חבצלת השרון על דניאל ג:ה

1בעידנא די תשמעון וכו' כל קבל וכו' כדי שמעין וכו'. ראה להפיל עליהם אימתה ופחד די מאן די לא יפול ויסגד בה שעתה יתרמא לגוא אתון נורא יקידתא למען לא יכרת איש מכל הארץ אשר לא יכרע ולא ישתחוה אך לעומת זה ראה כי אם גדולי גוי או ממלכה מממלכות הארץ אשר הביא אתו בעת ההיא יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע בקולו ולבלתי כרוע והשתחוה לצלמא די הקים גם כי נקום ינקם ויעביר אותם באש תופר עצתו אשר יעץ על כל הגוים לשומם תחת גלגל עגלתו כי עתה הפורץ ויוציא עצמו מן הכלל לנתוץ ולנתוש חומת בנינו ולפרוץ גדרו כי הגוי והממלכה ההיא פרצו ויעבורו שער ויצאו בו וכל מקום אשר יהיה שם כל יתר הגוי והממלכה ההיא שם אל יהי מושל ברוחו ולא שבט המלך הזה עליהם ומה גם כי כל עיקר מגמת פניו קדמת עם בני ישראל יאספהו במכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומי יעמוד לפניו מאז היו יהיה עם ה' אלה תחת כנפיו ומה יעשו מלכי גוים ולאמים אשר המה הבל אה ישראל בחכה הועלה והיה באחרית הימים ביום הנחילו ית' את בנו בכורו ישראל תבל ומלואה וירד מים עד ים תסוב נחלתם אל זרע נ"נ יען נדמו מבלי הדעת להשתחות ולכרוע לצלם דהבא ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה' ולחסות בצל נ"נ או יהיה כי להשמיד בלבבו כי יאמר מי המה אלה אשר כח בהם להפר עצתי ולשום לאל מלתי מבלעדי עם נושע בה' הוא אלה אלהין ומרא מלכין ומה יסכון לו נגדו ית' אלהי נ"נ לכל טומאתו או השר השורר עליו מלמעלה כאשר ישראל שלמים הם אתו ית' על כן על פי דרכו חשב על היהודים לאבדם בצוות עליהם יפלו ויסגדון לצלמא די הקים כי אז יאשמו ויגעל בהם כי ידע כי אל קנא ונוקם ה' וישליכם אל ארץ אחרת או יאמר להשמידם כאשר היה כמעט בימי אחשורוש כדברי רשב"י שנתחייבו כליה על שהשתחוו לצלם לולא שהם לא עשו אלא לפנים וגם אין ספק היה גם לעזור ולהועיל אשר התחזקו בו חנניה וחביריו ובלב המלך כי בהדיח את ישראל חלילה מאחרי אלהיהם לא יבצר מנ"נ כל אשר זמם לעשות כי מי בכל גויי הארץ מבלעדי ישראל יהי רצוי ה' על כן אמר בלבו אם בישראל געלה נפשו לא ימחה בידו בהשתררו על יתר עמים והנה ידוע ידע כי יש ויש בעם בני ישראל שלמים וכן רבים תופסי התורה ומחזיקים בבריתו ית' אשר נגע אלהים בלבם יעברו באש ובמים ולא יכרעו ויפולו בלתי לה' לבדו ובכן גם אם יעבירם במו אש מה יסכון לו כי נקום ינקם בכל עת אשר הוא רואה כי לא נעשתה עצתו ויהיה לריק יגיעו וגם כי שאר דלת עם הארץ יפלון ויסגדון לא יבצר ממנו כי איש חכם הוא כי אנשים צדיקים מבני ישראל גם כי מתי מעט יהיו המה בצדקתם יצילו נפש כל שארית ישראל כי מגן וצנה המה להם ואם אמור יאמר המלך כי אם ימרו את פיו עוד ישיב יניף ידו שנית על אשר לא יכרע ולא ישתחוה אולי יוכל יכה בו בדברים טובים או קשים כגידים עד הקימו מזמות לבו ויכרע וישתחוה הלא בדבר הזה המלך יחל דברו בהאריוי אפו כי הוא העביר קול לאמר בה שעתה יתרמא וכו' ואיך יאריך לו ואם יחדל מלהשמיע כדבר ההוא לא יראוהו אנשים כי אם בהעביר ברוגז קול הקורא בחמה שפוכה: