חבצלת השרון על דניאל ב:טז

1וכשמוע דניאל אמר בלבו א"כ אפוא כי בשלנו הצער הגדול הזה עליהם אין ספק כי אלי יטה חסד כי הלא על הראשונים הוא מצטער אשר אכלונו הממונו ואת נוהו ית' השמו ואיך יוסיף להניף ידו על יתר הפלטה כי נשארנו מעט מהרבה וכבה את גחלת חכמת הנותרים ע"כ היה נכון לבו בטוח בה' ימצא חן בעיני המלך ויאמר לפניו די זמן ינתין ליה כלומר כי אליו ינתן כי טוב הוא וחכמי ישר בעיניו ותוהה הוא על הראשונות ופוגע באשר היו גרמא בניזקין ואשר נחפז דניאל לבא אל המלך ואת אריוך לא קרא הוא כי ראה כי לא עת היא להתמהמה מראות פני המלך פן תשנה צבו באריוך על כן לא האריך לדבר ולומר אליו יכנס עמו אל המלך כי אם ברגע קטן עוד זה מדבר אתו קפץ ונכנס למלט נפשו וגם הסתר הסתיר מאריך טרם יבא ויראה פני המלך אשר מלאו לבו להגיד החלום בל יקנא אריוך במעלת דניאל אשר יעלה במעלות ופן בנפש חכימי בבל ידבר ותאבד תקות הצלתם כי יכזיבם כי המה אמרו לא איתי אנש וכו' תעלה חמת אריוך ויפגע בו על כן לא מצא טוב משתיקה עד יתראה פנים לפני המלך ובבואו התנכל לבלתי אמור למלך יגיד החלום פן יקנאו בו השומעים אותו מדבר אל המלך כדברים האלה כי ינגד את כל החרטומים האשפים ומכשפים והכשדים האומרים לא איתי וכו' ופן ידברו עליו שטנה לכן התחכם לאמר ופשרא להחויה למלכא כי עתה יאמרו השומעים לא הורה יתרון דעת החכמה עליהם כי לא יגיד כי אם פשר דבר ויחשבו על המלך לאמר כי על כי קטן דניאל מחכמיו נרצה לו בפשרא לבד ולא עשה כן לחכמיו כי גדלו מאד ולא תהיה תפארתם באמרם פתרון לבד אמנם המלך כי חכם לבו לבבו יבין תוכן לב דניאל כי חכמים מחוכמים גם שניהם ומבינים זה את זה והוא כי השם לבו אל דבריו אלה הלא הוא יראה כי גם החלום ייעד להגיד ני בכלל מאתים מנה והוא כי לא אמר אמר חלמא ופשרא אחוא כמאמר הכשדים אל המלך רק ופשרא להחויה שהוא שמבלי ישמע חלום יפתור אותו ולא יתכן יאמר פשר דבר אשר לא נודע מציאותו מה הדבר שזה פתרונו באופן לא יצדק זה בלא זה למבינים על כן ערבו לו דברי דניאל כי נעמו וידום כי הבין תוכן לב דניאל להסתיר דבר כעת מפני השומעים עד עת בא דברו ביום המחרת כי אז גלה המלך ואמר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ופשריה כי אז לא עת האסף ולפי דרכו גלה אז כי הבין דרכו כי בכלל דבריו באומרו פשרא היה גם החלום כאשר יתבאר היטב ב''ה: