חבצלת השרון על דניאל א:יא

1והנה דניאל התחכם לבלתי שאול תחלה מהמלצר כי אין לאל ידו לעשות חסד כי הוא תחת מלך ושרים ואם עשה יעשה יהיה במסתרים ולא בהזדמן שם שר הסריסים או זולתו ואם ירגיש שר הסריסים יחייבו את ראשם אוכל ומאכיל על כן פנה אל שר הסריסים הוא הראש ובגלות דעתו כי מיראתו בל יתגלה הדבר ויסתכן היה חדל בל יראה את פניהם זועפים בזה היה לו פתחוו פה לשאול מאת המלצר יחפוץ בנסיון כי אז לא יירא אם יתגלה הדבר ומה גם אם יראה מראיהם טוב אחר גלות לבו כי לא היה מונע מצד כבוד המלך או אלהיו כי אם מפני היראה הזאת בל יהיו פניהם זועפים ובזה בטח לב המלצר לעשות אך לומר דניאל לשר הסריסים שינסם או יצוה לנסות אינו מדרך השרים הגדולים להכנים עצמם בפרטים אלו כי אינו לפי כבודם כאשר כתבנו למעלה ואף גם זאת כי לא יאות אל שר הסריסים לצוות אל המלצר ינסה אותם ויעשה על פי מאמרו גם כי יכשר בעיניו כי אם כה יעשה בהראות פניהם זועפים גם על שר הסריסים יעבור כוס תרעלת תמת המלך כי על פיו נעשתה הרעה בעיני המלך אכן בהעדר גזרתו אל המלצר והוא עשה מעצמו גם כי היה על ידי ראותו כי אין הדבר רע בעיניו כנראה מתוך דבריו סמוך לשו לא יירא כי שר הסריסים יליץ עליו כי יש לאל ידו להצילו מה שאין כן בהיות גם ידו במעל וכי יפול אין שני להקימו על כן לא חפץ שר הסריסים כי אם בהגלות לבו לחזק לב המלצר לעשותו על ידי הרמז כאשר כתבנו והמלצר יגמור בעדו כי ידע לא ינגדהו בעליו ולא לצוותו בפירוש למען יוכל להשמט גם על זאת פקח עיניו דניאל לבלתי גלות אל שר הסריסים באמור אליו אשר לא יתגאל שהיה חפץ במאכל זרעונין כי אם כה יאמר יחליט הגזרה ומאן ימאן להחליף פת בג המלך ויין משתיו בזרעונים כי יאמר הלא פת בג המלך ויין משתיו הלא המה המבריאים ומסעדים את הגוף ומעדנין הבשר ומפקחים ומזככים השכל וכל חפץ המלך למען ילמדו בכל ספר וחכמה שנים שלש ואיך יחליפם במאכל קל האיכות וההזנה עד הקצה האחר ע"כ לא הזכיר רק השלילה לבלתי התגאל בפת בג המלך וכו' והעולה על רוח שר הסריסים שלא ישלול רק פת המלך ויין משתיו הקרובים אל לחם אלהיו ויין נסכו אך לא ימנע עצמו מאכול בשר ושתה יין או ממפוטמי העופות וכיוצא ממטעמים רבי האיכות והזנה ובריאות אף שלא יהיו כפת בג המלך ויין משתיו ועל כן לא החליט הגזרה לבלתי הניחו ידבר עוד דבריו אלה אך אדרבה גלה כי לא יצר לו כאשר כתבנו: