חבצלת השרון על דניאל ב:ל

1ואנא לא בחכמה וכו' הנה בא להקטין איפת חכמתו שאינה ראויה להתכבד מכל חכמת אדם כי לא ליתרון דעת החכמה אשר לו נגלה אליו ה' מלזולתו רק על דברת די פשרא למלכת יהודעון והלא יראה נותן טעם לפגם כי גם אם גלה סודו הוא ית' לזולתו גם הוא לא ימנעהו מהמלך וגם ראוי יאמר אהודע ולא יהודעון אך אמנה ככלותו לדבר אל המלך כי יקר בעיני ה' להודעא למלכא מה די להוא אמר בלבו אם אמור יאמר המלך לו חפץ ה' להודעותני מה די להוא גם פשר דבר היה נגלה אלי כי הוא הדבר העתיד לבא אך אחרי הודיע ה' אותך את כל זאת ואין לזרים אתך הוא יורה כי על אשר חכמה לך מכל האדם היית קרוב אליו ית' ובהשתלשלות חכמתך האציל מרוח קדשו וישם עליך ועד ממהר כי אז פתחה אזנך על אשר יהיה באחרית הזעם אשר בינו ובין בני ישראל ואין הדבר נוגע אלי על כן אמר ואנא לא מחכמה וכו' לומר הלא אם טוב טוב אני בחכמתי כי נבונותי וכי בחר ה' להיות וגלה את אזני את אשר ישר בעיני היוצר לעשות הלא מאז העיר לי אוזן עד לא בא החלום ברוב ענין והקשית לשאול את הדבר הקשה ושפכנו נפשנו לפני ה' יודיענו מה נאמר לך כי בזה יודע אפוא כי למענך הוא עושה ולא למעני וזהו אומרו ואנה לא בחכמה וכו' שעל ידה הייתי קרוב אליו ית' רזא דנא גלי לי הסוד הזה הבלתי נוגע אליך כי הנה לא נתגלגלו להך על דברת די פשרא למלכא יהודעון כלומר כי על בקשתך יהודעון לך נתגלגל אשפוך את נפשי לפני ה' וגלי לי למען אודיעך ולבל יאמר המלך כי אשר הוגד לו מאשר יהיה באחרית הימים מורה באצבע אלהים כי אין אלהים כל מזמותיו להודעא למלכא מה די להוא כי לא כן לב המלך לדעת מה הוא באותן הימים לזה אמר ורעיוני לבבך תנדע כי מגמת פניו ית' להודיעך רעיוני לבבך הוא מה די להוא אחרי דנא הוא אחר המצב הלז כי אם שעל פי דרכו ית' למה שהוא גלי רזיא יגלה אוזן אנשים גם אשר לא שאלו כאמור בפסוק הקודם:

2או יאמר קרוב לזה כי ירא פן יאמר המלך הלא לו חפץ ה' בי אי זה הדרך הלך רוח ה' ממני ומחה ימחה את זכר חלומי לדבר אותך את אשר חלמתי והן ידעתי החלום ותשמע חלום לפתור אותו החרשתי כי זאת אשיב אל לבי הן כל ראתה עיני בחלומי לולא כי סתומים וחתומים הדברים ושמעה אזני ותבן למו אך מאשר ה' העצירו העביר מאתי יראה הרואה כי הן כל אלה יפעל אל להורות כי לא למעני הוא עושה אך אין זה כי אם חפץ ה' להאמירך היום ולהרים נסך .על אשר נסה עליך יתרון דעת החכמה ומאשר יקרת בעיניו גלה סודו אליך כי בפעם הזאת יגדל שמך וכבד אכבדך מאד על כן להסיר מלבו בל יאמר המלך כן אמר ואנא לא בחכמה וכו' רזא דנא גלי לי לבדי ומפניך יסתר והלך רוח ה' מאתך רק על דברת די פשרא למלכא יהודעון והוא כי הן ידעת החלום לא היה מגיע עדיך זה פתרונו האמתי יען כי נכסוף נכספת לחכמיך העומדים לפניך ואליהם תאמר חלום לפתור אותו ולי אני עבדך ולשלומי אמוני ישראל הקרובים אל אלה דשמיא גלה רזין לא קראת ותבצר ממך מזמת ידיעת האמת כי חרטום ואשף וכשדאי לא ידעו דרך ה' כי בא החלום ברוב ענין מעשה ה' כי מרא הוא כמסתופפים בצלו ית' כי ימצא להם כי ידרשוהו ותשמענה אזניך מחכמיך פתרון שוה ודבר כזב והוא אשר קרה לפרעה באומרו ואין פותר אותם לפרעה כי פותרים היו אבל לא לפרעה כי היו טופלי שקר אמנם לעת כזאת אשר זכרו אבד ממך והמה לא עצרו כח לדבר דבר ולא אחד בהם פוצה פה ומצפצף כי הדיבר אין בהם ועמדו לא ענו עוד אז הגעתי למלכות ואתהדר לפני מלך להגיד דבר כי בטחתי בחסד אלהינו ישלח ידו וירפאנו על יד המלאך הדובר בי כיום הזה כי עתה הלא אנכי טוב לך למען תדע פשר דבר אמונת אומן ולא אחטיא וזהו אומרו להן על דברת די פשרא וכו' כי לא היה נודע אליך פשרא לו נודע לך החלום כאשר עתה אשר דבר בא אלי כי אדבר אליך נכונה ויען לא בא לשלול מידיעה זו את שאר חכמי ישראל כאמור לא אמר אהודע כי אם יהודעון כי לו נתנו את לבם שאר חכמי בני עמנו גם המה יגידו כי יתעשת האלהים להם להודיעם גם יתכן רמז כי גם זכות חביריו עמדה ותפלתם להגלות אליו רזא דנא וכאלו גם המה בכלל המודיעים וזהו אומרו יהודעון כאשר רמז בסוף פסוק לך אלה אבהתי ככתוב שם ואם נדקדק שלא נאמר מכל אנשא כי אם מכל חייא יתכן יאמר על הקרובים אל ה' הנקראים חיים בחייהם באמת ועליהם אמר לא גדלתי מהם כי אין הענין זולתי די פשרא למלכא יהודעון החייא הנזכר ולא שיתלה הדבר בי כי גם המה יש לאל ידם כי אשר אני מגיד הוא כי גם אני כאחד מהם: