חבצלת השרון על דניאל ב:טו

1ענה ואמר לאריוך וכו' ודניאל על וכו' הנה שאלתו ובקשתו לא על מעשה שהיה כי אין ספק ידע את כל אשר נעשה כי שאול שאל המלך יגידו לו החלום אשר חלם ולא ידעו אך התחמץ לבבו על המלך לאמר מה זה מהר ברגע קטן לשפוך כאש חמתו ויאמר להשמידם וכן לא יעשה עד זמן ינתן להם לא יום א' ולא יומים או עשרה ימים כפי אשר תשיג יד העלם דבר השאלה ובמלאת הימים ההם ואין דובר אליו דבר אז יעשן אפו וחמתו להנתן דת להמם ולאבדם ומה גם על הדבר הקשה אשר בקש מהם וזמן לא ניתן להם כי אם בעת ההיא לאמר על כן אמר בלבו הלא דבר הוא והוא הדבר אשר שאל ואמר על מה דתא מהחצפה וכו' מה זה היה דבר המלך נחוץ בלע ולא חמל על האנשים האמללים האלה לכלותם כרגע באשר דבר מלך שלטון בלי מיתון ואיחור אדין מלתא הודע אריוך לדניאל והוא אשר כתבנו למעלה בפסוק מן יציב ידע אנא וכו' שאמר להם המלך לו שאלתם מאתי זמן החרשתי כי לא אשיב פניכם אך בהחזיקכם במדת ההפצר זה פעמים ולא אביתם לשאול זמן ועדן הוראתם כי בעת ההיא אנתון זבנין ואשר לא תגידו כעת עוד כל ימי הארץ יבצר מכם והוא הדבר אשר חדש והודע אריוך לדניאל וזהו אדין מלתא הודע וכו' והיה כמבשר בעיני דניאל כי אמר בלבו הנה אני לא חליתי כהם כי זאת להם תחת גאונם כי בחרו באון ותרפים הפצר ולא דעת ולא תבונה לאמר תנה לנו זמן והמכשלה הזאת תחת ידם אך אני לא נקראתי לבא אל המלך אתם ולא חטאתי לו ובכן אבא אל המלך לתקן עותתם ואשאלה ממנו זמן כי לא ימנענו ממני כי לא טעיתי כהם ועל כן מצא דניאל אל לבו לאמר די זמן ינתין ליה לומר כי אליו יותן גם שלא ניתן להם מהטעם הנזכר וגם כי זולת זה יש ויש ב' טעמים הכתובים למעלה שעליהם נמנע המלך מלקראם בתוך הקרואים ולבלתי היותם בני תמותה כשאר חכימי בבל אם לא יגידו את דבר המלך שעליהם ראוי זמן ינתין להס גם שלא ניתן לזולתם אך לא ערב אל לבו לשאול זמי עד עת מצוא הטעם הקודם הצודק גם לו הונח יחדו היו תמים עם חכימי בבל להיותם נקראים לפני המלך וזה יורה אומר ינתין ליה לומר כי אליו יאתה תת הזמן וטוב תתו אותו לו מתתו להם. עוד יתכן כאשר כתבנו למעלה מרז"ל כי אשר נחפז המלך להובדא לכל חכמי בבל לא על דבר החלום היה כ"א על אומרם אליו ואהרן לא איתי די יחוינה שבטל כהן לאורים ותומים אשר כח בו לשאול באלהים כי הוא יודיע תעלומות לב אז יצוא יצא הקצף מלפני המלך ואמר להובדא לכל חכימי בבל עד בלתי השאיר שריד גם הבלתי ראוים לדבר חלום כי לא על סכלם חלומו היה הקצף כ"א קבל אומרם אליו לא איתי אנש וכו' אך עזב את דבר החלום ודאג על חרבן הבית וכהניו כי עתה אבדה חכמה מבנים ואין מגיד אף אין משמיע ישועות חכמה ודעת ומדאגה מדבר זה אמר להרוג ולאבד את כל חכימי בבל אשר לא יעצוהו בל ישלח ידו בבית אלהים ישראל וכהניו כאשר כתוב למעלה וע"כ היה דבר המלך נחוץ על פי דרך זה כי על דבר החלום לא יבצר מתת להם זמן והנה דניאל לא ידע מזה מאומה כ"א משאלת חלום המלך ואין בהם תבונה לידע מה שישיבו ועל כן נבהל מראות את אשר נגזר עליהם וענה ואמר על מה דתא מהחצפה שאם כל ישעו וכל חפץ לדעת את החלום למה יעשה כה לעבדיו לכלותם מהר ולא יוכל להתמהמה אולי בעוד שלשת ימים יתעשת האלהים להם ולא יאבדו כי הן לו היו נביאים ודבר ה' אתם אמת בחלום ידבר הדובר בם בחזיון לילה ומה זה גדלה רעתם כי השימם נתנם לטבח בטרם בקר ולא אמר לינו הלילה והיה בבקר נשובה ונראה מה יהיו חלומותיכם אולי תוכלו הועיל בהתבודדות הלילה. על כן שאול שאל האיש על מה דתא מהחצפה שאם על בלתי הגידם דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין להעלות חמה ולנקום נקם כרגע ובכן אדין מלתא הודע אריוך כי לא על אשר אין אתם חלום לדבר חלום היה הקצף כ"א על אשר הסב אבדן מגלי עמוקות ולא מנעוהו מבוא בדם נפש כהני ה' ומלשלוח יד בבית אשר נקרא שמו ית' עליו כי אמר אם נסרחה חכמתכם מהגיד תעלומות חכמה למה לא מחיתם באובדן יודעיה: