חבצלת השרון על דניאל ב:כו

1ענה מלכא וכו'. הנה המלך תוכן לב דניאל הוא הבין כי לא יבצר ממנו כל אשר זמם לעשות בהתנכלו את אריוך לומר פשרא למלכא אחוא ולא הזכיר ידע החלום לבל הטיל קנאה אך הוא כי איש נבון וחכם הוא ראה והנה לא יתכן יאמר פשרא על חלום אשר לא סופר לו ולא ידעו אך בכלל מאתים מנה וע"כ לא ימנה גם כי ידעו אכן אשר ענה ואמר לדניאל די שמיה בלטשאצר האיתיך כהל וכו' הוא כי ראה לב אריוך על חכימי בבל להחיות את נפשם אך המלך לא כן לבו כי להשמיד בלבבו אך אמר בלבו בזאת יבחן האמת אתם אם אשר השיגה יד דניאל הוא מאשר תשיג יד מרום שכלו באשר הוא אדם יאבד מנוס מחכימי בבל האומרים לא איתי אנש על יבשתא וכו' וחיו לא יחיו אך אמנה אם זו כחו לאלוהו יריק עליו ברכת טוב שפע ימי השגחתו עליו ולא בינת אדם עמדה לו בזה אדע כי כנים הם ולא תהיה ידי בהם אך אמנה זאת רעתו כי מר כי נגע עד לבו לאמר כי אם היה כח אלהי לא ה' אלהי הצבאות פעל ועשה כי אם יד אלהיו בלטשאצר אשר נקרא שמו על דניאל היתה עליו להצליחו מה שאין כן לשאר חכימי בבל אשר לא נקרא שמו עליהם ועל כן פיו פתח בחכמה לאמר לדניאל אשר שמו בלטשאצר האיתיך כהל וכו' לומר האיתיך כהל מצד עצמך להודעותני והיה בלבו שאם כן אפוא ישלח בחכמיו חרון אפו והצד השני של בעיא זו הוא או אינך נא מצליח מפאת עצמך כי אם מכח אלהי ובלבו לתת זו כחו לאלוהו אשר נקרא שמו עליו ובכן יתנצלו חכימי בבל והן זו כוונת הכתוב באומרו די שמיה בלטשאצר האיתיך כהל וכו' לרמוז כי התהפכות השאלה הוא או אולי אינך כהל רק מאשר נקרא שמך כשם אלהי אך לא שנסתפק אם ידע החלום אם אין כאשר הכרחנו למעלה: