנו וזהו שאמר ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה ויוציאנו משם וכו' למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו' ויצוינו לעשות את כל החוקים לטוב לנו כל הימים וצדקה תהי' לנו היינו מה שיוטב לנו כל הימים (עולם הבא שנקרא כל הימים) תהי' לנו לצדקה:

41כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים וכו' והיינו שאלת בן חכם מהארבע בנים שדבר בעל הגדה ופירש"י ז"ל יש מחר שהוא לאחר זמן ואפשר לפרשו דקאי אמה דכתי' לעיל מיני' שיתן לך ה' בתים מלאים כל טוב ומזה למדו חז"ל דאפי' כתלי דחזרי הי' מותר להם לאכול כל י"ד שנים שכבשו וחלקו והנה אח"כ שנשלמו הני י"ד שנים ואז אסורים בכל אלה וישאל הבן חכם מה העדות והחוקים אשר צוה ה' אלקינו אתכם הלא אתמול אכלתם כל הני דברים ולא ראינו שהי' לכם שום מיחוש וחולי באכילה זו וכבר נודע מחכמי הטבע שכל הדברים הנאסרו לנו הוא מצד שחס המקום על עמו שלא לאכול כל הני דברים המזיקין את בריאות של אדם ובאמת כבר אכלתם כל הני איסורים ואתם חזקים וגבורים ולמה נאסר להם מעכשיו ולהלן ואמרת אליו שני טעמים יש בדבר זה שאנו צריכין לפרוש ממאכלי איסורים הללו חדא ויצוינו ד' אלהינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים שלא יתטמטם לבינו בטומאה ובטבע רעה רק בשעת מלחמה קודם ישיבתינו בארץ ההותר לנו וישמור לבנו שלא יהי' לנו טבע רעה בלבנו אבל אם אנו נאכל מהיום עוד לעולם אז יולידו לנו טבע רע לעת זקנה ומלבד זה וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת כמו שביאר בעה"מ חובת הלבבות והוא מדברי ז"ל דמה שאדם יושב ופורש ממאכלי איסורין גם בזה הוא נוטל שכר כאלו קיים מצות עשה במעשה ולכן צוה לנו החוקים האלה כדי ליתן לנו שכר על הפרישה ודו"ק:

42*לא מרובכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט ורמב"ן כ' בפסוק ונשארתם במתי מעט היינו בין כל אומה ואומה אבל בכלליות תלי"ת אנו מרובים יותר מאומה אחת שבשבעים אומות דאל"כ איה ברכת אברהם כככבי השמים וכחול וכעפר וחז"ל דרשו כי אתם המעט שממעטים עצמיכם וביותר צ"ע איך שייך לא מרובכם כי אתם המעטים א"כ אינם מרובים ואיך ס"ד מרובכם מכל העמים חשק הלא מועטים המה אבל יובן כי כל דבר שהוא רב ושכיח טובא אינו חשוב כדבר שהוא מועט ואינו נמצא וזהו חשיבות זהב נגד כסף שמציאותו מועט וכן אבנים טובות ומרגליות ומי שיש לו הרבה מהדברים שהם רב בעולם איננו חשוב לו כמו שאין חשוב לו מי שיש לו אלף קופות תבן אך מי שיש לו הרבה מהדברים המועטים בעולם כגון שיש לו מרגליות זהו המתהלל בעשרו והנה ישראל המה האומה היותר מרובה מכל אומה שבשבעים אומות כחול הים ולא מת פאר הקב"ה שהוא אלקי המרובים האלו אלא שמפני שהם בעצמיותם מועטים שאיננו בכל ע' אומות בכללם אפי' אחד שיהי' בטבעו במעשיו וידיעותיו כישראל אחד וא"כ ישראל הוא מעט במציאות כמו מרגליות ואבן טובה ויש להקב"ה הרבה מהם יוסף ה' עליהם אלף פעמים עם חשק ה' בכם והבן זה:

43ה' בחשך אור לי כתיב אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידי' ליעקב לחוק לישראל ברית עולם הרי ר"ת ב'אש'ך' ברית ח'ק ש'בועה כ'רת וזהו אור לי בוודאי ואחז"ל (תענית דף ד' ע"א) כי כל מ' שנה הלכו לאורו של אהרן כי בזכותו היו עמודי ענן ואש להאיר הלילה ע"כ אם תסיר מספר אור שהוא ר"ז ממספר בחשך תשאר קכ"ג כמספר שנותיו של אהרן והיינו ה' בחשך אור לי:

44חדשים לבקרים רבה אמונתך במדרש אדם מפקיד פקדון ספק אם מחזירו והקב"ה מחזיר פקדון הנשמה בכל בוקר ולא אלא שמחזירו מיופה ומהודר וצע"ג וכי חידוש הוא שהקב"ה לא ישקר באמונתו להחזיר פקדונו ועוד אפילו רוצה לשקר מ"מ יחזירו לו ולכל עת שירצה יחזור ויטלנו ועוד הלא הנשמה היא פקדון אצלנו מאת הקב"ה עד קץ שיחזור האדם פקדונו להקב"ה המפקיד ית"ש אבל הנה השוכר שומר שכר לזמן ונותן לו שכר כך וכך אם ישמרנו כראוי ויחזירנו לו מיופה ומהודר ואם יפסידנו צריך לשלם ויגבה מעדיות שבנכסיו ובתוך הזמן החזיר השומר הזה והפקיד הפקדון עצמו ביד הבעלים לשעה וראו הבעלים כי זה השומר קלקל הפקדון והפסידו הרבה מדרך העולם שיאמרו למה זה לו הפקדון עד שיפסידו לגמרי ולבסוף אגבה מנכסיו למה לי זה הטורח אעכב פקדוני בידי ולא אחזירהו לו עוד וכן הקב"ה הפקיד נשמת כל אדם בידו לזמן ידוע עד עת קצו ואם ישמרנו כראוי ותהי' יציאה מן העולם כביאה בלא חטא יהיו שכרו מרובה ואך אם יפסיד ויפגום הנשמה ענשו מר והנשמה צריכה ליבון בגיהנם עד שתחזור לטהרתה והנה בכל לילה חוזר האדם ומפקיד נשמתו לפי שעה ביד בעליו הראשונים הוא הבורא ית"ש והוא מוצא שזה הנפקד קלקל וחטא ופגם ביום ההוא וא"כ למה זה יחזיר לו בבוקר נשמתו עד שתתקלקל לגמרי ושוב יפרע ממנו בגיהנם למה לו כל הטורח הזה יעכב הנשמה אצלו והוא ימות בעונו בנוער נפשו אבל אינו כן אינו מעכב הפקדון כל ימי שכירתו ומחזירו לו בכל בוקר אולי יתקן עוד אשר עיות ויקבל שכרו משלם והיינו רבה אמונתך:

45חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, והדרך צלח ורכב על דבר אמת אחז"ל אם רצית להחנק התלה באילן גדול פירש"י בפ' ע"פ אם תרצה לומר שמועה שיקבלוהו ממך אמור בשם אדם גדול ויקבלוהו נ"ל דהמשילו לחנק משום דאחז"ל ישב עולם לפני אלקים זה שאומרים שמועה משמו ואמר אם תרצה להחנק ולא איכפת לך להחשב חי יושב עולם אם לא איכפת לך בזה תלהו באילן גדול, אלא שיש לעיין איך אתלה באילן גדול טעותי והשמועה אינה מכוון להלכה ואיך אתלה באילן גדול וי"ל כיון דזה לא איכפת לו בהוד והדר וכבוד לשמו ורוצה לאמרו בשם גדול אחר כדי שלא תשתכח א"כ כל עסקו רק לשם ה' זהו בטוח שיכוון ההלכה אל האמת והיינו דקאמר חגור חרבך שלך חגור אותו על ירך גבור אחר אדם גדול וחגור עליו של הגדול הודך והדרך ולא תבקש אתה גדולות ואז תהי' בטוח שהדרך צלח ורכב על דבר אמת כי תכוון ההלכה אל האמת:

46שלהי מס' עדיות אין אליהו בא לרחק ולא לקרב פי' דמשפחה שנטמעה נטמעה ואין הקב"ה רוצה לגלות הממזרים שכבר נטמעו ולא בא אליהו אלא לשום שלום בעולם ומה ענין זה לזה יש לפרש הנה שלהי סוטה בעקבת משיח חוצפא יסגי בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ע"ש ולכאורה הא דחוצפא יסגי הוא כדי שלא יתגלו הממזרים ונימא מדחציף כולי האי ממזר הוא לכן יהי' הטבע חוצפא אפי' אצל הכשרים ואין להבחין אך עי"ז ירבו מריבה בעולם בת באמה וכלה בחמותה ואויבי איש אנשי ביתו ע"כ כיון שאין אליהו בא לרחק ולקרב ומשפחה שנטמעה נטמעה וחוצפא יסגי ומריבה ירבה בעולם ע"כ יבוא לשום שלום בעולם להשקיט הריב ולהרבות השלום:

47מס' אבות הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון י"ל דרש"י פי' אדני אלקים רחמים בדין והרמב"ן כ' דין ברחמים והכוונה כמ"ש הת"ח אצל הצדיקים נשאר כאשר עלתה במחשבה לברוא העולם בדין ואם אמנם שהם צדיקים וראוים לרחמים יעשה דין ברחמים (היינו ע"פ דין מגיע אליהם הרחמים) ואצל הרשעים שראוים לדין הקב"ה משתף רחמים באותם שראוין לדין ועל הקושיא איך שייך בחירה כיון שהקב"ה יודע עתידות תי' הרמב"ם לא מחשבותי מחשבותיכם וזה שאמר הכל צפוי ואפ"ה הרשות נתונה ולכך בטוב העולם נידון היינו בשיתוף דין ורחמים והכל לפי רוב המעשה לפעמים דין ברחמים ולפעמים רחמים בדין והכל לפי רוב המעשה לטובה:

48*נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם והנה מה שאמר הנביא מה אקרא איננו מובן שמכיון שנאמר לו לקרות וודאי נאמר לו מה הוא יקרא והנה נראה לומר דלכאורה נבין בענין שנאמר נחמו נחמו עמי הלא מצינו דלשון נחמה לא שייך לומר אלא במי שמנוחם על מתו דהיינו נחמה כי מה לעשות בדבר האבד אבל על החי לא שייך תנחומין והנה לכאורה אצל כנסת ישראל בענין החורבן כתי' היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כמי שהלך בעלה למדינת הים וגם בית מקדשינו יבנה במהרה כקדם ואיך שייך כאן לשון נחמה והאמת כך הוא דבאמת בית מקדשינו אשר נחרב ונשרף הוא כבר אבד ממנו ואין לו שום תקוה אך לעתיד במהרה אז יבנה לנו ה' בית חדש מעשה ידיו וירד לנו משמים בהמ"ק כדכתי' מקדש ה' כוננו ידיך והיינו מקדשינו לעתיד וזה אינו כמו בית מקדשינו הראשון והוא ענין חדש שלא הי' בעולם באותו ענין אבל הראשון כבר הוא כמעט בבחינת מת ושייך שפיר לשון נחמה דמה שעבר עבר וידוע מה דכתי' מקדש ה' כוננו ידיך זהו מקדש שלעתיד ובריאה דהקב"ה היינו הדיבור כדכתי' בדבר ה' שמים נעשו והיינו פירוש הפסוק נחמו נחמו עמי קול אומר קרא דהיינו שיקרא נחמה לישראל ואמר מה אקרא כלומר היאך אקרא לשון נחמה דנחמה שייכא על דבר האבד וישראל מקוים שיבנה עוד בהמ"ק בימיהם ואין מקבלין תנחומין על דבר החי וע"ז השיבו יבש חציר נבל ציץ כלומר וודאי אותו בהמ"ק שהי' מעשה בני אדם הוא כבר עבר ולא יבוא עוד לעולם והוי כמת ושייך תנחומין עליו אך אותו בנין שלעתיד הוא יהי' דבר אחר שהוא דבר אלהינו יקום לעולם אבל אין זה מענין הראשון ולכן תקרא נחמה אליהם על בנין החרוב שלעולם לא יהי' להם בנין אדם עוד מעשה ידיו ממש של הקב"ה לטובה ודוק:

49*והנה בשירת הים נאמר בתחילה זה אלי ואנוהו ואח"כ מספר מעשה תוקף הנס שטבעו מרכבות פרעה בים ואומר שבח המקום מי כמוכה באלים ה' וחוזר ומספר מעשה הנס נטית ימינך ובנוסח תפילתינו בערבית אנו מהפכין הענין בתחילה אנו אומרים משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם מי כמכה באלים ה' ואח"כ אנו אומרים זה אלי ענו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד ונראה לבאר עפ"י מה דביאר בעהמ"ח ס' חובת הלבבות בשער הבחינה בדרך משל לתינוק שנולד בבור ויגדל שם ואיננו יודע מאומה מה שהוא חוץ מן הבור ושליח הבא אליו בכל יום ויום לפרנסו מודיע שכל אלו הדברים שנתן לו והבור זה הכל של מלך והוא צוה לפרנסו ולגדלו וחייב להודות לו ולשבחו ואמר משבח אני את בעל הבור הזה וכו' אמר לו השליח אל תאמר כן פן תחטא כי אין הבור הזה לבדו של מלך כי אם במרחבי ארץ כפלי כפלים מהבור הזה מה שלא יסופר מרוב ואמר הנער איני רואה מכל זה מאומה אך ראיתי טובתו וממשלתו עלי ועל הבור הזה ואמר לו השליח אמור משבח אני את המלך גדול ע"ש והנה אחר ימים הרבה נתגדל הילד ויצא מן הבור והי' יום ועד אצל המלך והי' רואה את גדולתו של מלך בריבוי עבדיו ושריו וסגולת מלכים אשר לו ופגע בו אותו שליח המלך שבא אליו תמיד בבית הבור ואמר להנער אשר נולד בבור תאמר עכשיו ג"כ כמו שאמרת כבר לקצר מאוד שבח המלך והשיבו הן אני אסדר שבח כמקדם משבח אני את המלך הבור שזן ומפרנס אותי כדי צרכי ואמר שליח המלך היתכן אחר כל הגדולה שראית שבחת המלך שיש לו בור והנער משיבו אדרבא שבחי בקיצור הוא גדול בכמות ואיכות מלך גדול כזה הוא משגיח עלי שהייתי נולד מאחת השפחות ושבחי הוא שבח יותר מכל שאר השבחות הנאמרים עליו והנה ישראל בצאתם ממצרים אז שבחוהו בתחילה זה אלי ואנויהו שלא ידעו משום שבח יותר אלא השבח זה שהוא אלהיהם ומשה אמר להם אח"כ לומר מי כמכה באלים ה' נורא תהלות עושה פלא ואח"כ כשבאו לירושת ארצות שבעה עממין אז פתחו אח"כ עוד לפתוח עוד בשירה אשר שבחוהו אז מכיון שראינו שגדול הוא מכל אדני הארץ ואפ"ה הוא משגיח על אומה שפלה כמונו להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ובקשו מלפניו שישגיח עליהן מעכשיו ולהלן כמקדם וזהו שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד ולכן תיקנו נוסח תפילתינו מלכותו ברצון קבלו עליהם משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם מי כמכה באלים ה' ואח"כ כשראו מלכותך והכירו גדולתו זה אלי ענו כלומר דפתחו עוד בזה אלי שאמרו בתחילה דהיינו השבח הגדול כמו שביארנו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד דהיינו שישגיח עלינו כמקדם ודוק:

50במדרש שלשה פתחו באיכה משה שראם בשלוותם אמר איכה אשא לבדי ישעי' שראה בפחזותם אמר איכה היתה לזונה ירמי' שראה בניוולם אמר איכה ישבה בדד יש לפרש בימי משה היו ישראל כל כך צדיקים כשהיו מסופקים על חשש רחוק נידנוד גזל ואיסור שאלו את משה לכן אמר משה איכה אשא לבדי לדון ולהורות כ"כ ישעי' הוכיחן ראו היאך ירדתם ממדריגה שהייתם בימי משה עד עתה איכה היתה לזונה קרי' נאמנה צדק ילין בה וכו' וישעי' ראה אותם בימי פחזותם ועדיין הי' לבם הומה אל ה' והועיל התוכחה ועשה רושם בלבם אבל ירמי' שראם בנוולותם שכמעט נכבה מהם כל הניצוץ ולא יתעוררו מזה אם יעוררם שיתבוננו במדריגתם הקודמת באהבת ועבודת השי"ת לכן אמר איכה ישבה העיר שקבלו עונשם ותם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (מש"מ):

51זכרה ירושלים ימי עניי' ומרודיה כל מחמודיה י"ל מי שלא ראה טובה וגדולה מעולם או הי' לו ונשכח ממנו לגמרי אין מצטער כל כך על עניו ומרודו אבל זכרה בימי עניי' ומרודה גם כל מחמדה שהי' לה מימי קדם לכן והיא מר לה אבל תהי' הנחמה בכפלים גם כן (מש"מ):

52פרש רשת לרגלי השבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה י"ל ע"פ מה דאיתא בספרים לפעמים אדם יורד ממדריגתו הגדולה לקטנות אל ידאג על זה כי הוא הכנה למען יתעלה למדרגה היותר גדולה משהי' וכן חשבו ישראל בימי החורבן שירדו ממדריגתם כדי שיתעלו ובאמת אי הי' חוזרים בתשובה שלימה תיכף ומיד באותו ת"ב הי' נולד משיח והי' יורד מלמעלה ביהמ"ק בנוי ומשוכלל מעשה ידיו של הקב"ה אשר נאמר עליו מקדש ה' כוונו ידיך והיו מתעלים מאוד וזה שקונן הנביא פרש רשת לרגלי במה שהשיבני אחור ממדריגתי הגדולה נתנני שוממה חשבתי כי אתעלה יותר אבל טעיתי כי נשארתי כל היום (מורה על אלף שנים) דוה עד ישוב ויגאלינו (מש"מ):

53שמעו רעתי ששו כי אתה עשית י"ל אם הי' האומות רודפים לישראל מעצמם וישראל נרדפים מהם אז טוב הי' כי והאלקים יבקש את הנרדף וגם הקב"ה ינקם בגוים ההמה וישראל יראו נקמתם בהם אבל בחרבן בהמק"ד שראו טבעו בארץ שעריה וגבריאל הולך במחתה של גחלים ויצת אש בציון כמבואר הכל במדרש ומיד ה' היתה זאת וזה ששו כי אתה הקב"ה עשית ואינם נדונים ישראל כנרדפים ומסיים הנביא תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי דהיינו הקב"ה דקדק כחוט השערה עם ישראל יען כי הם בני היכלא דמלכא בני בכורי ישראל והתפלל הנביא תבוא "כל" רעתם לפניך מגדול ועד קטן ועולל למו כאשר עוללת לי לדקדק כחוט השערה אז נראה נקמתך מהם עלי שמך אשר חלל מהם ואנחנו נשיש בך בישועתך לטובה לטוב לנו כל הימים אמן (מש"מ):

54פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך יש לפרש איתא בגמרא פסחים שפ"א מין הודה לר"י שבכל יום ויום המה יושבים וחושבים ויועצים עלינו לעשות רעה אבל אין יכולים להאתחד ולא בא הדבר לידי גמר והנה בתוספו' קידושין דף ל' ע"ב איתא בשם הירושלמי שאוה"ע נענשים גם על מחשבה רעה והנה לע"ל כשיפקוד הקב"ה עון בת אדום מדה כנגד מדה גם על המחשבה רעה יענישם אז נבין ונדע כמה רעות וגזירות שחשבו עלינו ויתגלו קלונם וחטאתם וזה פקד עונך בת אדום כשיפקוד השי"ת עונך אז גלה על חטאתיך יתגלו עונך הרבים מאוד מאוד (מש"מ):

55נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם במדרש ילקוט רמז תתרל"א בד"ה מי יתנך כאח לי וז"ל באותה שעה מתכנסין כל הנביאים והולכים לירושלים לנחמה וכו' אעפ"כ לכו ופייסוה מתכנסים כולם והולכים אצלה וכיון שהיא רואות אותם אומרת לכו לכם וכו' מיד הולכים לפני הקב"ה ואומרים אינה מקבלת פיוסין שלנו א"ל איני ראוי אלא שאלך אני בעצמי ואפייסנה וכו' אמר לה כנגד זכות אבות שעשית רק יש לך חובה וכו' מיד אומרת איני מתנחמת עד שתראוני באותן רשעים שחרפוני וחללו את שמיך המדרש אומר דרשוני להתנחם הנה מה שאמר לה הקב"ה כנגד זכות אבות שעשית כך יש לך חובה יש לפרש ע"פ מה שאיתא בשל"ה דפסוק וזכרתי את בריתי יעקב בתוך התוכחה הכוונה שאזכור גודל צדקות וזכות אבותיכם ולא למדתם מדרכיהם הטובים ומענין התוכחה הוא ויש לפרש ע"פ משל בן המלך שחטא ופגם בכבוד אבי' המלך וגירש אותו משלחנו וביתו והיה צער לו בכפלים על חסרון כל טוב והוא בצער ובעוני ובבזיון תחת שהי' לו ורגיל בכבוד וגדולה ועושר וכל תאות לבו ואם הבן המלך בטבעו טוב רק לא יכול לעמוד בתאותיו הגופניות צערו כפול על שנגרש משלחן אביו ואינו יכול לראות באור פני מלך חיים בכל יום והנה הקב"ה שלח לנביאים לנחם ישראל ונחמם בכל מיני ברכות והצלחות כמבואר בנביאים אבל ישראל הדבקים בה' אלהינו חטאו רק מתאוות גופניות הרע לא הי' די להם במה שיוחזר להם העושר והכבוד והטוב אם הקב"ה מסתיר חלילה פניו ושלא יזכו לראות באור פני מלך אלקים חיים ומלך עולם וישלח שלוחים לכן לא קבלו תנחומין מהנביאים על ידי שלוחים לכן מן היושר ניחם אותם הקב"ה בעצמו וחזרו לזכות לגילוי שכינה ודביקות הקב"ה עם כל טוב ולכן וביושר אמרו שאינם מתנחמים עד שיראו נקמות שונאי ה' שחללו השם הגדול והנורא וזה פי' המדרש חטאו בכפלים חטאם הפשוט תאוות הגופניות וגם ברוחניות שנתחלל ש"ש מאוד באמור להם עם ה' אלו וחטאו כזאת ולקו בכפלים ברוחניות ובגשמיות ומתנחמת בכפלים ברוחניות בגילוי שכינה אור פני מלך חיים עם גופניות עושר וכבוד וכל טוב ומוטב עלינו ועל כל ישראל במהרה בימינו אמן וק"ל (מש"מ):

56קצת מדרוש לז' אב יום א' לעתותי ערב בבהכ"נ הגדולה תק"צה לפ"ק

57ואתחנן אל ה' בעת ההיא יל"ד אמאי קאמר בעת ההיא לאמור פירש"י השיבני פשיטא שרוצה שישיבו על תפלתו אתה החילות פירש"י בעגל החילות להראות לי שאתה מבטל גזירה ע"י תפלה וזה דוחק ויתעבר ה' בי למענכם בילקוט פי' כאשה מעוברת שאינה יכולה לשוח מפני עוברה פי' ויתעבר לשון עובר והוא תמוה וזית רענן לא פי' כלום הנה בעגל כתי' לך רד מגדולתך כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים ומרע"ה אמר להקב"ה למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת ממצרים הקב"ה אמר למשה עמך והוא אמר להקב"ה עמך וחכז"ל אמרו שאמר לי צוית ולא להם ויש לישב בוודאי כשמרע"ה ממונה על כל ישראל וכח כולם בו אזי אמר הקב"ה למרע"ה בלשון יחיד לא יהי' לך וכל ישראל בכלל ובכח מרע"ה והקב"ה חפץ חסד כשחטאו אמר לך רד מגדולתך ותוכל לטעון לי צוית ולא להם כיון שירד מגדולתו אינם כלולי' בו ונפרדי' ממנו והיינו לך רד מגדולתך והטעם כי אל"ה יהי' עמך אשר הוצאת ממצרי' אבל אם תרד מגדולתך אינו עמך כ"א עמי ולך צוית ולא להם והנה מזה למד מרע"ה להצלת עצמו ע"כ טרם נגש לואתחנן כתי' לעיל ואת יהושיע צויתי וגו' הוריד עצמו מגדולתו ומסר הכל ליהושע ונשאר הוא הדיוט ואיננו משה רבינו אשר נגזר עליו ועיי' דין זה במס' הוריות ובכתובו' פ' נערה בסוגי' דתני שילא דנשתנה דינו עי"ז אך צריך לזה הסכמת הקב"ה שישתנה מנשיא להדיוט ע"כ אחר שמסר הכל ליהושיע ואתחנן אל ה' בעת ההיא שמסרתי הכל ליהושיע לאחר כך השיבני והסכם עמי שאני הדיוט כי אתה החילות ללמדני כן בעגל לך רד ואמנם ה' אמר רב לך דייקי אתה עומד ברבנותך ותאסוף אל עמך בגדולתך לא כהדיוט והטעם לזה באמת כי מה יעשו ישראל ח"ו לא מבעי' בחייו אם יהי' הדיוט לא יהי' להם לא מן לא באר לא ענן גם כי עתה אחרי סילוקו הלא כולם חיים מהשפעת תורתו וזכותו כדאמרי' משה שפיר קאמרת ואלו מת כהדיוט לא הי' לנו מזה כלום ע"כ ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי להורידני מגדולתי ולפ"ז דברי המדרש מדוקדקים כי כתי' האנכי הריתי העם הזה לתת להם בשר באמת הו"ל כאלו הם עוברים שלו בבטנו נשאם ורצה לשוח לפני יהושיע ליתן לו גדולתו ולא יכול מפני העובר שבמעיו והיינו ויתעבר לשון עובר למענכם וק"ל:

58אעברה נא ואראה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור הירדן הזה כבר אמר הקב"ה למרע"ה בפ' פנחס עלה אל הר העברים הזה וראית את הארץ כי ע"י ראיית עין קדשו הארץ הקדושה יקלוט עליו קדושת זכותא דא"י שהי' חסר לו עדיין אך חשב מרע"ה כי כשהוא מתלבש בחלאת חו"ל לא יועיל לו כ"כ ראיית א"י כמו שהי' צריך להתקדש בענן ששת ימי' טרם עלה להר סיני ה"נ צריך להתפשט תחלה לבוש צואת ח"ל ע"כ בעברו הירדן והדריכו ברגליו אדמת קדש וכתי' וכפר אדמתו עמו כל ההולך ד' אמות בא"י מוחלי' לו עוונתיו ע"כ בקש אעברה נא ואח"כ אראה והקב"ה השיב לו רב לך קדושה וכבוד ותוכל לקבל קדושת א"י בראייתך בלי שתדרוך אדמתה והיינו שסיים וראה בעינך כי לא תעבור הירדן הזה פי' תבין בעצמך שלא תצטרך לעבור הירדן כי בראי' שלך סגי ונכנסתי בדרוש בהפטרת ט"ב בשנו כי עזבנו ארץ השליכו משכנותינו כי בושה וכלימה הוא לנו אחר שכבר שזכינו והיינו שם עזבנו ארץ והארכתי:

59ימה צפונה תימנה ומזרחה וביעקב אבינו קדמה צפונה נגבה ימה הארכתי כי מסתמא נקרא מזרח קדמה כי כל אדם פניו ננערת למזרח מקום זריחת השמש והיינו בעניני עוה"ז תחת פניו מועדות לשמש ואז דרום ימין וצפון שמאל ע"כ כשבירך יעקב אבינו ע"ה אמרו פרצת קדמה צפונה תמנה וימה בסוף אך בבהמ"ק הוא בהיפוך פניו למערב כי כל צבא השמי' לך משתחוי' למערב להקב"ה ושם ים פנים ומזרח אחור וצפון ימין ודרום שמאל ע"כ הראה למרע"ה בהיפוך ימה צפונה תמנה ומזרחה והקדושים האלו מצפון זהב יאתה ממשיכים לימין ה' לקדושה ומנורה שבדרום מחשיבים לשמאל להמשיך אנשי עוה"ז לעבודתו ויראתו כאאע"ה ועד"ז יובן לשון אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני כי ימין שבירושלי' אינו כימין עה"ז ואגב אפרש כל המזמור על נהרת בבל נ"ל לא נתרצו השבאי' שישוררו בלב נשבר ונדכה כ"א בלב שמח ע"כ הקריבו הבבליי' קרבנות לה' ורצו שהלויים ישוררו שם בשמחת מצוה כמו בציון והנה בזבחי' קי"ו ע"ב אימי' דשבור מלכא שדר קורבנא לרבא שלחה לי' אסקוה נהלי' לש"ש א"ל לרב ספרא ולרב"א בר"ה זילו ואדברו תרי עולמי גולאי וחזו היכי דמסקו ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתי ואסקוה ניהלי' לש"ש ע"ש ע"כ על נהרת בבל דוקא על נהרות היכי דמסקי שרטון ועל ערבים בתוכה כדאמרי' הני צנייתא דבבלי מששת ימי בראשית ואין בה חשש ע"ז דלית בה תפיסת אדם כמ"ש תוס' בע"ז מ"ו ע"א ד"ה מבהמה תמה וכו' ואפ"ה גם בכינו בזכרינו את ציון כי איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר אפי' לקרבן לה' ועוד אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני כי הגוי מכוון קרבנו למזרח וימינו לדרום והלוים שוררו וכוונו לירושלי' למקום ק"ק למערב ואחוריהם אל מזבח ההוא של בבליים וימינם לצפון ע"כ תשכח ימיני ומסיים אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו שיבטל קרבנותיך ולא יקבלם כאשר גמלת לנו לבטל קרבנותינו אשרי שיאחז ונפץ את עולליך היינו תרי עולמי גולאי הנ"ל ינפץ אל הסלע הוא המזבח במקום שהעלה שרטון:

60ואמר תדבק לשוני לחכי וגו' בילקוט בהפטרת ט"ב כשיצאתי ממצרי' ואתם הדביקי' בה' אלהיכם בצאתי מירושלים דבק לשון יונק לחיך בצמא והמובן בצאתי ממצרים ואתם הדבקים וכי א"א לדבק בשכינה אלא ע"י תורה ות"ח ותינוקו' של בית רבן ובצאתי מירושלי' בעו"ה כ"כ הביאו המלכיות עד שהשכיחו תורה מישראל ואפי' תינוק' של בית רבן בטלי' ועוסקי' בהבליהם בעו"ה והיינו דבק לשון יונק בחיכו בצמא לשמוע לדבר ה' והנה בעוסקי' בתורה כאילו אין בהמ"ק חרב כי בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח שבבבל אך אדום השכיח התורה בעו"ה והיינו גמר חורבן בהמ"ק כי אין שיור אפי' התורה הזאת היינו תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אל"א את ירושלי' על ראש שמחתי אפי' אם לא אזכר עכ"פ דברי תורה אבל אם לא אזכיר גם שניהם הרי דבק לשון לחיך ע"כ זכרה לבני אדום את יום ירושלי' פי' כשתזכור להם יום ירושלים זכור להם עוד עם זה האומרי' ערו ערו עד היסוד בה שעקרו גם עסק התורה מבינינו בעו"ה שהוא גמר החורבן:

61אמר בר אבין סוף פ' ואלו מגלחין בכו לאובדים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה ויל"ד מי האובדים הרי אנו כמו שאמר אנו לאנחה א"כ למה אמר לאובדי' אבל הוא בזמנינו זה דהרי בודאי ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ועי"ז גם ולא בעוה"ב כי גם כי יסתלק מ"מ בית מדרשו לא יתבטל ויקום אחר והכל נקרא על הראשוני' עד מרע"ה ועי"ז אין להם מנוחה בעוה"ב והולכים מחיל אל חיל אך בעו"ה בדור הזה במקום שנסתלק רב מבטלינן בית מדרשו לגמרי ומושיבין דורש בלשון גוים במקומו ות"ח הנשארים בצרה גדולה והת"ח בעלמא דקשוט במנוחה כשאינו הולך מחיל אל חיל וזהו בכו לאובדי' ואנחנו נבכה על אותן הקהלות שאבדו ת"ח שלהם ואינם מושיבים אחר במקומו שהאבידה למנוחה כי אין בבית מדרשו מי שיחזיק בתורתו ואנו ת"ח הנותרים לאנחה כי חכמת סופרים תסרח בעו"ה איתא בהפטרת ט"ב על מה אנחנו יושבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי ה' הדימנו וישקנו מי ראש כי לשעבר יושבי כרכי' כשהטיב ה' עמהם חזרו ובאו לקהלת ישראל לימי זקנתם זכו לישב במקהלת ישראל כי בכרכים אינם יכולים לעבוד ה' כ"כ כדאמרי' בעלמא דנני כיושבי כפרים ולא כיושבי כרכים נלינה בכפרים ועכשיו בעו"ה היושבים במקהלות יושבי' ומתקשים על ד"ת ומקשי' קושיא לאלהינו ומשה עבדו וממאסים ומתחרטים במה שישבו בקהלות וסוף ימיהם מבלים בכרכים לעבור עבירות גדולות והיינו על מה אנחנו יושבים קשות מיושב והם יושבי' ומתקשי' על תורת ה' בקושי' של אפקורסי' נבוא ערי המבצר ונדמה שם מתורה ומצות ומסיים ה' הדימנו כי וישקנו מי ראש ר"ל כי הם האנשים האלו הם מאותן שאמר מרע"ה בפ' נצבים שרש פרה ראש ולענה ופי' רמב"ן מאותו השרש שבימי' ההם יפרה לבסוף ראש היינו בניהם יהיו אפקורסים והיינו כי השיקנו מי ראש של אבותינו ע"ד אבותינו חטאו ואינם באמרכם אז בשרירות לב אלך ואנחנו עוונותיהם סבלנו כי העווינו ע"י אותו השרש הפורה בדור אחרון הזה א"נ יש לפרש אבותינו חטאו ואינם ולפני זה מקונן מצרי' נתנו יד ולאחריו עבדי' משלו בנו ובאמצע מתרעם על הקב"ה אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו י"ל דקאי על המייפים עצמם אצל מצרים ואשור וכל הגוים כדי למצוא חן בעיניהם לשבוע לחמם טמא ועושי' ככל מעשי הגוים ואפי"ה שונאי' אותם בתכלית ואינו מועיל להם כלל ואומרי' אבותינו חטאו לגוי' ההם כי הי' צדיקים גמורים ועי"ז חטאו לגוים ושנאום שנאת הדת ועי"ז הדור הזה המתנהגי' ככל הגוי' עוונותיהם של אבותם סובלים ונשנאים בעיני הגוי' עד שעבדים משלו בהם כאלו הם ישראלים כשרים:

62השיבנו ה' אליך וגו' כי אם מאוס וגו' השיבנו וגו' כי במצרי' כשהיו קרוב לנפול בשער נו"ן שבטומאה מיהר הקב"ה וגאלם כי א"א להפיל ח"ו לשער נו"ן אך בגלות הזה כתי' לא מאסתי' ולא געלתי' ולא יגיע ח"ו הטומאה לזה השעור ולעומת זה אין הגאולה בטוחה במהרה כ"כ וע"כ כתי' ואף גם זאת כי אע"פ שהוא טובה מ"מ יש בה קצת אף שאין מהירות הגאולה בטוחה וזה שאמר למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים השיבנו כי אם היית ממאס אותנו וקצפת עד מאוד בשער נו"ן אז היינו בטוח כי השיבנו וגו' ועכשיו שאין אתה ממאס לגמרי מ"מ למה תעזבנו לאורך ימים השיבנו וחדש ימינו כקדם אמן:

63קצת מדרוש הספד ז' אב תקצז"ל

64ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור פירש"י השיבני ותמה של"ה שהוא כמטיח דברי' כלפי מעלה ומורי בהפלאה ואתחנן לאמור שהתחנן שיהי' יכול להתפלל ע"ד אדני שפתי תפתח ונ"ל אלו ואלו דא"ח דהנה כתי' ומי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובי' אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו לשון בכל קראינו אינו מדוקדק גם הלא הקב"ה שומע תפלת כל פה אפי' של נכרי אבל הענין אחז"ל ר"ח בן דוסא הי' יודע אם תפלתו שגורה בפיו בידוע שהיא מקובל ונראה שזה דוקא בישראל שמה מעתה לשונו ומדבר מתוך גרונו והרי עי"ז מתוך תפלתו יודע מה סופה משא"כ בשארי עמים והיינו בכל קראינו אליו שהקריאה אליו בעצמה היא התשובה אם מקובלת ונ"ל היינו אם מתפלל תחלה תפלה קצרה שפתי תפתח אז הקב"ה הוא הפותח פיו ועי"ז יודע בתפלתו הארוכה אם מקובלת והיינו ואתחנן לאמור שהתחנן שיהי' יכול לומר ולהתפלל דהיינו שפתי תפתח כפ' מורי ז"ל הנ"ל וממילא יש לו תשובה אם מקובלת ע"י אם שגורה בפיו והנה באמת הרי היתה שגורה בפיו כדכתי' ואפ"ה לא נתקבלה זה יבואר לפנינו אי"ה:

65כתי' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי גדר דרכי בגזית נתיבותי עיוה כי דרך הוא דרך הרבים היינו תפלה ארוכה ונתיב הוא נתיב היחיד היינו אדני שפתי תפתח ואמר גם כי אזעק ואשוע כלומר שזועק להי"ת שוע דהיינו שמתפלל תפלה קצרה שפתי תפתח היינו שאזעק ע"מ לשוע גם בזה שתום תפלתי א"כ כבר גדר דרכי בגזית היינו תפלה הארוכה שהרי אפי' נתיבות תפלה קצרה עיוה:

66ואר"ש יכולני לפטור כל העולם מן הדין דכתי' ושכורת ולא מיין ופריך והא שיכור מקחו מקח ומסי' שאינינו פטור אלא מן התפלה היינו מדין תפלה קאמר ולפע"ד גם דברי' הראשוני' אמתיי' דהנה כתי' לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ודרשו חז"ל מזה מ"ע של תפלה עבודה בלב וק' כיון דאמר אם שמוע תשמעו וגו' לאהבה את ד' אלקיכם שזה כולל כל התורה כולה מאי שנא דפרט מ"ע של תפלה אלא הוא הדבר שדברנו בכמה מקומו' שאין בכח האדם לעבוד את ד' אם לא בעזר והשפעה מאת ד' ואין בזה מעשה לאדם אלא החפץ ושיתפלל אל ד' שיעזור לו על זה ועל זה הי' תפלת דוד בן ישי בתמני' אפי והנה ציוה הקב"ה אם שמוע לאהבה אעפ"י שאינו באפשרת כח האדם מ"מ לעבדו בכל לבבכם תתפלל אל ד' בכל לבבך שתזכה לאהבה אותו והשתא לפ"ז אחר שפטרנו ראב"ע מדין תפלה כשיכור א"כ ממילא פטורי' מדין כלל וא"ש וה"נ קאמר כיון שגם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי בעו"ה א"כ ממילא גדר דרכי כל התורה בגזית ונתיבות כולם עיוה:

67ובמדרש כשאתם זוכי' אתם מוני' לבנינו כשאינכם זוכי' מוני' לחורבנו י"ל על חורבן בית ראשון שאז אעפ"י שמנו כך וכך לגלותינו מ"מ הי' מונין לבנינו כיון שנתגלה קצם ע' שנה א"כ כל שנתרחק מנינים מחורבן הבית הרי נתקרב לבנינו והרי זה כמנין ספירת העומר שסופרי' וה"נ המנין הי' לבנינו לבית שני אבל עכשיו שלא זכינו ולא נתגלה הקץ א"כ המנין הוא לחורבנו שכל שנה שלא נבנה כאלו נחרב באותו שנה בעו"ה ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו בעו"ה זה היום אלף ותשס"ט שנה יבנה בב"א:

68הנה כתי' אלקי' באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלי' לעיים לכאורה הי' לו להזכיר תחלה כבשו ירושלי' ואח"כ נכנסו למקדש וטמאו ר"ל אבל באמת זה היום ז' אב שקוינוהו כי אעפ"י שבאו שערי ירושלי' הי' חושבי' שאין בזה הפסד לנו כי ביום שיקרבו אל הקדש פנימי שם יהי' מפלתם של שונאינו כי במקום שנענש עליו נדב ואביהו איך יכנוס גוי ערל וטמא וע"כ שם יפלו ולא יוסיפו קום כך הי' חושבי' אנשי ירושלי' והי' מצפי' על יום הזה יום כניסת גוים להיכל אך בעו"ה נכזבה תוחלתם כי טמאו את היכל הקודש והורשו משמי' לכנס ועי"ז נתיאשו מירושלי' ע"כ כשנכנסו וטמאו היכל קדשיך ממילא הושם ירושלי' לעיי' בעו"ה:

69וכתי' אם מאס מאסת את יהוד' אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפה קוה לשלום ואין טוב וק' לכאורה מה מתמה הלא הואיל ומאוס בנו חלילה משו"ה אין מרפה אחז"ל במס' חגיגה דהאי מינא אחוי קמי' קיסר במחוג עמא דהדר מרא אפי' מיני' כלומר הסתר פני' ואחוי לי' איהו עוד ידו נטוי' והמין לא הבין מאי דמחוי לי' במחוג וקטלוהו ע"ש ולדידי צל"ע כי שפיר עביד המין שאמר שאינו מבין כי עוד ידו נטוי' בקרא כתי' לפורענו' בישעי' ט' יו"ד בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטוי' ולהבין זה אאמר כי ב' אנשי' הי' חייבי' למלך ונפסק דינו של א' להוציא חוץ למדינה ולא יראה בארצות המלך והשני תפסוהו ופסקו לו בכל חדש כך וכך מלקיות ושמח זה השני אע"ג כי רבו וארכו יסורי' מ"מ לא נגרש מאת פני המלך לחלוטי' כי עוד אחר ככלות זמן מלקיותו יחזור לאיתנו הראשון משא"כ אידך כלה גרש יגרש וה"נ טובתן של ישראל מה שאומר עוד ידו נטוי' שלא הסתיר פניו ממנו לגמרי כי עוד נטוי ומשגיח עלינו במכות ועונשי' ולכשיכלה העונש עוד נזכה לחזות בנועמו והמין לא הבין זה וא"ש וק"ל אך אם ארכו ימי העונש והמכות א"כ צווח ממ"נ אם מאסתנו שלא לחזות עוד פניך מדוע הכיתנו ג"כ בתרי קטלא לא קטלינן:

70אחז"ל צום השביעי זה ג' תשרי שבו נהרג גדלי' ללמדך ששקולה מיתת צדיקי' כשריפת בית אלקינו ואמנם רמב"ם כ' בה' תעני' כי בו ביום נכבה גחלת ישראל ולא הי' שריד בעו"ה וכן הוא אמת לרואה ומעיי' בפסוקי' אך נלע"ד צדקו דברי חז"ל כי אחז"ל הקדים ב' שנים לונושנתם כדי שלא יתקיים אבד תאבדון והנה לפי מחשבת נ"נ להשאיר שם כורמי' ויוגבי' ולהמשיל עליהם מזרע דהע"ה כמו גדלי' א"כ לא נתקיים עדיי' צדקת ד' ותינח אם ישמעו לירמי' וישובו א"כ עדיי' לא השחיתו כמנין ונושנתם והרי הוא טוב אבל באמת הרי קמן שמרדו בירמי' ואמרו מאז חדלנו לקטר למלכת שמי' חסרנו כל טוב א"כ אם ישארו בא"י עד תשלום ונושנתם ויהי' בושחתם יתקיים חלילה אבד תאבדון ע"כ טובה גדולה וצדקה הי' לישראל שנכבה הגחלת ביום ההוא כדי שיחזור ויבנה לעתיד ויהי' ראוי לעשות י"ט לולי שנהרג בו צדיק גדלי' וקבעוהו א"כ ש"מ ששקולה מיתת צדיקי' כשריפת ב"א:

71כתי' אם אשכחך ירושלי' תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלי' על ראש שמחתי הנה לפי דינא דש"ס מותר לספר ולכבס לכבוד שבת ואנו מחמירי' בזה ואפי' בשבת חזון מראין האבילות מה שאין דעת האר"י ז"ל נוחה הימנו והנה במיתת בני אהרן הזהיר אהרן ובניו שלא יתאבלו שלא יתערב שמחו של מקום אבל כל ישראל יבכו את השריפה וק' וכי לישראל לא הי' שמחת שמיני שמחתו של מקום אלא באהרן שהי' מסברא אבל לבו גדול מאד צריך להראות כי הכל בטל נגד שמחתו של מקום וישראל הי' צריכי' להראות כי אבילות ת"ח מערב שמחתם כי ק' להם סילוק חכמי' וכן הקדושי' אשר בארץ המה האר"י וחביריו וכן בימי חכמי התלמוד הי' האבילות חורבן המקדש עיקור ושבר לבותם ע"כ הראו אהבת ד' לומר בהגיע שבת אזי מצות שבת מבטל אבל לבם אך בזה"ז שאבילות בהמ"ק קל בעיניהם צריך להראות ההיפוך שאפי' בשבת מראי' האבילות והיינו אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ואז באמת אינו צריך להעלות ירושלי' על ראש שמחתו אדרבא בהגיע שבת וי"ט אשכח האבל לכבוד אך אם לא אזכרכי כגון בזה"ז אז אני אומר תדבק לשוני לחכי אם לא אז אעלה את ירושלי' על ראש שמחתי אפי' בשבת:

72כתי' והפיץ אתכם בעמי' ונשארתם מתי מעט בגוים אשר ינהג ד' אתכם שמה פי' מתוך שנפוצו בגוים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ונוהגי' במנהגי' ונשארתם מתי מעט צדיקים אשר ינהג ד' ולא מנהיגי הגוים כי הרוב בעו"ה אינם מתנהגי' עפ"י ד' וחכמי הדור כ"א עפ"י נימוסי האו"ה:

73ואמר ועבדתם שם אלהי' אחרי' ובקשתם משם את ד' אלקי' פי' במקום שעובדי' האונסי' אלהי' אחרי' שם מבקשי' ה' במקום הטומאה ההוא כמו שמפרשי' אם שכחנו שם אלקינו וה"נ ובקשתם משם את אלקיך ומצאת:

74בצר לך ומצאוך כל הדברי' האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ר"ל אם באחרית יצר לך על גלות וחורבן בהמ"ק ומצפה לישועה לא כאלו שונאי ציון בעו"ה אלא תצטער על החורבן ומצאך בלבך כל הדברי' האלה שישבר לבך בקרבך על שאנו בגלות בעע"ז עץ ואבן כנזכר בפסוק דניאל זה הצער הוא בעצמו התשובה גמורה כדאחז"ל אפסוק ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם והיינו ושבת עד ד' אלקיך זהו בעצמה התשובה ושמיעה בקול ואז אל רחום רחום ד' אלקיך לא ירפך ולא יעזבך:

75רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך פירש"י כשתקיימו כתיקונם תחשבו חכמי' בעיני' ואם תשכחו תחשבו סכלי' ושוטי' ועיי' רמב"ן ונלע"ד דהתורה משפטי אלהי הארץ וכל האומו' יכירון זה אך כשתגרמו הגלות אז כתי' שחקו על משבתיה שהי' או"ה שוחקי' בארצכם לא שמרתם ובח"ל תשמרו זהו כסכלות שאין לתורה שייכות בח"ל אלא רש"י פי' בפ' והי' אם שמוע בשם הספרי ושמתם את דברי אלה על לבבכם כדי שלא יהי' חדשי' עליכם כשתחזירו ואמנם האו"ה אינם מאמיני' בחזרתו לא"י כדכתי' פני ד' חילקם לא יוסיף להביטם ע"כ שחקו על משבתי' ומחשבי' אותם לסכלי' ושוטי':

76כי אברהם לא ידענו ישראל לא יכירנו אתה ד' אבינו גואלנו מעולם שמך למה תתענו ד' מדרכך והנה כתי' ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם ואר"נ כל כי האי ריתחא וכו' והנה זה הוא מאברהם אשר בירר לו ועבדום ועינו אותם או נהי' בתכלית הגדולה מבחינת ישראל שרית עם אלקי' ואנשי' ותוכל אבל אברהם לא ידענו כי אין לנו מלך קשה כהמן וגם ישראל לא ידענו כי אנחנו בגלות אבל הקב"ה מושיע בכל צרה ואינו מעמיד מלך קשה אשר עי"כ תקשיח לבנו מיראתך:

77יום נקם בלבי ושנת גאלי באה פירש"י באיכה וילכו בלא כח לפני רודף בכל תנ"ך כתי' רדף חסר והכא כתי' רודף מלא והיינו דיסד הפייטן רדפתי רודף מלא וחסרה שנת גאולי כי שנת גאלה כתי' חסר ונ"ל לפרש כי כשאין עושי' רצונו ומ"מ בעתה יגאלנו לא בזכותם אלא לנקום באומו' והיינו יום נקם בלבי ואז שנת גאלי באה חסרה כי אין ישראל ראוי' רק לנקום מאומו' אך הקושיא מה חטאו או"ה הלא ישראל נתחייבו ותי' רמב"ן שאני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה כי שיעבדו בנו יותר והיינו רודף מלא יותר מרדיפה הראוי לפי חטאנו ועי"ז יום נקם בלבי ושנת גאלה חסרה באה ומ"מ גאולה היא:

78קצת מדרוש ז' אב ובו הספידא על שני ת"ח זצ"ל.

79בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עיר ה' אלקיך ושמעת בקולו, כבר פרשנו פסוק זה במקום אחר וכעת נוסף עליו נופך בעז"ה והוא כי עוז וחדוה במקומו ית' ואין השכינה שורה מתוך עצבות אמנם ביום ת"ב נקרא יום מר ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולכן טוב ונכון לכל מרי נפש הנבוכים לבכות ולספוד בימים אלו אשר אלקינו בשמי' ממעל עושה בכי' והספד כי אז עולה עד מקום גבוה על גבוה ואע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ושומע קולו של מעלה ית' שמו בוכה נגדו וזהו בצר לך בכל צרות הגלות הרע והמר אזי ומצאוך כל הדברים האלה באחריתן של ימים (של ימי אבילות של מצרים) בת"ב אז ימצאוך ויעוררוך ואז ושבת עד ה' אלקיך שיעלה בכיותך עד ה' והטעם כי אז ושמעת בקולו ג"כ כי הוא אז גם למעלה גנוחי גנח ויילולי ייליל כן ה"נ אחינו עשינו היום הזה מספד מר אלון בכות על ב' בתי ישראל בית גדול שמגדלים בו תורה (כדרש חז"ל מגילה דף כ"ו ע"א) על מיתת הרב הגדול המפורסם מוה' הירץ עמדין זצ"ל שהי' אב"ד ר"מ בק"ק טיפליץ ועל מיתת הרב המפורסם הי צדיק הי ענו כבוד מוה' אהרן דייטש זצ"ל אב"ד ר"מ בק"ק הרייניץ על דא וודאי קא בכינא ועפעפי יזלו מים ירמי' הנביא ע"ה אמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וי"ל טובא כי הנהו קראי סתרי אהדדי דמתחלה בא כמצער בצרתם וכאלו רוצה לבכות על חלליהם ובפסוק השני בא להשניאם ורוצה לברוח מהם מפני רוע מעלליהם גם אמרו מי יתן ראשי מים מה מי יתן הלא מנפשו ורצונו בכה יבכה מאין הפוגות ומי מעכב בידו עד שאמר מי יתן אבל יובן לענינינו כך כי הפליגו חז"ל בעונש מי שאינו מתאבל על חורבן ירושלים הנה הוצרכו לזה בזמן שישראל בגולה וחכמים מגינים עליהם והתורה מנהיגם והשכינה עמם בגלות שוכנת בבתי מדרשות כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף אז צריכים אזהרה יתרה שלא לשכוח את ירושלים אבל בדור הזה מה נעלה על לב חורבן ירושלים הישנה בראותינו נחרב בימינו במיתת צדיקינו ותורה משתכחת מישראל ח"ו בעוה"ר והישיבות בטלות ואין מחזיק ביד התורה ואין מנהל לה והשכינה מתנודדת למצוא מנוח לכף רגלה כי חרב ביתה במיתת הצדיקים ולא מצאה מנוח ואי' איפוא תמצא מנוח אם בלימוד תורתינו או במעשינו נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימותנו בעוה"ר ועי"ז גם כל ישראל בכללם נתונים ביד אויביהם למרמס בעוה"ר כאשר עינינו רואות והפרנסה מתמעטת כי אין להם אלא מה שיונקים קצת מתמציתם של אויבינו פלילים, א"כ הרי צרות אחרונות משכחות את הראשונות והן הנה דברי הנביא ע"ה בהקדים כי דמע יתואר כל מקום מוצא טיפין טיפין של משקה ולאו דווקא של בכי וכ"כ הרמב"ן ע"פ מלאתך ודמעך לא תאחר והתורה נקראת מים (כדדרשו חז"ל למה נמשלה דברי תורה לשלשת משקים הללו מים יין וחלב תענית דף ז' ע"א ודורשי חמורות וילכו שלשת ימים בלא מים זו תורה בבא קמא פרק מרובה) ות"ח נקראים עיני העדה (כדכתיב אם מעיני העדה נעשתה לשגגה) וזהו מי יתן ראשי מים פי' מי יתנני כירחי קדם שתהי' מן התורה ראשי ומנהיגי ועיני יהי' מקור דמעה שהת"ח הם יהי' מקור שפע להשפיע ולהשביע טיפין טיפין יערוף כמטר לקחם וכטל תזל אמרתם ואז ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי אזי הייתי בוכה על חללי בת עמי בשעת החורבן אבל עתה מה לי לבכות על חללי בת עמי פי' על חילול אומה ישראלית שנתחללה מקדושתה בשעת חורבן בהמ"ק הלא מיתת הצדיקים הללו עדיף לן ואמר מי יתנני במדבר וגו' יובן בהקדם כי הת"ח שיהי' זבול לקודשא ב"ה ושכינתיה הרי זה בא לעזור ונמצא עזור כי ע"י כחן של ישראל הוא מתעלה שאפי' מרע"ה לא נתייחד הדיבור אליו אלא בשביל ישראל ופרש"י ז"ל על פסוק לך רד כי שחת עמך ידועים, וידוע נמי כי ההשפעה משכינה לישראל הוא בחינת אישות אבל כשהם יונקים משרי אוה"ע ה"ל ע"ד ניאוף וזנות ודור הגלות נקרא מדבר וע"כ אמר הנביא מי יתנני במדבר הזה הוא הדור הלזה מי יתנני ואזכה להיות אני מלון אורחים זבול לשכינה קודשא ב"ה אשר חרב ביתם עתה במיתת הצדיקים האלו ונעשה הדור כמדבר שממה ונעשה קודשא ב"ה ושכיניתי' כאורחים אשר מבקשים מלון ובית זבול ומי יתנני שאזכה למלאות מקום הצדיקים ההמה להיות מלון לאורחים הנ"ל ואזי אעזבה את עמי מלשון ויעזבו את ירושלים שפי' שחזקו את ירושלים ה"נ ואעזבה את עמי אחזק את עמי ואלכה מאתם פי' אני אלך על ידם ובזכותם אלך אני ואני אעזור להם ואהי' אני העוזר להם והעזור מהם ואמר רואה אני אותם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים כי בעוה"ר כולם מנאפים עצרת בוגדים עם אוה"ע הנקראות עצרת בוגדים שהם יונקים שפעם מהם כאשה מנאפת תחת אישה תקח את זרים, כן אנחנו עתה בעוה"ר בדור יתום הזה יתומים היינו ואין אב אמותנו כאלמנות והענין בזה משל למלך שהלך למדה"י והנה אם יניח הכל בידי אשתו הלא סוף שתכלה זוזא דבי מלכא ואם יעמיד אפטרופוס אב טליון שממנו פרנסת בניו ואשתו הלא תכלם ותבוש ותהי' כאלמנה בחיי בעלה ובניו כיתומים מצפים על שולחן אחרים ע"כ התחכם להעמיד מגדל בניו לפקיד נגיד והוא יסייר נכסי' בכל יום והאם תמשול בקרב בני' ואז יהי' הכל בשלות השקט והנמשל בזה להיות אבינו שבשמים ית"ש הלך בדרך למרחוק כביכול ואם יניח הכל בידי כנסת ישראל מבלי העמדת אפטרופוס הלא יכלו זוזי דמלכא כביכול פי ילכו אחרי שרירות לבם הרע וישנו דת וחקים ואם יעמוד עליהם אפטרופוס לשלוט עליהם זרים הלא יהי' בניו כיתומים ואשתו אלמנה אוכלים שלהם מתחת ידי אחרים ע"כ בחסדי הבורא ית"ש העמיד גדול האחים לאפטרופוס לסייר נכסי' הם ת"ח הם העומדים על הפקודים המשגיחים על עם ה' ותורתו גודרי גדר ועומדי בפרץ הם הי' לנו לעינים ואז הפרנסה והכלכלה ביד האם לכלכל את ביתה לחם לפי הטף אך בהעדר אבי יתומים הת"ח ע"כ ח"ו תנתן השליטה לשר משרי האוה"ע ואז צועקים יתומים היינו ואין אב פי' אין אב ממנו אב היתומים היינו אפטרופוס ועי"ז אמותנו כאלמנות בעוה"ר:

80אמרו חז"ל (שבת דף ק"ג ע"ב) מפני מהבניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר ויל"ד אריכת הלשון והול"ל מפני מה בניו של אדם מתים כשהם קטנים בתחלה ניישב מה שאמרו חז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו למה דווקא זה העונש אבל יובן כי אמנם ההספד והאבילות על מת הוא רק למאמינים בהשארת הנפש ועדיין נשמתו קיימת עומדת מגינת עלינו כאשר בארתי במק"א ע"ד מה שאמר רב אחים הספידא דהתם קאימנא (שבת ס"פ השואל) פי' כי הבהמה אשר במיתתה היא נכרתת מהעוה"ז לגמרי אין מקום לבכות ולספוד במיתתה אפי' אם יהי' לו עי"ז הפסד גדול מאוד משא"כ עם ה' אלה אשר נשמתם קיים נצחי ראוי לבכות כי כל מה שיש לו יותר חיות אין התנחומין ראוי להתקבל עליו וע"כ הזהיר בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם דהואיל ואנחנו בנים ונשמתנו חלק ממנו ית"ש עומדת קיימת הו"א שישימו אפי' קרחה למת קמ"ל אפי' שבנים אתם לא תבכו יותר מדאי לעשות קרחה ח"ו והן הנה הי' דברי רב הואיל והתם בעוה"ב קאימנא קיום נצחי ע"כ אחים הספידא והנה רוח הבהמה יורדת למטה לארץ נמצא שהיא נקברת וחיותה עמה היינו רוחה אמנם אדם הישראלי גופי' בלה בעפרא ונשמתו היינו חיותו עולה ומשמש למעלה אמנם מי שמכחיש זה ראוי לו שיהי' גם הוא מהיורדים ואינם עולין ונבוא אל המכוון בע"ה כי המתעצל בהספידא של ת"ח לא יאומן שיאמר שאין הפסד לנו במיתתו כי זה יבין אפי' פתי בהשקפה ראשונה ההפסד הרב הזה ומה זה מתעצל אין זה כי אם רע לב שאינו מאמין בהשארת הנפש כלל ומה יבכה על מה שעבר ובטל מן העולם וא"כ ענשו של זה כבר אמור שימות גם הוא כבהמה מבלי שתשאר נפשו וזהו ראוי לקברו בחייו פי' עם חייו שחיותו נקברת עמו כמו הבהמה שרוחה יורדת למטה לארץ והנה הראי' ברונה להשארת הנפש הוא במות ילדים ר"ל אשר אין בהם כל מום וחטא והלא הקב"ה פועל חכם ית"ש לא יעשה דבר לבטלה ומה יועילו הילדים האלה בעוה"ז שבין לילה היו ובין לילה מתו האמנם אותם שזכו לענות אמן יש"ר מברך ותשב"ר זכו אבותם שלכך הביאום אך קטנים שלא הגיעו לכלל שנים אלו שיוכלו לענות איש"ר וכדומה כאשר מתו בעוה"ר בקהלתנו איזה קטנים כאלו בתוך ימים מועטים א"כ קשה לאיזה תועלת נבראו ומ"מ בזכרנו אפשר שזכה האב במצות מילה שלהם אך בנקבות קשה והנה אמרו בספרים קדמונים שהוא גלוי שכל כיוצא בזה הוא גלגול אדם א' שנגזר על הנשמה ההיא צער גלגול על כך וכך ימים ובאו לעולם וקבלה הנשמה ענשה והלכה לה ואכתי צריכים לחקור מה חטא האב הלזה שנתן לו הקב"ה בן כזה שעתיד לצאת מן העולם במעט זמן ולא יזכה בו לשום דבר ולא יהי' בו אלא הצער והאבילות וע"ז החקירה אמר חז"ל מפני מה בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים דייקא דאלו הי' קצת גדולים היינו אומרים שזכה בהן האב אבל להיותם קטנים וגם בנותיו דייקא שאפי' מצות מילה לא זכה ע"ז אמר של אדם פי' כי אין החקירה עליהם כי אולי הי' הנשמה שהי' צריכה להתגלגל אך החקירה על האב מדוע אירע לו כזה ובאת התשובה על שלא בכה והתאבל על אדם כשר וע"כ לא האמין בהשארת הנפש ועתה ממיתת הבנים האלו ישכיל ויבין כי יש השארה לנפש כי ע"כ באו אלה לעולם וק"ל:

81המקונן ע"ה אמר במגלת קנות הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום השביעני במרורים הרוני לענה ובמדרש השביעני במרורים בליל פסח הרוני לענה בליל ט"ב וכבר יישבתי במק"א וכעת נתחדש בו דבר ואאמר עוד ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה וגו' הנה כתיב בחורים טחין נשאו ונערים בעץ כשלו יאמר נא כמאז הי' עמי הארץ הנעורים מכל תורה עודרים תחת הגפן והתאנה העל כן נקרא עמי הארץ עובדים את האדמה ובהיות שלום ביניהם פרנסתם בריוח כאמור השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך ואז הי' ת"ח פונים מכל עסקיהם ושוקדים על דלתי ה' והי' נקראים אויבים בשער כי להם יאתה וחז"ל (תענית דף ה' ע"א) אמרו שנקראו עצים א' מדליק את חברו ה"נ ע"י פלפולא דידהו רווחא שמעתתא ופרנסתם ממילא באה ועמדו זרים ורעו צאנכם ומקרא מלא דבר הכתוב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך אך בעוה"ר מיום שרבתה שנאת חנם ומחלוקת בינינו נטלה פרנסת דלת העם והם מדיינים אלו עם אלו כמו ת"ח בימים ההם ומפני כן הוצרכו ת"ח לבטל מתורתם ולבקש פרנסתם כי מאין יבוא עזרתם וכיון שרחיים בצוארם איך יעסקו בתורה והן הנה דברי הקרא בחורים טחון נשאו פי' זאת לפנים בישראל כי הנערים מנעורם נשאו טחון רחיים בצוארם ובחורי ישראל לומדי תורה היו נקראי' עץ ועתה בהיפוך כי בחורי ישראל טחון נשאו רחיים בצוארם לטחון פרנסת מאכל ביתם והנערים בעץ כשלו במחלוקת כל א' מדליק את חבירו ולבוא אל המכוון נקדים הטעם שאנו אוכלים בליל פסח מרור שהוא חסא ולא לענה שהוא מרור טפי הוא משום דמרמז שתחלתו מתוק וסופו מר (פסחים דף ל"ט) שהוא מחסד הבורא עלינו שבמצרים לא פתחו תיכף בעבודה קשה אלא לאט לאט עוד יש בו רמז כמ"ש רמב"ן ז"ל גבי המתאוננים ע"ש ע"י שהיתה עבודתם בעשבי השדה היתה פרנסתם מאת המלך מזדמן להם כמש"כ זכרנו את הדגה וכו' וגם זה מחסד הבורא ית"ש ג' זכר רבבה כצמח השדה נתתיך ד' הי' בו רמז בשמו חסא חס רחמנא עלן ופרקינן כמאמר חז"ל ונבוא למכוון כי ירמי' ע"ה הורה לתלמידיו לאכול בליל פסח דווקא מרור ולא מין אחר מטעמים הנ"ל והנה כשנחרב הבית בימי ירמי' חשבו תלמידיו מסתמא גם הגלות החל הזה יהי' במעלות טובות למקום עלינו כמו שהי' בגלות מצרים בשלש הנ"ל בבחינת מרור וכשראו שלא הי' כן רק בבחינת לענה כלומר מתחלתו מר וגם אין הפרנסה מזומנת לנו בעוה"ר וגם בני ישראל מתמעטים בעוה"ר ולא רבבה כצמח השדה הם חשבו מסתמא גם במצרים לא כן הי' כמו שאמר ירמי' ע"ה ושחקו עליו על שהאכילם מרור [חסא] וזה הייתי שחוק לכל עמי הם תלמידים (וכדדרשו חז"ל עם מרדכי ומנו רבנן מגילה דף ט"ו ע"ב) כי השביעני במרורים בליל פסח מג' טעמים הנ"ל והרוני לענה בליל ט"ב תיכף מר מתחלתו וגם ויגרס בחצץ שני דהיינו הפרנסה המרומז בשניים היא קשה עלינו כחצץ ויובן גם הכפישני באפר כי החילוק שבין עפר לאפר אמרו חז"ל ס"פ כיסוי הדם כי עפר זורעין בו ומצמיח משא"כ אפר ולהיות בני ישראל מתמעטים בעוה"ר ע"כ אמר הכפישני באפר ולא בעפר שמצמיח רבבה כצמח השדה אמנם התירוץ לזה באמת הוא כך מפני מחלוקת שבינינו בעוה"ר זה גורם שליטת אוה"ע עלינו וההיפוך כתיב בזעקוך יצילוך קבוצך ומיעוט פרנסה כבר הזכרתי השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך גם מיעוט הבנים בשביל זה כדכתיב ברישא דהאי קרא ברך בניך בקרבך וזו שאמר כמתרץ על קושי' תלמידיו ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה הואיל והזנחתני השלום ע"כ נשיתי כל טוב אי לזאת אמר האומר אבד נצחי ותוחלתי מה' כי ח"ו גם הרמז הרביעי הוא חס רחמנא עלן ויפרקינן ג"כ לא יהי' ח"ו אמנם זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו וראי' שהרי חדשים לבקרים רבה אמונתך פי' כי אלו הי' הצרות הולכים ע"ד א' באופן א' הי' ח"ו סברא לומר כי מכרנו צורנו אבל להיותו נותן רוח בין עדר לעדר והצרות מתחדשות בכל יום באופן אחר מזה יובן כי בהשגחת הבורא ית"ש הם באים עלינו וחזה מתחדשת האמונה בה' כי לא יטוש ה' את עמו ביד לוחם ח"ו וגם כי התורה לא תקבל תמימותה בגלות אדרבה משתכחת בכל יום והקב"ה לא יעזוב תורתו כי דתו נצחיית ואם לא למעננו יעשה הלא יחוס על כבוד תורתו וידוע כי תורת חסד היא נקראת ע"כ אמר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל ומה הוא ב' דברים א' חסדי ה' היא התורה הנקראת חסדי ה' כי לא תמנו לא תקבל תמימותה בגלות ועי"ז לא יכלה רחמיו מהתורה ב' חדשים לבקרים עונשים חדשים מתחדשים כי בקרים לשון בקורת תהי' ומזה רבה אמונתך מתרבה אמונתנו בה' כי עוד יגאלנו וישמחנו כימות עניתנו בב"א:

82בהפטרת ט"ב כה אמר ה' התבוננו וכו' ואל החכמות שלחו ותבאנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי וכו' כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו יש לדקדק לשון התבוננו מה צריך לזה תבונה הלא ראו השד והשבר לפניהם עין בעין ועוד מאי ותמהרנה למה ימהרו כל כך ועוד מאי קול נהי נשמע מציון מה להם לשמיעה הלא ראו בעיניהם ונלע"ד אחז"ל קשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן בית המקדש דאילו בחרבן בהמק"ד ותרד פלאים ואלו בהם כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא (לשון כפל) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר יש לפרש כך הנה אנו רואים בהסתלקות הצדיק המנהל עם עדת ה' אלה ליום מחר איננו ניכר לא שום רושם בעניני הקהלה ובנהגותם בעניני לימוד התורה ויראת שמים רק הכל נראה להם כמו שהי' רק זאת נראה לעינים שחסר להם צדיקם מנהיגם ומנהלם ואינם נהנים מזיוו אבל זולת זה לא ניכר שום דבר אבל באמת לאט לאט מעט מעט מתחיל להתקרר החביבות אל השי"ת ותורתו יען כי אינם נהנים מזיו השכינה מזיו הצדיק אשר באור פני מלך מלכי רבנן זוכים לחיים נצחיים בזה ובבא להיות על ידו דבקים בה אלקים חיים ומלך עד שברוב הזמן לערך עשרים שנים אז נראה וניכר לעין כל שירדו אחורנית בכל עניני תורה ויראה ומוסר ומדות ושכל זה בא להם בחסרון צדיקם ומנהיגם ואם אז יתעוררו מת"ח מוכיח ראו לפנים איך הייתם כולכם נאה בתורה וביראה ובמדות טובות להתפאר ומום אין בך ועתה איך ירדתם עשר מעלות אחורנית אזי לבם עליהם הומה ודוה ומשכילים ומבינים מה גרם להם חסרון הצדיק ומתאמצים להעמיד אחר למלאת מקומו בתורה וביראת שמים לנהלם על דרך התורה והיראה כמו מקדם אך כל זה אם לא נתקררו לגמרי ויש בלבם עוד יראת שמים שנשרש בם מקדמת דנא אבל אחר זמן זמנים הרבה טובא אזי נתקרר הכל ונכבה הכל עד שאין מתפעלים ומתעוררים מתוכחה זו כלל כי מה להם מה שהי' הם חפצים יותר בדרך זו החפשי וההפקר ואינם רוצים בשום אופן שיה י' מנהגם על התורה והיראה כמקדם חלילה והנה אם יש חכמים ונבונים בעם המה משכילים ומבינים מאוד מיד בהסתלקות הצדיק מה שיהי' מזה ברוב הימים ולא על סילוקו לבד מתאוננים שחסר להם להיות ביניהם רק גם על להבא מה שירדו אחורנית בעניני תורה ויראת שמים ומקוננים מאוד על זה ומעוררים מיד את העם שיקבלו עליהם צדיק ות"ח אחר כמוהו במקומו למען ישאר הכל על מקומו הראשון אבל אם חסרים חכמים ונבונים אז המכה בכפלים הלא חסר להם הצדיק להנות ממנו ובצלו חיים ובזכותו נזונים ועוד מה יהי' אחריתם ברוב הימים (וזה קשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק דאלו בבהמ"ק לא חסר להם רק הבהמ"ק וטובו וכל טוב ושפע שגרם להם) והנה ידוע שמכה וחולי הנרגשת וניכרת לעין כל איננו כל כך סכנה כי חרדים עליה ועושים כל טצדקי להתרפאות אבל מכה הבאה לאט לאט במסתרים ואיננה נרגשת היא סכנה עצומה יותר והנה פלא פירושו מכוסה כדמתרגם אונקלוס כי יפלא ארי יכסי וזה הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא מכה משהיא מכוסה ואינם מבינים אותה והיא מכה כפולה ומכופלת יען ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו נסתתר ואינם מבינים בסילוקם של צדיקים מה יהי' עי"ז באחרית הימים וממילא אינם מתפעלים לעשות בדבר לרפאות ולתקן בכל יכלתם ובזה יש לפרש הקרא כה אמר ה' התבוננו בהבנה מה יגרום ויהי' להם עי"ז באחרית הימים ושלחו "לחכמות" ותבאונה "ותמהרנה" ותשאנה נהי כי אם יתאחרו ישכח מלבם אהבת ה' ועמו וארצו לגמרי ולא יתקוננו עוד ולא יתאוננו עוד על זה מקרב לבם (והקינה והאבל מקרב לבם זה רפואה להחיש קץ ישועה כידוע) והנה לפעמים המוכה ומעונה אשר הורגל בו אינו מבין בעצמו צרתו מתוך חולי יסורין וטירוף דעתו רח"ל כמו אחרים אשר אינם בכל זאת לכן קאמר כי קול נהי נשמע מציון מאותן שנשארו עוד מדלת העם בציון על אדמת הקודש איך שדדנו מתורה ויראת שמים בגלות עד ישוב וירחם ה' אותנו וירפאינו ויגאלנו בקרוב לעלות ציון ברנה מרב כל עם כל ישראל אמן (מש"מ):

83ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך והיינו הימים העליונים אשר מתוקנים ע"י מע"ט של ב"א ומתחברים להיות צנורות של שפע לבניו אחריו כאשר הארכתי במק"א בפי' הפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שיתרבו ויארכו צנורי השפע לבניכם אחריכם ע"ש ואם חלילה יקלקל דרכיו יוכרתו צנורותיו ויושברו וזה שאמר כאן ופן יסורו מלבבך ומה יסור כל ימי חייך פי' צנורות שלך שהם ימי חייך אותם יסורו ממך לא תעשה כן אלא והודעתם לבניך ולבני בניך פי' והודעתם לשון חיבור ודביקות שתחברם וגם תדביקם לזרעך אחריך או צתלמידך ע"ש וכן יתפרש פסוק לקמן ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה"א נותן לך כ"הי:

84ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם וגו' כי ישראל ואורייתא חד כשהם עושי' רצונו של מקום בארץ הקדושה וזה שאמר צוה ה' אות י שאלמד אתכם התורה באופן שאתם בעצמיכם תהי' התורה והמצוות שיתאחדו הם עם התורה וזהו לעשותכם אותם לעשות אתכם חוקים ומשפטים שתהיו אתם בעצמיכם החקים והמשפטים:

85ואתה פה עמוד עמדי וגו' בדרוש הארכתי ופה ארשום בקיצור כי ע"י שנתנה תורה ע"י שליח שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אמנם להיות כי מרע"ה לא הי' בבחי' שליח כ"א כמורשה שהוריק כל כחותיו לו והי' עומד ממש במקום הקב"ה כביכול לכן מקבלין שכר גם בהאי עלמא מה שהוא עכ"פ הכנה לעבודתו כמו ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וכדומה וזהו שאמר הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי ודרשו בדומה לו והיינו שיהי' ממש לישראל כמו משלחו ית"ש ועי"ז ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' פי' כאלו צוהו השי"ת ממש מה לי הוא מה לי שלוחו והתועלת בזה למען תחיו וטוב לכם יהי' לכם טובה בחייות חייכם:

86ראה למדת אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה כי אחכז"ל הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות כי עיקר כל הדברים הוא לכוון בהם לתכליתם וממילא כל המקריים שבין התחלה לתכלית נכללים בו והמשל בזה בעסק התורה שהלמוד שלומד לעצמו איננו מרוצה כלומד לאחרים והלומד לאחרים גם זה אינו העיקר לא המדרש עיקר אלא המעשה לידע דרכי ה' ולעשות כן והנה המכוון בלמודו שידע התורה גם כי מצוה רבה היא מ"מ אינו מצליח בלמודו כאלו הי' מתכוון להגיע אל תכלית ללמד לאחרים כי אז הי' ממילא מצליח בלמודו של עצמו יותר מעתה אעפ"י שלכאורה אינו כן כי ע"י למודו לאחרים הסירי החכמה מבלה ימיו בהשגחתו עליהם ומפסיד לעצמו מ"מ כיון שרצון ה' הוא ללמד לאחרים וזה תכלית הלמוד א"כ עיקר כוונתינו להטיב לאחריני א"כ מחויב הענין שתהי' תורת עצמינו יותר מוצלחת על ידיכן ואמנם התכלית האחרון הוא לעשות מצוות ה' ולהזהר מאשר הזהיר ולכן כשתהי' תחלת עסקינו בתורה כדי שנדע מצוותיו לעשות באמת ואמונה שזהו עיקר התכלית א"כ ממילא ימשוך מזה שנלמוד אנחנו ונלמד לאחרים ונגיע לעשותם, וזהו כוונתם הלומד ע"מ ללמד לא תאמר שיפסיד עי"ז למודו של עצמו לא כן אלא אדרבה מספיקין בידו גם ללמוד גם ללמד והלומד לכוונה יותר מעולה ע"מ לעשות אזי ממילא ימשכו שלשתן ללמוד וללמד ולעשות והנה לפי"ז מחק החיוב כי הלומד ע"מ לעשות שהוא התכלית היותר מכוון יהי' למודו עם אחרי' יותר מוצלח מהלומד רק ללמד עם אחרים ולא לעשות בעצמו ומזה יולד ח"ו חסרון בחק תורת מרע"ה להיות עיקר התורה וקיומה בא"י והוא לא עבר שמה ולא למדם רק שיעשו הם והי' עיקר למודו רק ללמד ולא לעשות א"כ יש ח"ו פחיתות וחסרון בלמוד ההוא אך זהו ליתא כי לא נגזר על מרע"ה שלא יכנס עד סוף מ' שנה וגם אז הי' סבור שעדיין יותר הנדר נמצא שהי' כל כוונת מרע"ה לעשות המצוות בעצמו וכוונתו רצוי' להצליח בלמודו עם ישראל כלומר ע"מ לעשות והיינו טעמא באמת שלא נגזר עליו עד סוף מ' שנה אעפ"י שכבר הי' תגזירה ההיא במחשבה לפניו ית"ש מא"ז כמרומז כמה פעמים בפסוקים עתה תראה וכדומה וא"ש משום שיהי למודו עם ישראל ע"מ לעשות וזהו ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי לעשות אותם בארץ אשר אתם באי' שמה לרשתה ראו כי אני למדת עמכם כאלו צוני ה' לעשותם כי חשבתי אז שאני בעצמי אזכה לעשותם בארץ אשר באמת אתם באים שמה ולא אני וא"כ אין שום פחיתות תלוי בהמלמד כי כוונת הי' רצוי':

87רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך י"ל קרוב להנ"ל כי מי שאין לבבו שלם עם ה' אלקיו אין למודו מצליח והתלמידים מוזהרים מלקבל ממנו כמשאחז"ל אם דומה הרב למלאך ה' צבאות וגו' וה"נ מוזהר הרב היודע בעצמו שאין לבבו שלם ח"ו שלא יחטיא אחרים בלמודו עמם שהרי תורתו לא תעשה פירות נמצא כי הוא מחטיא גם רבים עמו וזהו השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים ותסירם מלבבך ח"ו פי' ולא תהי' צדיק גמור ואפ"ה והודעתם לבניך ולבני בניך חלילה לא תעשה כן אלא אם ידעת בנפשך שהוא סר מעם אלקיו ח"ו עכ"פ לא תודיעם לבניך הנח להם וה' ישלח מורה לצדקה להם והנה אחז"ל כל השוכח דבר א' ממשנתו מתחייב בנפשו יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו מלבבך עד שישב ויסירם מלבו י"ל הכוונה כי כל הכופר בתחיית המתים אין לו חלק בתח"ה כמבואר במתניתין ריש פ' חלק והנה הכפירה בזה הוא ממש נמנע מפני ק"ו של חז"ל מאי דלא הוי הוי מאי דהוי לא כ"ש אך כשאנו רואין במופת שהדבר בהיפוך א"כ המופת יותר מהראי' שכליית והנה הלא אחז"ל בענין השכחה קשה עתיקא מחדתא ומי ששוכח דומה לאשה היולדת וקוברת ר"ל ולא ולא יזכה לזכור מהרה מה ששכח וא"כ הרי לפנינו מה דלא הוי הוי מה דהוי לא הוי וה"נ יבוא לכפור בתח"ה ח"ו ויפה דקדקו חז"ל בפסוק השמר לך ושמור נפשך דייקא פן תשכח את הדברים ועי"ז תבוא לכפור ח"ו בתח"ה ותגרום כריתה לנפש ר"ל ע"י כפירתך בתח"ה ומפרש כי הם מסירים מלבבך כל ימי חייך ולא תזכרם עוד וזהו מתנגד מק"ו הנ"ל, אמנם התירוץ על הקושי' באמת הוא כך דודאי מה דהוה לא כל שכן ותח"ה אמת הוא וה"ה השוכח ע"י אונס שתקפה עליו משנתו אה"נ כי יזכירהו ה' ולא יענש ח"ו אם עזרו ה' ללמוד בתחלתו איך לא יעזרהו להזכירו ולהחזיר לו אבידתו אמנם היושב ומסירם מלבו אזי אם תעזבני יום יומים אעזבך הא למה זה דומה למאבד עצמו לדעת ר"ל שזה בודאי לא יקום בתח"ה ה"נ השוכח בשאט ?נפש וא"כ אין ראי' מכאן לתח"ה, והנה להיות העצלות בזה בעו"ה בעסק התורה שכיחי טובא והשכחה נכנסת באין מבין וההזכרה אח"ז קשה מאוד מחדתא ובקל יבוא אדם לכפור עי"ז בתח"ה ויאבד עולמו לגמרי ולא יתן לבו לחלק כנ"ל ע"כ מצוה רבה על כל א' מישראל ללמד ולהודיע לתלמידיו ולבניו זה הענין שלא יבואו ח"ו לידי מכשול ומש"ה מסיים והודעתם לבניך ולבני בניך ענין האמור שלא יכשלו ח"ו:

88ושמרת את חקיו ולמען תאריך ימים על האדמה וכו' והענין נ"ל כך כפ"מ שבארתי במק"א ע"פ למען ירבו ימיכם כי המצוה שאדם עושה בכל יום פותח לו צנורו השייך ליום ההוא והצנור ההוא מתארך וממשיך עצמו לדורי דורות כי תמצא מקום להשפיע אפי' לאלף דור ובפרט שיהי' הבנים ההמה ראויים לאותה השפע ועושים מעין מעשי אבותיהם הטובים וזהו אשר ייטב לך ולבניך אחריך פי' כשהם נמשכים אחריך במעשיך הטובים ולמען תאריך ימים על האדמה פי' אעפ"י שאתה כבר עומד ומשמש בין העומדים העליונים מ"מ תאריך ימים שלך הן צנורי השפע אשר יתן ד' לך אותן צנורות הימים הנ"ל תאריך ותמשיכם משם לכאן העוה"ז היא האדמה ותאריכם כל הימים לאלפים דור ושיעור הכתוב הימים אשר ה"א נותן לך אותו תאריך על האדמה הזאת בלי הפסק:

89ועתה למה נמות כי תאכלנו וכו' עי' מ"ש של"ה בפי' זה הפסוק וקרוב לזה אני אומר כי רוב מתים ע"י מלאך המות מה"ד הקשה אך הצדיקים אשר זכו למראות אלקים בחיותם אינו מן הראוי שימותו ע"י מה"מ אך בנשיקה והיא הוספת השגה כמו שבארתי לעיל פ' מטות וזה שאמרו ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת הוא מה"ד הקשה פי' כשתגיע יום מיתתנו אין מן הראוי שתהי' ע"י האש הגדולה חרבו של מה"מ ח"ו אך אם יוספים אנחנו לשמוע אז ומתנו פי' שיגלה שכינתו עלינו ביתר שאת ונוסיף מדרגה שראינו עתה ואז עי"ז השגה ומתנו כי היא מיתת נשיקה:

90והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואמרו חז"ל והי' שלא יקרא למפרע על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים ונ"ל ליישב לפמ"ש לעיל כי הנה העיקר הוא ע"מ לעשות והנה תכלית כל הוא לידע שהוא ית"ש אחד ואם כי יש בזה כוונות נוראות ולית מוחא דסביל מ"מ עפ"י פשוטו נאמר שייחד הש"י בלבו ומצפונו בשום בטחונו אליו וימסור נפשו לקדושתו לבד לידע באמת כי לא יועילו ולא יזיקו כי אם הוא לבדו ולא יעבדו בשיתוף והיא עבודה נפלאה לא יזכה אלי' כ"א העובד ד' מאהבה שלמה ולא יזכה אל האהבה השלמה כ"א המזכה רבים וזכות הרבים תלוי בו וזהו מדת אאע"ה אמנם לא יכול ללמד עם אחרים אם הוא לא למד ע"כ עכ"ח ילמוד הוא תחלה ואח"כ יזכה אחרים ואח"כ יזכה לאהבה ואח"כ יזכה לייחדו ית"ש והנה הפ' הזאת כך היא אומרת שמע ישראל כי ד' אלקינו ד' אחד וע"י מה תזכה לשמוע ולהבין זה ע"י ואהבת וע"י מה תזכה לאהבה בכל לבבך ע"י ושננתם לבניך שהוא הלימוד עם אחרים וע"י מה תזכה ללמוד עם אחרים ע"י ודברת בם בעצמך כנ"ל וא"כ הי' מן הראוי להקדים ודברת בם לושננתם ושננתם לואהבת ואהבת לשמע ישראל אך להיות כי ג' פרשיות בק"ש בבחי' מחשבה דבור מעשה והפ' ראשונה היא בבחינת מחשבה וסוף מעשה במחשבה תחלה כי צריך תחלה להעלות על מחשבתו לייחד ד' ומפני זה ילמוד ולא בהיפוך שתהי' ח"ו חכמתו קודמת ליראתו ע"כ באה בהיפוך שהוא על הסדר לפי המחשבה וזהו והי' שלא יקרא למפרע וסד"א להפוך הענין ודברת בם בתחלה ואח"כ ושננתם וכן כולם לכן הזהיר שלא יקרא למפרע והטעם לזה משום שאחר כוונת הלב הן הן הדברים האמורים בפרשה זו מדבר מכוונת הלב ושם צריך להיות הסדר כאמור בפרשה:

91ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת אמרו חז"ל אפי' קדלי דחזירי הותר להם והרמב"ם התנה דווקא כשירעבו ויצמאו והקשו עליו מסוגיא דחולין ט"ו בעי ר"י איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ מה הוא ופריך אי בז' שכבשו אפי' קדלי דחזירי אישתרי והשתא מה פריך הא נ"מ בלא רעבון וצמאון דמשום ובתים מלאים אסור ומשום איברי בשר נחירי אפשר דשרי וי"ל לפי הבנת הרמב"ן עה"ת דהרמב"ם דבעי רעבון וצמאון היינו פקוח נפש והקשה עליו פשיטא הא כל איסור שרי משום פ"נ ולפי דרכו של הרמב"ן ז"ל בכוונת הרמב"ם ז"ל י"ל דמ"מ נ"מ לענין מאכילין אותו הקל קל תחלה דהכי יאכילום שלל של אויבים אפי' איכא קל מיני' וא"כ ממילא לק"מ דזהו אפשר לומר אחר שכבר ידעי' דשלל דידהו לא אישתרי אבל לפי הס"ד דבז' שכבשו הותר ערפי דחזירי אפי' דידהו הרי הותרי כל איסורי תורה וע"כ א"א לומר משום פ"נ דוודקא הותרה דקשה קושי' הרמב"ן פשיטא הא אין לך דבר שעומד בפני פ"נ וא"א לתרץ כנ"ל דתי' זה לא שייך אלא אי שלל דידהו הא דמישתרי שפיר איכא למימר גלי רחמנא דשלל דידהו הותר גבי פ"נ ושארי איסורים לא הותר אלא דחוים הם וא"כ אי איכא פ"נ מאכילים אותו שלל דגוים תחלה אפי' חמור משא"כ לס"ד דהכל מותר א"כ ע"כ אפי' בלא רעבון קאמר ושפיר פריך ולק"מ אהרמב"ם ועוד נ"ל דהרמב"ם ז"ל מודה דבזמן כיבוש א"י הותר להם אפי' בלא רעבון ופ"נ רק הכי קאמר מכאן ואילך כשילכו לכבוש ויהי' פ"נ הותר להם שלל של גוים טפי משאר איסור אפי' קל ממנה משום שכבר הותר מכללו במלחמת ז' אומות ובזה נמי ל"ק מר' ירמי' הנ"ל: