חתם סופר על התורה, ויצא

1ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ס"ת ארב"ע כ"ה הן ארבע כ"ה א' לכללות ישראל להוציאם מטומאת מצרים כ"ה אמר ד' הנני יוצא בתוך מצרים, ב' להעלותם למתן תורה כ"ה תאמר לבית יעקב וגו' ממלכת כהני' וגוי קדוש ג' קדושת לוים כ"ה תאמר להם לטהרם, ה' קדושת כהני' וברכת ישראל כ"ה תברכו את בני ישראל:

2ויצא יעקב, פירש"י בשביל שרעו' בנות כנען וכו' והאריך בזה, נלע"ד עפ"י דאחז"ל מחלת בת ישמעאל שביום שנושא אשה מוחלי' לו עונותיו, ודוחק בעיני לומר שנמחלו עונותיו של עשו כשנשא בת ישמעאל, ורש"י פי' על נשיו לו לאשה הוסיף רשעה על רשעיות אבל נ"ל בהיפוך דהנה לא זכה יעקב עד עתה להשראת שכינה ולמראה הגדולה הזאת ולא מפני שלא הגיע זכותו של יעקב לכך אלא שעיכב זכות כבוד אב של עשו דכתי' ביבוש קצירה תשברנה ולחלוחית של זכיותיו של עשו מעכבי' ישועו' יעקב ואקדים מ"ש במקו' אחר הא דמאבד עצמו לדעת אין מתעסקי' בו ורע מרוצח אחר וקרא לא אמר אלא אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אלא משום כי כל החטאי' מתמרקי' בשעת מיתה וזה חוטא במיתתו, באותו דבר שהי' לו לכפרה הוא חוטא ומורד ע"כ מתעוררי' עליו כל עונותיו, ונבוא אל המכוון כי עשו בשעה שהי' ראוי למחול לו כל עונותיו היינו ביום נשיאת אשה אז חטא בזה להוסיף רשעה על רשעיות שלו וא"כ נתעוררו כל עונותיו, ויבש קצירו וזכה יעקב למראה הנפלאה הזאת והיינו דפירש"י ע"י שבשביל שרעו' בנות כנען והלך עשו אל ישמעאל וגו' וק"ל:

3ויפגע במקום, עיי' מג"א סי' רס"ז סק"א הי' זה עש"ק סמוך לחשיכה ע"כ התפלל ערבית טרם בוא השמש כי איברי' ופדרי' של ע"ש אינם קריבי' בשבת, והנה אליפז לקח ממונו כל אשר לו ע"ד נותן כיסו לנכרי ע"כ ראה בחלומו ופרצת ימה וקדמה נחלה בלי מצרים כל השומר שבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, ע"כ העמיד מצבה ויצוק שמן כי שמן במילואו, שי"ן, מ"ם, נו"ן, וגמטרי' ש'ו'מ'ר ומצבה במילואו מ"ם, צדי"ק, בי"ת, ה"א, גמטרי' שבת והיינו שומר שבת, ונראה עד עתה לא שימש יעקב בשם הקדוש לעשות לו קפיצה למעלה מי' טפחי', כי חשש אולי יצטרך לבריות והנצרך אסור לו לשמש בשמות הקדשים כדאיתא בירושלמי יומא אך עתה נאמר לו בחלומו כי לא אעזבך והיינו ונתן לי לחם לאכול כפרש"י והובטח שלא יצטרך לבריות ע"כ והי' ה' לי לאלוקי' שישתמש בשמות וע"כ וישא יעקב רגליו פי' שע"י שם של קפיצה נשא רגליו מעל הארץ והלך בשבת למעלה מי' כמ"ד אין תחומין למעלה מיו"ד:

4*ויפגע במקום, אמרו חז"ל שראה החרבן כבר כתבתי במקום אחר בשם הגאון הגדול החסיד מו"ה נתן אדלער זצוק"ל שדרשו כן שמקום בית המקדש היה מעיקרא רק ארץ מישור ונקרא מקום, וירא את המקום מרחוק ואברהם אבינו בקש אשר יאמר עליו היום בהר ה' יראה ונעשה הר ובחורבן כתיב ערו ערו עד היסוד בה ולכך נעשה שוב מקום ולכך דרשו חז"ל ויפגע במקום שראה החרבן ודפח"ח ואדמ"ו זצ"ל הוסיף שזה שאמרו חז"ל ששקעה לו חמה שלא בעונתה היינו הרמז שאמרו שהקב"ה הגלה ישראל ב' שנים קודם לנושנתם כדי שלא יתקיים ואבדתם ואמרו ע"ז צדקת פרזונו שצדקה עשה הקב"ה בזה שהקדי' ב"ש, וגאולה העתידה נקרא שמש צדקה ואמרי' פ"ג דנדרי' שלעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה הרשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאין בה ואמרו חז"ל שלעתיד יהי' אור החמה שבעתיים שבעתיים שבעתיים כאור שבעת ימי בראשית וזה בגי' שמ"ג א'ש' ל'ה'ב'ה' בגי' שמ"ג ולכך דווקא כשנולד יוסף שנקרא להב"ה כפרש"י בפ' ויצא ונשלם שמ"ג, עשו נידון בו וצדיקים מתרפאים ולכך אמר שמש ששקעה בעבורו קודם הזמן ולכן היה אפשר שיגאלו, וזרחה בעבורו ומתרפא בה:

5ויקח מאבני המקום, ברמב"ן בשם פדר"א י"ב אבנים מצא ונעשו כולם אבן דק ועשאום מצבה, נראה מזה שפט יעקב וגילה גם לנשיו שיהי' לו י"ב בנים דוקא ויעשו כולם גוי א' כפרש"י והנה מן אז שנא הקב"ה מצבה כאשר פירשתי במקום אחר, עד עתה היתה מצבה מאבן א' אהובה כי א' הי' אברהם וכן יצחק וכן יעקב והקים יעקב האבן ההיא למצבה והיא המצבה שהקים עוד בזה המקום בשובו לבית אביו בפ' וישלח, אבל מכאן יהי' מזבח מאבני' הרבה שיעשו כולם אבן א' ע"י בנין לומר בניך הוא בוניך מחוברים אדוקי' זה בזה והפורש מן הציבור ליקח לו דרך לעצמו אפי' לש"ש הוא המצבה מאבן אשר שנא הי"ת, לכן לבסוף בכרתו ברית עם לבן והרימו מצבה אמר לאחיו שהם בניו לקטו אבנים ויעשו גל אך לבן אמר עד הגל הזה ועדה המצבה אבל יעקב לא הזכיר עוד מצבה ואמר לבן אם אני לא אעבור אלי את הגל הזה ולא הזכיר מצבה אצל יעקב, שוב אמר ואם אתה לא תעבור עלי את הגל הזה והמצבה הזאת לרעה בהעברה אליו הזכיר מצבה והזכיר אלקי אברהם על הגל, ואלהי נחור חול על המצבה:

6ויחלום והנה סלם מצב וגו' כל הפרשה, לא אאריך בדקדוקי', רק אקדי' כי האבו', שם ה' לא נודע להם כי אם אל שדי עד מרע"ה, גם אחז"ל אברהם קרא לבה"מק שדה, ויצחק הר, ואין זה עדיי' השגה שלימה אך יעקב קראו בית אלקי' זה לעתיד לבוא שיבב"א ונראה זה שייך לקדושה ה'ו'י' כי לקדושת אל שדי יספיק הר או שדה, אך לקדושת ה'ו'י' צריך להתקדש עד שיהי' בי' אלקי' כלעתיד לבוא במהרה בימינו בזכות של יעקב בית אלקי יעקב כמשאח"זל, עוד נקדים החלוקה דלע"ל ביחזקאל התרומה היא מקום הר הבית א' מאלף מהתרומה כולה, שהתרומה כ"ב אלף קנים על עשרה אלף קנים שהוא עולה בתשבורת ר"נ "מיליאן" ומקום הר הבית תרומת התרומה היא ת"ק קנים על ת"ק קנים שהוא ר"נ אלף קנים שהוא כמו תרומת מעשר א' ממאה וזה קדוש יותר א' מאלף ונבוא אל המכוון בוודאי יעקב קידש עצמו לפי השגתו שיהי' ראוי לשכוב במקום ההוא, ושיהיו אבנים אלו מרזב לו לפי השגתו באל שדי, אעפ"י שיעקב לא השיג אספקלרי' המאירה של ה'ו'י' כמרע"ה מ"מ בחלום ראה שכן יהי', על כן ויקץ ויאמר יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי שם ה' לא נודע להם, ואמר אין זה כ"א בית אלקי' פי' לאספקלרי' המאירה דהוי' צריך בית אלקי' ולא הר ושדה, וזה ההר והשדה, אינו אלא שער השמים לכנס ממדרגה זו אל מדרגת בית אלקי', וזה לא הבטיחו הקב"ה אלא שיקיים הבטחתו לאבותיו ע"כ נדר אם יהי' אלקי' עמדי בזכות עצמו נוסף על זכות אבותיו והי' הוי' לי לאלקי' והאבן יהי' בית אלקי' דייקא ולא רק הר או שדה וכל אשר תתן יהי' לי לעצמי ולא רק בזכות אבותי, אז עשר אעשרנו לך היינו תרומה דיחזקאל לע"ל בב"א:

7*והנה סולם מוצב ארצה וגו', עי' ברמב"ן פי' אחד שמרמז על השגחה והשפעה על כל האומות באמצעות המלאכים אבל ה' נצב עליו אין לו מזל ולא שר כי חלק ה' עמו, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו רמז על מה שאמרו אין טובה בא לעולם אלא בשביל ישראל, ואין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל, ויש לפרש בשביל לשון שביל של כרמים דהיינו באמצעותם של ישראל ומובן ומלאכי אלקי' השפעת שאר האומות עולים ויורדים "בו" היינו ע"י ישראל, ולאידך פי' קאי על הארבע מלכיות ששעבדו בישראל ואף גם זאת לא עזבנו ה' ועמם אנכי בצרה והיינו ה' ניצב עליו, ולכך דימו ישראל לעפר בשעת הגלות שהכל דשין עליהם ומפוזרין בד' כנפות הארץ ובאותו זמן בעצמו ונברכו בך יש לפרש לשון הברכה מבריך אילן באילן כשאחז"ל לא גלו ישראל לבין האומות אלא להוסיף עליהם גרים, והיינו לשון הברכה ולכך אמר והנה אנכי עמך וגם בגלות והשיבותיך בבוא גואל צדק במהרה בימינו, וי"ל בזה דלכן ישן יעקב במקום ההוא דסבר דנתבטלה הקדושה אבל כשראה שגם בחורבן יש קדושה וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה דקדושת המקום קדשה לעתיד לבא, כשראה והשיג שגם בעת החורבן יש שם השראת השכינה אע"ג שנקרא בעת החרבן רק מקום כמו שכתבנו לעיל וזה שאמר אכן יש ה' "במקום" הזה היינו בעת החרבן ואנכי לא ידעתי לא האמנתי והבינותי כן:

8*ויש לפרש עוד עפ"י מה שפי' הפלאה זצ"ל על מאמר הלל אם אני כאן הכל כאן דאם האדם בעצמו כאילו אינו ויודע שהכל לו מה' וכאילו אין לו מציאות אז לא יתבייש בפני מלעיגי' כדאי' ברמ"א בריש סימן א' בש"ע א"ח אבל אם יגבה לבו ויהי' בעיניו בעל מעלות אז צריך לראות כל העולם מלא מעלות זה בזה וזה באחרת ואז אפשר שיתבייש וזה כוונתו אם אני כאן ויש לי מציאות הכל כאן ואפשר לפחד או להתבייש אבל אם אני אין כאן וכאילו אין לי מציאות והכל מה' מי כאן ודפח"ח וזה כוונת יעקב כשראה ואמר אכן יש ה' במקום הזה אז נתבטל מן המציאות והיינו ואנכי לא ידעתי, שלא הכיר עצמו ובעיניו וכאילו אינו:

9*אין זה כי אם בית אלקים, בקינות לט"ב איתא שר שימומו ויקונן אין זה, וצריך ביאור איך אפשר לקרוא זה קינה ונראה דבאיכה נאמר ניאר ה' מקדשו דלא הי' השונאים יכולים לבוא למקדש ה' כל זמן שהי' מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה עד שניער ה' מקדשו שלא יהי' מכוון, אז הי' אפשר להם לשלוט בו יד וכאן פרש"י שקפצה לו הר המורי' ונעקר ממקומו ומקדש של מעלה נשאר במקומו ולא היו מכוונים א"כ רמז שפיר החורבן ואיתא ביומא שדניאל לא אמר על ה' נורא, דגוים מרקדין בהיכלו ואי' נוראותיו ואנשי כנה"ג תיקנו לומר נורא שהן הן נוראותיו ויש לומר דזה כוונת יעקב באמרו מה נורא המקום הזה בלשון בייא כדניאל אי' נוראותיו אין זה כי אם בית אלקים מקדש של מעלה ולכך אמר פעמים אין זה וזה שער השמים, מקדש התחתון שנעתק ממקומו ועי"ז גוים מרקדים בהיכלו ושפיר קרי לי' קינה, ואפשר שרמז ג"כ כאן תשעה באב דרש"י פי' על וישכב במקום ההוא אבל י"ד שנה שהי' בבית עבר לא שכב אלא עסק בתורה ולמה לא עסק עתה בתורה אלא משום דתשעה באב אסור בתורה:

10*ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וגו', מקשין הא קיי"ל דבר שנשתמש בו הדיוט לא יעשנה לגבוה וצ"ל הואיל ונתערב עם שאר אבנים ונשתנה הותר כמו שאמרו במלאכת המשכן:

11אם יהי' אלקים עמדי וגו' והיה ה' לי לאלקים, והאבן הזאת וגו', כ' רמב"ן לא שהי' בספק שהרי הבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך ע"ש ולפי עניית דעתי שאמר הקב"ה ליעקב קום עלה בית אל ושב שם ואיתא במדרש על שאחרת נדרך אירע לך מעשה דינה, וצריך טעם למה איחר נדרו, גם מעשה דינה ק' מאוד הלא יעקב שקול כאברהם וכיצחק, והקב"ה הציל שרה ורבקה מפרעה ואבימלך ולמה לא הציל דינה מיד שכם, והלא נפלאות גדולו' עשה לו הקב"ה במלחמת שכם וכל סביבות' וה' הושיעו ונקל הי' להציל דינה מידי שכם, אבל ידוע נסי' שלא כדרך הטבע הם ע"י הוי' ית"ש המהוה כל הוי' וברצונו מבטל אותם, וכגון קריעת י"ס וכדומה אבל יותר טוב לצדיקי' שלא יצטרכו לניסי' כאלו אלא ניסי' נסתרים כדרך הטבע ועולם כמנהגו נוהג והוא בשם אלקי' ואמרו שהוא גמטרי' טבע, והנה הקב"ה הראה לו והנה הוי' ניצב עליו ואמר לו אנכי עמך להבטיח אפי' אם יצטרכו בניו ניסי' שלא בטבע מ"מ הוי' עמנו ע"כ לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים כל ימים, אך יעקב אבינו נדר אם יהי' אלקי' עמדי בטבע שלא אצטרך לניסי' שלא בטבע והי' ה' לי אלקים ולא בהוי' ית"ש אז והאבן אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקי' וא"ש לשון א"ם כמסתפק והנה בשובו אל בית אביו חשב בנפשו כי עדיין לא נתקיים התנאי ולא חל נדרו כי מה שראה בחלום שהמלאך הבי' עתודי' עקודי' וברודי' זהו שלא בטבע ואביקת המלאך והפיכת לב עשו בלי ניצוח מלחמה הכל איננו בטבע, ע"כ הניח הקב"ה דינה למקרה ולא שלח מלאך למנוע שכם מנגוע עליה, ושוב באו שמעון ולוי בתחבולה וערמה להחליש כחם, וכל הניצוח של סביבותיו הכל נס נסתר שהי' יעקב ואנשיו גבורי כח, ואחר שהנהיג עמו בנס טבעי' א"ל עתה עלה בית אל וקיים נדרך ומיושב הכל בעזה"י וק"ל.

12אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וכו' והי' ה' לי לאלקים, אז והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, ומקשי' מה ספק אם יהי' אלקים וכי נסתפק בנבואתו שראה, ועוד מה תנאי והי'ה' לי לאלקים, וכי ח"ו יש ספק בזה וערמב"ן בזה, כתיב אכן יש ה' במקום הזה וירא ויאמר וגו' כל אלו צריכים יישוב וביאור, אקדים לפרש קרא דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, כבר כתבתי כשמדה"ר מסכים עם מדמה"ד לפורעניות ח"ו, או בהיפוך מדה"ד מסכים למדה"ר להטיב זהו שלום אמת בין מדות עליוני' והנה בחורבן בה"מק וגלות ישראל הסכים מד"הר למדת הדין אמנם הי' לטובה כדי אחר שיזדככו בגלות אז יסכים מדה"ד למד"הר לגאולה שלימה כדכתי' כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך והיינו ב' פעמים שלום א' לרחק הגלות וא' לקרב הגאולה העתידה ב"ב אמר ה' ורפאתיו, וזהו שמש ששקעה שלא בעונתה כי מדה"ר הסכים לגלות ושוב זרחה בעבורו כי מדה"ד יסכים לטובה, והנה יעקב ראה פה חורבן בה"מק ע"כ קראו מקום ולא הר כמבואר בדבריהם כמה פעמים ובמדרשים ובקינות לט' באב שר שימומו ויקונן אין זה, ואמנם כשראה שה' רחמי' נצב עליו נתיירא כי מדה"ר יסכים עם הגלות ועליית ד' מלכים המה שרי ארבעת מלכים ע"כ אמר יש ה' רחמים במקום חורבן הזה מקום דייקי ואנכי לא ידעתי שיהי' מדה"ר מסכים ויירא ויאמר אין זה כ"א בית אלקי' ואיה רחמיו ונסתפק יעקב אולי הוא לטובה להסכי' דין לרחמים בחזרתנו בב"א כי עדיין לא נרמז לו זריחת השמש בעבורו ע"כ אמר כמסתפק אם יהי' אלקים עמדי בגלות ואח"כ ושבתי בשלום אל בית אבי היינו לגאולה העתידה ויהי' ה' לי לאלקים שיסכים הדין עם הרחמים בשובי לבית אבי אז אבין למפרע שהיה הכל לטובה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' ע"כ לא נענש על איחור נדרו עד אחר שזרחה שמש בעבורו שאז נשלם קיום התנאי ואז חל הנדר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקי' ואז כשנתעכב בדרך נענש בותצא דינה:

13והיה ה' לי לאלקים, פירש"י שיחול שמו עלי כי כתי' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק ולא כתי' אביך אבל יעקב אמר בתפלתו בפ' וישלח אלקי אבי יצחק, כי הבן פוגם באב כבני יהושע בן יהוצדק הכה"ג שהלבישוהו בגדים צואים, והנה יצחק אעפ"י שהי' זוכה שייחד הקב"ה שמו עליו בחייו ואמר אלקי יצחק אבל לא אמר אביך כי לא זכה עדיי' שיהי בטוח שלא יתלכלך יצחק על ידו ע"כ אמר יעקב אם אזכה שיחול שם עלי בשובי אל בית אבי וכן הוה דהרי כתי' אל אלקי ישראל, ע"כ יעקב בתפלתו כבר אמר אלקי אבי יצחק:

14*והי' ה' לי לאלקים, היינו ע"ד שאמרו כל הדר בח"ל כאלו אין לו אלקי', ורש"י פי' שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא יהי' פסול בזרעי וצריך ביאור ויש לומר ב' שמות ה' אלקים הם בגי' קי"ב ושבעי' נפש דיעקב כשהם דבקים בה' אז השבעי' והב' שמות הם בגי' יעקב שהם מרכבה לשכינה ואז הב' שמות בתיקונם:

15עשר אעשרנו לך עשר פעמים לך עולה שר כי שרית עם אלקים ועם אנשי' ותוכל:

16עשר אעשרנו לך, יש להאריך ופה אקצר, כתי' לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט, אחכז"ל כל מה שהקב"ה מוסיף לנו גדולה ישראל מוסיפין עניוות וכניעה ודהמע"ה אמר אנכי איש רש ונקלה, והנה מספר "כל" כמו מספר "לך" אלא כל כ"ף קודם ולך למ"ד קודם ועשר פעמי' כל אותיו' רש, ועשר פעמים לך אותיות ש"ר כל מה שהקב"ה מוסיף שררות הוא מוסיף רישות והיינו כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עשר פעמי' "כל" ועשר פעמי' "לך" כנ"ל:

17והאבן גדולה עפ"י הבאר, בין שרה לבין רבקה, היינו בין חורבן בית ראשון לבנין שני, רבקה יוצאת לשאוב, והמים עולים כנגדה, כי לא ארך הגלות והיתה גאולה בנקל, אבל בין רבקה לרחל, היינו בין חורבן שני לבנין שלישי בב"א, אבן גדולה עפ"י הבאר בעו"ה עד שיבוא יעקב בעצמו בעתו אחשנה כנוטל פקק מפי צלוחית:

18*וכי בן רבקה הוא לפי פירש"י שאמר לה אחיו אנכי ברמאות ורוב בנים הולכים אחר אחי האם לכך אמר שבן רבקה הוא, רק יעקב תיקן זה לטובה דהיינו עם עיקש תתפל:

19*הכי אחי אתה ועבדתני חנם, יש לפרש ג"כ ע"ד שפרש"י לעיל אחיו ברמאות ה"נ אמר כיון שאתה אחי ברמאות ועבדתני חנם בתמיה בוודאי תעמוד עמי לדין ולכך טוב לפני שתגיד לי עתה מה משכרתך:

20ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, י"ל למה הוציא לבן הוצאות רבות ויאסוף כל אנשי מקום למשתה הלא די לו בריעיו ומיודעיו ונלע"ד דהנה בני העיר שנגנב להם ספר תורה ב"ד של אותה עיר פסולין לדין עליו לפי שגם המה נוגעים בדבר, אלא ב"ד של עיר אחרת, וידוע הא דאיתא בש"ע חו"מ אם גם מצות עשה לדון, בצדק תשפוט עמיתך מ"מ אם קבל הדיין טובה מא' מבעלי דינין ויודע שלבו נוטה לו יותר מלחבירו ע"י טובה זו יכול לומר פסילנא לך לדינא, ובמתניתין תנן בתולה נשאת ליום הרביעי שאם תהי' לו טענת בתולים ישכים למחר מיד לבית דין אבל ביום השלישי או ביום הרביעי לא דחיישינן שמא בין כך ובין כך יתפייס והנה לבן בעצמו ידע שירמה את יעקב בתתן לו את לאה תחת אחותה רחל ובלי ספק יעקב בבקר כאשר יראה שהיא לאה ישכים לב"ד ויטעון שמקח טעות הוא לבטל הקידושין מעיקרא לכן אסף את כל אנשי מקום ויעש משתה וכיון שנהנו מלבן יכולין לומר כולנו פסילנא לדינא לנגד לבן והוצרך יעקב ליסע לעיר אחרת לדון על זה אשר יומשך בזמן ובין כך ובין כך יתפייס. (מספר שיר מעון):

21מלא שבוע זאת, פירש"י עפ"י הירושלמי ז' ימי משתה ורמב"ן פי' שבוע ז' שנים כי לשון מלאו ימי משמע קרוב להתמלאו' ועוד חסרו איזה ימי' ועוד מהחלפת משכורתו של לבן עשה חשבונו' שלא מלאו ז' שנים ערמב"ן ויאהב גם את רחל מלאה מלשון זה משמע שלאה אהב אלא שאהב רחל יותר מלאה וכ' רמב"ן י"א שלא שנא לאה אלא בלשון בני אדם כל שיש לו ב' נשי' ואוהב א' מהן יותר נקראת אידך שנואה בערך אהבתו לזו ערמב"ן, גם ליישב בתחלה אמרה ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי ובלדת שמעון אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי והרי כבר אמרה עתה יאהבני אישי, ועוד מ"ט בתחלה ראה ה' ולבסוף שמע ה', נלע"ד ליישב דקיי"ל כל העושה טובה עם חברו והוא צריך לאותה טובה או אומר לו אכול עמי והוא צריך לכך אינו יכול לומר בחנם עשית אלא צריך לשלם כאריס בשדה העשוי' ליטע, אך אם לא הי' צריך לאותה טובה הוה כשדה שאינה עשוי' ליטע, והנה יעקב מיד שראה רחל מיד לקח צאן מידה והי' רועה כל אותו החדש שאכל עמו כמ"ש רמב"ן ושוב אמר לו לבן הכי אחי אתה ועבדתני חנם וקצב לו יעקב ז' שנים ברחל וגו' והנה יעקב חשב אכילתו אצלו כשדה שאינו עשוי' ליטע כי הוא לא הי' צריך לו והקב"ה זן אותו בכל הדרך כי אפשר נפל לו מן כרב חסדא בגמרא פרק יום הכפורי' דירד לו מן ביני דנא והרי במקלו עבר הירדן ובקע המים ע"כ אין יעקב חייב כלום עבור המזונו' אך לבן חייב ליעקב עבור עבודת המרעה חדש ימים שהרי לבן עשוי ליטע דאין ראוי' שתהי' בתו הקטנה רועה בין הרועי' ע"כ חשב יעקב ז' שנים מיום שלקח הצאן מיד רחל ובסוף ז' שנים לחשבונו בשבת האחרון אמר מלאו ימי ימי קרובי' להתמלא כי חסרו עוד איזה ימים והבה לי אשתי אך לבן חשב חדש ימי' הראשון של ז' שנים עולות בשכר מזונות שסעד עמו חדש ומתחילי' ז' שנים חדש אח"כ ומה שהנהיג צאנו חדש מקודם לא חשב לבן כי אמר רק בתי היתה רועה נמצא כשאמר יעקב מלאו ימי אז לדעת לבן חסרו ב' חדשי' ועוד ימי המשתה שהי' אסור בעשיית מלאכה, ע"כ כשאמר מלא שבוע זאת היינו ב' חדשי' וז' ימי' ואח"כ נשא רחל, ויען כי לאה נתעברה מביאה ראשונה וילדה לז' א"כ ניכר עוברה לשליש ימי' נמצא טרם נשאת רחל כבר ניכר עוברה של לאה, וכבר אמרה ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי כיון שהוכר עוברה וכן היה אח"כ נשא רחל ויאהב גם רחל מלאה כי גם לאה אהב אך רחל אהב יותר מלאה ושוב לא ראה ה' כי שנואה לאה, אך בלשון ב"א כשאחת אהובה יותר אומרי' אידך שנואה ע"כ שמע ה' בלשון ב"א כי שנואה אנכי אעפ"י שאינו כן נמצא כל דברי חכמי' קיימי':

22מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבודה שתעבוד עמי עוד ז' שני' אחרות, יל"ד לשון אחרות ולקמן ביעקב פירש"י כראשונות באמונה, אבל הכא באמירת לבן מה יאמר, ונראה כי בז' ימי' האחרונים של ז' שני' נשא יעקב לאה וז' ימי המשתה אסור במלאכה ע"כ אמר לבן מלא לי שבוע זאת לעבוד שבוע אחרת למלאות ז' שני' חלף ז' ימים אלה שבטלת ממלאכה ואח"כ ניתנה לך גם את זאת בעבודה שתעבוד עמי עוד ז' שני' אחרות כראשונו' שלא תעלה לחשבון ז' ימי משתה של רחל כמו שלא העלינו בחשבון ז' של לאה, וקיי"ל פועל בכניסתו משל בעה"ב וביציאתו משל עצמו והכא בין כניסתו בין יציאתו של עצמו:

23ויעש לבן משתה כתו' בס' סירא כל ימי עני רעי' אפי' שבתות וי"ט שנוי וסת תחלת חולי מעי' רוצה לומר הגוף הוא העני האכסני' כמו שאמר הלל נגמול חסד לאכסניא דין והנה ביום שבת הצדיק מתענג כלו לשם ד' וזוכה בו לנחלה בלי מצרים בעולם שכולו ארוך ומ"מ ע"כ גם העני האכסני' הגוף ג"כ נהנה ולהנאתו זאת מיסרי' בחולי מעי' שלא יהנה מהעה"ז ועד"ז אמר רבינו הקדוש שלא נהנה מהעו"הז באצבע קטנה ויצחק נהנה והתענג מסעודת מצוה שכיבדו בנו במטעמי' אשר אהב עד שמרוב שמחה של מצוה המשיך רה"ק עליו לברך בנו לפני ד' ומ"מ גם העני הגוף נהנה ומיד נתיסר בחרדה גדולה וצער רב, ויעקב אבינו ע"ה התענג בסעודת אשתו הראשונה והוא בן פ"ד שנה, ומיד נתיסר בצער ויהי בבקר והנה היא לאה:

24רמז ויאהב יעקב את רחל, ויאהב גם את רחל מלאה, משמע שתיהן אהובו', רחל לאה גמטרי' עד"ר, יבואר לקמן אי"ה, יעקב לאה רחל גמטרי' אברהם יצחק, זלפה בלהה עמהם גמטרי' תר"כ אותיו' שבעשרת הדברות, הנה רחל לבדה היתה מעין הקדושה ר'חל ב'ת ל'בן ר"ת רל"ב שערי קדושה שבהם נברא וכמו גמטרי', יהי אור, ור"ת כ'י ר'וצה י'הי ב'עמו, על כן כאשר ראה רחל בת לבן אז גלל יעקב האבן ע"י צרופין הנ"ל שם הקטנה רחל ר"ת שרה, ברחל בתך הקטנה ר"ת רבקה, אבל לאה שהיתה הבכירה הי' בה קצת פסולת מלבן ע"כ לאה בת לבן ר"ת בלל והוא מפסולת בבל ר"ת לבן בן בתואל ושם בלל ד', ולבסוף בלבל ראובן בנה יצועי אביו מלשון בלל, וע"כ דאגה שתפול ח"ו ברשות עשו ע"כ ע'יני ל'אה ר'כות ר"ת ערל, ויעקב לא רצה לישא ב' אחיות לצרור, ובלאה לחוד א"א כנ"ל ע"כ ויאהב את רחל, שוב כשראה רחל מסרה סי' ללאה ואינן צרות זו לזו הותר לו לישא שניהם וצרוף שניהם הוא טוב מאוד ומ"מ ויבוא גם אל רחל, ומ"מ ויאהב גם את רחל מלאה, לאה עם יעקב במערת המכפלה, על דודאי רחל נקנסה רחל שלא באתה עמו למערת המכפלה רק לאה, יעקב לאה גמטרי' רי"ח היינו הדודאים נתנו רי"ח וק"ל:

25*וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וגו', המג"א מפרש שראה ה' שיש לחוש שישנא לאה על שעשתה ברמאות זאת ולכך ויפתח ה' את רחמה ולא הי' ראובן בן שנואה ומה שאמרה גבי שמעון כי שמע ה' כי שנואה אנכי היינו שהעולם אמרו וסברו כן כמ"ש הרמב"ן ובזה א"ש מה שאמרו חז"ל על ראובן שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי וגו' והכתוב אמר טעם אחר כי עתה יאהבני אישי אבל הכל עולה בקנה אחד דבן שנואה אינו הגון ומזה שראובן הגון, יהי' ראיי' שאינני שנואה:

26וילך ראובן בימי קציר חטים, רמב"ן טען שאינם אלו מיני' שפירש"י יאסמי"ן, ויברוחי' אינם נמצאי' בימי קציר חטים ונ"ל היינו דקמ"ל קרא ע"ד שאחז"ל דמלאך הממונה על התאוה הכריח יהוד' להטות הדרך לבוא על תמר כדי שיצאו ב' צדיקי' ה"נ הזמין הקב"ה דודאים שלא בזמנם להוציא יששכר:

27*וילך ראובן בימי קציר חיטים, אמרו חז"ל דמנשה דרש באגדות של דופי ואמר וכי לא הי' למשה לכתו' אלא וילך ראובן, ויש לפרש דווקא מנשה הקשה כן אבל לדידן ל"ק דקציר חיטים היינו עצרת כדמצינו ברות וכדאיתא במדרש כל מקום שנאמר קציר חיטי' הוא עצרת, ובשבועות הי' מביאין שתי לחם וי"ל דמרמז הקרא בימי קציר חיטים היינו שבועות ומביאת יעקב בשבועות זמן מתן תורתנו נולד עמוד התורה יששכר יודעי בינה לעיתים וזה ידעו האמהות ברוח הקודש ולכך התאוה לאה לביאה זו ורחל שהיתה עקרה ולא הי' מוליד מביאה ההיא הסכימה עם לאה ומחלה על ביאתה כדי שיולד אז עמוד התורה כל זה נוכל להבין מסיפור הזה לפי אמונתנו במתן תורה באותו עת, אבל מנשה שכפר בתורה לכך דרש זה באגדות של דופי:

28ותקרא שמו יששכר, שי"ן א' אינה נקראת כי א' מרמזת על שכר שכרתיך ואיננו לכבוד לקרוא שמו על זה ואידך מרמז על נתן לי אלקי' שכרי על שנתתי שפחתי, ומ"מ עיקר הוא ששכרה יעקב לא לתאות נשים כ"א שהתאוה להעמיד שבטים להשלים י"ב צרופי הוי' ית"ש ובמה יוודע איפוא כי כך הי' כוונתה שהרי נתנה שפחתה לאישה וכ' רמב"ן אין דרך נשים להרבות נשים לבעליהן ומה הי' ללאה ליתן שפחתה לבעלה אלא שידעה בנבואה ענין העמדת שבטי' ורצתה שיהי' הרוב ממנה ע"ש נמצא ממה שנתנה שפחתה לבעלה ניכר כוונתה לש"ש במה ששכרה בדודאי בנה:

29*יששכר, מרומז ב' שכרים אחד ששכר שכרתיך והשני נתן לי אלקים שכרי וטעם ראשון נאה לכסות ולכך אין שי"ן האחת נקראת אלא נכתבת ורק בפעם ראשון שעכ"ח צריך להודיע שמו נקרא בב' שי"נין:

30*בגד, פרש"י שנולד מהול ובמדרש יש שנולד בשבת זי"ן בגי' ג"ד ולפ"ז אי תרוויי' איתניהו למ"ד נולד מהול אינו דוחה שבת להטיף ממנו דם ברית עד לאחר שבת ואז הי' יום ט' ללידתו ולכך אמרה בגד בגי' ט' בתיבה אחת:

31נחשתי ויברכני השם בגלליך, יש לדקדק אם לבן בעצמו יאמר ליעקב שנתברך בשבילו פשיטא שיעקב יבקש וירבה בבקשת שכרו מלבן ונלע"ד דלבן ירא מזה שיעקב יאמר הלא נתברכת בשבילי כי כאשר באתי אליך עני היית וכיון שעל ידי נתעשרת, הרבה נא לי שכרי לכן הקדים לבן לאמר "נחשתי" שהוא לשון עבודה זרה שעל ידי ניחוש ע"ז יודע זאת, ואז בוודאי יחריש יעקב מלומר לו בשום פעם שעל ידו נתברך כיון שיודע זאת על ידי ע"ז כמא דתנינא לא יאמר אדם שמור לי בצד עבודה זרה פלונית כי אפילו נגיעה רחוקה מאוד אל יהנה ממנה, אבל יעקב אמר באמת פשוט ויברך "ה'" אותך לרגלי וק"ל. (מספר שיר מעון):

32*וענתה בי צדקתי ביום מחר, איתא במדרש אתה אמרת וענתה בי צדקתי חייך שלמחר בתך תהי' יוצאת ומזנה וצריך ביאור, ויש לפרש עפ"י מ"ש רש"י לקמן דנענש יעקב בזנות דינה על שהסתירה בתיבה שלא יראנה עשו ואולי אם הי' נותנה לו לאשה החזירתו למוטב אמנם יעקב הי' ירא אולי עשו יעבירה חלילה על הדת אמנם אם הי' יעקב בטוח בעצ' שלא יצא פסול מזרעו כמו שהבטיח לו השי"ת אז הי' ראוי שלא יסגירנה בתיבה וחטא על שירא מזה ולכך בזה שאמר יעקב וענתה בי צדקתי וגו' שנראה שהי' מובטח בעצמו ע"י הבטחת השי"ת וא"כ שלא כדין עשה במנעו דינה מעשו ולכך נאמר לו אתה אמרת וענתה בי וגו' חייך וגו' וא"ש:

33ויצג מקלות, כדין עשה כי יעקב לא התנה רק להסיר הכבשי' והעזי' אבל לא התישי' הזכרי' וכתי' ויסר לבן את התישי' פי' רמב"ן שהחמיר לבן וחשש לזרע האב והסיר גם הזכרים ע"כ הציג יעקב מקלות במקומן:

34*המקלות אשר פצל יעקב וכו', עיי' ברמב"ן שיעקב עשה כן בהיתר ויש לומר דוודאי הבהמות נתעברו בצורות ההם בנס כמו שהראה לו הקב"ה אמנם למעט הנס הציג יעקב המקלות אבל לבן כשראה זה שינה משכורתו ונעשה לו נס מחדש:

35ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות ברש"י שם גלוי לובן של מקל וכשהי' קולפו הי' נראה ונגלה לובן שלו במקום הקילוף עכ"ל יעויין בסדר הפסוקים היטב וי"לד הא תכלית כוונת יעקב אבינו ע"ה בהצגת המקלות הצבועים בגוונים שונים הי' כדי שיחמנה הצאן הלבן בבואן לשתות ותלדנה כמותן ולמה פצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן שיהא נראה הלבן שבו מה לו אל לובן המקלות הלא הצאן בעצמן לבנים היו הלא לא הי' צריך רק מראות הצובעות כמראות המקלות בקליפתן החיצוניות ועוד יתמה כל הקורא פסוק זה כי כפי הנראה עשה יעקב אבינו ע"ה כאחד הרמאים נגד אשר התנה עם לבן ששכרו רק בזה אשר תולדנה מצאן לבן עקודים ונקודים אשר הוא חוץ מדרך הטבע ויעקב הסיב בזה סיבות שתלדנה כך בדרך הטבע, גם יעוין ברמ"בן באריכות על הפסוק והכבשים הפריד יעקב למה הכבשים בלבד הפריד יעקב ולא שתם על צאן לבן ונרלע"ד דהא יעקב התנה עם לבן כל שה נקוד וטלוא בעזים וחום בכבשים יהי' שכרו וברמ"בן שם וז"ל והטעם הוסיפו בשכר הכבשים חום, מפני שאין בתולדותם להיות בעלי גוונין התיישים והעזים, ואין בתולדות העזים להיות בהם חום עכ"ל, ומסתבר אם היו יולדות הצאן חום בתיישים, ונקוד וטלוא בכבשים, דכלול הוא בשכרו דהא דנקוד וטלוא בעזים וחום בכבשים בא ליעקב בשכרו מפני שאיננו דרך הטבע שיולידו הלבנים נקודות וטלואות, מכש"כ חום בתיישים ונקוד וטלוא בכבשים שגם בין צאן עקד וטלוא לא ימצא זה רק על דרך רחוק, ופשוט כי של יעקב המה, אבל יעקב אבינו ע"ה בחכמתו הבין כל רמאות לבן (כאמרו לרחל וכי אחי אביה הוא אחיו אנא ברמאות), ויירא שלבן יטעון דוקא כל שה נקד וטלוא וחום בכבשים ליעקב בשכרו הוא אבל בהיפוך לא כדרך כל הרמאים שטוענים כל דבר גם שהוא נגד השכל, לעקש להוציא ממון שלא כדין לכן התחכם יעקב והציג המקלות ויפצל בהן פצלו' לבנות מחשוף הלבן כדי שיחמינה הצאן בבואן לשתות וילדו עקודים ונקודים בגוונים שונים ובהן חברבורות לבנות דווקא, לא כולו לבן, ולא כולו צבועות בגוונים שונים, כדי שלא יוכל לבן לטעון בטענותיו העקושות לרמות את יעקב, וזה מותר הוא ונכון הוא לעשות כן וכל זה בעזים, אבל בכבשים התנה יעקב חום בכבשים, כולו חום לא עקוד וטלוא ולכן הכבשים הפריד יעקב, ולא שתם על צאן לבן כדי שלא ליחמינה במקלות, רק אל פני הצאן שם המקלות ברהטים ליחמינה בהם הצאן להיות נקוד וטלוא דווקא וק"ל (מספר שיר מעון):

36לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, אמרו הבנים, אמת כי אבינו החליף משכרתו ועי"ז התיר עצמו להציג מקלות, אך כבר לקח והרויח כמסת אשר מגיע לו מאבינו, ועוד הרבה יותר, ומעתה נתעשר ע"י הוראת היתר הלזה ע"ד שאחז"ל בתר גנבא גנב וטעמא טעם, והיינו לקח יעקב את כל אשר לאבינו ממנו פי' אשר יש לו ביד אבינו כבר לקח דים, ועוד ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, יותר מהראוי לו:

37*גנוב הוא אתי ויאמר לו יהי כדבריך, יש לפרש דקאי על הא דקאמר גנוב הוא אתי ע"ז אמר לו יהי' כדב' שימצא אצלו גניבה שזה נחת רוח לרשעים כשימצאו על אדם ישר שום פקפוק:

38רואה אני את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום ואלקי אבי הי' עמדי, הנה לא הזכיר פה במה הי' עמדו ומה א"ל הקב"ה אך נ"ל ע"ד שמפרש מורי בהפלאה זצ"ל הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתי' לאויבים הי' לי פי' כי אסור לאהוב שונאי ה' ומצוה לשנואתם בלב, ואמר דהע"ה כל כך תכלית שנאה שנאתי' בלבי עד שהם הרגישו בלבותם שנאתי כי כמים הפנים אל פנים וכו' ושנאו אותי ולא ידעו על מה ולמה, אלא לבם אמר להם שאני שנאתי' והנה כל זמן שלא גברה שנאה בלב יעקב על לבן לא שנא לבן את יעקב וכל אותו זמן לא נגלה אליו רה"ק עד ששנאו בתכלית השנאה עד שהרגיש לבן ורואה אני את פני אביכם כי איננו עמי ועי"ז אלקי אבי הי' עמדי:

39ותען רחל ולאה, במדרש הואיל שהקדימה רחל ללאה ע"כ לא זכתה להקבר עמו במערת המכפלה, י"ל כי אשה יכולה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי חוץ מנכסי' שהם שלה ממש ואם יש לו ב' נשים ואחת חתמה לו כבר ע"כ יכולה השני' לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי כי יראתי מפני המחלוקת כיון שהראשונה חנפה וחתמה, והנה אמרו היש לנו נחלה בבית אבינו כל אשר הציל ה' לנו הוא ולבנינו, הרי שהי' מן הדין הנכסי' של הנשים אלא שלא תבעו ומחלו ליעקב ויעקב קנה מנכסי' הללו מערת המכפלה מעשו כפירש"י פ' ויחי, ויען כי נתינת רשות ליעקב לעשות כרצונו באמרה ועתה כל אשר אמר אליך אלקים עשה זה רחל השיבה תחלה ולא מצית למיטען נחת רוח עשיתי לבעלי לכן אין לה חלק במערת המכפלה משא"כ לאה יכלה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי ולא מחלתי כלום ואשר הציל ה' לי הוא, ומכספי לקח מערת המכפלה ע"כ נקברת עמו:

40ותגנוב רחל את התרפי', פירש"י שכוונתה להפריש אביה מע"ז, פי' דאמרי' במס' ע"ז דהנכרי סובר אם הע"ז לא הצילה את עצמה איך יציל אחרי' והנה הרמב"ן כ' ויירא ויצר שמא יגרום החטא ר"ל שכרת ברית עם לבן עע"ז, ויראה, רחל אמרה כשם שאבימלך הראשון כרת ברית עם אברהם והשני עם יצחק מסתמא יארע כן ליעקב שיכרו' לבן ברית עמו, ושלא יכרות ברית עם עע"ז ע"כ גנבה התרפי' להפרישו מע"ז, ונ"ל שזה בעצמו חשב יעקב אחר שנגנבו תרפים ולא מצאם ע"כ מסתמא פרש לו מע"ז ע"כ נכנס עמו בברית אך שוב שמע ממנו הזכירו אלהי נחור הרי עדיין עע"ז ע"כ ויירא יעקב שמא חטא בזה:

41*ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, יש לפרש דלכאורה יש לומר דלקח התרפים כדי שלא יהי' נודע ללבן שברח ואנה ברח שבתרפים עשו קסמים לידע עתידות אמנם גם לזה לא הי' צריך ליעקב לירא דהרי קיי"ל שלוחי מצוה אינם ניזוקין ואמרי' סוף חולין הרי שאמר לו אביו עלה בסולם להביא גוזלות וכו' וזה קו' לבן כיון שנכסוף נכספתה לבית אביך ולדעתך אתה שלוח מצוה למה גנבת את אלהי שהרי אין שלוחי מצוה ניזוקין וע"ז השיב כי אמרתי פן תגזול בנותיך מעמי והם אינם שלוחי מצוה אדרבה הם הולכים מאבותיהם ואפ"ה את אשר תמצא אלקיך לא יחי':

42עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' וכו' ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם, פירש"י מאותו חטא מתה רחל בדרך, וברמב"ן איתא שלא יכנס בחטא ב' אחיות לארץ ישראל כי בחו"ל הי' לו דין בן נח ונ"ל היינו דאמר אשר תמצא אלהיך לא יחי' כי בחו"ל יש לו דין בן נח וב"נ שגנב חייב מיתה ולא נפטר בתשלומי' ע"כ מאותה הנחה מתה רחל בדרך שעי"ז אין לו חטא ב' אחיו' כנ"ל ובארץ ישראל הי' לו דין ישראל ושם לא היו ב' אחיו' וק"ל:

43*אל יחר בעיני אדוני, יש לפרש שאמרה כן להשי"ת שלא ירע בעיני ה' שלא התפללה אז אליו כשהיתה בשעת סכנה כי דרך נשים לי היינו ע"ז כמ"ש השל"ה עיי"ש ואין המקום ראוי לתפילה ובמקום אחר כתבתי דברי המנ"ע שיוכל אדם לדבר עם אדם וכוונתו לה':

44*טריפה לא הבאתי וגו', אפשר שאמר כן, שלא יאמר לבן שזה הי' במזלו שלא שיכלו צאנו ולכך אמר, אנכי אחטנה מידי תבקשנה וא"כ הי' זה במזלי ובהשגחת ה':

45אם תקח נשים על בנותי, י"ל גם מתחלה אמר יעקב ללבן כי נכסוף נכסף לבית אביו ודעתו ליסע לארץ כנען ולבן שתק או אפשר הרשה לו, אך לא הבין כי רצה לעקור סיכיה ומשכיה עם בניו ונשיו וכל אשר לו וסבר שילך ויבוא לחזרה אל נשיו ובניו, והיינו ויגנוב לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא פי' אמנם הגיד לו כי הולך הוא אבל לא כי בורח הוא בורח לשון עקירה לגמרי כמו ברח לך אל מקומך, והיינו דא"ל לבן כי נכסף נכספת לבית אביך כי ידעת כן, ולבן א"ל ותגנוב את לבבי כי הי' לך לאמור לי הענין כאשר הוא אך יעקב יש לו תי' דאיהו אטעי' נפשי' דהי' לו להבין שא"א שיהי' יעקב בא"י זמן מה בלי אשה כדאמר רב מאן הוה ליומא ולא אבה יעקב ליקח אשה על נשיו ע"כ על כרחך יסע עם נשיו, וע"כ א"ל לבן אם עתה תשא נשי' על בנותי א"כ נסתר תי' שלך הנ"ל במה שגנבת את לבבי ע"כ עד ד' ביני וביניך:

46בהפטרה

47ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר, נראה מזה כי מה שנטמן בבהמ"ד של עבר טרם צאתו לחרן כי שיער בעצמו שעדיין לא נזדכך כל צרכו שיהי' ראוי לישא אשה להוליד מטה שלימה בלי פסולת כי אברהם נזדקן מאה שנים וגם יצא פסולת ישמעאל ואח"כ הוליד יצחק, ויצחק המתין עשרים שנה ואח"כ התפלל ומ"מ יצא עשו כלו פסולת, ע"כ התבודד ועבד ה' י"ד שנים עד ששיער בנפשו שראוי להעמיד מטה שלימה, ובבואו ללבן שיער שהבנות הללו רחל ולאה צריכין עוד מירוק ז' שנים טרם ראוי לכך ע"כ בחר הוא עצמו אעבדך שבע שנים, והיינו ויעבד ישראל באשה ר"ל עבודת ה' בבית עבר עבד בשביל נשואי אשה ואח"כ עוד ובאשה שמר, שמר ונטר עוד ז' שנים בשביל האשה, ורצה הנבי' להוכיח, כל כך נתקדשתם מבטן מלידה ומהריון עד שלבסוף בנבי' העלה ה' ממצרים ובנבי' נשמר משה ואהרן, ואחר כל הקדושות הללו הכעיס אפרים תמרורים:

48במדרש רבה, יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו הולך אצלו, יש שזווגו בא אצלו זה יצחק שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה והנה גמלי' באי', (משמע שבאו אצלו) יעקב הלך אצל זווגו שנא' ויצא יעקב וגו' עכ"ל, ויל"ד מדוע לא מייתי מקרא דמקדמי טובא כאשר שלח אברהם אליעזר לפדן ארם והשביעו שלא יוליך בנו שמה וי"ל דלכאורה יש ליתן טעם שהקפיד אברהם שלא לשוב יצחק שמה מפני שנצטוה אברהם מבלי לישא כנענית כמ"ש המהרש"א ס"פ הבע"י גבי לא תנסב שפחה וגו', והנה קיי"ל דכל האומות מעורבבין מפני שנושאין אלו מאלו והולד הולך אחר הפגום עיי' זה מבואר היטב בש"ס דיבמו' ספ"ק ועוד שם ע"ו ע"ב הנך אזלו לעלמא וכו' ע"ש: ומבואר שם באתרא דקביעי אסור דה"ל מחצה על מחצה אבל כל דפריש מרובא פרש והא"ש דהקפיד אברהם שלא לשוב בנו שמה במקום קבוע דחיישי' לכנעני אבל היא תבוא לכאן וה"ל פריש ומרובא פריש והשתא לא מוכח מידי דיש שזווגו הולך אצלו דיצחק שאני כנ"ל משא"כ יעקב שהי' יודע כששלחו אמו שלא יזדווג כ"א מלבן כאשר ציוותה לו אמו והיא היתה יודעת שלא נתערבה כנעני' במשפחתה לכן הלך אצל זווגו כדרך כל הארץ בעל אבידה מחזיר על אבידתו ולא מוכח מידי לכן מוכיח מויצא יצחק דהתם בשדה הי' דתרווייהו הוה פריש אפ"ה לא הלך אצלה כ"א והנה גמלים באים מוכח שפיר דיש שזווגו הולכת אצלו ודו"ק:

49עוד במדרש רבה, ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו' והיתה הבהמה באה לשתות ורואה המקלות ונרתעה לאחורי' והזכר רובעה והיתה יולדת כיוצא בו, א"ר הושעי' נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא הי' חסירות אלא צורת הולד בלבד, מעשה בכושי אחד וכו' מייתי בכאן שכושי נשא כושית והי' לו בנים לבנים ע"י צורות לבנות שהי' גלופות בכותל חדרו, ויל"ד דלכאורה משמע דר' הושעי' פליג דלא נולדו ע"י הזכר כ"א המים נעשו זרע במעיהם והל"ל ר' אושעי' אומר ולא אמר ר' הושעי' ועוד מאי קאמר ר"או ולא הי' חסרות אלא צורת הולד בלבד איפכא מסתברא שהצורה היתה נגמרת ע"י ראיית המקלות, וזה יש ליישב צורת הולד דקאמר קאי אקישור האברי', ועוד מדמייתי בתר הכי עובדא דכושי משמע דעדיין קיימי' דע"י הבטה במקלות נולדו עקודי' וברודי' ולא פליג ר' הושעי' מידי וא"כ מאי קאמר, ליישב כל זה נקדי' עוד מאמר ב"ר הביאו רמב"ן פ' זו וז"ל צפה הקב"ה מה שלבן עתיד לעשות ליעקב והוא צר צורה כיוצא בה אם כה אמר אין כתי' כאן אלא אם כה יאמר עכ"ל וצ"ע טובא ממ"נ אימת הי' חלוף משכורת אי אחר שילדו עקודי' הי' אומר נקודים אמרתי מה הי' מועיל מה שצפה הקב"ה דעתו של לבן והי' צר צורה כיוצא בה הא לעולם יאמר כן לא לזה נתכוונתי וגם קשה וכי בשופטני עסקי' וכי לא הי' יעקב יכול לכתוב המשכרת בשטר והעד עדי' באופן שלא יהא נאמן לומר ברודי' יהי' שכרך וע"כ צ"ל כך הי' דרכם בכל שנה קודם לידת הצאן הי' מחליף לאמור השנה הזה יהי' שכרך העקודי' או הטלואי' והוא הי' שואל בתרפי' לידע איזה צורה נצטיירו וולדי צאנו שבמעי אמו כי התרפי' מגידי' העתידות עפ"י כישוף ומכווני' האמת על הרוב כמ"ש הרמב"ן בפ' זו וע"ז סמך לבן להחליף משכרתו אם הי' אומרי' עקודי' ילדו הי' מחליף לנקודי' והקב"ה הי' יודע מה שלבן עתיד לעשות והי' צר צורה כיוצא בה וא"כ ע"כ צ"ל שהתרפי' דברו און ולא כוונו דבריהם, א"כ קשה לאיזה צורך אמר יודע הי' וגו' וצר צורה כיוצא בה הלא הי' יכול לצור צורה כרצונו וחפצו כטבע העולם רק ישדד המערכת שהתרפי' ידברו און ולא ידע לבן לכוון האמת, גם ראיתי ברמב"ן שדחק מאוד ליישב איך עשה יעקב זה להציג מקלות והוא כעול ח"ו בחיק אבינו יעקב ולבן לא נתן לו בשכרו כ"א אשר ילדו הצאן בטבע ולא ע"י המצאה עוד דקדק שם איך לא ירא שיתגלה המצאה זו דהרי הי' דבר פרהסי' בשקתות המים ע"ש שדחק שהי' רק פעם א' בשנה, הנה לפי הנ"ל משמע דמאי דאמר קרא עקודי' נקודים וטלואי' וברודי' לא כלם הוי שכרו כ"א לפעמי' עקודי' לפעמי' נקודי' וכו' וכן הצגת המקלות לא הציג כלם בבת אחת כ"א הכל לפי שעה לפעמי' אותן שיולדו מהם עקודי' ולפעמי' ברודי' וכן כלם והשתא נבוא אל המכוון שלא פעל עולה כלל אבינו יעקב ח"ו אלא שהי' יודע שכל מעשה לבן בתרפים וידע מה בבטן הצאן ויחליף ואי יסמוך אניסא שהשי"ת ישדד המערכת שידברו שוא לא טוב הוא דממעט בניסא עדיף ומכ"ש שאחר שכבר צר צורה א' ישנה הקב"ה לצורה אחרת זהו נס יותר גדול ולהשמר מרמאותי' דלבן ארמאה הציג מקלות בפרהסי' לעיני כל באופן שלפי טבע עולם ילדו כולם עקודים ולא יצטרך לשאול בתרפי' להלך אחר נחשים כי יודע הי' מה יוליד לפי טבע העולם ולא הי' עול בחיק יעקב שהרי בעליל העמיד ולבן ידע מזה ובידו להחליף המשכרת עד יום או יומים קודם עת הולדת ומי מעכב בידו וגם לבן על זה סמך כשראה שהציג מקלות שילדו עקודים גמר בלבו לומר נקודי' והקב"ה צפה זה וכן ילדו וצר להם צורה כאשר הי' בלב לבן לאמור והי' נגד הטבע שלא עפ"י המקלות ילדו, ואולי משהרגיש לבן בנס זה לשנה או שנתי' הי' משכירו עפ"י צורת המקלות שהי' סומך שלא ילדו דוגמתן ואז הי' הקב"ה צר צורת המקלות אל הצאן ע"ד עם עקש תתפל, והא"ש המדרש שהתחלנו בו שבתחלה אמר שע"י המקלות הטבע היא שיהי' נרתעי' לאחורי' ויולדי' בדומה להם ע"י הזכר שבא עליהם ואמר ר' הושעי' שלא תחשוב ח"ו זה לעול בחיק יעקב חלילה לא כן אלא אפי' הזרע לא קבלו מזכרי' של לבן כ"א המים נעשה זרע במעיהם ולא הי' מחוסרי' כ"א צורה כי לא נעשה הצורה מהמקלות כי המקלות לא הוצגו כ"א להטעות לבן אבל הקב"ה צר להם צורה כרצונו ית' וא"ש הכל ודו"ק:

50הועתק מספר אור זרוע הגדול

51מרבינו יצחק מווינא אשר הרבה מדבריו הקדושים הובאו בהגהת אשרי כידוע גם הובא בתוס' מסכת ע"ז והוא היה תלמיד רבינו שמחה מחבר מחזור וויטרי הובא בתוספות ברכות דף מ"א ע"ב בד"ה א"ה יין נמי נפטרה ובכמה מקומות כידוע והי' רבו של מהר"מ מראטענבורג:

52אומרים רבים טוב מי יראנו, בפרשת יעקב אבינו, על מחשוף הלבן טעם מביננו, אולי יש אשר לזכות ידידנו, וראיתי כי כלנו כצאן תעינו, כי לא כן כאשר דמינו, אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו, אלא איש תם חסידות למדנו, מה' ומישראל לנקותנו, מן הכיעור ומן הדומה להרחיקנו, שלא להחשד. כי אומר אני כי יעקב אבינו ידע שלבן רמאי ובעל תחבולות היה וחשב איך יעשה שלא יחשוד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו והתנה עם לבן שכל שה נקוד וטלוא בכשבים וטלוא ונקוד בעזים אשר יולד בעדר לבן יהיה שכרו של יעקב וגם אשר כבר נולד נקוד וטלוא בכשבים וטלוא ונקוד בעזים יהי' שכרו ויטול מיד ככתוב אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וגו' וענתה בי צדקתי וגו' כלומר יודע אני שהבורא ישלח ברכה בחלקי שמא תאמר כי גנבתי מחלקך זה התנאי יהי' בינינו כל אשר איננו נקוד וטלוא גנוב הוא אתי ושלך הוא ועלי לשלם לך פי שנים ככתוב שנים ישלם ויאמר לבן לו יהי' כדבריך, (גרמה) [נדמה] לו דבר מועט וקבל על עצמו ויסר ביום ההוא את התיישים העקודים והטלואות ואת כל העזים הנקודות והטלואות ויתנם יעקב ביד ראובן ושמעון בניו וישם דרך שלשת ימים בין עדרו של יעקב הרועים בניו ובין עדרו של לבן הרועה יעקב שלא יאמר לבן שבאו מעדרו ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל וגו' ויצג את המקלות אשר פצל וגו' ברהטים בשקתות המים, של עדר יעקב והרועים ראובן ושמעון בניו ויחמו הצאן של יעקב אל המקלות ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים והכשבים נקודים וטלואים הנולדים בצאן לבן הפריד יעקב לבד כי זה הוא שכרו כאשר התנה עמו וישת לו עדרים לבד ולא שתם על צאן לבן שלא יאמר לבן בעבור שרואים עקודים ונקודים יולדים כמותן, ובהעטיף הצאן היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים והם של לבן לא ישים שלא להפקיע ממונו של לבן והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב ולא יכול לבן לחשוד את יעקב כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו. כך נראה בעיני אני יצחק בר משה בן הר' יצחק בן החבר ר' שלום זכר צדיק לברכה: