חבצלת השרון על דניאל ב:כה

1ארין אדיוך. וכו' הנה באשר הוא שם פקיד נגיד על מכת חרב והרג ואבדן חכימי בבל והוא לא כן עשה על כן ראה לבא אל המלך נבהל נחפז בהביאו את דניאל למען הראות כי הוא שגיא מתבהל למצוא דברי חפץ המלך ובזה אחר עד עתה והוא יגע ומצא ועודנו מחזיק בבהלה וזה החלו לדבר די השכחת גבר כלומר טרם ידבר המלך אני אשמע יהיה לבו עלי לאמר מה זה אחרת מעשות משפטי ודיני בחכימי בבל על כן הוא החל כמשיב ונותן טעם ואמר כי מצאתי איש מגיד דבר המלך כלו וע''כ אמרתי אני בלבי כי שב אפך מחכמיך כי תאות לבך ניתנה לך וזה החלו בלשון די כנותן טעם על האפשר יוכיחנו המלך ולרמוז כי קרוב אליו הדבר מאד יוכיחנו על בלתי הורגו את חכימי בבל שעל כן הוצרך להתנצל אמר די מני מלכא להובדא וכו' כי זה אומנותו ולכך נבחר וימשך יוכיחנו על עצלותו ומיראתו פן יאמר המלך מי בקש זאת מידך מגיד פשר דבר והנה חלום שאלתי ולא פתרון על כן אמר השכחת גבר כלומר כי במה שהוא גבר לא דבר רק הוא גם כי לא יגיד כי אם פשרא כי רב הוא בערך בני אדם וזהו אומרו השכחת גבר די פשרא וכו' ואם אולי לא יאבה המלך שמוע לו כי יאמר מה יסכון פתרון בלא חלום על כן לא אמר למלכא יחוא כי אם יהודע לאמר למלך הלא יהיו דבריו מקנים ידיעה וידעת עם לבבך כי הוא פתרונו ולא אחר. או יאמר אדין אריוך וכו' כי היה נדון בקרבו לאמר לא יבצר או יתרצה זה אל אדוניו אם אין אם לא לרצון יהיה הנה לריק יגעתי ואם יגדל נא זו כחו לפני המלך על כל עדת חכימי בבל יקצוף כי כהתל באנוש התלו בו באמרם אליו לא איתי אנש על יבשתא וכו' והנה נא דניאל אדם ילוד אשה ויגידה על כן לתקן את הכל עשה בערמה ובא בהתבהלה כמשתומם על אדם מצא חכמה כזאת למען הגדיל הדבר בעיני המלך יהיה לחן בעיניו ופירש טעם בואו בהתבהלא ואמר די השכחת גבר וכו' כלומר כי מצאתי יודע פשר דבר ואשבה משומם כי הוא דבר מבהיל ומגמת פניו להגדיל ולהאדיר את כל תוקף הודעת פשרא למען תהיה יקר בעיניו מאן די פשרא יהודע ומי כהחכם ומי יודע פשר דבר ויהיו לרצון אמרי פיו ולא יבקש משמיעו חלום ויפתור אותו וזה החילו בלשון די כי נותן טעם הוא ולתקן השנית פן מהיות הדבר יקר בעיני המלך יצא עתק מפיו נגד חכמיו להומם ולאבדם כי דברו אליו כזבים לא איתי אנש וכו' והנה אפוא מי יכזיבם כי הלא דניאל איש הוא ומי כמוה יחוה דעת בקשת המלך על כן אמר שתי תשובות בדבר אחת באומרו השכחת גבר לומר האם נמצא גבר מבני אדם מגיד דבר אל נא יהיו חכימי בבל כמו אכזב כי הלא פשרא למלכא יהודע והמה לא אמרו לא איתי אנש אם לא על הגדת החלום. שנית באמרו מן בני גלותא די יהוד והוא מה שאז"ל כי לא צוה המלך להובדה לכל חכימי בבל אם לא על אשר היתה ידם להחריב את ירושלים ולהאביד שריד מאשר כח בהם לדעת תעלומות לב כמלתא די מלכא שאיל על כן אם מיתר הפלטה הנשארת מן הגולה אשר הגלתה מירושלים יהיה בהם יודעי בינה לעתים ולגלות צפוני סודות ולהגיד למלך שאלתו ובקשתו אז ישיב חמתו מהשחית ויודה לה' חסדו אשר לא השבית גואל יענה את שלומו וזאת היה מענה לשון אריוך לאמר למלך מן בני גלותא די יהוד למען יתן המלך אל לבו להציל ממות נפש חכימי בבל כי לא כבה נר ישראל מהאיר לארץ ולדרים עליה באור נגה עליהם מרוח דעת אלהין קדישין כי על אלה הביאם במשפט ויאמר להשמידם על חשבו גרמו לכבות נר חכמת ישראל והנה לא כבתה ולבל יאמר המלך מה בצע בפשר דבר בלי חלום אמר יהודע כמפורש למעלה: