חבצלת השרון על דניאל א:י

1אכן להיותו איש נבון וחכם ראה והנה גם כי כעת לא שאל דניאל כי אם על עצמו לבד לא יתרצה בזה לבד כי אין זה רק הכנה לשאול גם על השאר על כן מה עשה אחרי הודאתו אל דניאל על עצמו טרם ישוב דניאל לבקש על השאר ענה ואמר ירא אני וכו' והיא תשובה נצחת לסתום פי דניאל מלבקש על כללותם והוא כי הנה ארבעתם יחד היו אוכלים תחת יד מלצר אחד אשר מנה שר הסריסים תחת ידו ואם אחד מהם לבדו על בלתי אוכלו מפת בג המלך עוז פניו ישונה ויהיו זועפים משלשת רעיו האוכלים תחת יד המלצר ההוא לא יבצר מהמלך מזמת ידיעה בהכר פני האחד כי מאכילו פושע בו לבדו לבלתי תת לו ממאכל שלשת רעיו האוכלים אתו כי יאמר היתכן חשקה נפש שר הסריסים או המלצר אשר מנה בחלק אחד מהארבעה וירע עינו מתת לאחד מהם ממאכל שלשת רעיו וינבל עצמו בדבר מועט ושיהיה הכל בחלק האחד על כן יאמר כי חלותו היא מצד עצמו והעדר בריאותו ואין עול בכפות מאכילו אכן אם מכל ארבעתם ימנע פת בג המלך ויין משתיו יהיו פניהם זועפים משאר הילדים האוכלים מפת בג המלך ויין משתיו אשר המה אוכלים מתחת יד זולת המלצר אשר מנה שר הסריסים על אלו אז כל רואיהם יכירום כי לו היה הדבר מחמת חולי לא נחלו יחד כלם אך אין הדבר כי אם שמאכילם המיוחד להם פושע בהם ובזה יתחייב את ראשו למלך והן הנה דברי שר הסריסים אחר שהודה לדניאל לבד על עצמו להנצל משאלתו על כלם ואמר ירא אני את אדוני המלך אשר מנה את מאכלכם וכו' כלומר שבראות את פני כלכם יחד זועפים אז יתן אל לבו את אשר הפרנו עצתו וחייבתם את ראשי למלך מה שאין כן בהיות הדבר על דניאל לבדו וזהו היות פסוק זה בלשון רבים מדבר עם כלם לשון יחיד באומרו אשר לא יתגאל זה פעמים ובאחד מהנה לא אמר יתגאלו ותבא מציאת החן נכון בל ינגדהו מענה לשון שר הסריסים. והנה בכלל דבריו גלה כי חפץ היה לעשות רצון דניאל ולא מפני הכבוד ואהבת המלך היה נמנע כי אם מפני היראה פן יחייב את ראשו וגם לא מנע מדניאל יפרוש לבלתי התגאל בפת בג המלך ואף גם אפשר היה מנסה אותם אם ישתנו פניהם בהתרחקם מפת בג המלך לולא שאינו לפי כבודו כי שר וגדול היה להכניס עצמו בפרטי דקדוקי נסיונות כאלו אך לא יבצר מהגלות נגלות לב שר הסריסים כי כן לבו לעשות רצון דניאל אם לא מדאגה מדבר על כן מצא המלצר את לבו לנסותם לראות איך יפול דבר ואף גם שנושא את פת בגם ויין משתיהם בלא כסף ובלא מחיר ונותן להם זרעונים או יהיה מציאת החן במה שלא קצף על דניאל ולא הקפיד על נוגעו בכבוד אלהיו ומלכו בבקשו להתרחק ולבלתי התגאל בפת בג המלך וביין משתיו המנוסך לאלהיו ולאמר אליו הקשית לשאול והס כי לא להזכיר כי תרים ידך על המלך ועל אלהיו ובנפשך תדבר ואם כה יאמר לא יערב אל לבו לדבר אל המלצר וגם הוא לא יאבה ולא ישמע אליו אך היה לחסד ולרחמים ישעיני שר הסריסים שלא שם על לב כבוד מלכו ואלהיו ולא היה נמנע מפני הכבוד כ"א מפני היראה פן ירגיש המלך ויחייב את ראשו לו:

2ולענין התכת דברי הכתוב יאמר 'ירא אני וכו' כי הנה העבד העובד ומשרת את השר או את המלך אדוניו יעבדהו במה שהוא אדוניו ויחפוץ להפיק רצונו וכל חפצו יעשה באהבתו אותו ויצר לו בצרתו או תהיה עבודתו אליו מפני היראה במה שהוא מלך ויכעוס על אשר לא עבדו וימיתהו כי חמת מלך מלאכי מות. והנה שתי אלה נוסדו יחד בדבר הזה והן הנה דברי שר הסריסים אל דניאל הנה שאלתך זו זרה אלי על שתי רעות אחת במה שהוא אדוני ואחפוץ בהפקת רצונו ולא יאות לי עשות הרע בעיניו שמת במה שהוא מלך להסתר מחמתו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני כי אתחייב את ראשי אליו כי מלך הוא ובן מות העובר על דברו ובלתי קיים במאמרו ורמז שתיהן באומרו את אדני המלך באומרו אדוני רמז האחת ובאומרו המלך רמז אל השנית ופירש שתיהן על הראשונה אמר אשר למה יראה את פניכם וכו' כלומר אשר למה אעשה כה שיראה את פניכם זועפים כי הוא דבר בלתי ראוי במה שהוא אדוני שלמה אהיה סבת ראותו את הרע בעיניו ויצר לו וזהו אשר למה יראה את פניכם זועפים וכו' כי הפך רצונו הוא וכן לא יעשה שנית במה שהוא מלך וחייבתם את ראשי למלך מדאגה מדבר כן תעלה חמתו באפו ויצוה לפגוע בי ועל כן חזר להזכיר תאר היותו מלך באומרו את ראשי למלך אף שהזכירו בתחלת הפסוק ולא אמר וחייבתם את ראשי אליו: